לדלג לתוכן

ביאור:תוספתא/כלאים/ג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת כלאים פרק שלישי

[עריכה]

כלאי הכרם: קרחת, מחול ומחיצה

[עריכה]
(א)
איזו היא קרחת הכרם? כרם שחרב אמצעו ונשתיירו חמש חמש גפנים


ראו משנה ד, א. אם נשארו ארבע או פחות קבוצות של חמש גפנים במרחקים של 16 אמה – יכול לזרוע באמצע.



בין מארבעה רוחות, ובין משלשה רוחות, ובין משתי רוחות זו כנגד זו.

(ב)

איזו מחול הכרם? בין שני כרמים, דברי רבי יהודה. וחכ"א (בין גדר לכרם)

אם אין שם שתים עשרה אמה - לא יביא זרע לשם


ראו משנה ד, ב-ג.
לדעת ר' יהודה מחול הכרם דומה לקרחת הכרם, אלא שהרווחים בין הגפנים בכרמים השונים אינם מכוונים. במקרה כזה הוא מסתפק ב12 אמות.



היו שם שתים עשרה אמה - נותנין לו עבודתו וזורע את המותר.

(ג)
יש במחיצת הכרם להקל ולהחמיר. כיצד?


ראו משנה ד, ד. במקרה הראשון קיום המחיצה מקל על בעל הכרם. במקרה השני הוא מחמיר עליו.



מחיצה סמוכה לגפנים פחות מ4 אמות - זורע חוצה לה עד שמגיע לעיקר מחיצה
שאילו אין שם מחיצה - נותנים לכרם ארבע אמות וזורע את המותר
היתה משוכה אחת עשרה אמה - לא יביא זרע לשם
שאילו אין שם מחיצה - נותן לכרם ארבע אמות וזורע את המותר.

(ד)

מחיצת הכרם שנפרצה, אומרים לו גדור. גדרה ונפרצה אומרים לו גדור.

אם נתייאש הימנה - ה"ז קדש, וחייב באחריותה


אם נפרצה מחיצה שבין בעל הכרם לבעלים אחר של שדה סמוך, הכרם גורם לאיסור חלק מהשדה הזה. בעל הכרם חייב לפצות את שכניו.
לכתחילה כרם מינימלי ("דל") הוא של שש גפנים, אבל גם חמש אוסרות. וראו ספרי דברים קפ.
וראו משנה ד, ו. מלשון התוספתא נראה שהזנב הוא המשך של אחת השורות, ואינו ביניהן. וראו גם בהלכה ה.



כמה תהא מטעתה? - ג' כנגד ג'.
נטלה אחת מן החיצונות, ונשארו חמש כמה יהא ביניהן?
שתים כנגד שתים, מארבע אמות ועד שמונה, והזנב - מארבע אמות ועד שמונה
היו שתים כנגד שתים מארבע אמות ועד שמונה, והזנב פחות מד' אמות או יתר על שמונה
או שתים כנגד שתים פחות מארבע אמות או יתר על שמונה, והזנב מארבע אמות עד שמונה
הרי זה אינו כרם, עד שיהיו שתים כנגד שתים מארבע אמות עד שמונה, והזנב מד' אמות ועד שמונה.

(ה)

כוורת גזעי הגפנים מכוון ונוף אין מכוון - הרי זה כרם. נוף מכוון וכוורת אין מכוון - ה"ז אינו כרם
היו דקות ולא היו מכוונות, העבו ונעשו מכוונות - ה"ז כרם
כיצד יודע אם היו מכוונות אם לאו? מותח את החוט לעיקר גפנים
אם היו כולן נוגעות בחוט - הרי זה כרם. אחת נכנסת ואחת יוצאת - הרי זה אינו כרם.

כלאיים בעריס

[עריכה]
(ו)
ר' שמעון אומר: עריס שנטוע כהלכתו, אלא שהיה מוקף כשובך הזה עגול


ר' שמעון מחייב לא רק כרם, אלא גם את העריס, שנזכר במשנה ו, א, להיות נטוע כהלכתו. והשוו עדיות ב, ד.
לדברי ר' שמעון בסיפא ראו משנה ה, ב.



ה"ז אינו עריס.
כרם שנטוע ערבוביא, אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש - ה"ז כרם, ואם לאו אינו כרם
זה היה מעשה, ובאו ושאלו את ר"ג. א"ל צאו ושאלו את יוסי בן גילאי, שהוא בר ברור ובקי בהלכות הכרם.
יצאו ושאלוהו. אמר להן: אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש - ה"ז כרם, ואם לאו - אינו כרם
ר"ש אומר: כרם שנטוע על פחות מד' אמות או יותר על שמונה אמות - ה"ז אינו כרם.

(ז)

כרם שנטוע כהלכתו, ושורה אחת יוצא הימנו
כשהוא מודד, נותן לכרם ד' אמות, ולשורה ו' טפחים
היה נטוע כהלכתו, וגפנים החיצונין נראין מבינתים השורה החיצונה נטועה מול הרווחים של שאר השורות
כשהוא מודד נותן לכרם ארבע אמות ולשורה ששה טפחים.

גפן בודדת

[עריכה]
(ח)
גפן שנטוע במדרגה - נותנין לה עבודתה


ראו משנה ו, ב, שאין הגפן במדרגה מצטרפת לכרם, והזרעים שבמדרגה נחשבים מופרדים מהכרם.
אם השיפוע של המדרגה שלילי מחשב עד שהוא מול הכרם ואינו זורע קרוב יותר.



הזרעים והירקות שנטועין במדרגה - נותנין להן עבודתן
היו שתי שדות זו למעלה מזו, התחתונה נטועה כרם והעליונה אין נטועה כרם
זורע את העליונה עד שמגיע לעיקר התחתונה
העליונה נטועה כרם והתחתונה אין נטועה כרם - זורע את התחתונה ואת המדרגה
עד שמגיע לעיקר גפנים.

(ט)
גפן שנטוע בנקע עמוק עשרה ורחב ד' - נותנין לה עבודתה למטה


ראו משנה ה, ד. הברייתא מסייגת שאם הנקע אינו עמוק או רחב מספיק – הגפן אוסרת גם מה שנטוע למעלה בכדי עבודתה.



פחות מכן - נותנים לה עבודתה למעלה.

(י)
חריץ שעובר בכרם, עמוק עשרה ורוחב ארבעה

ר' אלעזר אומר: זורעין בתוכה שלשה זרעונין: אחד מכאן וא' מכאן ואחד באמצע
ר"א בן יעקב אומר נראין דברי ר"א בחריץ מבורץ. מפולש

כלאיים בכרם

[עריכה]
(יא)
הנוטע ירק בכרם או המקיים הרי זה מקדש ארבעים וחמשה גפנים


ראו משנה ה, ה. אם נטועות במרחק של חמש אמות גזרו שיאסור כאילו נטוע במרחק סטנדרטי של ארבע אמות, משום מראית העין. אבל במרחק גדול יותר רואים שהכרם אינו סטנדרטי.
הזורע והרוח – ראו שם משנה ז.



אימתי? בזמן שנטועות על ארבע ארבע או על חמש חמש
היו נטועות על שש שש או על שבע שבע - הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח
ר"ש בן אלעזר אומר: תוקע בארץ ומודד שש עשרה אמה לכל רוח,
עגולות; לא מרובעות - מפני שנראית כקרן טבלא
ר"ש בן יהודה אומר משום ר"א בר שמעון:
הזורע וסיערתו הרוח לאחריו – מותר, מפני שהוא אונס. סיערתו הרוח לפניו - אסור.

(יב)
בעה"ב שקיים ירקות שדה שעלו מאליהן בכרם - אסור לו ואסור לכל אדם

אחר מ"מ פועל, או עובר אורח שקיים ירקות שדה בכרם - אסור לו ומותר לכל אדם.

(יג)

הלשישות והלביצין והבולפסין והכרכום והקינרה והחמיתה והתלמית והסיאה והאזוב

והקורנית והקשואין והדלועין והאבטיחין והמלפפונות ופול המצרי מיני זרעים פול שזרעו לזרעים ולא לאכילה


ראו משנה ה, ח.
לדברי ר' דוסתאי השוו ברכות ו, א.
בסוף הברייתא מובאת הבחנה בין אילנות לירקות.



הרי הן כלאים בכרם
האירוס והקיסוס ושושנת המלך מיני זרעים ואינן כלאים בכרם
רבי דוסתאי בן יהודה אומר: מיני דשאים - כלאים:
החשיפה והגמי וכל הגדלין באפר - מיני דשאים כלאים בכרם
הקנים והחבין והוורד והאטדין - מין אילן ואינן כלאים בכרם
זה הכלל כל המוציא מעקרו - ה"ז ירק וכל שאין מוציא עליה מעקרו ה"ז אילן.

(יד)
החצב, ר' ישמעאל אומר: כלאים, וחכ"א: אין כלאים


לגבי חצב ראו משנה א, ח.
לגבי הכשות, נראה שחכמים טענו שאינה כלאים בכרם אבל היא כלאים בזרעים.
הצלף הוא ספק אילן ספק ירק.



כשות, צמח טפיל ר"ט אומר: אין כלאים, וחכ"א: כלאים
א"ר טרפון: אם כלאים בכרם - תהא כלאים בזרעים
ואם אין כלאים בזרעים - לא תהא כלאים בכרם!
צלף, בית שמאי אומרים כלאים בכרם ובית הלל אומרים אין כלאים.
אלו ואלו מודים שחייב בערלה. מספק