בית שמואל על אבן העזר סב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| בית שמואל על שולחן ערוך אבן העזר סב |

סעיף א[עריכה]


(א) קודם נישואין:    כ"כ הרמב"ם ולשיטתו שפיר משום דס"ל חופה היינו יחוד ואסור להתייחד בלא ברכות אף על גב דס"ל ברכות אין מעכבין מ"מ לכתחלה בעי' שאל יחסר שום דבר כמ"ש בסי' הקודם והרא"ש דס"ל דלא בעי' חופה הראוי לביאה ס"ל דא"צ לברך קודם הכניסה וכ"כ בד"מ והטור דפוסק כהרא"ש ופוסק דמברכים קודם החופה י"ל ברכות אין עיכוב לברך מברכים אבל כשהיא נדה לדחות הנישואין עד שתטהר א"צ, והר"ן כתב עוד טעם דמברכים קודם כדי שתהיה עובר לעשיה וכן קי"ל דמברכים ברכת ארוסין קודם הקדושין כמ"ש בסי' ל"ד, ומה שאנו מברכים ברכת נשואים תחת החופה משום בחופה ליכא יחוד והוי עובר לעשיה קודם שאוכלים ביחד במקום צנוע ומזה ג"כ ראיה דעיקר החופה הוא האכילה במקום צנוע דאל"כ קשה על מנהג שלנו איך עושים שני דברים הסותרים זא"ז דמברכים קודם הקדושין כדי שיהיה עובר לעשיה וברכת נישואין מברכים תחת החופה, מיהו י"ל ב"א שאני דמדכיר הארוסין בברכה לכן צ"ל עובר לעשיה משא"כ ב"נ כמ"ש בסוף סעיף ט', ובד"מ כתב לדידן דעושין חופת נדה א"צ להקדים הברכות לחופה:


(ב) מביא כוס:    בהרא"ש איתא דלא סגי בלא כוס וברמב"ם משמע דסגי בלא כוס ומ"ש בח"מ בשם המגיד דאין הכוס מעכב ל"ד כי המגיד לא כתב זאת בב"ח אלא בב"א ושם לכ"ע כוס אין מעכב כמ"ש בהרא"ש והא דמעכב יותר בב"ח משום דגמרי' ז' ברכות דוקא, ומקדימין ברכת בפה"ג ואח"כ ששה ברכות וכשמברכים בהמ"ז מברכים ששה ברכות ואח"כ בפה"ג ולא כראב"י וכ"כ בד"מ ובתשוב' מ"ב סי' מ' פוסק כראב"י וכן הוא בתו' פ' ע"פ דף ק"ב ומנהג שלנו י"ל הטעם שאל יהיה נראה דמברכים בפה"ג לצורך בהמ"ז ולא משום ז' ברכות לכן מאחרין בפה"ג כ"כ ב"ה:

סעיף ג[עריכה]


(ג) משום עין הרע:    כתב בפרישה ה"ה שאין לברך על שני מילות ברכה א' ולמול כאחת משום עין הרע ובט"ז שם מחלק ביניהם ע"ש:

סעיף ד[עריכה]


(ד) אלא בעשרה:    ובמקום דליכא עשרה אין לעשות נישואים כ"כ הרשב"א ובפסקי מהרא"י חולק ע"ז והב"י הסכים לדברי הרשב"א ובד"מ כתב אין דבריו נראים אלא אין הברכות מעכבין מיהו לכתחילה יש ליזהר ולהדר אחר עשרה, ואם א"א בעשרה אלא בטורח גדול הוי כדיעבד כמ"ש בת"ה טורח גדול הוי כדיעבד וברכת ארוסין לכ"ע א"צ עשרה אלא לכתחלה כמ"ש ס"ס ל"ד:

סעיף ו[עריכה]


(ה) ביום ראשון:    בש"ס איתא רב אשי יומא קמא בריך כולהו היינו בבתולה וכתב הרא"ש יומא קמא היינו סעודה קמייתא מיהו אם לא אכלו עד לילה מברכים משום דלא גרע מפנים חדשות כיון דאכתי לא אכלו עכ"ל, נשמע דס"ל יומא קמא היינו יום הראשון וסעודה קמייתא אבל אם כבר אכלו באותו יום אין מברכין בסעודה שניה אם ליכא פ"ח, ואם לא אכלו באותו יום אז סעודה קמייתא בלילה יש פ"ח, ואלמון ואלמנה לא מהני פ"ח דהא תניא מברכים לבתולה שבעה ואוקמי בש"ס דהיינו היכי דאיכא פ"ח אז מברכים כל שבעה וקתני לאלמנה יום א' ש"מ אפילו היכא דאיכא פ"ח אין מברכים באלמנה יותר מיום א' וכ"כ בטור ובאגודה לפ"ז אם לא אכלו ביום הראשון אין מברכים בלילה דהא הלילה לא הוי יום הראשון ופ"ח לא מהני וכ"כ ברי"ו, אלא בבדק הבית השיג ע"ז וכ' להרא"ש אפי' באלמנה מברכים בלילה וראיתי בתשו' סי' ל"ט מפרש דברי הרא"ש מ"ש אם אכלו בלילה לא גרע מפ"ח ה"ק אפי' באלמנה אם לא אכלו עד לילה מברכים משום דלא גרע מפ"ח בבתולה, והרי"ף והרמב"ם נראה דס"ל יומא קמא היינו כל היום מברכים וכן הוא בפסקי תו' וכ"כ הש"ג אצל המ' וכ"כ הר"ן בשם תו' כל ז' ימים כשיש פ"ח מברכים בשבילם כל היום והיינו משום דס"ל כשיטה זו, ובאגודה משמע דס"ל יומא קמא היינו סעודה קמייתא אפילו אינה ביומא קמא לכן באלמנה מברכים בלילה אם לא אכלו ביום נמצא בסעודה קמייתא אם לא אכלו ביומא קמא תליא נמי בפלוגת' זו וכן אם אכלו ביום קמא שני פעמים תליא נמי בפלוגתא זו לדעת הרי"ף אפילו בסעודה שניה מברכים אפילו אם ליכא פ"ח לפי זה צ"ל מה דתניא מברכים באלמון יום א' ולבתולה ז' ימים ה"ק כמו בבתולה דמברכים ז' ימים היינו כשיש בכל יום פ"ח מברכים כל היום אפילו אם אכלו כמה פעמים כן הוא באלמון כיון שיש בסעודה קמייתא פ"ח מברכים כל היום אפילו אם אכלו כמה פעמים אבל אחר יום הראשון לא מהני פ"ח וכ"כ בפרישה סכ"ב ונראה בכל פלוגתות אלו אמרי' ספק ברכות להקל, וע' ביורה דעה סי' שפ"ח:

סעיף ז[עריכה]


(ו) וי"א דאף אשר ברא:    הר"ן כתב בשם הרמב"ן אפילו שמחה במעונו אין מברכים כשאינו סועד עם אחרים בש"ע משמע דוקא לענין הברכה א"ב הביא דעת הר"ן אבל ש"ב אומרים אבל בד"מ לא משמע כן דכתב האידנא נוהגין כרמב"ן וכ"כ בח"מ לפי המנהג שאין מברכים א"ב כשסועד עם בני ביתו מכ"ש ש"ב אין מברכין:


(ז) אבל אם היו האוכלים וכו':    בבחור או בתולה אז מהני פ"ח כל ז' ואפילו אם רק אחד פ"ח מברכים בשבילו כ"כ הר"ן וכ"כ ב"ח, וביורה דעה סי' שצ"א כתב ב"ח אחר ביאת מצוה אין מברכים א"ב וש"ב ומכ"ש דאין מברכים ז"ב ובש"ך הביא דבריו ותימא דהא מדינא דש"ס בתולה נבעלה ליל ה' ותניא מברכים כל שבעה:


(ח) וכן פשט המנהג:    מהרש"ל פוסק כדיעה קמייתא היינו דעת הרמב"ם:


(ט) לילה ויום:    כבר כתבתי רוב פוסקים חולקים ע"ז לכן כתבו הפוסקים טעם מברכים בליל שבת ובשחרית ואי היו ס"ל כפוסקים דמברכים בשביל פ"ח לילה ויום לק"מ דהא שבת הוא פ"ח ולדעת רמ"א שהביא כאן דעת פוסקים אלו ובסמוך כתב טעם הא דמברכים בסעודה שלישית משום הדרשה הוי כפ"ח צ"ל מ"ש כאן מברכים לילה ויום היינו סעודה א' ביום וסעודה א' בלילה ולא יותר מש"ה צריך ליתן טעם הא דמברכים בסעודה שלישית, וק"ק כיון דכבוד היום עדיף הוי היום כפ"ח ולמה אין מברכים בשחרית ובס"ש דהא לפוסקים אלו מברכים בשביל פ"ח לילה ויום היינו שני סעודות:

סעיף ח[עריכה]


(י) שמרבים בשבילם:    כתב ב"ח אפילו אם עכשיו אינם מרבים בשבילם אלא הם ראוים להרבות בשבילם הוי פ"ח והיינו לדעת הפוסקים דס"ל פ"ח הם שאוכלים שם אבל להר"ן שהביא בהג"ה א"צ להרבות בשבילם אלא ששמחים בשבילם בני החופה:

סעיף ט[עריכה]


(יא) נוהגים כסברא הראשונ':    היינו דוי הסר ובה"מ על כוס א' וששה ברכות על כוס השני ובפ"ה על כוס ברכת המזון ואין אומרים דוי הסר אלא כשמברכי' ז' ברכות וכשאין אומרין ז"ב אלא א"ב אומרי' נודה לשמך, וא"צ להכין כוס השני אלא בעת שאומר הברכו' פריש' כתב ב"ח כשאנשים ונשים בחדר א' אין אומרים ש"ב דאין שמחה כשיצה"ר שולט:


(יב) דאפי' לא"ב:    כתב בד"מ לא ראיתי נוהגים כן וטוב להחמיר וב"ח כתב וכך ראוי לנהוג:

סעיף י[עריכה]


(יג) אין אומרים שם ב"ח:    בסוכ' פ' הישן כתבו תו' והרא"ש גם א"ב וש"ב אין אומרים והר"ן ריש כתובות ובפ' ע"פ כתב ש"ב אומרים דלא תלי' בחופה דהא אמרי' ג"כ קודם החופ' לדינא דש"ס ובמ' פ' הישן כתב כתו' וכן משמע מסקנ' הד"מ, ובט"ז מאריך בדין זה וכתב עכשיו מברכים ז"ב אפי' במקום דלא היה החופה וכתב בשם הגאון מהר"ל מפראג דפסק כן וכתב הא דאמר בש"ס אין שמח' אלא בחופה שאני התם דלא הי' יכול לשמוח כראוי אבל בעלמא איכא שמחה ומברכים ז"ב אפי' שלא במקום החופה:


(יד) אם הוא תוך ז':    ואפילו אם לא הי' מברכים ז"ב עדיין אלא מיד אחר החופ' הלכו למקום אחר ושהו בדרך עד אחר ז' אין מברכים ב"י וט"ז חולק ע"ז וכ' אם לא קבעו באותו מקום אלא מיד אחר החופה הלכו למקום אחר נעש' אותו מקום שהלכו לשם מקום החופ' ומתחילי' ז' ימי משתה לשם ודין זה נובע מדברי רי"ו וט"ז מפרש דברי רי"ו דכוונתו כל אימת דבאו לאותו מקום אפילו אחר ז' מתחילין ז' ימי משתה:

סעיף יב[עריכה]


(טו) מברך ש"ב:    בג' דוק' כמו א"ב כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן ודוק' אם אינו אוכל עם ב"ב לבד:

סעיף יג[עריכה]


(טז) אלא בז' ימי המשתה:    אחר החופ' אבל קודם החופ' בליל ה' או ביום ו' אין אומרים ועיין בכל בו:


(יז) ומ"מ נרא' דאף לאלמון וכו':    משמע אשר ברא אין מברכין ובטור כ' ג' ימים שהם ימי משתה מברכים א"ב ואומרי' ש"ב ואפילו לדעת הסמ"ג שכתב בבתולות אחר ז' ימי משתה אין אומרים א"ב מכל מקום בג' ימי משתה של אלמון לא פליג ומודה דמברכים א"ב ואם החזיר גרושתו כ' בספר ב"ה דא"א ש"ב וראי' לדבר דמותר להחזיר גרושתו במועד: