בית שמואל על אבן העזר לט

►| בית שמואל • על שולחן ערוך אבן העזר לט |◄

סעיף א

(א) אחד מג' נדרים:    אף על גב בנדרה תחתיו יכול להפר כל שקצת עינוי נפש הוא לפי שאינו בדין שתה' נודרת תחתיו אבל בנדרה קודם שתב' לרשותו אינו מקפיד אלא בדברים שהיא מתענה בהם הרבה ומתגנה עליו הר"ן:

(ב) אינה מקודשת:    ואם רוצה למחול מבואר בסי' הקודם דחלין הקדושין למפרע ואין צריך קדושין אחרים ומ"ש בסי' ס' דצריך לקדשה מחדש בקדושי טעות איירי בטעות אחר או איירי בקפיד כששמע תו לא מהני מחילה כמ"ש שם בשם הר"ן:

(ג) וה"ה לנדרים שבינו לבינה:    כ' בח"מ לאו כל הנדרים שבינו לבינה המבוארים ביורה דעה סי' רל"ד אלא דברים גדולים כגון נטולה אני מן היהודים וכיוצ' בזה שדרך רוב בני אדם להקפיד בהם וכ"כ הר"ן:

(ד) ויש מי שאומר וכו':    בירו' אי' פלוגת' בזה ופסקו הרשב"א והר"ן דמותרת להנש' ואין חוששין שמא תלך להתיר לה דאין מקלקלה על נפשה ולעשות בניה ממזרים ורי"ו פסק לחומר' דחיישינן שמא תלך להתיר אף על גב לקמן סי' קמ"ג אי' בתנאי שב ואל תעשה ל"ח שתעבור על התנאי, כי בודאי ל"ח שתעבור על התנאי לקלקלה על נפשה אלא כאן חיישינן שמא לא תרצה שתהא הנדר עליה כל ימיה ותלך להתיר לה הנדר דמזה יבוא הקלקול אף שאין כוונתו לקלקל רק כוונתו לשם מצוה ולא כח"מ שנכנס בדוחקים, מיהו קשה ע"כ חשש זה קודם שידע הבעל דיש עליה נדרים דהא אח"כ לא מהני היתר חכם כמ"ש בסמוך א"כ למה לי הטעם שתלך לחכם ת"ל שמא ימחל הבעל ולא יקפיד ואז הקידושין חלין למפרע כמ"ש בסי' הקודם דיכול למחול אפילו על התנאי שאין ממון ואפשר מהאי טעמ' דייק הר"ן דירושלמי חולק על תו' וס"ל לירושל' אפילו אחר ידיעת הבעל מהני היתר החכם לפ"ז איירי הירושלמי אף שידע הבעל מ"ה צריך הטעם שמא תלך להתיר מיהו ברי"ו משמע להדי' דס"ל דלא פליג הירושלמי על תוס' וירושלמי איירי דלא ידע הבעל ומ"מ ל"ח שמא לא יקפיד דמסתמ' דרך להקפיד והתנה בפירוש גם לא חיישינן שמא ימחול בכוון לקלקל אותם:

סעיף ב

(ה) אבל אם נודעו לבעל:    כ"כ תוס' וטור ורי"ו וס"ל הירושל' לא פליג על זה כמ"ש בסמוך וכן דעת הרא"ש לכן הבי' דברי הירוש' ותוספת' סמוכים זה לזה ולא כב"י, אבל הר"ן מחמיר וס"ל התרה מהני אפי' אחר ידיעת הבעל אף על גב מחילת הבעל לא מהני אחר שהקפיד פ"א מ"מ התרת חכם שאני שעוקר הנדר מעיקרו וכאלו לא נדרה:

(ו) אשה חשובה:    היינו כשאומר אי אפשי לי באשה נדרני' אז לתירוץ דרב' ניח' ליה שאל יחולו הקידושין כלל באשה חשובה כי היכא דא"צ לגרשה ואל יאסר עליו קרובתיה והיינו פי' אשה חשובה ולתירוץ דרבה שם אפילו אשה חשובה מקודש' והגאוני' מסופקים אם הלכת' כרב' נגד רבה שהוא בתראי או הלכת' כרבה שהוא רבו מ"ה באשה חשובה הוי ספק מקודש', מיהו נר' מהרא"ש וטור ורי"ו דס"ל עיקר כרבא אלא דרך חומר' פסקו כרבה אם כן אם קידש' אחר מקודש' לשני מדאוריית' וכן מוכח ספ"ק דב"מ שם פסק הרא"ש כאביי נגד רבה לענין עדים חתומים זכין לו א"כ מ"ש כאן ספק מקודש' היינו הר"ן כן כ' בשם הרמב"ן ולהרא"ש לאו ספק קידושין הוא וע' בש"ג דף תק"ד כ' אפילו אשה שאינה חשובה ספק קידושין היא דהלכה מסופק' היא וא"י מה הספק באשה שאינה חשובה דאפשר דאיירי בהיתר' אחר ידיעת הבעל ומסופק בסבר' הר"ן:

(ז) ובעל סתם:    כבר כתבתי בסי' הקודם דינים הללו ואית' בזה ב' טעמים לטעם א' מקדש אותה בעת הביאה לפ"ז צריך עידי יחוד לטעם הב' שמוחל התנאי וחלין קדושין הראשונים וא"צ קדושין אחרים וא"צ עידי יחוד הרמב"ם ס"ל הטעם השני והטור ס"ל הטעם הראשון וצריך עידי יחוד ולקמן מבואר אם לא התנה כלל וקידש ונמצאו בה נדרים או מומין וכן אם קידש וכנס סתם צריכה גט מספק ואין לה כתובה ואם שהה עמה יש לה כתובה וא"ל מאחר הכתובה הראשונה בטלה איך יכולה לגבו' בכתובה זו וי"ל דדעתו הוא אם לא יקפיד אחר כך יתקיים כתובת' כמ"ש בסימן הקודם וכן אם שהה עמה אחר כך מקודשת בוודאי וצריכה גט בוודאי והיינו מטעם כשלא התנה כלום ספק הוא אם הוא מקפיד ואם שהה עמה אח"כ אז הוברר דאין מקפיד ומקודש' בוודאי:

סעיף ג

(ח) נמצ' בה מום אחר:    אפשר אם אמר בפי' ע"מ שאין בה כל מום אז אפילו שאר מומין מעכבים כמו בנדרים אם אמר ע"מ שאין עליך כל נדר:

סעיף ד

(ט) הפוסלים בכהנים:    ע' ברמב"ם הלכו' ביאת מקדש פ"ח ובמשתנת במטה או מצורע' פסק הב"י דהוי מום ובד"מ הניח בצ"ע ובט"ז כ' דצריך ליתן לה הכתובה אבל יכול לגרשה בע"כ אפילו בזמן הזה דאיכ' חר"ג ואיש המשתין במטה כתב בספר ב"ה בשם באר שבע דלא הוי מום:

(י) ריח רע:    כן כ' הרמב"ם ובטור לא כ"כ ולכאורה תמוה דהא לרב אשי היינו מזוהם כדפרישי' אם כן פוסל בכהן וממיל' נכלל בכלל המומין הפוסלים בכהן ושומ' גדולה כאיסר או אם יש בה שער לדעת הרמב"ם דוק' בעומדת על פני' ולהטור אפילו עומדת בשאר הגוף:

(יא) הרי ראה ונתפייס:    אף על גב שהתנה ע"מ שאין בה מום מכל מקום אמרינן דע"ז לא התנ' שם בתו' מיהו לדעת המרדכי והג"א אפילו מום שבגלוי כל שלא נכנס' לרשו' הבעל יש לו' דלא ראה, גם בדיקת מרחץ אין שייך קודם האירוסין וכל המשנ' מיירי בנשואין והנה הרמב"ם כאן לענין קידושין לא מחלק בין מומין שבגלוי לבין שאר מומין אלא בפכ"ה לענין כתובה מחלק חילוקים אלו וכתב המגיד ובבדק הבית דסביר' לי' אפילו מומין שבגלוי מבטלין הקדושין לכן נ"ל להחמיר אפילו מומין שבגלוי, והנה הטור בסי' זה כתב הדינין המבוארים בש"ס אם נמצאו בה מומין אחר ארוסין וא"י אימת נולדו בה כמ"ש לקמן סי' קט"ו אלא המחבר כתב בספר בדק הבי' דאין דינין אלו שייכים לסימן זה דכאן לענין קידושין אם נמצ' בה מומין אחר ארוסין והיא טוענת שנולדו בה אחר ארוסין לא אמרינן כאן נמצ' כאן היה לבטל הקידושין אלא צריכה ממנו גט רק לענין כתובה יש לחלק חילוקים אלו לכן השמיט בסימן זה כאן בש"ע דינים אלו, וב"ח כתב אף הטור שכתב דינים אלו בסימן זה כוונתו רק לענין הכתוב' ולא לבטל הקידושין, ואנ"ל דהא מוכח לדעת הטור דמבטלים הקידושין דהא כתב דצריכה להחזיר הקידושין והיינו על פי הסוגי' שם וכמ"ש בסימן נ' ושם מבואר היכ' דצריכה גט אין מחזירין הקידושין שלא תאמר דאין צריך גט ש"מ לדעת הטור א"צ ממנו גט מ"ה כתב שתחזור הקידושין, ולכאור' יש להבי' ראיה לדברי הטור דהא קי"ל דמוציאים ממון על פי סבר' זו כאן נמצ' כאן היה כמו שכ' בפר' המדיר ובחושן המשפט סי' רל"ב א"כ ה"נ א"צ ממנו גט וא"ל שם איירי היכא דליכא טענת ברי וכאן טוענת ברי שנולדו בה המומין אח"כ מ"ה לענין גט מחמירים וצריכה גט דהא לשיטת רש"י ותוס' הסוגיא שם איירי אפילו אם טוען האב ברי אמרינן כאן נמצא כאן היה ומוציאין ממנו הקידושין, מיהו אם נמצא המומין אחר הנישואין בזה י"ל דצריכה גט אף אם הבעל מביא ראיה שהיה המומין בה קודם ארוסין מ"מ צריכה ממנו גט כ"כ בסימן הקודם דשמא בעת הביאה מחל התנאי אבל בנמצא המומין אחר ארוסין י"ל דאין צריך גט מטעמים הללו מיהו בסימן קי"ז מבואר לשיטת הרמב"ן ורשב"א בטוען האב ברי אין צריך להביא ראיה ש"מ כאן נמצא לא אמרינן נגד טענות ברי ושם הסוגיא איירי לפירוש' בדליכא טענות ברי אם כן כשהיא טוענת ברי שנולדו בה המומין אחר הארוסין אף על גב לענין כתובה לא מהני ברי דידה כיון דממון שייך לאביה מ"מ לענין גט מהני ברי דידה וצריכה גט נמצא בפלוגתת פוסקי' אלו תוס' ורמב"ן ורשב"א לקמן סימן ע"ז תלי' דין זה והרא"ש והטור ס"ל כשיטות תוס' לכן לדעת הטור א"צ גט לכן כתב הטור דינים אלו בסימן זה ולרמב"ן והרשב"א כשהיא טוענת ברי צריכה גט, אבל אין להביא ראיה דצריכה גט מטעם כיון דהיא אומרת דנולדו המומין אחר הארוסין א"כ הוי כאומר קדשתני וצריכה גט די"ל הכא גרע טפי משום דאמרינן כאן נמצא כאן היה ומוכח דהיא משקר' ואחר שידוכי' לא קידש אותה לא אמרינן נסתחפה שדהו כ"כ בתשו' הרא"ש וכמ"ש בסימן נ' נמצא לפ"ז אם לא התנה כלל ונמצא בה מום אחר השידוכין יכול לבטל השידוך ופטור בלא קנס דהא אם נמצא אחר הנישואין א"צ ליתן לה הכתובה, אם כן אחר השידוכין פטור בלא קנס עיין סימן קי"ז:

(יב) ואם תמיד אינה נראי':    דוקא בשומא קטנה ואין בה שער אין מום כשאינה נראית אבל שומא גדולה כאיסר או אם יש בה שער אפילו אין נראית הוי מום וכן צלקת אפילו אינו נראה, אבל הרמב"ם כתב דשומא לא הוו מום רק בעור פנים ח"מ:

(יג) שאין הבנות הולכות למרחץ:    כלומר ומכ"ש בלא מרחץ אינן הולכת כלל בחוץ ומיירי דקידש אותה ע"י שליח ולא ראה אותה בשעת הקדושין ע"כ אף מום שבגלוי מבטל הקדושין ח"מ:

(יד) דנכפה וריח הפה:    וכן זיעה וקול עבה אפשר לה להזהר בשעה קטנה כל זמן היותה במרחץ:

סעיף ה

(טו) אשה סתם:    בלא תנאי א"ה אם היא איילונית ודאי א"צ גט כמ"ש תוס' שם ועיין סימן קע"ג:

(טז) מקודשת מספק:    כתב בח"מ דאיירי מיד כשרואה המום מקפיד ואינו חפץ בה אבל אם שותק כשנודע לו המום אף דצווח אח"כ הוי קידושי ודאי וכן אם קידש סתם וכניס ובעיל סתם מקודשת ואין לה כתובה ובש"ס לר"ח צריכה גט מדבריהם ולרבא הוי ספק קידושין והרמב"ם והטור פסקו כרבא ולא כב"ח שכתב מ"ש הטור ספק קידושין משום דמספק' ליה אם הלכת' כר"ח או כרבא וליתא:

סעיף ו

(יז) וריפא אותה:    אפי' אם נתרפא' קודם ידיע' הבעל מ"מ אינה מקודשת אף על גב בנדרי' מהני היתר קודם שנודע להבעל שאני מומין דנמאס' בעיניו אף אחר שנתרפא' ואם היה בה מומין קודם הקידושין ונתרפא' מקודש' דלא התנה ע"ז ח"מ ואם היתה מצורעת קודם הקדושין או שהיתה נכפת בילדותה אפשר דהוי מום דיש לחוש שמא תחזור ותהיה מצורע' ונכפה תחתיו ח"מ בסימן קט"ז וכתבו תוס' דאין לומר דלא מהני רפואה משום דלשון התנאי היה ע"מ שאין בה מומין והיה בה דאם כן כשהתנה היא ע"מ שאין בו למה מהני רפואה אלא הטעם הוא משום מיאוס ובאיש כשנתרפא אינו נמאס בעיניה, נשמע מזה אפילו תנאי שהיא מתנה עמו אם לא נתקיים התנאי בטלים הקדושין אלא כשנתרפא הוא אמרינן דנתקיים התנאי ואם הוא מתנ' על מנת שלא יהי' בה מומים אפילו אם נתרפא' הוי כאלו לא נתקיים התנאי ואם היה בו מומים ונודע לה ואחר כך נתרפא מסופק בח"מ אם נתבטלו הקדושין ולכאורה נרא' דיש להבי' ראיה לזה דנתבטלו הקדושין דהא הקשה בסוגי' זו והתני' הלכ' אצל החכם להתיר' אצל הרופ' וריפא' אינ' מקודשת ולא תירץ דאיירי שכבר נודע לו מ"ה אינ' מקודש' אלא ע"כ דא"א לאוקמי אחר שנודע לו דא"כ קשה מסיפ' דתני' הלך הוא והותר נדרי' או נתרפ' מקודשת ואחר שנודע לה לא מהני אם נתרפ', מיהו י"ל הא דלא אוקמי הלכ' וכו' איירי אחר שנודע משום אצל רופ' וריפ' אינה מקודשת אפי' לא נודע לו ש"מ אצל חכם נמי איירי שלא נודע לו, ואם היא מתנה ע"מ שאין בו נדר ונמצ' בו נדרים אינה מקודשת אפילו אם התיר החכם אחר שנודע לה דהא נדרי' לאו משום מיאוס אלא הטעם כשהוא מקדש והתנה ע"מ שאין בה נדרים ונמצ' בה נדרים ונודע לו לא מהני היתר חכם משום שהוא סבר שמא אין היתר לנדר כמ"ש בתו' והרא"ש אם כן אף אם היא התנה הדין כן דהא כבר כתבתי כל שלא נתקיים התנאי אף אם היא התנו בטלו הקידושין:

סעיף ז

(יח) על מנת שלא יהיו בה מומין וכו':    משמע שאינו מקפיד על מום זה דהשת' אלא שלא ישאיר בה מום אף ע"ג דתו' והרא"ש ושאר פוסקים כתבו דאין קפיד' בלשון כוונת תוספת שהכל תלי' בקיום התנאי כמ"ש בסמוך וכשמתנה ע"מ שאין בה ונתרפא' לא נתקיים התנאי ובכה"ג נתקיים התנאי ולא כב"י שהבי' תו' חולקים על דין זה ועיין בדק הבית מ"ש, וכל זה לפי גירס' שלנו אבל ב"ח מגיה בטור, מיהו אף לגירסת ב"ח נראה דין זה אמת למ"ש בכה"ג הוי נתקיים התנאי וח"מ כתב דהוי קידושי ספק:

(יט) וריפאן הרופ':    אפשר אפילו אחר שנודע לו מהני דכאן אם נתרפ' נתקיים התנאי שלא ישאיר בה וכאן לא שייך לומר דנמאסת בעיניו דהא אינו מקפיד אלא שלא ישאיר בה, מיהו י"ל כשנודע לו סבר שאין רפואה לדבר והוי כמו נדרים כשנודע לו דלא מהני היתר מטעם שהוא סבר שאין לו היתר כמ"ש בסמוך: