ביאור:תוספתא/מנחות/יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת מנחות פרק אחד עשר
[עריכה]הכנת לחם הפנים ושתי הלחם
[עריכה]אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים, לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים
ואין דוחות את השבת, דברי ר"מ. ר"י אומר: כל מעשיהן בפנים
ר"ש אומר: כל מעשיהן בחוץ
שהיה ר"ש אומר: לעולם אל תמנע לומר: אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים
כדרך שכשרות בעזרה כך כשרות בבית פאגי.
כדרך שנפסלות בעזרה כך נפסלות בבית פאגי
ולשכה היתה לה בפני עצמה, והיה עושה אותה בתוכה
תנור היה לה, כמין מזרת מרובע
של שתי הלחם היה מחזיק א', ושל לחם הפנים היה מחזיק שתים
ג' דפוסים היו שם, הא' לתנור, וא' לבצק
ואחד שהוא רודה ונותנו לאלפס, כדי שלא יקלקלו את הלחם.
מנחות - יש בהן מעשה כלי בפנים. טחנן והרקידן בחוץ - לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים
ובזר כשרות, עד שיביאו לבית הקמיצה.
כל המנחות אין דוחות לא את השבת ולא את הטומאה
חוץ מחביתי כהן משיח, מפני שיש לו זמן קבוע
זה הכלל: כל שיש לו זמן קבוע מן התורה, ואין יכול לעשות מע"ש - דוחה את השבת
וכל שאין לו זמן קבוע מן התורה, ויכול לעשות מערב שבת - אין דוחה את השבת.
עריכת לחם הפנים
[עריכה]ארבע סניפין של זהב, דומה לדקרנין - היו שם, שבהן היו סומכין את החלה
ר"י אומר: לא היו שם סניפין, אלא גובה היה לשלחן טפח
שנאמר (שמות כה כה) ועשית לו מסגרת טופח סביב
אמרו לו: והלא אין מסגרת אלא מן הרגלים!
עשרים ושמונה קנים של זהב, חלולין, מפוצלין, מקבלין טומאה - היו שם.
ראו שם. |
(ה)
כל הכלים שהיו במקדש - אורכן לארכו של בית, חוץ מן הארון
ראו משנה יא, ה-ו: לחם הפנים היה מונח לרוחב השולחן (ולרוחב המקדש), כשם שהארון היה מונח לרחבו של המקדש. |
שהיה ארכו נתון כנגד רחבו של בית
כך היו בדיו נתונין, כנגד רחבו, וכך היה ניטל.
עשרה שולחנות עשה שלמה, שנאמר (דברי הימים ב ד ח) ויעש שולחנות עשרה
הברייתא עוסקת בבית ראשון. היא מתיחסת גם לכך שלא נזכר ששלמה משח את הכלים שהוסיף בשמן המשחה, בניגוד למשה – ראו ויקרא ח י, וראו תוספתא סוטה יג, א. |
שנאמר (מלכים א ז כח) ואת השולחן אשר עליו לחם הפנים
עשרה מנורות זהב עשה שלמה, שנאמר (דברי הימים ב ד ז) ויעש את מנורות הזהב עשר
אעפ"כ לא היו מדליקין אלא בשל משה
שנאמר (דברי הימים ב יג יא) את המנורה ואת נרותיה לבער בערב בערב
המנורה שעשה משה, לא היתה צריכה שמן המשחה
מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא
ר"י בר רבי יהודה אומר: על כל השולחנות היו מסדירין
שנאמר (דברי הימים ב ד יט) את השולחנות ועליהם לחם הפנים
ובכל מנורות היו מדליקין, שנאמר (שם) ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט,
לפני הדביר זהב סגור
משום ר' אלעזר בן שמוע אמרו: מה ת"ל "את השולחנות ועליהם לחם הפנים... זהב"?
זה שולחן גדול של זהב, שהיה לפנים מבהיכל
ושולחן שהיה באולם, על פתחו של בית, שעליו היו נותנין לחם הפנים ישנה.
כיצד מכניסין לחם הפנים? ע"ש היה פורקה מדפוס
ונותנה על גבי השלחן שהיה באולם על פתחו של בית.
בשחרית, כיון שנזרק דם התמיד, נטלו ב' כהנים שתי בזיכין ונותנין לתוכן ב' קומצין של לבונה
כל בזיכין שבמקדש לא היו להן שוליים, חוץ מאלו שהיו להן שוליים
אלו מושכין טפח ואלו מניחין טפח, טפחו של זה בתוך טפחו של זה
כדי שלא ילין שלחן בלא לחם, שנאמר (שמות כה ל) לפני תמיד
ר' יוסי אומר: אפילו פירקו ישנה בבקר והכניסו חדשה בין הערבים
אפילו בשאר ימות השנה, מוציאין אותו חוץ לעזרה אין בכך כלום
ומה ת"ל לפני תמיד? כדי שלא ילין שלחן בלא לחם
אלו שני כהנים שבידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ישנה
היו נותנין אותה על גבי המזבח עם אברי תמיד
כיון שהוקטרו ב' בזיכין, נותנין חציה חלה לכל משמר ומשמר, והן חולקין ביניהן
רבי יהודה אומר זה שהיה מחלק לחם הפנים היה עומד על הרובד שבאולם
מפריס ומניח, וכל אחד ואחד בא ונוטל חלקו
ולבעלי מומין שבכהונה - מוציאין להן חלקן לחוץ
שאין יכולין ליכנס בין האולם ולמזבח.
כיצד מסדרין לחם פנים? נותן שש חלות לסדר זה ושש חלות לסדר זה
ואם נתן ח' חלות לסדר זה וד' חלות לסדר זה, או שעשה ג' סדרים של ד' ד' - לא עשה כלום
עשה שני סדרין של ארבע עשרה, רבי אומר: רואין את העליונות כאילו אינן, והתחתונות - כשרות.
כיצד מסדרין את הבזיכין? נותן בזך אחד על גבי סדר זה ובזך אחד על גבי סדר זה
או שהיה דבר חוצץ בין הבזיכין ללחם, או בין הלחם לשולחן - הרי אלו פסולין
אבא שאול אומר: בתוך ב' טפחים שבין הסדר לחברו היה נותן
מה אני מקיים (ויקרא כד ז) ונתת על המערכת לבונה זכה? שתהא כולה סמוכה למערכה.
סידור הלחם בשבת
[עריכה]כיצד מסדרין את הקנים? אחר שבת היה נכנס, מגביה ראשה של חלה ונותן קנה תחתיה
ראו משנה יא, ו-ח. |
ושלשה תחת כל חלה וחלה, ושנים תחת העליונה - שאין עליה משוי
התחתונה נתונה על טיהרו של שלחן.
עד שלא פירקה ונפרס הלחם - הלחם פסול, ולא הוקטרו הבזיכין.
משפירקה ונפרס הלחם - הלחם פסול, הוקטרו הבזיכין.
הוקטרו ואח"כ נפרס הלחם - כשר.
נטמא לחמה, בין משפירקה ובין עד שלא פירקה - הלחם פסול, ולא הוקטרו בזיכין
סידר את הלחם בשבת ואת הבזיכין לאחר השבת, והקטיר את הבזיכין בשבת
פסולה, ואין חייבין עליה משום פיגול נותר וטמא
סידר את הלחם ואת הבזיכין בשבת, והקטיר את הבזיכין אחר שבת
פסולה, וחייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא
סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר שבת, והקטיר את הבזיכין בשבת - פסולה.
אם יש שם לחמה מן המובחר - יביאו
ואם לאו - ימתין לשבת הבאה; הלחם מותר באכילה, וחייבין עליה משום פיגול נותר וטמא.