ביאור:תוספתא/בכורות/ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת פֶּרֶק ז

מצוות מעשר בהמה

(א)
מַעֲשַׂר בְּהֵמָה נוֹהֵג בַּגְּדוֹלִים וּבַקְּטַנִּים,

ראו משנה ט, א.
אין מחלוקת בין ר' עקיבא לחכמים, ושתי הדרשות להלכה. וראו בספרא בחוקותי פרק יב יג, שדרשת ר' עקיבא היא "שתי מעשרות שנה (הזכיר), אין מעשרים משנה על חברתה". לדרשת חכמים השוו ספרי דברים קה.

בַּזְּכָרִים וּבַנְּקֵבוֹת, בִּתְמִימִים וּבְבַעֲלֵי מוּמִים,
וְאֵין מְעַשְּׂרִין אוֹתוֹ מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ,
שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יד כב) "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר", בִּשְׁנֵי מַעַשְׂרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר:
אֶחָד מַעֲשַׂר דָּגָן, וְאֶחָד מַעֲשַׂר בְּהֵמָה. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: (דברים יד כב) "שָׁנָה שָׁנָה",
שֶׁלַּשָּׁנָה אַתָּה מְעַשֵּׂר, וְאֵי אַתָּה מְעַשֵּׂר מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ.

(ב)

גְּדִיָּה שֶׁיָּלְדָה שָׁלֹשׁ בָּנוֹת, וּבְנוֹתֶיהָ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ, נִכְנָסוֹת לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֲנִי רָאִיתִי גְּדִיָּה שֶׁמִּתְעַשֶּׂרֶת בַּת שְׁנָתָהּ.

יתכן שבאוכלוסיית המתעשרים יש כמה דורות.
אין לערבב בהמות משנים קודמות, אלא אם היו בעודפים בשנה קודמת (ראו הלכה יב-יג.)

הָיְתָה לוֹ בְהֵמָה שֶׁלִּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים,
אִם מַכִּיר בָּהּ שֶׁלְּשָׁנָה שָׁנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ- נִכְנֶסֶת לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר,
אִם לָאו - אֵין נִכְנֶסֶת לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר.

(ג)

מַעֲשַׂר בְּהֵמָה מִצְטָרֵף מְלֹא רֶגֶל רוֹעָה, וְלֹא מְלֹא רֶגֶל בְּהֵמָה מְהַלֶּכֶת.

כַּמָּה רֶגֶל בְּהֵמָה? - שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים מִיל.

ציפורי היתה בין כפר חנניה לכפר עותני, ולכן חייבת להיות שם לפחות בהמה אחת. וראו משנה ט, ב.

כֵּיצַד? - הָיוּ לוֹ חָמֵשׁ בִּכְפַר חֲנַנְיָה, וְחָמֵשׁ בִּכְפַר עָתְנַי,
וְחָמֵשׁ בְּצִפּוֹרִי - הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת.
חָמֵשׁ בִּכְפַר חֲנַנְיָה, וְחָמֵשׁ בִּכְפַר עָתְנַי - אֵין מִצְטָרְפוֹת,
עַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ אֲפִלּוּ אַחַת בְּצִפּוֹרִי.
הָיוּ לוֹ בְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִכָּאן וּמִכָּאן, כְּגוֹן שְׁלוֹמִי וּנְמוֹרִי, בית נמרין
וּשְׁתֵּי אַבְטוֹנִיּוֹת, autonomia: עיר בעלת חוקים עצמיים - אֵין מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ,
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בָּאָרֶץ וְחוּצָה לָאָרֶץ.

(ד)
נָהָר הַיּוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיָס, וְעוֹבֵר בְּיַמָּהּ שֶׁל סופני  סַמְכוֹ, החולה וּבְיַמָּהּ שֶׁלְּטִבֶּרְיָה,

הערה למשנה ט, ב.
ההערה מאחדת את רמת הגולן עם הגליל.

אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁמוֹ "יַרְדֵּן" - אֵין מִתְחַשֵּׁב עִם הַיַּרְדֵּן.
אֵיזֶהוּ יַרְדֵּן? – מִבֵּית יְרִיחוֹ איזור דגניה וּלְמַטָּה.

(ה)
אֵיזֶהוּ לִקּוּחַ? - כָּל שֶׁמָּכְרוּ לוֹ, וְחוֹזֵר וְלָקְחוּ הֵימֶנּוּ,

ראו משנה ט, ג.

אוֹ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ בְמַתָּנָה, וְחוֹזֵר וְלוֹקְחוֹ הֵימֶנּוּ.
אֲבָל הַלּוֹקֵחַ עֹבֶר פָּרָתוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ,
אַף עַל פִּי שֶׁיָּלְדָה אֵצֶל בְּעָלִים - נִכְנֶסֶת לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר.

(ו)
הַכֹּל נִכְנָס לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר - חוּץ מִן כִּלְאַיִם וְהַטְּרֵפָה.

ראו משנה ט, ד, שם נשנית מייד דעת ר' עקיבא.

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בַּרְתּוֹתָא, שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָה: אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִשְּׁמוֹ:
אַף יוֹצֵא דֹפֶן, וּמְחֻסַּר זְמַן, וְהַיָּתוֹם.
אֲבָל אֵי זֶה הוּא כִּלְאַיִם? - רָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִן גְּדִי, אֲפִלּוּ כְּמִין כֶּבֶשׂ,
וְעֵז שֶׁיָּלְדָה מִן הַכֶּבֶשׂ, אֲפִלּוּ כְּמִין גְּדִי.
טְרֵפָה - כְּמַשְׁמָעָהּ. יוֹצֵא דֹפֶן - כְּמַשְׁמָעוֹ.
מְחֻסַּר זְמַן - אֵין פָּחוּת מִשְּׁמוֹנַת יָמִים.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מְחֻסַּר זְמַן נִכְנָס לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר.

(ז)

הַנִּרְבָּע, וְהַמֻּקְצֶה, וְהַנֶּעֱבָד, אֶתְנָן, וּמְחִיר, וְטוּמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס,

אֵין נִכְנָסִין לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר.

כל אלה פסולים להקרבה ולכן אינם נכנסים להתעשר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן:
טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵין נִכְנָסִין לַדֵּיר לְהִתְעַשֵּׂר,
שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "זָכָר", מוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מִן הַכְּלָל.

(ח)
אֵיזֶהוּ אֶתְנָן? - כָּל שֶׁנָּתַן לָהּ עֹבֶר פָּרָתוֹ וְחָזַר וּלְקָחוֹ הֵימֶנָּה.

השוו תמורה ו, ב-ג. כאן מודגש שהאיסור חל על הבהמה אפילו אם חזר וקנה אותה מהזונה או מבעל הכלב.

אֵי זֶה הוּא מְחִיר כֶּלֶב? - שֶׁהֶחְלִיף לוֹ עֹבֶר פָּרָתוֹ וְחָזַר וּלְקָחוֹ הֵימֶנּוּ.

מעשר בהמה בפועל

(ט)

שָׁלֹשׁ גֳרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה: בִּפְרַס הַפֶּסַח, וּבִפְרַס עֲצֶרֶת, וּבִפְרַס הֶחָג.
אֵין לָהֶן קִצְבָה, תאריך מדוייק דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה.
רַבִּי יוֹסֵי בֵּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין פָּחוּת מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם קֹדֶם לָרֶגֶל.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּי: הוֹאִיל וְאֵלּוּ אוֹמְרִים 'בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל',

בן עזאי מתיחס לדברי ר' מאיר ולדברי ר' אלעזר ור' שמעון במשנה ט, ה.

וְאֵלּוּ אוֹמְרִים 'בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי', הָאֱלוּלִיִּין מִתְעַשְּׂרִין בְּעַצְמָן.
כֵּיצַד? - נוֹלְדוּ לוֹ חֲמִשָּׁה בְאָב וַחֲמִשָּׁה בֶאֱלוּל,
חֲמִשָּׁה בֶאֱלוּל וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁרִי, וַחֲמִשָּׁה בְאָב וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁרִי - אֵין מִצְטָרְפִין;
חֲמִשָּׁה בְתִשְׁרִי וַחֲמִשָּׁה בְאָב, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין.

(י)

כֵּיצַד מְעַשְּׂרִין? - מַעֲמִיד אִמָּהוֹת מִבַּחוּץ וְהֵן גּוֹעוֹת, וְהַבָּנִים יוֹצְאִין לִקְרָאתָן.
יָצָא שְׁמִינִי וּתְשִׁיעִי כְּאֶחָד - הֲרֵי זֶה מַשְׁלִים עֲלֵיהֶם;

תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי - יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ;

השוו משנה ט, ז-ח: שם לא נזכר עניין האמהות. והשוו גם שמואל א ו י.

עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר - כֻּלָּן יָמוּתוּ.
הָיָה מוֹנֶה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מֵת רִאשׁוֹן, רִאשׁוֹן נִשְׁחַט -
הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עֲלֵיהֶן.

(יא)
הָיָה מוֹנֶה, וְהוֹצִיא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ מִן הַדֵּיר וְחָזַר,

יציאה מהדיר אינה מבטלת את המניין, אבל שיחה וכמובן הפסקה בגלל שבת – כן.

הֲרֵי הֵן כְּמִנְיָן לְכָל דָּבָר.
מְנָאָן רְבוּצִין אוֹ עוֹמְדִין - הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עֲלֵיהֶן. משלים, מונה אותם שוב כראוי
הָיָה מוֹנֶה, וּקְרָאוֹ חֲבֵרוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ - הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עֲלֵיהֶן.
הָיָה מוֹנֶה, וְחָשֵׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת - הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עֲלֵיהֶן.

(יב)
הָיָה מוֹנֶה, וְקָפַץ מִן הַמְּנוּיִין לְשֶׁאֵין מְנוּיִין.

אם התערב בין הלא מנויים כבש פטור – כולם פטורים.

אִם מַכִּירוֹ - פָּטוּר, וְהֵן חַיָּבִין, וְאִם לָאו - הֲרֵי כֻּלָּן פְּטוּרִין.
נִתְעָרַב בָּהֶן יָתוֹם אוֹ לָקוּחַ - הֲרֵי כֻּלָּן פְּטוּרִין.
הָיָה לוֹ עֲשָׂרָה, וּמָנָה חֲמִשָּׁה, וּמֵת אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין,
הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עֲלֵיהֶן;
מִשֶּׁאֵינָן מְנוּיִין - אֵלּוּ שֶׁמָּנָה פְטוּרִין, וְהַשְּׁאָר יִצְטָרְפוּ לַגֹּרֶן הַבָּא.

(יג)

הָיוּ לוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר, לֹא יֹאמַר "הֲרֵינִי מַכְנִיס עֲשָׂרָה מֵהֶן לַדֵּיר",
אֶלָּא מַכְנִיס אֶת כֻּלָּן, וּמוֹנֶה מֵהֶן עֲשָׂרָה,
וְהַשְּׁאָר יִתְעַשְּׂרוּ לַשָּׁנָה הַבָּאָה.
מְנָאָן לְמַפְרֵעַ - עֲשִׂירִי שֶׁבְּכֻלָּן מְקֻדָּשׁ.
קָרָא לַתְּשִׁיעִי 'תְּשִׁיעִי' לַעֲשִׂירִי 'עֲשִׂירִי', לְאַחַד עָשָׂר 'אַחַד עָשָׂר',
תְּשִׁיעִי - לַחֻלִּין, עֲשִׂירִי - מַעֲשֵׂר, אַחַד עָשָׂר - חֻלִּין.

(יד)

קָרָא לַתְּשִׁיעִי 'עֲשִׂירִי', וְלַעֲשִׂירִי 'תְּשִׁיעִי', וּלְאַחַד עָשָׂר 'אַחַד עָשָׂר',
תְּשִׁיעִי - נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ, עֲשִׂירִי - מַעֲשֵׂר, וְאַחַד עָשָׂר - חֻלִּין.
קָרָא לַתְּשִׁיעִי 'תְּשִׁיעִי', וְלַעֲשִׂירִי 'אַחַד עָשָׂר', וּלְאַחַד עָשָׂר 'עֲשִׂירִי',
תְּשִׁיעִי - חֻלִּין, עֲשִׂירִי - מַעֲשֵׂר, וְאַחַד עָשָׂר - קָרֵב שְׁלָמִים.
קָרָא לַתְּשִׁיעִי 'עֲשִׂירִי', לַעֲשִׂירִי 'תְּשִׁיעִי', וּלְאַחַד עָשָׂר 'עֲשִׂירִי',
שְׁלָשְׁתָּן מְקֻדָּשִׁין: תְּשִׁיעִי - נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ, עֲשִׂירִי - מַעֲשֵׂר,
אַחַד עָשָׂר - קָרֵב שְׁלָמִים, וְעוֹשֶׂה תְּמוּרָה.
קָרָא לַתְּשִׁיעִי 'תְּשִׁיעִי', וְלַעֲשִׂירִי 'עֲשִׂירִי', וּלְאַחַד עָשָׂר 'עֲשִׂירִי',

אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ.

אמנם יש מקרים שבהם ה11 מקודש, אבל לא כמעשר – חוץ מהדוגמא האחרונה.

זֶה הַכְּלָל: כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נֶעְקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ,
אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ,
עַד שֶׁיִּשְׁתֹּק בַּתְּשִׁיעִי, וְיִקְרָא לַעֲשִׂירִי 'תְּשִׁיעִי', וּלְאַחַד עָשָׂר 'עֲשִׂירִי'.

(טו)

בְּהֵמַה שֶּׁנִּתְעָרַב בָּהּ סְפֵק מַעֲשֵׂר, בִּזְמַן הַזֶּה - יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ.

סָפֵק אַחַד עָשָׂר, הֲרֵי כֻּלָּן יָמוּתוּ.

התיחסות יחידה לזמן החורבן, חוץ מהאיזכור במשנה שהמעשר נוהג גם שלא בפני הבית.
כיוון שמעשר גורם נזק, כי הוא רועה עד שיסתאב, האפוטרופסים של היתומים מוכרים אותו לאחרים, שירעו אותו ויאכלוהו כאשר יפול בו מום. וראו גם ב"מ ו ז.
אם נפלה מהמעשר מעט גיזה וכו' – היא מותרת, ובלבד שלא הוציא אותם בכוונה.

מַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁלַּיְּתוֹמִין, מוֹכְרִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי 'הָשֵׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים'.
מַעֲשַׂר בְּהֵמַה שֶּׁשָּׁמְטוּ גִּידָיו וְקַרְנָיו, וַעֲצָמָיו וּטְלָפָיו וְחֶלְבּוֹ וְעוֹרוֹ וְגִזָּתוֹ,
הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.

חסלת מסכת בכורות