ביאור:מ"ג ויקרא כג לט
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי[עריכה]
אך בחמשה עשר יום תחוגו. קרבן שלמים לחגיגה יכול תדחה את השבת ת"ל אך הואיל ויש לה תשלומין כל שבעה:
אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי. אע"פ שראש השנה ויום הכפורים באים לזכרון לכפרה אבל סוכות בא לשמחה ולהודאה על שמילא בתיהם כל טוב בימי אסיפה:
וטעם אך. בעבור שהזכיר בפרשה שהיא קודם זאת ענוי הנפש אסר להתענות בחג הסכות כי בו כתובות ושמחת ושמחתם והיית אך שמח:
אך בחמשה עשר יום. לפי שגבי פסח לא כתי' שמחה לפי שעדיין לא נלקטה שום תבואה וגבי שבועות לא כתי' אלא חדא שמחה לפי שהתבואה נלקטה אבל פירות האילן לא נלקטו אך בסוכו' שהכל נאסף אל תוך הבית וגם נמחלו העונות ביום הכפורי' כתיב ביה שלש שמחות ושמחתם דהכא ושמחת בחגך והיית אך שמח חדא מתבואה וחדא מפירות האילן וחדא ממחילת עונות וזש"ה והיית אך שמח שאין לך להתעסק רק בשמחה:
אך בחמשה עשר יום וגו'. פירש"י יכול תדחה החגיגה את השבת ת"ל אך וקשה שבת מאן דכר שמיה ונראה שכך פירושו אך בחמשה עשר יום לחדש באספכם את תבואת הארץ. היינו ביום שמותר לאסוף התבואה מן השדה לכל הפחות לצורך אוכל נפש דהיינו בי"ט שאינו חל בשבת, באותו יום תחוגו החגיגה אבל לא ביום שאין בו שום אסיפה מן השדה בשום צד אף אם אין לו מה לאכול והיינו בשבת, ואילו לא נאמר אך הייתי אומר באספכם היינו בזמן אסיפה קאמר ולא ביום שיש בו אסיפה.
אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם. יש לשאול כאן והלא כבר נאמר למעלה בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות. אלא דרך הכתובים כן מפני אריכות הענין וכל מה שהפסיק בינתיים. ועוד נראה לי לומר כי למעלה הזכיר ענין הקרבנות שהם חקי הש"י, ושם ירמוז על של מעלה, הוא שאמר ביום הראשון מקרא קדש, ביום השמיני מקרא קדש, אבל בכאן למטה יבאר בשל מטה ויזכיר שם חקי ישראל שיחגו חג ה' שבעת ימים בזמן האסיפה, ושיטלו בו מצות הלולב לכפר על קלקולו של אבינו הראשון שהיה בזמן הזה, וזהו שסמך לו מיד ולקחתם לכם, וזה נראה לי נכון:
אך בחמשה עשר יום. אחר שהזכיר את הדברים הכללים שכל המועדים מסכימים בהם, וזה במה שכולם "מקראי קדש", וטעונים קרבן מוסף, כאמרו "מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש, להקריב אשה" וכו' (פסוק לז), אמר "אך בחמשה עשר יום" וכו', והודיע שחג הסכות נבדל משאר המועדים: ראשונה, שהשמיני שלו "מקרא קדש", כאמרו "וביום השמיני שבתון" לא כן בימי השבוע, ובימי חג המצות, וכן בחדשים ובשנים, שבהם קדש השביעי לא השמיני. שנית, במה שזה החג טעון שנוי דירה, כאמרו "בסכות תשבו" (פסוק מב). שלישית, שטעון נענוע ארבע מינים כאמרו "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" וכו' (פסוק מ).
בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ[עריכה]
באספכם את תבואת הארץ. שיהא חדש שביעי זה בא בזמן אסיפה מכאן שנצטוו לעבר את השנים שאם אין העבור פעמים שהוא באמצע הקיץ או החורף:
באספכם את תבואת הארץ. שיהא חודש שביעי זה בזמן אסיפה, מכאן שנצטוו לעבר את השנים, שאם אין העבור פעמים שהוא בא באמצע הקיץ או החורף, לשון רש"י. ולשון ת"כ (פרק טו ו ז) עבר את השנים שתעשה החג באסיפת הפירות, יכול באסיפת כל הפירות, תלמוד לומר מגרנך ומיקבך, מגרנך לא כל גרנך, ומיקבך לא כל יקבך. אי באספך מגרנך יכול מקצת, תלמוד לומר באספכם את תבואת הארץ, הא כיצד השתדל לעבר את השנה שתעשה החג ברוב אסיפת כל הפירות: וכבר למדו העבור מחדש האביב (ר"ה כא.). אבל שם לימד על האביב, וכאן לימד על פירות האילן, שכך שנו חכמים (סנהדרין יא:) על שלשה דברים מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה. והנה העבור נלמד מאליו, שהחג הזה בזמן אסיפה: אבל ענין שיטת הכתוב, שיאמר, אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם כלם מקראי קדש להקריב בכולם אשה לה', אכן ביום חמשה עשר לחדש השביעי הזה בעבור שהוא עת אספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה' בשבעת ימים:
באספכם את תבואת הארץ. שדות וכרמים:
[מובא בפירושו לפסוק מ"ב] וצוה לעשות סוכה בתחילת החורף שאם היו עושים אותם בקיץ לא היה ניכר אלא היה נראה שעושין אותן לצל:
[מובא בפירושו לפסוק מ"ב] כי בסכות הושבתי את בני ישראל. ענני כבוד, לשון רש"י. והוא הנכון בעיני על דרך הפשט, כי צוה שידעו הדורות את כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא, ששכן אותם בענני כבודו כסוכה, כענין שנאמר (ישעיה ד ה ו) וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה, וסוכה תהיה לצל יומם מחרב וגו', ומפני שכבר פירש שענן ה' עליהם יומם ועמוד האש בלילה, אמר סתם כי בסכות הושבתי, שעשיתי להם ענני כבודי סכות להגן עליהם. והנה צוה בתחילת ימות החמה בזכרון יציאת מצרים בחדשו ובמועדו, וצוה בזכרון הנס הקיים הנעשה להם כל ימי עמידתם במדבר, בתחלת ימות הגשמים. ועל דעת האומר סכות ממש עשו להם (סוכה יא:), החלו לעשותן בתחילת החורף מפני הקור כמנהג המחנות, ולכן צוה בהן בזמן הזה. והזכרון, שידעו ויזכרו שהיו במדבר לא באו בבית ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה, והשם היה עמהם לא חסרו דבר:
[מובא בפירושו לפסוק מ"ב] למען ידעו דורותיכם פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש. וזה טעמו של דבר חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר. למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון. וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו'. ולמה אני מצוה לך לעשות זאת. כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ואכלת ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' וגו' ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת: ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב לבלתי רום לבבו על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה:
[מובא בפירושו לפסוק מ"ב] כי בסכות. שהיו עושים אחר שעברו ים סוף סוכות ואף כי במדבר סיני שעמדו שם קרוב משנה וכן מנהג כל המחנות והנה גם זה המועד זכר ליציאת מצרים ואם ישאל שואל למה בתשרי זאת המצוה יש להשיב כי ענן ה' היה על המחנה יומם והשמש לא יכם ומימות תשרי החלו לעשות סוכות בעבור הקור:
תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים[עריכה]
תחגו. שלמי חגיגה:
ואמר עוד שתוסיפו לשמוח לפני השם בלולב ואתרוג שבעת ימים, כי הוא זמן שמחה שברך השם אותך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך, והיית אך שמח לפניו. וטעם תחוגו את חג ה', שתחוגו לפניו לתת הודאה לשמו על מעשיכם, אוסף כי בא, וחזר ואמר עוד (פסוק מא) "וחגותם אותו חג לה'", לסמוך אליו "בסוכות תשבו" (פסוק מב), וטעמו, וחגותם אותו חג שבעת ימים בשנה שתשבו בסוכות וכל האזרח בישראל ישבו בסוכות, לומר שיעשו חג שבעה בלולב ושמחה ובסוכה. ומדרשו, וחגותם אותו חג לה' מה תלמוד לומר, לפי שנאמר (דברים טז טו) שבעת ימים תחוג לה' אלהיך, יכול יטעון חגיגה כל שבעה, תלמוד לומר אותו וכו', בתורת כהנים (פרק יז א):
תחגו. מפעלי הכפל וטעם על הזבחים:
שבעת ימים. (חגיגה י) אם לא הביא בזה יביא בזה יכול יהא מביאן כל שבעה ת"ל וחגותם אותו (פסוק מא) יום אחד במשמע ולא יותר ולמה נאמר שבעה לתשלומין:
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:[עריכה]
והוסיף לומר בכאן ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון, שתשבתו ותנוחו בהם כאשר פירשתי (פסוק כד).
ביום הראשון שבתון. שם, ויחסר "יהיה לכם" ואילו היה שם התאר היה ה"א תחת בי"ת: