ביאור:מ"ג בראשית כד מה
אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי
[עריכה]טרם אכלה. טרם שאני מכלה וכן כל לשון הווה פעמים שהוא מדבר בלשון עבר כמו טרם כליתי ופעמים שמדבר בלשון עתיד כמו (איוב א) כי אמר איוב הרי לשון עבר. ככה יעשה איוב הרי לשון עתיד ופירוש שניהם לשון הווה כי אומר היה איוב אולי חטאו בני וגו' והיה עושה כך:
אני טרם וגו' לדבר אל לבי. שלל כי לא שמעתו אוזן, לחוש לנערה שתעשה לצד מה ששמעה:
אני טרם אכלה לדבר. וזאת הוראה 'כי נכון הדבר מעם האלהים' (על פי בראשית מא, לב).
וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב וָאֹמַר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא:
[עריכה]וטעם והנה רבקה יצאת וכדה על שכמה. כי בהיותו בביתה שמע את שמה, או מתחילה הגידה לו שמה אע"פ שלא נזכר:
[מובא בפירושו לפסוק ט"ז] וירץ העבד לקראתה. לשון רש"י, לפי שראה שעלו המים לקראתה. ובבראשית רבה: (ס ה) ותמלא כדה ותעל, כל הנשים יורדות וממלאות מן העין, וזו כיון שראו אותה המים מיד עלו, אמר לה הקב"ה את סימן ברכה לבניך. נראה שדקדקו כן מלשון ותמלא כדה ותעל, שלא אמר "ותשאב ותמלא". ונעשה לה הנס בפעם הראשונה כי אחרי כן כתוב "ותשאב". והעבד כשספר להם אמר (להלן פסוק מה) ותרד העינה ותשאב, אולי לא יאמינו:
[מובא בפירושו לפסוק ט"ו] ותרד העינה ותמלא כדה ותעל. ולא אמר ותשאב כשם שאמר בפעם שנית ותשאב לכל גמליו. ומכאן דרשו רז"ל ותמלא כדה ותעל, כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו כיון שראו אותה המים עלו לקראתה. אמר לה הקב"ה את סימן לבניך. וזהו שכתוב מיד וירץ העבד לקראתה שעלו המים לקראתה: