ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/פרק שישי
פרק שישי - °בית שמאי בית שמאי אומרים
[עריכה]-----------------------------------דף כח
[עריכה]קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף כח עמוד א]
מתני’: °בית שמאי בית שמאי אומרים, הבקר לעניים הבקר. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ו_אאינו הבקר עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה. כל עומרי השדה של קב קב, ואחד של ארבעת קבין ושכחו. °בית שמאי בית שמאי אומרים אינה שכחה, ו°בית הלל בית הלל אומרים ו_בשכחה:
גמ’: אמר רבי חייא רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. טעמייהו ד°בית שמאי בית שמאי דגבי לקט כתיב. לעני ולגר תעזוב אותם. שהיה יכול לכתוב תעזבם. מה תלמוד לומר (ויקרא קדושים יט י) תעזוב אותם? יש לך עזיבה אחרת כזו והיא הפקר. מה זו לעניים ולא לעשירים, אף מה שנאמר במקום אחר הכוונה להפקר לעניים ולא לעשירים. אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. טעמייהו ד°בית הלל בית הלל דכתיב בשביעית (שמות משפטים כג יא) תשמטנה ונטשתה. מה תלמוד לומר ונטשתה? יש לך נטישה אחרת שהיא כזו והיא הפקר. מה זו בין לעניים בין לעשירים. אף מה שנאמר במקום אחר הכוונה להפקר, בין לעניים בין לעשירים. מה מקיימון °בית הלל בית הלל טעמייהו ד°בית שמאי בית שמאי? תעזוב אותם מיעוט. אותם לעניים ולא לעשירים, אבל מה שאמר במקום אחר הכוונה להפקר בין לעניים בין לעשירים. מה מקיימון °בית שמאי בית שמאי טעמייהו ד°בית הלל בית הלל? תשמטנה ונטשתה מיעוט. זה בין לעניים בין לעשירים, אבל מה שנאמר במקום אחר הכוונה להפקר לעניים אבל לא לעשירים. אמר רבי אבון רבי אבין° . לישן דמתניתין מסייע לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שטעמם של °בית הלל בית הלל ממה שנאמר בשמיטה תשמטנה ונטשתה. דתנן, עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה. הפקר לבהמה אבל לא לאדם, לגוים אבל לא לישראל, לעשירים אבל לא לעניים, דברי הכל אין הפקרו הפקר. לאדם אבל לא לבהמה, לישראל אבל לא לגוים, לאנשי אותה העיר אבל לא לאנשי עיר אחרת, פלוגתא מחלוקת דרבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° שלמד מתעזוב אותם שאותם לעניים אבל הפקר גם לעשירים, הפקרו הפקר, שהרי באותה העיר הפקיר לכולם, בין לעניים בין לעשירים. ועל דעתי דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, אין הפקרו הפקר שלא הפקיר לכל העולם כשמיטה. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° . בפירוש פליגי. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר הפקרו הפקר ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר אין הפקרו הפקר. אמר רבי אבון ברבי חייא רבי אבון ברבי חייא°, לשיטת °בית שמאי בית שמאי שהפקר לעניים הפקר. הפקיר לעניים וזכו בהן עשירים, תפלוגתא ד°רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. על דעתי ד°רבי מאיר רבי מאיר דהוא אמר כיון שאדם מפקיר דבר, יצא מרשותו, הפקרו הפקר. על דעתיה ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא דהו אמר אין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים, אלא בזכיה. אין הפקרו הפקר
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף כח עמוד ב]
ל°רבי מאיר רבי מאיר שאמר שכיוון שהפקירו ויצא מידו הרי זה הפקר ופטור ממעשרות, עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה. אבל הפקירה לזמן מועט, האם גם אז ל°רבי מאיר רבי מאיר כיוון שיצא מידו הרי זה הפקר ופטור ממעשרות או שחוששים להערמה? נישמענא מן הדא דתנן, ו_גהפקיר את שדהו. אם בתוך ב' וג' ימים חוזר בו חייב במעשרות. משמע שהפקר לזמן, גם ל°רבי מאיר רבי מאיר לא יצא מרשות בעלים עד שיזכה בו אחר. או בגלל חשש הערמה או מפני שמסתמא כך הייתה דעתו שאם לא יזכו בה תחזור לרשותו כשהיתה. ולכן אם חוזר בו הרי זה כאילו לא יצא מידו וחייב. תני רבי שמעון דיינא רבי שמעון דיינא° קומי רבי זירא רבי זירא° . אפילו אם לאחר ג' ימים חוזר בו, חייב במעשרות. אמר ליה, כיון דאת אמר אפילו לאחר ג' ימים. היא לאחר ג' ימים היא לאחר כמה ימים. לישן מתניתון מסייע לדיוק של רבי זירא רבי זירא° שמלשון הבריתא משמע שלדעת °רבי מאיר רבי מאיר אפילו הפקיר לימים רבים כל עוד שלא הפקיר עולמית אם חזר בו כאילו לא יצא מידו וחייב במעשרות. דתנן, המפקיר את שדהו שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו. במה דברים אמורים, כשהפקיר סתם. אבל ו_דאם אמר שדי מופקרת יום אחד, שבת אחת, חודש א', שבוע א'. אם עד שלא זכה בהן הוא או אחר, יכול לחזור בו. אבל משזכה בו בין הוא בין אחר, אינו יכול לחזור בו. הדא אמרה, הוא זמן מרובה הוא זמן מועט. הדא אמרה, לא חשו על הערמה שהרי אפילו אם הפקיר ליום אחד יכול לזכות בשדה ופטור ממעשרות. הדא אמרה, שאדם מפקיר וחוזר וזוכה בו ולא אומרים שהמפקיר כאילו נדר ואסר על עצמו מלזכות במה שהפקיר. מהדא פשיטא שאילתיה דרבי זירא רבי זירא°. דרבי זירא רבי זירא° שאל לרבי שמעון דיינא רבי שמעון דיינא°, האם ל°רבי מאיר רבי מאיר הוא זמן מרובה הוא זמן מועט ומהבריתא רואים שלרבי מאיר אפילו הפקיר לכמה שנים יכול לחזור בו ויהיה חייב במעשרות, ואפילו הפקיר ליום אחד יכול לזכות מההפקר ויהיה פטור ממעשרות ולא חוששים להערמה. תנן, כל עומרי השדה של קב קב, ואחד של ארבעת קבין ושכחו. °בית שמאי בית שמאי אומרים אינה שכחה. מה אנן קיימין? אי משום שהוא ניכר והוה דבר מסויים, דיו שנים. אי משום שורה, דיו ג' קבין ? חד בר רבנן אמר קומי ריש לקיש ריש לקיש°. בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, משום שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה כ°בית שמאי בית שמאי. דל°בית שמאי בית שמאי אין שורה פחות מארבעה עומרים. רבי יונה רבי יונה° בעי. אמרנו במשנה שאם ו_הכל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו, אינו שיכחה. כל עומרי השדה של ב' קבין וא' של שמונת קבין. אם טעמם של °בית שמאי בית שמאי משום שיכול לחלק ולהיות שורה, אף כאן יכול לחלק. אבל אם משום שהוא ניכר בין העומרים, כאן שכולם גדולים אינו ניכר
[ע"א]
1 ו_א מיי' פ"ב מהל' נדרים הלכה ט"ו, טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ג סעיף ה':
2 ו_ב מיי' פ"ה מהל' מתנות עניים הלכה י"ז:
[ע"ב]
3 ו_ג מיי' פ"ב מהל' נדרים הלכה י"ז, טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ג סעיף ט', סמ"ג לאוין רמב:
4 ו_ד מיי' פ"ב מהל' נדרים הלכה י"ח, טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ג סעיף י', סמ"ג לאוין רמב:
5 ו_ה מיי' פ"ה מהל' מתנות עניים הלכה י"ז:
-----------------------------------דף כט
[עריכה]קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף כט עמוד א]
מתני’: העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש לבקר ולכלים ושכחו. °בית שמאי בית שמאי אומרים, אינו שכחה. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ו_ושכחה:
גמ’: וקשיא על ד°בית הלל בית הלל. בגפה ובגדיש דבר שהוא מסויים, ואמאי אינון אמרין ולמה הם אומרים שכחה? וקשיא על ד°בית שמאי בית שמאי. בבקר ובכלים דבר שאינו מסויים שאין מקומם קבוע, ואמאי אינון אמרין ולמה הם אומרים דאינו שכחה? תנן, כל זית שיש לו שם בשדה וכו' בשמו ובמעשיו ובמקומו אינו שכחה. במקומו כיצד? היה עומד בצד הגת או בצד הפירצה. מתנינן סתם משנה כ°בית שמאי בית שמאי? ד°בית שמאי בית שמאי אומרים, אינו שכחה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ו_זדברי הכל היא. תמן, דבר מחובר בצד דבר מחובר. ברם הכא, דבר תלוש בצד דבר מחובר. אמר °רבי אילעאי רבי אלעאי . שאלתי את °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה . באלו עומרים פליגי °בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל? אמר לי. בתורה הזאת שזו מחלוקתם, עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו. °בית שמאי בית שמאי אומרים, אינו שכחה. ו°בית הלל בית הלל אומרים, שכחה. וכשבאתי אצל °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אמר לי. לא נחלקו °בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה, ולגדיש, ולבקר, ולכלים ושכחו, שהוא שכחה. ועל מה נחלקו? על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה, בצד הגדיש, בצד הבקר, בצד הכלים, או בכל מקום ושכחו. ש°בית שמאי בית שמאי אומרים. אינו שכחה מפני שזכה בו. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ו_חשכחה. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה, אמר לי. הברית, הן הן הדברים שנאמרו למשה בחורב. תמן תנינן, האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס. מודים °בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל, שמוכרת ונותנת וקיים. נפלו לה משנתארסה. °בית שמאי בית שמאי אומרים תמכור. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ו_טלא תמכור. רבי פנחס רבי פינחס° בעי קומי שאל את רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ולמה לא תנינתא מקולי °בית שמאי בית שמאי ומחומרי °בית הלל בית הלל? אמר ליה, לא אתינן מתני אלא דבר שהוא חומר לשני הצדדין, וקל לשני הצדדים. ברם הכא, חומר הוא לצד אחד, וקל לצד אחד. והתנינן, °בית שמאי בית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר. הרי הוא קל לעניים, וחומר לבעל הבית, ותניתה? קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבית. שמדעתו הופקרו. אמר ליה, והא תנינן, עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו. הרי הוא קל לבעל הבית וחומר לעניים ותניתה. אמר לו. קל הוא לבעל הבית, ואינו חומר לעניים, שעדיין לא זכו בהן. ואמור אוף הכא קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל, שעדיין לא זכה בהן? אמר לו. מכיון שקידשה, לזכותה ולזכותו נפלו. אמר °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי. אמרו לפני °רבן גמליאל רבן גמליאל. הואיל וארוסה אשתו. ונשואה אשתו. מה זו מכרה בטל, אף זו מכרה בטל. אמר לו בחדשים אנו בושים. אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים? אילו הן החדשים? משנישאת. ואילו הן הישנים? עד שלא נישאת:
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף כט עמוד ב]
מתני’: ו_יראשי שורות, עומר שכנגדו מוכיח כגון אם עמר מצפון לדרום ושכח עומר אחד אינו שיכחה כי את העומר הזה יכול לעמר עם השורה ממזרח למערב. ו_יאהעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו, מודים שאינו שכחה. ו_יבאילו הן ראשי השורות. שנים שהתחילו באמצע השורה. זה פנה לצפון, וזה פנה לדרום. ושכחו לפניהם ולאחריהם. ו_יגשלפניהם שכחה, ושל אחריהם אינו שכחה. ו_ידיחיד שהתחיל מראש השורה. ושכח לפניו שלא הגיעה אליו ולאחריו. שלפניו אינו שכחה, ושל אחריו שכחה, שהוא בבל תשוב. זה הכלל. כל שהוא בבל תשוב, שכחה. וכל שאינו בבל תשוב, אינו שכחה:
גמ’: ו_טומניין לראשי שורות? אמר רבי יונה רבי יונה° דכתיב (דברים כי תצא כד יט) כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדך, לא תשוב לקחתו. מה שאתה שוכח משהתחלתה לקצור והלאה אתה שוכח ולא ראשי שורות שהתחלתה לקצור מאחריהם כגון אם לא התחיל לקצור מתחילת השורה אלא מעט פנימה. עד כדון ראשי שורות קמה דכתיב כי תקצור. סוף שורות עומרים שעדיין לא הגיעה אליהם ושכחם. מניין שאינם שכחה? אמר רבי יונה רבי יונה°. מדכתיב, ושכחתה עומר בשדך לא תשוב לקחתו. ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו. אבל אם לא הייתה שם, אתה לוקח. עד כדון ראשי שורות קמה דכתיב כי תקצור, וסוף שורות עומרים דכתיב לא תשוב לקחתו. ראשי שורות עומרים, וסוף שורות קמה מניין? אמר רבי יונה רבי יונה°. נילף ראשי שורות עומרים, מראשי שורות קמה. וסוף שורות קמה, מסוף שורות עומרים. תנן, ראשי שורות, ו_טזעומר שכנגדו מוכיח. כיצד? היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרים, שיכול לעמר אותם מצפון לדרום או ממזרח למערב עימר אחת מהן צפון ודרום, ושכח אחד מהן. אינו שכחה, מפני שהוא נידון מזרח ומערב. עימר מזרח ומערב ושוב שכחו. מהו שיעשה שכחה? האם מאחר וכבר ניצול מדין שכחה פעם אחת, דינו כאילו זכה בו ולא יבוא יותר לדין שכחה או לא? נשמיענא מן הדא דתנן, עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי, ושכח את הרביעי. אית תניי תני, אם נטל את החמישית הרי זו שכחה. ואית תניי תני, אם שהה ליטול את החמישית הרי זו שכחה. ואמר רבי בון ברבי חייא רבי בון ברבי חייא° . ו_יזמאן דאמר שרק אם נטל את החמישית הוי שיכחה, כשיש שם שישית. משום ששלשה עומרים חשובים שורה ואין שכחה לשורה. ולכן, אם היה שם עומר שישי הרי נשארו רביעי חמישי ושישי שנידונים כשורה. מאן דאמר אם שהה ליטול את החמישית, בשאין שם שישית. והשתא אם יש שישית אמאי אם נטל את החמישית הוי שיכחה, ולא כבר נראה לו לדון את הרביעית בשורה? הדא אמרה, דבר שהוא ראוי להנצל ושכחו, הרי זו שכחה. היה עומר אחד גדול בקצה השדה בראש שורה של עומרים קטנים, עימר צידו החיצון שכלפי חוץ השדה שלא כלפי שאר העומרים. על צידו הפנימי הפונה לשדה או נטלו, פשיטא שנידון בשורה. עימר צד הפנימי של העומר, על הצד החיצון או נטלו, מהו שידון כשורה? האם כיוון שמדובר בעומר אחד, ולא לקח עומר בינו לבין העומרים האחרים עדין נחשב כשורה. או כיוון שנוצר מרווח בין החלק שנשאר לשאר העומרים בשורה, אינו נידון כשורה? עימר צידו העליון פשיטא שצידו התחתון נידון בשורה. עימר
[ע"א]
6 ו_ו מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה ג':
7 ו_ז מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה כ"ג:
8 ו_ח מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה ג':
9 ו_ט מיי' פכ"ב מהל' אישות הלכה ח', טור ושו"ע אה"ע סי' צ' סעיף י"א, סמ"ג לאוין פא:
[ע"ב]
10 ו_י מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה י"א:
11 ו_יא מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה ג':
12 ו_יב מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה י"א:
13 ו_יג מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה י"א:
14 ו_יד מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה י':
15 ו_טו מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה י"א:
-----------------------------------דף ל
[עריכה]קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף ל עמוד א]
התחתון האם צידו העליון נידון כשורה כגון שנשאר תלוי על יתד או שכיוון שאינו מונח על הארץ אינו נחשב חלק מהשורה? רב רב (אמורא)° כד נחית לתמן כשירד לבבל אמר. אנא הוא °בן עזאי שמעון בן עזאי דהכא. אתא חד סב שאל ליה. מצאו שני הרוגים זה על גב זה מה הדין? סבר רב רב (אמורא)° שהן עורפין. אמר לו, אין עורפין. אמר לו למה? אמר ליה, התחתון משום שהוא טמון. והעליון משום שהוא צף. כד סלק להכא אתא לגבי °רבי רבי יהודה הנשיא כשעלה לארץ ישראל בא לפני רבי, אמר לו, יאות אמר לך אותו זקן אבל מטעם אחר דכתיב כי ימצא חלל, חלל אחד ולא שימצאו שנים אבל מן במינו אינו טמון ואינו צף. רבי יהודה ברבי רבי יהודה ברבי° אמר, היה שם אמת המים על כל פני השדה. והיו עומרים עומדים בשורה משני צידי אמת המים שנים בצד אחד ואחד בצד שני ושכחם. אם כשרוצה לחרוש לאורך השורה חייב לעקר את המחרישה מצד זה ונותנה בצד זה, אינו נידון כשורה. ואם לאו, נידון כשורה. קצר חצי שורה ובא למחר ושכח ודילג מעט, נידון כראש שורה ואינו שיכחה. קצר חצי וישב לאכול, או ישב לישן, או קרא לו חבירו. ושכח ודילג מעט הרי זה שיכחה. ו_יחעומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן, התחתון שכחה והעליון אינו שכחה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, שניהם אינו שכחה. התחתון מפני שהיא מכוסה. ועליון מפני שזכה בו. רבי זירא רבי זירא° אומר, בזוכר את העליון. אבל אם שכח גם את העליון, יש לתחתון דין שכחה. והטעם הוא שכאשר שכח את העליון גילה שגם אם התחתון לא היה מכוסה היה שוכח אותו. אתיא דאמר רבי זירא רבי זירא° כרבי יונה רבי יונה°. כמו דרבי יונה רבי יונה° אמר, בזוכר את הקשין. כדתנן, עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש, אינה שכחה. ואמר רבי יונה רבי יונה°, בזוכר את הקשים. כן רבי זירא רבי זירא° אומר, בזוכר את העליון. ו_יטשדה שעומריה מעורבבים בלי סדר ושכח אחד מהן, אינו שכחה. עד שיטול כל סביבותיו שאני אומר שאולי התכוון לאסוף מכוון אחר
מתני’: ו_כשני עומרים שכחה, שלשה אינו שכחה. ו_כאשני ציבורי זיתים וחרובים שכחה, ושלשה אינו שכחה. שני הוצני פשתן שכחה, ושלשה אינו שכחה. ו_כבשני גרגרים פרט, ושלשה אינן פרט. ו_כגשני שבולין לקט, ושלשה אינן לקט. כדברי °בית הלל בית הלל. ועל כולן °בית שמאי בית שמאי אומרים. שלשה לעניים, וארבע לבעל הבית:
גמ’: תנן, שני עומרים שכחה, שלשה אינו שכחה. אמר רבי בון ברבי חייא רבי בון ברבי חייא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. שלושה עומרין עשוין כמין גם צורת האות ר’ מהו? תנן, שני ציבורי זיתים וחרובים שכחה, ושלשה אינו שכחה. לא אמר אלא שני ציבורי זתים שיכחה. הא שני זיתים אינם שיכחה. מה בין הציבורין ומה בין הזיתים? ציבורין גמר מלאכה וזיתים אינן גמר מלאכה. ותנן, כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה, יש לו שכחה. ממנו ולגורן, אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה, אין לו שכחה. ממנו ולגורן, יש לו שכחה. אמר רבי הושעיא רבי אושעיא רבה° רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול רבי חייא רבה° ואמר לי, כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, מכיון שעבר עליו ושכחו, הרי הוא שכחה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי חייא רבה רבי חייא רבה°. ו_כדחצי אשכול פרט. תני רבי חייא רבי חייא רבה°, ו_כהחצי אשכול או אשכול שלם פרט. והתני שני גרגרים פרט? מתניתין בנופל בשעת בצירה. שדווקא ענב אחד או שנים הוי פרט, יותר מכן לא הוי פרט. מה דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שחצי אשכול זה פרט נאמר לעניין שיכחה בקוצר ומניח תחת הגפן, שהיו עושין כמין סניפין ערמות לפני הגת, ואחר כך כשאסף אותם לגת שכח אשכול דהוי שיכחה. אמר מנחם בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°, הא דאמרן ששלושה גרגרים אינם פרט, והוא שיהא חותכן בשוה שנפלו לארץ בפעם אחת אבל אם בכל פעם נפל גרגר אחד אפילו הצטברו יותר משלושה הוה פרט. אמר רבי אבון רבי אבין° . טעמייהו ד°בית שמאי בית שמאי דאמרי שלוש הוי לקט, מדכתיב (דברים כי תצא כד יט) לגר ליתום ולאלמנה יהיה, אחד כנגד כל אחד מהם. טעמייהו ד°בית הלל בית הלל דאמרי שנים הוי לקט מדכתיב (ויקרא קדושים יט י) לעני ולגר תעזוב אותם. אמר רבי מנא רבי מנא° . שניהם מקרא אחד דרשו, דכתיב, לגר ליתום ולאלמנה יהיה. °בית שמאי בית שמאי אומרים, שלושה שרמז בפסוק יהיה לעניים. ו°בית הלל בית הלל אומרים, שלושה שרמז הפסוק יהיה לבעל הבית:
מתני’: ו_כוהעומר שיש בו סאתים ושכחו, אינו שכחה. שני עומרים ובהן סאתים. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר לבעל הבית. וחכמים אומרים, ו_כזלעניים. אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל. וכי מרוב העומרים יופי כוחו של בעל הבית, או הורע כחו של בעל הבית? אמר לו יופי כחו. אמר להם. מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתיים, אינו שכחה. שני עומרים ובהן סאתיים, אינו דין שלא יהא שכחה? אמרו לו. אם אמרו בעומר אחד, שהוא כגדיש. תאמר בשני עומרים, שהן ככריכות. ו_כחקמה שיש בה סאתים ושכחה, אינה שכחה. אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים, אפילו היא של טופח, ו_כטרואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין:
גמ’: תנן, העומר שיש בו סאתים ושכחו, אינו שכחה. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. דכתיב (דברים כי תצא כד יט) כי תקצור קצירך בשדך, ושכחת עומר בשדה. עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו. יצא זה שאי אתה יכול לטלו מחמת גדלו, שאף שהוא עומר אין בו שיכחה. אית תניי תני, ושכחת עומר, ולא גדיש ועומר שיש בו שני סאים אינו נקרא עומר אלא גדיש. היאך עבידא איך יהיה הבדל ההלכתי בין שני הדעות? שכח עומר אחר בצידו. אין תעבדינא כעומר רגיל, דברי הכל שכחה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף ל עמוד ב]
ואין תעבדינא כגדיש, מחלוקת °בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל. דבעומר הסמוך לגדיש, ל°בית שמאי בית שמאי אינו שכחה, ול°בית הלל בית הלל הרי זה שכחה. שכח שני עומרים בצידו. אין תעבדינא עומר, מחלוקת °בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל. דל°בית הלל בית הלל שלושה נדונים כשורה ואינם שיכחה. ל°בית שמאי בית שמאי רק ארבע נידונים כשורה והרי זה שכחה. אין תעבדינא גדיש, אינו נידון כשורה: אמר רבי יונה רבי יונה° כתיב (דברים כי תצא כד יט) כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה. עומר שיש בו סאתים ושכחו, אינו שכחה. קמה שיש בה סאתים ושכחה, אינה שכחה. אין בה סאתים אבל ראויה לעשות סאתים? על זה תנן, אפילו היא של טופח, רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורין. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° , ובלבד שגדלה כבר לשיבולין, אבל אם עודה שחת לא. ו_להיו דקות קצרות, רואין אותן כאלו הן ארוכות. שדופות, רואין אותן כאלו הן מליאות:
מתני’: ו_לאקמה מצלת את העומר ואת הקמה. והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה. איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה, אפילו קלח אחד. ו_לבסאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה. אינן מצטרפין, וכן באילן. השום והבצלים אינן מצטרפין. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. אם באת רשות העני באמצע שיש שם לקט שיכחה או פאה, אין מצטרפין. ואם לאו, הרי אלו מצטרפין:
גמ’: תנן, קמה מצלת את העומר ואת הקמה. מנין שקמה מצלת את העומרין? אמר °רבי רבי יהודה הנשיא דכתיב, כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה. ו_לגעומר שסביבותיו קציר הוה שיכחה, ולא עומר שסביבותיו קמה. ולמה עומר שסביבותיו עומרין הוי שיכחה, ועומר שסביבותיו קמה לא? עומר שסביבותיו עומרים, סביבו שדה. עומר שסביבותיו קמה, סביבו קשין. ולא מתקים שכחת עומר בשדה. תנא, קמת חבירו מצלת על שלו. של גוי מצלת את של ישראל. של חטין מצלת את של שעורין, דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים, ו_לדאינה מצלת אלא שלו. ואינה מצלת אלא מינה. תני °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל . כשם שהקמה מצלת את העומר, כך העומר מציל את הקמה. ודין הוא. ומה אם הקמה שיפה בה כח העני והורע בו כח בעל הבית, שיש לעני בה לקט שכחה ופאה, אף על פי כן, הרי מצלת עומר השכוח שלא יגיע לידי העני. עומר שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית, שאין לעני בה אלא שיכחה, אינו דין שיציל את הקמה השכוחה? אמר לו °רבי רבי יהודה הנשיא, לא אם אמרתה בקמה שמצלת את העומר שהורע כח העני בו ובקל הוא ניצול. תאמר בעומר שיציל את הקמה שיפה כח העני בו? מדברי שניהם נלמד. מצילין עומר מעומר, ואין מצילין קמה מקמה. שהרי שניהם מסכימים שהקמה מצילה את העומר ומתשובת °רבי רבי יהודה הנשיא למדנו שהסיבה שעומר אף שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית אינו מציל את הקמה, זה מפני שבקמה יפה כח העני. אבל עומר שהורע בו כח העני ויפה בו כח בעל הבית ניצול על ידי עומר. ואין הקמה מצלת את הקמה שהרי אם קמה מצלת קמה קל וחומר שעומר מציל קמה. תנן, איזה היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכוחה. הא אם שכח את הקמה, הוה העומר שכחה. מכאן ראיה שדבר שהיה ראוי להציל ושכחו, אותו שהיה ראוי להנצל חוזר ונהיה שיכחה. דאם דבר שראוי להינצל נחשב כניצול אף אם שכח את המציל, אם כך למה העומר אינו ניצול אם חזר ושכח את הקמה? תיפתר בשכח את הקמה תחילה. תנן, סאה תבואה עקורה, וסאה שאינה עקורה. אינן מצטרפין. הא אם היו שתיהן עקורות שהיו שני עומרים שבכל אחד סאה, אין בהם שיכחה והרי זה לבעל הבית. מתני' כ°רבן גמליאל רבן גמליאל. אבל לרבן צריך שיהיה סאתים בעומר אחד
[ע"א]
18 ו_יח מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה ד':
19 ו_יט מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה ז':
20 ו_כ מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה י"ד:
21 ו_כא מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו:
22 ו_כב מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו:
23 ו_כג מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה א':
24 ו_כד מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ז:
25 ו_כה מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ז:
26 ו_כו מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה י"ח:
27 ו_כז מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה י"ח:
28 ו_כח מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה י"ט:
29 ו_כט מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה י"ט:
[ע"ב]
30 ו_ל מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה י"ט:
31 ו_לא מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה כ"א:
32 ו_לב מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה כ':
33 ו_לג מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה כ"א:
34 ו_לד מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה כ"א:
-----------------------------------דף לא
[עריכה]
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ •
^[דף לא עמוד א]
תנן, סאה תבואה עקורה, וסאה שאינה עקורה. אינן מצטרפין והרי הם שיכחה, קא סלקא דעתין דמיירי ששכח את הקצורה ואחר שהצילה הקמה את הקצורה, שכח את הקמה. ואם דבר שהציל אין בו שיכחה. אז למה לא תציל העקורה שניצלה את שאינה עקורה שהצילה אותה. דכיוון שהקמה הצילה אותה, לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך הדא אמרה, דבר שהוא ראוי להציל אפילו הציל ושכחו, הרי זו שכחה. אמר רבי יונה רבי יונה°. תיפתר, בקוצר שורה ושכח חלק מהקמה ואחר כך עימר שורה ושכח עומר. וכבר שכח את הקמה, עד שלא ישכח את העומרים, דאין העומר מציל את הקמה. תנן, השום והבצלים אינן מצטרפין. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. אם באת רשות העני באמצע שיש שם לקט שיכחה או פאה, אין מצטרפין. ואם לאו, הרי אלו מצטרפין. מה? עד שתבא רשות העני באמצע ממש ויהיה שם לקט שכחה או פאה. או אפילו נראית לבא? נשמעינא מן הדא דתני כיצד רשות עני באמצע? כגון תבואה וכרם. ושדה וכרם הרי לא על אתר הוא. שלא בהכרח שיהיה שם לקט או פרט בין הקמה לעומר. ומזה שלא כתב כגון בתבואה ובכרם. אלא כתב כגון תבואה וכרם. משמע שתבואה וכרם כיוון שבמינם ראוי שיהיה יד העני באמצע, אפילו לא היה כלום אינם מצטרפים. הדא אמרה אפילו נראית להביא:
מתני’: ו_להתבואה שניתנה לשחת או לאלומה לקשור בה, וכן באיגודי השום. ואגודת השום והבצלים, אין להם שכחה. וכל הטמונים בארץ. כגון הלוף והשום והבצלים, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר אין להם שכחה. וחכמים אומרים, ו_לויש להן שכחה:
גמ’: תנן, תבואה שניתנה לשחת או לאלומה. אמר רבי יונה רבי יונה°. לא סוף דבר ניתנה לשחת משעת זריעה. אלא אפילו זרעה לאכילה ונמלח עליה ונטלה על מנת ליתנה לשחת אין לה שכחה. תמן תנינן. ו_לזהמדליק את הגדיש והיו בו כלים °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, משלם כל מה שבתוכו. וחכמים אומרים, אינו משלם אלא גדיש חיטין או גדיש שעורין. מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי האם °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי חזר בו? תמן גבי אש הוא אומר, לרבות את הטמון. והכא בשכחה הוא אומר פרט לטמון? תמן כתיב (שמות משפטים כב ה) ונאכל הגדיש או הקמה. ממשמע שנאמר קמה, איני יודע שהגדיש הוא בכלל? ומה תלמוד לומר גדיש? גדיש וכל מה שבתוכו, לרבות את הטמון. והכא בשיכחה כתיב שדך, בגלוי פרט לטמון. מחלפא שטתייהו דרבנן האם חכמים חזרו בהם? תמן אינון אמרין, פרט לטמון. והכא אינון אמרין, לרבות את הטמון? תמן כתיב, ונאכל גדיש או הקמה או השדה. מה שדה בגלוי, אף כל דבר שהוא גלוי. ברם הכא כתיב שדך. מה שדך בגלוי, פרט לטמון. וכתיב קצירך מה קצירך בגלוי, פרט לטמון. והוי מיעוט אחר מיעוט. ואין מיעוט אחר מיעוט, אלא לרבות את הטמון:
מתני’: ו_לחהקוצר בלילה והמעמר והסומא יש לו שכחה. ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס, אין לו שכחה. אם אמר, הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אטול, יש לו שכחה:
גמ’: כיני מתניתין כך כוונת המשנה. הקוצר בלילה והמעמר בלילה, וסומא בין ביום ובין בלילה. תנן, ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס, אין לו שכחה. דשכשישוב ליטול את הדקים יבחין בגסין שהשאיר. אמר רבי יונה רבי יונה°. לא סוף דבר ששכח מהגסין כשנטל את הגסים. אלא אף אם התכוון ליטול רק את הדקים ושכח חלק מהדקין. אין להם שכחה. שכשישוב ליטול הגסים יבחין בדקין שהשאיר והמשנה דיברה בהווה שבדרך כלל מתכוונים ליטול את הגס תחילה. תנן, אמר הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול, יש לו שכחה. מאי טעמא? ו_לטשהתנה על מה שכתוב בתורה. וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל:
[ע"א]
35 ו_לה מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה ט':
36 ו_לו מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה ח':
37 ו_לז מיי' פי"ד מהל' נזקי ממון הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף י"ג, סמ"ג עשין סט:
38 ו_לח מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה ח':
39 ו_לט מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה ח':
[ע"ב]
הדרן עלך פרק בית שמאי
- בית שמאי
- בית הלל
- רבי חייא רבה
- רבי יוחנן
- ריש לקיש
- רבי אבין
- רבי אלעאי (אמורא)
- רבי אבון ברבי חייא
- רבי מאיר
- רבי יוסי בן חלפתא
- רבי שמעון דיינא
- רבי זירא
- רבי יונה
- רבי אלעאי
- רבי יהושע בן חנניה
- רבי אליעזר בן הורקנוס
- רבי אלעזר בן עזריה
- רבי פינחס
- רבי יוסי בר זבידא
- רבי יהודה בר אלעאי
- רבן גמליאל
- רבי בון ברבי חייא
- רב (אמורא)
- שמעון בן עזאי
- רבי יהודה הנשיא
- רבי יהודה ברבי
- רבי שמעון בר יוחאי
- רבי אושעיא רבה
- רבי אלעזר בן פדת
- רבי יונתן (אמורא)
- רבי מנא
- רבן שמעון בן גמליאל