ביאור:תוספתא/ערכין/ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ערכין פרק חמישי

מכירת שדות בשעת היובל

(א)
המוכר שדהו בשעת היובל - אין מותר לגאול פחות מב' שנים של תבואה

ראו משנה ט, א, וספרא בהר פרשה ג י, וראו גם ב"ב ג, א, בהגדרת חזקת הבעלות.

שנאמר (ויקרא כה טו) במספר שני תבואות ימכר לך
היתה שנת שביעית או שנים כשני אליהו שנים שלא היה טל ומטר - אינו עולה לו מן המנין
נרה שנה ואכלה שנה והובירה שנה - עולה לו מן המנין
ר"א אומר: פעמים שיוכל לאכול הימנה ג' תבואות בשתי שנים
כיצד? הניחה ויצא, כשמכר היה בה תבואה לקצור, וזיתים לבצור, וענבים למסוק
לא יאמר לו הגואל לקונה הניחה לפני מלאה, כמו שהנחתיה לפניך מלאה
אלא אוכל שנה אחת ומסתלק.
הקנים והזמורות ופירות שקמה בתוכה – הרי הן כפירות. ומותר לקונה לקחתם
אילן שנקצץ או שיבש - שניהן אסורין בו. כיצד יעשה? ימכר וילקח בהן קרקע ויאכל פירותיה.

(ב)

מכרה לראשון במנה, מכר הראשון לשני במאתים - אין מחשב אלא עם הראשון

שנאמר (ויקרא כה כז) לאשר מכר לו.

ראו משנה ט, ב, וכן ספרא בהר פרק ה.
ר' שמעון משלים את המשנה ומציג את החומר בהקדש מבהדיוט – שהשדה אינו יוצא ביובל, והשוו משנה ז, ד, בדעת ר' שמעון, שהכהנים נכנסים לשדה שלא נגאלה ביובל.

לראשון במאתים ומכר הראשון לשני במנה - אין מחשב אלא עם האחרון
שנאמר "לאיש" אשר בתוכה.
רצה אביו או אחיו או אחד מן הקרובים של ראשון לגאול מידי השני - הרשות בידו, ושל שני מידי הגואל - אין שומעין לו
לא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב, ברע ויגאל ביפה, לא ילוה ויגאל לחצאין; ובהקדש מותר בכולן
זה חומר בהדיוט מבהקדש
אר"ש: מפני מה בהדיוט לא דחק הכתוב?
שאם הגיע היובל ולא נגאל - יוצא הוא לבעלים ביובל
מפני מה בהקדש דחק עליו הכתוב?
שאם הגיע ולא נגאלה - חלוט הוא שדה להקדש.

איסור מכירת השדה

(ג)
אין אדם רשאי למכור שדה אחוזתו, ולהניחה בפונדתו

ראו ספרא בהר פרק ה א. ההלכה מנסה למנוע תהליך של אורבניזציה ואיבוד הנדל"ן.

וליקח בהם בהמה, וליקח בהם כלים, וליקח בהם עבדים, ולגדל בהם בהמה דקה
אפילו לעשות בהם סחורה - אא"כ העני
אם מכר - ה"ז מכור.
אין אדם רשאי למכור את ביתו ולהניחה בפונדתו
וליקח בהם בהמה, וליקח בהם כלים, וליקח בהם עבדים
ולגדל בהן בהמה דקה, ואפילו לעשות בהן סחורה - אא"כ העני
ואם מכר - הרי זה מכור.
אין אדם רשאי למכור את עצמו ולהניח בפונדתו
וליקח בהם בהמה, וליקח בהם כלים, וליקח בהם עבדים
ולגדל בהן בהמה דקה, ואפילו לעשות בהן סחורה - אא"כ העני. ואם מכר - ה"ז מכור.

(ד)
א"ר יוסי ברבי חנינא: בא וראה כמה קשה אבקת של שביעית

דרשה על סדר הפסקאות, הרואה בהתדרדרות הכלכלית עונש מוצדק.

כיצד? אדם עושה מלאכה מפירות עבירה - התחיל מוכר במטלטלין
שנא' (ויקרא כה כה) וכי תמכרו ממכר לעמיתך
לא הרגיש - התחיל מוכר שדה אחוזתו
שנאמר (שם) כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו
לא באת לידו - עד שמכר את ביתו
שנאמר (ויקרא כה כט) ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה
לא באת לידו - עד שמכר את בתו
שנאמר (שמות כא ז) וכי ימכור איש את בתו לאמה
לא באת לידו - עד שלוה ברבית
שנאמר (ויקרא כה לה) כי ימוך אחיך ומטה ידו, ונאמר (ויקרא כה לו) אל תקח מאתו נשך ותרבית
לא באת לידו - עד שמוכר את עצמו
שנא' (ויקרא כה לט) כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך, ולא לך אלא לגר, שנאמר ונמכר
ולא לגר צדק אלא לגר תושב,
שנאמר (ויקרא כה מז) ונמכר לגר, ולא לגר תושב אלא לעובד כוכבים
שנא' (שם) או לעקר משפחת גר, נעשה כומר לעבודת כוכבים.

בתי ערי חומה

(ה)

המקדיש בית בבתי ערי חומה - הרי זה גואל מיד, וגואל לעולם אם גאל הבית שלו לעולם
לא גאלו - צמת להקדש
המוכר בית בבתי ערי חומה - הרי זה גואל מיד, גואל והולך כל י"ב חודש
לא גאלו כל י"ב חודש - צמת ללוקח
מכרה לראשון, ועמד הראשון ומכרה לשני - הרי זה גואל מיד, גואל והולך כל שנים עשר חודש
לא גאלו כל שנים עשר חודש - צמת לשני.

(ו)

המקדיש בית בבתי חצרים - הרי זה גואל מיד, גואל והולך לעולם.

גאלה אחר - יוצא לבעלים ביובל.

ראו משנה ט, ו, וכן ספרא בהר פרשה ד ג.

המוכר בית בבתי חצרים - הרי זה גואל מיד, גואל והולך לעולם
שאם הגיע יובל ולא גאלה - יוצא לבעלים ביובל.
בתי חצרים, אע"פ שיש להם חומת גג - אינו כבתי ערי חומה.

(ז)

עיר שנפלה חומתה - כל המצוה הזאת נוהגת בה.
בנה בית חוצה לה - נידון כבתי חצרים.

בתי ערי חומה וחוצה לארץ - הכל הולך אחר העיקר

ראו מעשרות ג, י, וכן תוספתא מע"ש ב, יב-יז.
לדברי ר' ישמעאל בר' יוסי ראו משנה ט, ו. הוא מסביר מדוע הרשימה כל כך קצרה. לפי ההסבר שלו הקדושה היא מימי בית שני.

ירושלים וערי מקלט ומעשר שני - הכל הולך אחר הנוף.
הבורגנין והמגדל והשובך שבתוכה - הרי הן כבתי ערי חומה.
והדיירים והגנות והפרדסות שבתוכה
ר"מ אומר: הרי הן כבתי ערי חומה, וחכ"א: הרי הן כשדות
בית בנוי בחומה, רבי יהודה אומר: כאילו הוא בחוץ, רש"א: כאילו הוא בפנים.
בתי בדין, שפתחיהם לפנים וחללן לחוץ, או שפתחיהן לחוץ וחללן לפנים
בש"א: אין פודין בהם מעשר שני כאילו הם בפנים, אין אוכלים בהם קדשים קלים כאילו הם בחוץ
בית הלל אומרים: מכנגד החומה ולפנים – כלפנים, מכנגד החומה ולחוץ - כלחוץ
א"ר יוסי זו משנת ר"ע. משנה הראשונה - ב"ש אומרים: אין פודין בהם מעשר שני כאילו הם בחוץ
ואין אוכלים בהם קדשים קלים כאילו הם בפנים
ב"ה אומרים: כלשכות: את שפתחה לפנים – כלפנים, את שפתחה לחוץ - כלחוץ.
א"ר ישמעאל ברבי יוסי: וכי אין לנו מוקפות חומה אלא אלו בלבד?
הרי הוא אומר (דברים ג ד) ששים עיר כל חבל ארגוב וגו', כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה וגו'
אלא כיון שגלו ישראל לבבל בטלה מהן מצות ערי חומה
וכשעלו מן הגולה מצאו אלו שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון, וקדשום
ולא אלו בלבד, אלא כל שתבא לך במסורת שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון
כל המצוה הזאת נוהגת בה
ושקדשום מכאן ואילך כל המצוה הזאת נוהגת בה.

(ח)

חומר בבתי ערי חומה שאין בשדה אחוזה, ובשדה אחוזה שאין בבתי ערי חומה

שבתי ערי חומה אין יוצאין ביובל.

סיכום בסדר שונה של הלכה ה דלעיל. וראו גם משנה ט, ג.

אם לא גאלה כל י"ב חודש - צמת ללוקח, מה שאין כן בשדה אחוזה
חומר בשדה אחוזה, שהמקדיש שדה אחוזתו שלא בשעת היובל
אין מותר לגאול פחות משתי שנים
יוצאין ביובל ובגרעון, מה שאין כן בבתי ערי חומה.

(ט)

אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה, מגרש עיר ולא עיר מגרש

ר"א אומר: בד"א? בערי הלוים

ראו משנה ט, ח.

אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש ומגרש שדה, מגרש עיר - ולא עיר מגרש
כדי שלא יחריבו את ערי ישראל
לא יסתור אדם את ביתו לעשותו גנה. לא יטע אדם את חורבתו גנה
מפני שהוא כמחריב את ארץ ישראל
ר"ש בן גמליאל אומר: נוטע אדם את חורבתו גנה, שכך הוא ישובה
ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אלפים אמה תחום ערי הלוים
צא מהן אלף אמה מגרש, נמצא מגרש. והשאר שדות וכרמים.