בית שמואל על אבן העזר סא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| בית שמואל על שולחן ערוך אבן העזר סא |

סעיף א[עריכה]


(א) אבל אם כו' ואח"כ כנסה לחופ' וכו':    ואם כנסה לחופ' ובחופ' פירסה נדה אמרינן תחלת חופה קונה כ"כ הרא"ש ועמ"ש בסמוך בשם המרדכי והג"א:


(ב) היא עדיין כארוס':    ואינו יורשה ולא מטמא לה כ"כ המגיד פ"י דכן ס"ל להרמב"ם וקצת גאוני', ומשמע ה"ה שאר תנאי כתוב' אין לה וכן נראה דהא איתא בסי' נ"ה לרמב"ם אפילו אם כותב לארוס' כתוב' לא מהני הכתיב' דלא כתב אלא ע"מ לכונסה מ"ה אינו גובה מן משועבדים ואם היא פירסה נדה עלת' בתיקו אי הוי ככנוסה א"כ אם לא הוי ככנוסה לא מהני הכתיב' ואין לה תנאי כתוב', ובח"מ הקשה על הרמב"ם וז"ל דברי הרמב"ם תמוהי' דהא בכתובות תניא בעי רבין נכנס' לחופ' ולא נבעל' מהו חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה בעי רב אשי נכנס' לחופ' ופירסה נדה מהו את"ל חיבת חופה קונה חופה דחזי' לביאה אבל חופה דלא חזי' לביא' לא א"ד ל"ש תיקו וכתב הב"י כבר נודע לך דרך הגאונים והרמב"ם דכי בעיא באת"ל הוי כאלו נפשטא ההיא בעי' קמיית' וחיבת חופה קונה והבעי' דרבין לא איירי מירושה דהא כשמסר' האב לשלוחי הבעל יורש' מכ"ש חופה אלא ע"כ דלא איירי מירושה א"כ למה נאמ' הבעיי' שני' של רב אשי קאי לענין ירוש' דהא שני בעיות אלו דרך את"ל מבעי' להו ובחדא מחתא מחתינהו וא"ל בשמסר' האב לשלוחי הבעל עדיפ' משנכנס' לחופ' ולא נבעל' וע"כ הבעל יורש' זה אינו דהא בדף מ"ח פשיטא ליה להש"ס נכנס' לחופ' ולא נבעל' יותר ראוי למקרי נשואה משנמסר' לשלוחי הבעל דקאמר התם מסר האב לשלוחי הבעל וזנת' הרי זו בחנק כאש' איש ולא בסקיל' כארוס' מה"מ דאמר קרא לזנות בית אביה פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל דלא הוי בבית אביה והוי כנשוא' ופריך ואימא שנכנס' לחופ' ולא נבעל' הוא דקא ממעט מלזנות בית אביה דכיון שנכנס' לחופ' אף על פי שלא נבעל' דהא דהוי כבתול' קמ"ל מלזנו' בית אביה דנשוא' הויא אבל נמסר' לשלוחי האב שאף לחופ' לא נכנסה לא מיעט הכתוב ואכתי בית אביה קרינן בה והויא כבתול' הרי להדיא דיותר פשוט להש"ס למקרי נשואה נכנס' לחופה ולא נבעלה משנמסר' לשלוחי הבעל א"כ מה כשנמסר' לשלוח הבעל דעדיין לא נבעל' ולא נכנס' לחופ' הבעל יורש' כמ"ש בסי' נ"ו מכ"ש נכנס' לחופה ולא נבעל' דהבעל יורש אותה ודוק עכ"ל, ולמ"ש בסי' ל"ו לק"מ וכל הבעיו' קאי לענין ירוש' אף על גב אם מוסר לשלוחי הבעל יורש' היינו מטעם מחיל' אבל חופה בבית אביה מבעי' ליה די"ל דגרע טפי לענין זה כמ"ש שם ואין ראיה ממקשן שהקש' ואימא נכנס' לחופ' בחנק ומסיר' לשלוחיו בסקיל' כי בוודאי לענין נישואין גרע מסיר' לשלוחיו אבל לענין ירושה עדיף מטעם מחיל', וא"ל למה לא פשט מברייתא הי' לו חצר ונכנס לשם נישואין כי שם י"ל דאיירי כשבעל אות', ולכאור' קשה על שיטות הרמב"ם דס"ל חופה היינו יחוד מה מבעיי בש"ס פירסה נדה מהו אי מהני החופ' פשיטא לא מהני דהא אסור להתייחד עמה ואיך ס"ד דקונ' אות' ביחוד של איסור כמה שהקש' הר"ן ריש קידושין איך יכול לקנות בביא' של איסור גם כן קשה איך קונה יחוד של איסור וי"ל דאיירי דהית' טהור' ונתיחד עמה ואח"כ פירס' נדה ולא כהרא"ש שהבאתי רס"ז וכן ב"ח וח"מ דייקו ממר' פ' אף על פי דס"ל אפילו פירס' נדה בתוך חופת' פסקה לה חיבת ביאה גם י"ל בש"ס איירי בקידש אות' בביא' מ"ה מותר להתייחד עמה כיון שכבר בעיל אות' כמ"ש ריש כתובות וביורה דעה סימן קצ"ב, משם מבואר כלה צריכ' לישב ז' נקיים קודם החופ' משום דחיישינן שמא מחמת חימוד ראתה ואם הי' לה חופ' תוך ז' נקיים ס"ל להמגיד דהוי חופה אפילו לשיטות הרמב"ם כיון דאינו אלא חשש שמא ראתה לכן מהני החופ' וע"ש עוד כתב שם הרמב"ם ת"ח מותר להנשא מיד ותספור אחר הנישואין ז' נקיים ופירש המגיד דמותר להתייחד עמה כיון שאינ' נדה ודאי והוא ת"ח והב"י שם חולק עליו ופי' דאסור להתייחד עמה ומותר להנשא ולכאור' תמוה אם היחוד אסור א"כ מה היא הנשואין אשר התיר הרמב"ם דהא חופה היינו יחוד ואם היחוד אסור מה היא הנשואין, ובסי' נ"ה מבואר אחר הקדושין קונה בהערא' א"כ לדעת הרא"ש הנ"ל אם הית' טהור' כשיעור הערא' ואחר כך פירס' נדה הוי חופ' ואם הית' נדה קודם היחוד עלתה בתיקו ונ"מ לענין תפיס' להני פוסקים דס"ל דמהני תפיס' כמ"ש בחושן המשפט מהני כאן גם כן תפיס' היינו להרמב"ם בעינן תפיס' לכל מילי ולהרא"ש א"צ תפיס' אלא לתוספות כתובה, ומשמע מדברי המחבר דס"ל עיקר כרמב"ם דהא הביא דעת הרא"ש בשם י"א משמע דס"ל עיקר כדעה קמייתא היינו דעת הרמב"ם:


(ג) ולמ"ד דחופת נדה וכו':    הנה לרמב"ם נמי בדיעבד הוי חופה אם לא כ' כתובה כמ"ש המגיד פ"י ול"ד לנדה כמ"ש הר"ן ריש כתובות אלא להרמב"ם צריך לכתוב כתובה קודם החופה כדי שאל יחסר שום דבר אפילו דבר שהוא מדרבנן אבל להרא"ש עושין חופה אפילו לכתחלה בלא כתובה:


(ד) מאחר שאינה ראוי לביאה כלל:    הנה בתשו' הרא"ש מבואר בדין זה ב' טעמים א' דלא עדיף מפירסה נדה דאין הבעל יורשה ב' דשם היה עובדא דנתן לבתו על תנאי אם תמות קודם הנישואין יהיה להקדש אזלי' בתר דעתו דרוצה לעשות טובה לנשמתו ליתן להקדש ולא שירשו יורשיו והרב רמ"א פסק בסתם דאין יורש אשתו כשהיא חולנית מאחר שאינה ראוי לביאה כלל משמע דהוא מחלק מסברת נפשו דגרע מנדה דאל"כ סותרים דברי הרא"ש בתשו' למ"ש בפסקיו דחופת נדה הוי חופה וכ"כ בדרישה בסי' ל', וא"כ ת"ל הא צריך להחזיר הנדוניא תוך שנה הראשונה וי"ל משום דהיא עשתה השידוך אחר מיתת אביה וכשהיא מכנסת הנדוניא א"צ להחזיר כמ"ש בסי' קי"ח וא"ל לפ"ז דהיא היתה מכנסת הנדוניא א"כ למה לא זכה הבעל מחמת מחילה שלה דהיה לה חופה עמו וכן הקשה בט"ז ומחמת קושיא זו כתב אם היה לה ממון זכה הבעל מחמת המחילה ובתשו' הרא"ש איירי שאביה פסק לה מ"מ לא מהני מחילה שלה אבל לא תירץ על הקושיא הראשונה למה לא מחזיר הנדוניא כיון דאביה פסק הנדוניא ולא היא, ויותר מסתבר דלא שייך כאן מחילה די"ל דהיה חופה דהיתה סבורה שתחזור לבוריה ולא היה דעתה למחול לו ומ"ש כדי שירשנה היינו כוונתו היה לזה אבל לא כוונתה וכן הוא לשיטות הרמב"ם אם היא נדה והיה לה חופה אינו יורשה ולא אמרי' דמחלה לו כן ה"נ לדידן וא"ל ממ"ש ס"ס נ"ה בחולנית דיורש אותה דשם איירי כשהיא חזיא לביאה וכ"כ ב"ח:


(ה) דאין הברכות מעכבות וכו':    כן הוא דעת הרמב"ם והרא"ש כמ"ש בסי' נ"ד שם כתבתי לדעת כמה פוסקים כלה בלא ברכה אסורה כנדה היינו הברכות מעכבות וכ"כ בש"ג דף תס"ט ואפשר דלא הוי כנדה ממש כיון דאינה אלא איסור דרבנן גם יש בידו לברך הברכות:


(ו) ונהגו שהחתן והכלה מתענין:    במהר"מ מינץ אית' ב' טעמים, א' משום דהוא יום סליחה דידהו ונמחל עונותיהם לפ"ז ראוי להשלים התענית וכ"כ ב"ח באורח חיים ס"ס תקס"ב, ב' שמא ישתכרו ולא יהיה דעתם מיושבת עליהם לפ"ז א"צ להשלים וכ"כ בהג"ה ש"ע ואם האב מקבל הקדושין בשביל בתו הקטנה צריך הוא להתענות לפי טעם זה ובימים שאין מתענים כמ"ש באורח חיים צריך ליזהר שלא יהיה רודף אחר מותרות מאכל ומשתה:


(ז) א"צ לברך ז' ברכות:    כ"כ הג"מ דקדושין ובתשו' מהרי"ו סי' ז' וכ"כ הרמב"ם פ"ו בחופת נדה וע' בד"מ סי' ס"ב והטעם כתבו בהג"מ משום ברכות אין מעכבין וכלה בלא ברכה היינו חופה כמ"ש בת"ה ובסמוך כתבתי לדעת כמה פוסקים ברכות מעכבים אבל בהג"מ קדושין דף תרס"ג כתב טעמים אחרים ותימא על תשובת מהר"מ מינץ סי' מ"ט שפסק דצריך לברך ז' ברכות וע' תשובת מהרי"ו שם כתב דא"צ לכתוב כתובה אחרת כי כתובה הראשונה קיימת וע' חשו' מיי' סוף ה"א וע' סי' כ"ח וסי' מ"ב וסי' ק"נ, וב"ח בסי' אח"ז כתב היכא דלא היה קידושין כלל ע"פ הדין אז צריך לברך ז' ברכות וע' ס"ס ס"ח כתבתי בשם תו' אם היה בטעות צריך לקדשה מחדש:

סעיף ב[עריכה]


(ח) ומ"מ טוב להודיע:    אף על גב לשיטות הרמב"ם דינה כארוסה ולא זכה ממנה שום דבר אף על גב היא יודעת שהיא נדה מ"מ הוא א"י לכן צריך להודיע לו ואז החופה נעשית ע"ש לסוף כשתטהר וקונה אותה מיד אבל כשהוא א"י אף על פי שהיא יודעת ליכא קנין: