ביאור:תוספתא/מקוואות/ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת מקואות פרק שמיני

על מה מקפידים

(א)

כפה קיפל ידיו ורגליו וישב לו באמת המים, אם נכנסו המים דרך כולו – טהור, ואם לאו - טמא

היו רגליו מלאים אבק, וירד וטבל במקוה שיש בו ארבעים סאה - טהור

השוו משנה ט, ב. שם נאמר שאם שפשף את רגליו טהור. נראה שזו מחלוקת: לפי הברייתא השפשוף והרחיצה בחמין גורמת לבוץ שעלול לחצוץ. אבל לעניין הקומקום נאמר שם כמו פה.
לעניין הקשרים ראו משנה י, ג-ד.
לדברי ר' יהודה ראו משנה י, ה.
לכלי היין ראו משנה ז, ד. אם היין לבן – ניתן להשיק אותו במים.
לעניין זה ולדברי ר' יוסי ראו משנה י, ו.

שפשף, או שנפל בחמין - טמא.
קומקום שהוא מלא בחמין, והטבילו – טמא. שפשפו, או שהטבילו בחמין - טהור.
הסלין של גת או של בד אוצין - צריך לחטט, אם הם אטומים צריך לנקות אותם ע"י הוצאת הפסולת מתוכם ודפנים - צריך לנער. אם הקליעה רופפת מספיק לנער את הסלים
קשרי פונדא ופסיקיא, וקשרי מנעל, וסנדל קושר, ומפתחי חלוק של אשה - הרי אלו חוצצין.
קשרי נימי פונדא ופסיקיא, וקשרי רצועות ומנעל וסנדל
והקשר שבאפרקיסין שבכתף, וסדין שקשרו את מומן - הרי אלו חוצצין
נתקשרו מאליהן - אינן חוצצין.
קשרי עני שמקפיד עליהן, אם העני מקפיד לפרום אותם ושל בעה"ב סתם - הרי אלו חוצצין.
של בעה"ב שאין מקפיד עליהן, או של עני - הרי אלו אינן חוצצין.
ר' יהודה אומר: צריך להטביל את כולן, מפני חתך שעדיין לא חתך, ולכן המקום שיחתוך את הידית לא הוטבל.
וכן היה ר' יהודה אומר משום ר"ט: צריך להטביל את כל הטבעת.
כלי שהוא מלא יין, והטבילו, אם בטל מראיו – טהור, ואם לאו - טמא.
א"ר יוסי: שמעתי שאפי' כלי מחזיק כור, ואין בו אלא רביעית - כאילו לא טבל.

אוכל, שותה וטומאתו

(ב)

כל האוכלים מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס, בתוך כדי אכילת פרס.

אכל וחזר ואכל, וחזר ואכל

ראו משנה י, ז. כאן מוסיפים סייג, שאכל הכל בזמן אכילת פרס.

אם יש מתחילת ראשונה ועד אכילה אחרונה כדי אכילת פרס – מצטרפין, ואם לאו - אין מצטרפין
ואין מחייבין אותו להיות אוכל פחות מכשיעור, ויורד וטובל.
ואוכל כשיעור אלא אוכל כשיעור וכו' ויורד וטובל.
אכל פחות מכשיעור וירד וטבל באמצע - טמא.
התירו למעוברת שתהא טועמת דבר מועט, מפני סכנת נפשות
וכמה היא פרס? שתי ביצים חסר קימעא, דברי ר' יהודה
ר' יוסי אומר: שתי ביצים שוחקות. שיער רבי - שתי ביצים ועוד.

(ג)
כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה בשותה רביעית, מתוך כדי אכילת פרס

ראו שם.

שתה וחזר ושתה, אם יש מתחילת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי אכילת פרס - מצטרפין
ואם לאו - אין מצטרפין.
ואין מחייבין אותו להיות שותה פחות מכשיעור, ויורד וטובל
אלא שותה כשיעור ויורד וטובל.
שתה פחות מכשיעור וירד וטבל באמצע - טמא
התירו למגע טמא מת שתהא מניקה את בנה וטהור.

(ד)
בלע כזית מן המת, ונכנס לבית - הבית טהור

ראו משנה י, ח. למרות הכלל "שכל הבלועין...", אם פרה שתתה מים טמאים והקיאה אותם – הם טמאים. מה שאין כן אדם שטבל בין השתיה להקאה.
חץ ממתכת הנעוץ באדם ובולט ממנו, חוצץ רק לדעת רבי (וכן במשנה הנ"ל), ואילו לדעת חכמים אינו חוצץ.
הצרורות שנכנסו לסדקי רגליו הם כבית הסתרים, ראו משנה ט, ב-ג.

שכל הבלועין באדם ובהמה ובחיה ובעופות - טהורין.
נסרח או שיצא מלמטה - טהור.
שתה מים טמאים והקיאן – טמאין, מפני שנטמאו בו ביציאתן.
טבל או שנסרחו, או שיצא מלמטה - טהורין.
שתה שאר המשקין, אע"פ שטבל והקיאן – טמאין, לפי שאינן טהורין בגוף.
נסרחו או שיצאו מלמטה - טהורין.
פרה ששתת מים טמאין והקיאתן – טמאין, מפני שאין טהורין בגוף
נסרחו או שיצאו מלמטן - טהורין.
נכנס לו חץ ביריכו, רבי אומר: אינו חוצץ, וחכ"א: הרי זה חוצץ
בד"א? בשל מתכת, אבל בשל עץ - הרי זה חוצץ
ואם קרם עליו העור למעלה - הכל מודים שאינו חוצץ
שכל הבלועין באדם ובהמה בחיה ובעופות - טהורין.
נכנסו צרורות וקסמים בסדקי רגליו מלמטה, ר"ע אומר: אינו חוצץ, מפני שהיא כבית הסתרים.

(ה)

אספלנית מלוגמא ורטייה שעל בית הסתרים, רבי אומר: חוצץ, ור' יוסי בר' יהודה אומר: אינו חוצץ.

העושה קילקי בראשו, רבי אומר: חוצץ, ר' יוסי בר' יהודה אומר: אינו חוצץ.

לעניין בית הסתרים והקילקי ראו משנה ט, ג. שתי שערות הדבוקות לעורו בצואה או במוגלה – חוצצות.

היתה בו שערה אחת חוץ למכה, וראשו מודבק למכה
או שהיו שתי שערות וראשן מודבק בפיף פי הטבעת או בצואה - הרי אלו חוצצות
היו לו שתי שערות בריסי עיניו ומלמטה, ונקבו, והוציאן בריסי עיניו מלמעלה
זה היה מעשה, ונמנו עליו ה' זקנים וטמאוהו.

(ו)
פרה ששתת מעת לעת, מי חטאת ושחטה בתוך מעת לעת

ראו פרה ט, ה, וראו ספרי במדבר קכד.
אילו ר' עקיבא לא היה מרשה לר' יוסי להוכיח את דבריו – לא היה ר' יוסי מנצח אותו, וראו גם תוספתא סנהדרין ז, ד.

זה היה מעשה, והיה ר' יוסי הגלילי מטהר ור"ע מטמא
סייע ר"ט את ר' יוסי הגלילי. סייע ר"ש בן ננס את ר' טרפון
סילק ר"ע את ר' יוסי הגלילי. אחר זמן מצא לו תשובה
אמר לו: מה אני לחזור? אמר לו: לא לכל אדם, אלא שאתה יוסי הגלילי.
אמר לו: הרי הוא אומר (במדבר יט ט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא
כשהם שמורים למי נדה, ולא כששתתן פרה
זו היה מעשה, ונמנו שנים ושלשים זקנים בלוד וטהרוהו
באותה שעה קרא ר"ט המקרא הזה:
(דניאל ח ד) ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה
וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונו והגדיל - זה ר"ע
אומר (דניאל ח ה) ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ
ואין נוגע בארץ והצפיר קרן חזות בין עיניו - זה ר' יוסי הגלילי ותשובתו
(דניאל ח ו) ויבא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עומד לפני האובל וירץ אליו בחמת כחו
(דניאל ח ז) וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו
ויך את האיל וישבר את שתי קרניו - זה עקיבה ושמעון בן ננס
(שם) ולא היה כח באיל לעמוד לפניו - זה עקיבה
(שם) וישליכהו ארצה וירמסהו - זה יוסי הגלילי
(שם) ולא היה מציל לאיל מידו - אלו שנים ושלשים זקנים שנמנו בלוד וטהרוהו.