ביאור:תוספתא/זבחים/ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת זבחים פרק שלישי[עריכה]

השפעת הפסילה על הפיגול[עריכה]

(א)
כל הזבחים ששחטן שלא לשמן - הרי אלו כשרין


הברייתא מחברת את כותרות פרק א ופרק ג לעניין הפיגול.
לסיפא השוו לעיל, ב, א.



לפיכך, אם חשב עליו חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו - פגול וחייבין עליו כרת.
כל הזבחים ששחטן אחד מן הפסולין - הרי אלו כשרים
לפיכך, אם חשב עליו חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו - פגול וחייבין עליו כרת
השוחט את הזבח על מנת שיזרקו ערלים וטמאים את דמו
על מנת שיקטירו ערלים וטמאים את אמוריו
ע"מ שיאכלו ערלים וטמאים את בשרו - כשר
לפיכך, אם חשב עליו חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו - פגול וחייבין עליו כרת

(ב)
קיבל הכהן, קיבל הכשר, קיבל בימינו, קיבל בכלי הקדש - כשר


המשך הנ"ל: ראו לעיל א, ה. לעניין קיבול הדם ע"י פסול ראו משנה ב, א.



לפיכך, אם חשב עליו חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו - פגול וחייבין עליו כרת
חישב ליתן את הנתנין למטה למעלה, ואת הנתנין למעלה למטה
את הנתנין בפנים בחוץ, ואת הנתנין בחוץ בפנים - כשר
לפיכך, אם חשב עליו חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו - פגול וחייבין עליו כרת
כל הזבחים שקבל דמן אחד מן הפסולין - הרי הוא פסול
לפיכך אם חשב עליו, בין חוץ למקומו בין חוץ לזמנו - אין בו משום פגול.

(ג)
הפסח והחטאת, ששחטן שלא לשמן - הרי הן פסולין


ראו משנה א, א, ומשנה ב, א.
לעניין פסילת הזבח ראו משנה א, ד.
בפסח פוסלת גם מחשבה להאכילו לערלים ולטמאים, ראו פסחים סא ב.



לפיכך אם חשב עליו, בין חוץ למקומו בין חוץ לזמנו - אין בו משום פגול.
א' הפסח וחטאת, וא' כל הזבחים
שקבל דמן זר, ואונן, וטבול יום, מחוסר בגדים, ומחוסר כפורים, ושלא רחוץ ידים ורגלים
ערל, טמא, יושב ועומד על גבי כלי, על גבי בהמה, על גבי רגלי חברו - פסול
לפיכך אם חשב עליו, בין חוץ למקומו בין חוץ לזמנו - אין בו משום פגול.
קיבל זר, קיבל פסול, קיבל בשמאל, קיבל בכלי חול - פסול
לפיכך אם חשב עליו, בין חוץ למקומו בין חוץ לזמנו - אין בו משום פגול.
נתן לא רק חשב לתת את הנתנין בחוץ – בפנים, ואת הנתנין בפנים - בחוץ - פסול
לפיכך אם חשב עליו, בין חוץ למקומו בין חוץ לזמנו - אין בו משום פגול.
זה הכלל: אין הזבח נפסל אלא בארבעה דברים
בשחיטה, ובמתן כלי, ובהילוך, ובזריקה
מוסף עליהן: הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן
ומוסף עליהן הפסח, שהוא נפסל במחשבה בערלים ובטמאים.

תיקון הפסילה במעשה[עריכה]

(ד)
כל הזבחים ששחטן הראשון בשתיקה והשני חוץ לזמנו


אם נפסל במחשבה, אפילו אם רק ע"י זורק הדם – לא ניתן לחזור ולתקן; אבל אם נפסל במעשה ועדיין יש דם הנפש – יחזור ויזרוק אותו וכשר, וראו משנה ג, א-ב.



אע"פ שזה שחט בשתיקה וזרק את הדם השני זרק את הדם בזמן, אבל חשב לאכול מחוץ לזמנו - פוסל
הפסח והחטאת ששחטן הראשון לשמן והשני שלא לשמן
אע"פ שזה שחט לשמן וזרק את הדם השני חשב שאינו פסח או חטאת - פסול
זה הוא כללו של דבר: כל הנפסל במחשבה, בין שעל הראשון חישב ובין שעל האחרון חישב - פסול
אע"פ שיש דם הנפש בכוס אחר - פסול.
כל הנפסל במעשה, בין שעל הראשון חישב ובין שעל האחרון חישב - פסול
אם יש דם הנפש בכוס אחר - יחזור ויקבל כשר.
קיבל הזר, קבל הפסול, קבל בשמאלו, קבל בכלי חול - פסול
אם יש דם הנפש בכוס אחר - יחזור ויקבל כשר
נתן את הניתן למטן – למעלן, ואת הניתן למעלן - למטן
את הניתן בפנים – בחוץ, ואת הניתן בחוץ - בפנים - פסול
אם יש דם הנפש בכוס אחר - יחזור ויקבל כשר.

סיכום – טטראדרמה[עריכה]

(ה)

יש מהן מפגלין ולא מתפגלין, מתפגלין ולא מפגלין, מפגלין ומתפגלין, לא מפגלין ולא מתפגלין

אלו שהן מפגלין ולא מתפגלין: שחיטה קבול והילוך


טטראדרמה (מאולצת למדי...):
אם שחט על מנת לקבל ולהוליך את הדם מחר – לא פיגל, אבל אם שחט על מנת לזרוק את הדם מחר – פיגל, וראו משנה ב, ב.
אם שחט על מנת לשפוך את שיירי הדם או להקטיר אמורין ולאכול את הבשר למחר – פיגל, אבל אם ששפך למעשה את שיירי הדם וכו' באיחור – לא פיגל, וראו משנה ג, ו.
זריקת הדם מפגלת ומתפגלת, ואילו חלקים לא נאכלים אינם מפגלים כלל, ראו משנה ג, ד.



כיצד? שחט קיבל והילך ע"מ להקטיר אימורין למחר הרי אלו מפגלין.
כיצד אין מתפגלין? שחט על מנת לקבל, מחר וקבל ע"מ להלך למחר - הרי אלו אין מתפגלין.
ואלו שהן מתפגלין ולא מפגלין: שירי הדם דם התמצית והקטר אימורין ואכילת בשר
כיצד? שחט על מנת לשפוך שירי הדם,
ע"מ להקטיר אימורין ולאכול מן הבשר למחר - הרי אלו מתפגלין
כיצד אין מפגלין? שפך שירי הדם ע"מ להקטיר אימורין
והקטיר אימורין ע"מ לאכול מן הבשר למחר - הרי אלו אין מפגלין.
זריקה מפגלת ומתפגלת.
כיצד היא מפגלת? שחט קבל והילך ע"מ לזרוק את הדם למחר - הרי זו מפגלת
כיצד מתפגלת? זרק את הדם ע"מ לשפוך שירי הדם, להקטיר אימורין, לאכול מן הבשר למחר
 הרי זו מתפגלת.
אלו לא מפגלין ולא מתפגלין: העצמות והגידים והקרנים והטלפים
וצמר שבראשי כבשים ושער שבזקן התישים, ביצי תורין ומוראת העוף והנוצה והעור
האבר והאלל והשליל והשיליא - כל אלו אין מפגלין את הזבח לא חוץ לזמנו ולא חוץ למקומו
ואין מחשבה פוסלת בהן משום פגול, והמעלה אותן בחוץ פטור.