ברטנורא על שבת יד

משנה שבת, פרק י"ד:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

שמונה - החולד והעכבר כו'. המנויין בפרשת ויהי ביום השמיני:

הצדן חייב - שיש במינן נצוד:

והחובל בהן חייב - דיש להן עור והויא לה חבורה שאינה חוזרת, וחייב משום מפרק שהיא תולדה דדש . א"נ כיון דיש להן עור נצבע העור בדם הנצרר בו וחייב משום צובע:

ושאר שקצים ורמשים - כגון תולעים וחלזונות ועקרבים, החובל בהם פטור, דאין להם עור:

שלא לצורד פטור - דאין במינן נצוד :

חיה ועוף שברשותו, הצדן פטור - שהרי נצודים ועומדים הן:

והחובל בהן חייב - דיש להן עור, ואין החובל חייב בכל הני דתנינן במתניתין אלא בצריך לדם , אבל אם לא חבל אלא להזיק, הא קיי"ל כל המקלקלים פטורים:

(ב)

אין עושין הילמי - מי מלח מרובים שנותנים לתוך ירקות שכובשין אותן להתקיים:

אבל עושין - מי מלח מועטים כדי לטבל בהן פתו או לתוך התבשיל: והלא היא הילמי בין מרובה בין מועט כלומר אם המרובים אסורים אף המועטים אסורים, דיאמרו מלאכה מרובה אסורה ומלאכה מועטת מותרת! (ד)

, אלא אלו ואלו אסורים מפני שהוא כמעבד ומתקן את האוכל הניתן בתוכו כדי שיתקיים: ואלו הן המותרים - נותן שמן בתוך המים בתחלה, קודם שיתן המלח, או נותן שמן בתחלה לתוך המלח, קודם שיתן את המים דהשמן מעכבו שאין המלח מתערב יפה עם המים ומתיש את כחו. אבל לא יתן מים ומלח בתחלה ואחר כך את השמן, דמשעה שנותן מים ומלח יחד הוא נראה כמעבד. ואין הלכה כרבי יוסי:

(ג)

אזוב יון - מין אזוב שגדל בין הקוצים וממית התולעים שבמעים:

שאינו מאכל בריאים - ומוכחא מלתא דלרפואה אכיל ליה, ואסור לאוכלו בשבת גזירה שמא ישחוק סממנים, דהוי תולדה דטוחן :

אבל אוכל הוא את יועזר - דהרבה אוכלין אותו כשהן בריאים. יועזר, פולי"ו בלע"ז והוא מכלה התולעים שבכבד:

אבוב רועה - עץ שגדל יחידי ואין לו ענפים, וקורין אותו בערבי עצא"ל רע"י, והוא טוב למי שניזק על ששתה מים מגולים:

כל האוכלים אוכל אדם לרפואה - כל דבר שהוא אוכל והבריאים אוכלים אותו, יכול אדם לאוכלו בשבת אף ע"פ שהוא מתכוין לרפואה:

חוץ ממי דקלים - הם שני אילנות ממיני הדקלים שהיו בארץ ישראל וביניהם מעין מים, והשותה מהם כוס ראשון מרפה הזבל שבמעיו, וכוס שני משלשל, וכוס שלישי מנקה את בני מעים עד שאדם מוציאם צלולים כדרך שהכניסם:

וכוס של עיקרין - לוקחין שרף אילן שקורין לו בערבי זא"ג אלכסנדרי"א, ועשב שקורין לו עשב"א אלסדו"ר, פירוש עשב של שמחה, וכרכום, וכותשין אותן ונותנין את עפרן ביין. והאשה זבה שתשתה מהן ג' כוסות תרפא:

מפני שהן לירוקה - בעל חולי הנקרא ירקון, אם ישתה מהן ירפא מחולי הירקון אבל ישאר עקר ולא יוליד, ולכך נקרא כוס עיקרין:

לצמאו - אם אינו חולה:

(ד)

לא יגמע את החומץ - ויפלוט, דמוכחא מלתא דלרפואה הוא . ואם מגמע ובולע שפיר דמי :

לא יסור בהם יין וחומץ - דאין אדם סך מהן אלא לרפואה:

אבל לא שמן ורד - לפי שדמיו יקרים ומוכחא מלתא דלרפואה קעביד:

שכן דרכן לסור - בלא מכה:

ר' שמעון אומר כו' - ואין הלכה כר"ש :