ביאור:תוספתא/טהרות/ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת טהרות פרק חמישי

תערובת הטמא בטהור

(א)
דם טמא שנתערב בדם טהור - אין דם מבטל דם, דברי ר"י

ראו חולין ו, ה, ר' יהודה לשיטתו שם. וראו משנה ד, ו.

וחכ"א: רואים אותו כאילו הוא יין במים: אם בטל מראיו – טהור, ואם לאו - טמא
רוק טמא שנתערב ברוק טהור - אין רוק מבטל רוק, דברי ר' יהודה
וחכ"א: רואין אותו כאילו הוא מים: אם בטל מראיו – טהור, ואם לאו - טמא
נפל למים תפור שלא נמחה בהם – טמא. נמחה, אם בטל טעמיו ומראיו – טהור, אם לאו - טמא.

(ב)
מי רגלים שנתערבו ביין - רואין אותן כאילו הן מים

ראו שם. כיוון שגויים אינם מטמאים בזיבה הקילו בשתן שלהם. לשיטת ר' יהודה בעניין ראו תרומות י, ח. וראו תוספתא תרומות י, יג-יד.

נתערבו במים - רואין אותן כאילו הן מים.
נתערבו במי רגלים אחרים
רואין אותן כאילו הן יין במים: אם בטל מראיהן – טהורין, אם לאו - טמאין.
מי רגלים של עובד כוכבים - הולכין אחר הרוב
ר' יהודה אומר: רביעית בסאתים – טמא. יתיר לכן - טהור
לוקחין ושואלין מי רגלים מכל מקום, ואין חוששין שמא של נדות הן
שלא נחשדו בנות ישראל מכנסות מימי רגליהן בשעה שהן נדות.

ספק משקים טמאים

(ג)

חרסן סיר לילה של זב ושל זבה - ראשון ושני טמא, שלישי טהור
בד"א? בזמן שנתן לתוכן מים, ששטף את הסיר בין שימוש לשימוש אבל בזמן לא נתן לתוכן מים - אפי' עד עשירי טמא

ר' אליעזר בן יעקב אומר: שלישי, אע"פ שלא נתן לתוכו מים - טהור.

הברייתא עוסקת בדין נוזלי הגוף (רוק ושתן) של הזב ושל הגוי, ומה שנרטב מהם.
ר' יהודה בן בתירא כחכמים בעניין הרוק: ודאי מגעו ברה"י – שורפים. וראו משנה ד, ה.

זב שהניח פיו על פי הכוס, ונמלך שלא לשתותו, המסיטו - טהור
שתה ממנו כל שהוא, המסיטו – טמא, מפני משקה פיו
ר"ש אומר: רבו משקים שבו שבכוס על משקין שבפיו.
נשך מן הפת ומן הבצל, שאין באכילתם רוק המסיטן - טהור
מן הקישות ומן המלפפון, המסיטן – טמא, מפני משקה פיו
ר"ש אומר: רבו משקין שבו על משקין שבפיהו.
קליפי פולין וקליפי תורמסין, שפססן שקילפן בשיניו עובד כוכבים, המסיטו - טמא
ושבשוקים - הולכין אחר הרוב
ר' יהודה בן בתירא אומר: על ודאי מגען ברה"י - שורפין.

(ד)
שני רוקין, אחד טמא ואחד טהור, ונגע באחד מהן, או שנשאו על גבי החרס

ראו משנה ד, ו. ר' יהודה טוען שאם נשא את הרוק – דינו כאילו הוא ברשות היחיד.
ראו משנה ד, ה, שם מחמיר ר' יוסי ברשות היחיד וכאן – ר' יוסי הגלילי. אבל להלן גם התוספתא מייחסת את ההלכה הזאת לר' יוסי.
ספק טומאה צפה על המים – ראו משנה ד, ח.

ר' יהודה אומר: כיון שנתלש עליו - נעשה עליו רה"י, אחד רה"י ואחד רה"ר
היו נגובים, או שהסיטן בקיסם
ברה"י תולים, ברה"ר טהור. ריה"ג אומר: ברה"י שורפין.
היה רוק יחידי, ספק נגע ספק לא נגע, ספק הסיט ספק לא הסיט
ברה"י תולין, ברה"ר טהור, ור' יוסי אומר: ברה"י שורפין.
וכשם שטיהרו ספק טומאה צפה על פני המים, בין בכלים ובין בקרקע
כיצד? עריבה שהיא טמאה טמא מת, וככר תרומה כרוך בסיב או בנייר כרוך לתוכה
וירדו גשמים ונתמלאת, ונותר השתחרר הסיב - הרי הוא צף על פני המים
ספק נגע בצדי עריבה ספק לא נגע, ספיקו - טהור, מפני שספק צפה.
ר"ש אומר: בכלים טמא, ובקרקע טהור
חוץ מכזית מן המת, וכל המאהילין, שמטמאין מלמעלה ומלמטה
ר' יהודה אומר: ספק ירידתו טמא, מפני שהמים ניסוטין ואי אפשר לו שלא ליגע.
ספק עלייתו טהור, מפני שהמים רודפין אותו לצדדין.

(ה)
ואיזהו הוא ספק שרצים שטהרו חכמים? זה ספק הנזרקין

מחלוקת מהו "ספק שרצים": האם כבמשנה ד, א או כבתיאור של ר' יוסי, הדומה למשנה ד, ד.
האוכל אוכל תלוי, והטמא מד"ס שאינו מטמא אחרים – ראו משנה ד, י-יא.

ר' דוסתאי בר' ינאי אומר משום ר' יוסי: הלך במבוי ועשה עיסה
ואח"כ נמצא שם שרץ - זה הוא ספק שרצים.
והאוכל תרומה תלויה - טהור.

ספק טמא שנגע בטהור

כל שספיקו טהור - ספק תולדתו טהור, כל שספיקו טמא - ספק תולדתו טמא.

וכשם למרות שהאוכל אוכל ראשון ואוכל שני, והשותה משקים טמאים

למרות שהוא נחשב טהור, המשקין הנוגעים בו נעשים ראשון ומטמאים, והשוו פרה ח, ז.
לדברי ר' יהודה השוו ספרא שמיני פרשה ח "שהמשקין מטמאים את הכלים".
ר' יוסי ור' שמעון מחמירים בספק משקים טמאים ולדעתם הם מטמאים אוכל אפילו ברשות היחיד, ראו משנה ד, ה. כאן ובהמשך חוזרת ההלכה לדעתם: ספק שנגע באוכלין ומשקין - מטמא אותם, אבל אם נגע בכלים - לא.

והבא ראשו ורובו במים שאובין, וטהור שנפלו על ראשו ועל ורובו ג' לוגין מים שאובים
ספיקו לטמא אחרים – טהור, כך המשקין הנוגעין בו, כנוגעין בשרץ.
וכשם שהראשון עושה שני, ושני עושה שלישי
כך ספק ראשון עושה ספק שני, וספק שני עושה ספק שלישי
ספק משקין לטמא – טמא, ולטהר – טהור, דברי ר"מ, וכן היה ר"א אומר כדבריו
ור' יהודה אומר: לכל גם לכלים הוא טמא
ר' יוסי ור"ש אומרים: ספק משקין לאוכלים – טמא, ולכלים - טהור.

(ו)

מקל שהיא מלאה משקים טמאין, וזרקה לבין הככרות טהורין
ספק נגע ספק לא - זה הוא ספק משקין שנחלקו עליו חכמים

אלא אי זהו ספק משקין שנחלקו עליו חכמים?

ראו משנה ד, ט-י. אם נמצא שרץ במבוי ויש שם משקים – אין זה ספק שרצים כי השרץ מטמא את המשקים אפילו לאחר מציאתו, ולכן המשקים – ובעקבותיהם גם המאכלים – טמאים.

שתי חביות, אחת טמאה ואחת טהורה, ועשה עיסה באחת מהן
ספק מהטמאה עשה, ספק מהטהורה עשה - זהו ספק משקין. לאוכלין – טמא, לכלים - טהור
הלך במבוי ועשה עיסה, ואח"כ נמצא שם שרץ
ספק נגע, ספק לא נגע, ספק לאוכלין ומשקין – טמא, כי המשקים מטמאים את האוכל ולכלים - טהור
טבול יום שפשט ידו לאויר החבית, ספק נגע ספק לא נגע
ספק אוכלים ומשקים – טמא, וכלים - טהור.

(ז)

שתי חביות, אחת טמאה ואחת טהורה, ונשתברו ובאו להן היין שבהן לטהרות
ספק טמאה ספק טהורה, ספק אוכלין ומשקין – טמא, וכלים - טהור

חבית שיש בה משקין טהורים עד חציה, ונפלו משקין לאוירה

לדעת חכמים בהלכה ה' לעיל, שספק משקים טמאים אינם מטמאים אפילו משקים טהורים, מובן שאין כאן טומאה. הברייתא היא לדעת ר' יוסי, שספק טומאה מטמא משקים.
גם הסיפא היא לשיטתו, שספק משקים טמאים מטמאים את הפת, אבל לא את התנור.

ספק טמאין ספק טהורין - המשקין טהורין, שאין מטמאה מחמת החביות ספק משקין אינם מטמאים כלים
נפלו על גבי המשקין – משקין טמאין לשיטת ר' יוסי בהלכה ה וחבית טהורה.
אפה פת בתנור, ונפלו משקים לאוירו, ספק טמאין ספק טהורים
הפת טהורה, שאינה מיטמאה אלא מחמת התנור.
נפלו על גבי הפת - הפת טמאה והתנור טהור.

(ח)

המרביץ את ביתו במים טמאים, והיו שם טהרות

ספק ניתזו ספק לא ניתזו, ספיקן - טהור

הספק טהור, כי חכמים טיהרו אותו באופן אקטיבי. אבל אם נזכר לשאול מאוחר יותר, כשכבר התיבשו המשקים – הרי הטהרות היו בספק ולכן הן טמאות מספק.

א"א לו לכוון, ספיקו - טמא
ר' דוסא אומר: אומרין לו שישנה. אמרו לו: אין שונין בטהרות
רשב"ג אומר: עתים שהוא שונה.
המכבס את כסותו, והסוחט את שערו, והרוטה משרה במים את פשתנו
והיו שם טהרות, ספק ניתזו ספק לא ניתזו, ספיקו - טהור
א"א לו לכוון, ספיקן - טמא
ור' דוסא אומר: אומרים לו שישנה. אמרו לו: אין שונין בטהרות
רשב"ג אומר: עתים שהוא שונה.
זילף משקין טהורין וטמאין בתוך הבית, ואח"כ נמצאו משקין ע"ג ככר של תרומה
ונטלה לשאול - הרי זו טהורה. המתין לה עד שנגבה - הרי זו טמאה.