ביאור:מכילתא דרשב"י/פרק לה
פרק לה[עריכה]
פסוק ב[עריכה]
ראו מכילתא שבתא א, קביעת יום השבת אינה תלויה בבית דין, וראו גם לעיל לא טו. |
"שבת שבתון לה'" - שהיא אסורה לשם, לא לבית דין!
"כל העושה בו מלאכה יומת" - לא בו ובחבירו.
הרי שכתב שתי אותות: אחת בשבת ואחת ביום הכפורים, וארג שני חוטין: אחד בשבת ואחד ביום הכפורים; שומע אני יהא חייב?
תלמוד לומר "כל העשה בו מלאכה יומת" - לא בו ובחבירו.
כיוצא בו שבת וכפור לפניו, ועשה מלאכה בין השמשות; יכול יהא חייב? תלמוד לומר "כל העושה בו" - עד שיקבע היום.
אין לי אלא מלאכות ותולדות, שהן אסורין; מנין לאיסור שבות? תלמוד לומר "כל מלאכה"
יכול יהוא חייבין חטאת על איסור שבות? תלמוד לומר "מלאכה" מלאכה המיוחדת - חייבין עליה, ואין חייבין על איסור שבות.
מנין למקח וממכר והלואה ופקדונות - שנקראו מלאכה? תלמוד לומר "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" (שמות כב, י).
מנין לדינין ולטענות ולערעורין ולכל מעשה בית דין - שנקראו מלאכה? תלמוד לומר "כנניהו ובניו למלאכה החיצונה על ישראל לשוטרים ולשופטים" (דברי הימים א כו, כט).
מנין לקידושין ולגטין שנקראו מלאכה? תלמוד לומר "אבל העם רב והעת גשמים והמלאכה של גירוש הנשים הנכריות לא ליום אחד ולא לשנים" (עזרא י, יג).
מנין לחשבונות שנקראו מלאכה? תלמוד לומר "ויבא הביתה לעשות מלאכתו" (בראשית לט, יא).