ביאור:תוספתא/יבמות/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת יבמות פרק ראשון[עריכה]

היתר הצרות ומגבלותיו[עריכה]

(א)
אימתי אמרו "אם מתו או נתגרשו - צרותיהן מותרות"? - בחיי הבעל


ראו משנה א, ב.
עצם האפשרות למאן לאחר מיתת הבעל, גם אם לא מומשה – מונעת את ייבום הצרה ומחייבת אותה לחלוץ.
המקרה של צרת צרתה של בתו יתכן רק אם יש לפחות שלושה אחים. זו הכוונה בביטוי "אחים מרובים – צרות מרובות". יתכן שיש בביטוי גם רמז לצרות במובן השני של המלה. וראו גם בהלכה ב.
כל הדיון הוא לשיטת בית הלל, כי בית שמאי מתירים את הצרות לאחים, ולכן מחייבים אותן להתיבם או לחלוץ.



אבל לאחר מיתת הבעל - צרותיהן אסורות
מיאנו בחיי הבעל - צרותיהן מותרות. לאחר מיתת הבעל - צרותיהן חולצות ולא מתיבמות
וכולן שנמצאו איילונית, או שהיו נשואות לאחרים בזמן שנישאו לאחיו, ולכן נישואי אחיו אינם תופסים בהן
בין בחיי הבעל ובין לאחר מיתת הבעל - צרותיהן מותרות
כל היכולה למאן ולא מיאנה, ומת - צרתה חולצת ולא מתיבמת
כיצד "אם מתו הן צרותיהן מותרות"?
היתה בתו או אחת מכל העריות הללו נשואה לאחיו, ולו אשה אחרת
מתה בתו ואחר כך מת אחיו - צרתה מותרת. מת אחיו ואח"כ מתה בתו - צרתה אסורה להנשא לו
הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני, ולו אשה אחרת
מת אחיו ואח"כ צרתה של בתו - אע"פ שבתו קיימת, צרת צרתה מותרת
מתה צרת צרתה ואח"כ מת אחיו, אע"פ שבתו קיימת - צרתה אסורה, אפילו הן מאה
נמצאת אומר: כל זמן שאחין מרובין - צרות מרובות. אחין מועטין - צרות מועטות
כשם שאם מתו או מיאנו או נתגרשו
או נמצאו איילונית, או שהיו נשואות לאחרים - צרותיהן מותרות
כך צרת צרותיהן שמתו, או שמיאנו, או נתגרשו
או שנמצאו איילונית או שהיו נשואות לאחרים - צרותיהן מותרות
כשם שפוטרות מן הנשואין - כך פוטרות מן האירוסין
בד"א? באשה שאין לו בה קידושין
אבל באשה שיש לו בה קדושין - צרותיהן חולצות ולא מתיבמות, דברי ב"ה
ב"ש מתירין את הצרות לאחין.

(ב)
שש עריות חמורות מאלו, מפני שהן נשואות לאחרים - צרותיהן מותרות


ראו משנה א, ג. צרותיהן של שש העריות הללו מותרות לו. לדוגמא: אם אחר נשא את אמו של אדם, והיו לו עוד נשים, ומת או גירש אותן – יכול האדם לשאת אותן, כי אין [איסור] צרה אלא מאח.



אמו ואשת אביו ואחות אביו ואחותו מאביו ואשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו, שאין צרה אלא מאח

מחלוקות בית שמאי ובית הלל[עריכה]



כאן חוזרת הברייתא לחמש עשרה העריות שבמשנה א: כיוון שהן עשויות להינשא לאחים בלי עבירה – צרותיהן אסורות - ופטורות מהייבום, לדעת בית הלל. לדעת בית שמאי הן מותרות - וחייבות בייבום, והתוצאה היא כפי שמתאר ר' יוחנן בן נורי.
ר' יהושע מעיד שבני הצרות אינם ממזרים והם אף כשרים לכהונה.
ר' טרפון נכשל כבר כמה פעמים בשבועה "אקפח את בני..." כאן המשמעות של הרצון שהוא מביע היא שאחת מבנותיו תתאלמן ותהיה פטורה מהייבום כי בעלה היה נשוי גם לאחייניתו, ואז ר' טרפון ישיא את הבת לכהן, כדעת בית הלל. גם כאן התאווה של ר' טרפון אינה מתחשבת בבתו אלא רק בהלכות שלו.
ר' אליעזר מעיר שגם הבנים הפסולים לדעת בית שמאי אינם ממזרים, אבל הם פסולים לכהונה, שהרי אמם היתה זקוקה לייבום ונישאה לאחר.



נישאו לאחין שלא בעבירה – צרותיהן פטורות מן היבום, ואסורות להינשא לו.
הלכו צרות אלו ונשאו - ב"ש אומרים: הן פסולות והולד פסול, וב"ה אומרים: הן כשירות והולד כשר
נתיבמו - ב"ש אומרים: הן כשירות והולד כשר, וב"ה אומרים: הן פסולות והולד ממזר
א"ר יוחנן בן נורי: בא וראה היאך הלכה זו רווחת בישראל
לקיים כדברי ב"ש - הולד ממזר כדברי ב"ה. אם לקיים כדברי ב"ה - הולד פגום כדברי ב"ש
אלא בואו נתקן שיהו הצרות חולצות ולא מתיבמות
ולא הספיק לגמור את הדבר עד שנטרפה שעה
אמר רשב"ג מה נעשה לצרות הראשונות?
שאלו את רבי יהושע: בני צרות, מה הן?
אמר להם: למה אתם מכניסין ראשי בין שני הרים גדולים, בין ב"ש ובין ב"ה, שירוצו את ראשי?
אלא מעיד אני על משפחת בית עלובאי מבית צבאים, ועל משפחת בית קופאי מבית מקושש
שהן בני צרות, ומהם כהנים, והיו מקריבין לגבי מזבח
א"ר טרפון: תאב אני שיהא לי צרת הבת, ואשיאנה לכהונה
א"ר אליעזר: אע"פ שנחלקו בית שמאי כנגד ב"ה בצרות - מודים שאין הולד ממזר
שאין ממזר אלא מן האשה שאסורה איסור ערוה, וחייבין עליה כרת.

(ג)
אע"פ שנחלקו ב"ש כנגד ב"ה בצרות, ואחיות, ובספק אשת איש, ובגט ישן


הפסוק מזכריה מלמד שהיו מודיעים זה לזה על הנשים הפסולות לשיטת הבית האחר, כלומר שנהגו בשקיפות. הפסוק ממשלי וכן דעת ר' שמעון מצביעים על דרך הפוכה, של טשטוש מכוון ואי שאלת שאלות.
בסוף הברייתא מוצגות דרכי התנהגות מעשיות בזמן המחלוקת. מי שחושש ואינו מוכן להחליט, ולכן נוהג כחומרי שני הצדדים – נוהג ככסיל, שמניח שאין לו יכולת לדעת או להחליט על האמת, אלא הוא הולך בחושך. מי שמיקל לעצמו כקולי שני הצדדים אינו מחפש את ההלכה אלא את הקולות שלו. הוא אינו כסיל אלא רשע, והשוו חלה ד, ז. הברייתא ממליצה לכל אדם להחליט על אחד הצדדים וללכת בעקבותיו. בשלב מאוחר יחסית נוספה גם קביעת ההלכה כבית הלל ומאז אין לאדם זכות לנהוג כבית שמאי, וראו גם ברכות א, ג.



והמקדש את האשה בשוה פרוטה, והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק
לא נמנעו ב"ש לישא נשים מב"ה, ולא ב"ה מב"ש
אלא נהגו האמת והשלום ביניהן, שנא' (זכריה ח ט) האמת והשלום אהבו.
אע"פ שאלו אוסרין ואלו מתירין, לא נמנעו עושין טהרות אלו ע"ג אלו
לקיים מה שנא' (משלי כא ב) כל דרך איש זך בעיניו ותוכן לבות ה'
רש"א: מן הספק לא היו נמנעין, אלא מן הודאי
לעולם הלכה כדברי ב"ה. הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כחומרי ב"ש וכחומרי ב"ה
על זה נאמר (קהלת ב יד) הכסיל בחושך הולך
התופס קולי ב"ש וקולי ב"ה - רשע
אלא: אם כדברי ב"ש - כקוליהן וכחומריהן, אם כדברי ב"ה - כקוליהן וכחומריהן.