ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/פרק חמישי

פרק חמישי - גדיש שלא לוקט תחתיו

ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה א

מתני': ^ה_אגדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ - הרי הוא של עניים. ^ה_בהרוח שפזרה את העומרים - אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה.
גמ': הכא גבי רוח שפיזרה את העומרים את אמר: אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, והכא בגדיש שלא לוקט תחתיו את אמר: כל הנוגעת בארץ הרי היא של עניים. אמר רבי אבהו ° בשם רבי יוחנן ° בר נפחא: ^ה_גקנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים. עד כדון מובן שקנסו מזיד, האם קנסו ^ה_דאפילו שוגג? אפילו גדיש שכולו כריכות אף שיכול להבחין מה ששיך לבעל הבית ומה ששיך לעני? אפילו חטין על גבי שעורין? ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו? ואפילו קרא לעניים ולא באו?

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

[ע"ב]

1 ה_א מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה ו':

2 ה_ב מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה ה':

3 ה_ג מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה ז':

4 ה_ד מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה ז':

ירושלמי מאיר מסכת פאה דף כה

^[דף כה עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות •רבי אברהם משה לונץ • לדף חדש Ctrl+click🎧
תנן: גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים. אמר רבי אימי ° אמי בן נתן בשם רבי שמעון בן לקיש °: ד°בית שמאי בית שמאי הוא, ד°בית שמאי בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. וכ°בית הלל בית הלל דסברי דאינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים - אינו הפקר. ועניים מעשרים ואוכלים. אמר לו רבי יוסי ° בר זבידא: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. ^ה_השהפקר בית דין הפקר, דכתיב: (עזרא י', ח') "וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו". ומניין שהוא פטור מן המעשרות? רבי יונתן ברי דרבי יצחק בר אחא ° שמע לה מן הדא דתנן: ^ה_ואין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית, ואם עברוה הרי זו מעוברת. וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות הוא. עד כדון שביעית, מוצאי שביעית למה אין מעברין? אמר רבי אבון °: שלא לרבות באיסור חדש. אמר רבי זעירא ° בשם רבי אבהו °: הדא דתימר עד שלא התיר °רבי רבי יהודה הנשיא להביא ירק מחוצה לארץ, אבל משהתיר °רבי רבי יהודה הנשיא להביא ירק מחוץ לארץ - היא שביעית, היא שאר שני שבוע. תני: אין מעברין כו'. אמר רבי מנא ° בן יונה: הדא דתימר בראשונה שהיו השנים כסדרן שהתבואה הייתה בשילה באביב, ואם תעבר את השמינית אתה מוסיף על איסור חדש, אבל עכשיו שאין השנים כסדרן והתבואה מאחרת להבשיל - היא שביעית שמינית, היא שאר שני שבוע. תני: של בית °רבן גמליאל רבן גמליאל דיבנה עברוה במוצאי שביעית מיד. אמר רבי אבין °: אין רצית להביא ראיה שהפקר בית דין פוטר מהמעשר מן הדא, אין את שמע מינא כלום אין כאן ראיה, דגזרת הכתוב היא, דכתיב: "שמור את חודש האביב" - שומרהו שיבוא בחידושו. ואם הוסיפו חודש אין כאן הפקר בית דין, אלא התורה הפקירה את הפירות של החודש הנוסף. ויידא אמרה דא שהפקר בית דין פוטר מהמעשר, דתנן: גדיש שלא לוקט תחתיו. ואמר רבי מנא ° בן יונה בשם רבי שמעון בן לקיש °: ד°בית שמאי בית שמאי היא, ד°בית שמאי בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר. ברם כ°בית הלל בית הלל - עניים מעשרים ואוכלין. ואמר לו רבי יוסי ° בר זבידא: שמענו שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל, משום קנס. משמע שהפקר בית דין הפקר ופטור ממעשרות. תנן: °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה. וכמה הם כדי נפילה? רבי זירא ° ורבי אבהו ° אמרו בשם רבי יוחנן ° בר נפחא: ארבעת קבין לכור. רבי זירא ° בעי קומי רבי אבהו °: ^ה_זארבעת קבין לכור הכוונה שאם אסף כור תבואה יתן ארבעה קבים לעני, או ^ה_חלבית כור על שדה שזורעים בה כור יתן ארבעת קבין? אמר לו: לבית כור שזורעים בה כור. תמן תנינן: המקבל שדה מחבירו ולא עשתה, אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה. אמר °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי : מה קיצבה בכרי? שהרי יש כרי גדול ויש כרי קטן. אלא אם יש בה כדי נפילה. אמר רבי אבהו °: בנופל לה כדי לזורעה שאם השדה תניב כמות שיוכל לזרוע אותה לשנה הבאה, ואם הייתה בית כור - כדי נפילה זה כור וחייב לטפל בה. וכא את אמר הכין? שכדי נפילה פרושו שנותן ארבעת קבין למקום זריעת כור

ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ב

מתני': ^ה_טשיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה - אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של העניים. ^ה_ישיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בן הורקנוס: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן.
גמ': תנן: קמה מצלת את העומר ואת הקמה. איזהו היא?

^[דף כה עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות •רבי אברהם משה לונץ • לדף חדש Ctrl+click🎧

^ה_יאקמה שהיא מצלת את הקמה. אמר רבי יוחנן ° בר נפחא: כהדא דתנינן: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה. אמר רבי יוסי ° בר זבידא: והוא שיהא הקציר סובבה אבל אם אין הקציר סובבה אינה שיכחה, שנאמר: "ושחכתה עומר בשדה", ואם לא קצר סביבה לא מתקיים "בשדה", שהרי סביבה קמה ולא שדה. והוא שיהא ראשה מגיע לקמה, והוא שתהא יכולה להקצר עם הקמה. היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להקצר עמה - ניצולת. היו ^ה_יבשתים: הפנימית יכולה להקצר עם הקמה ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה - הפנימית ניצולת ומצלת. אמר רבי הושעיא °: רומס מוסק הייתי זתים עם רבי חייא הגדול °, ואמר לי: כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו - אינה שכחה. רבי יוחנן ° בר נפחא אמר: מכיון שעבר עליו ושכחו - הרי זו שכחה. מתניתין פליגא על רבי הושעיא °, דתנן: שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, שיבולת שבקציר. אף שאין ראשה מגיעה לקמה, וכי אינו יכול לפשוט ידו וליטלה? אמר רבי אילא ° אילעא בשם רבי הושעיה °: המשנה שלנו באומן השני שנו, שכבר עבר שורה ולא מועיל אם יכול להושיט ידו. ומה שאמר רבי הושעיה "שכל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינה שכחה" - זה דווקא באותה שורה. דבר שהוא ראוי להציל ולקח אותו ושכח את אותו שראוי להיות ניצול על ידו, מהו שיעשה שכחה? כיוון שבסופו של דבר הוא נשכח הרי הוא שיכחה, או מכיוון שהיה ראוי להיות ניצול כאילו כבר ניצל ויותר אין בו שיכחה? נשמעינא מן הדא דתנן: עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי, ושכח את הרביעי. אית תניי תני: אם נטל את החמישית הרי זו שכחה. ואית תניי תני: אם שהה ליטול את החמישית הרי זו שכחה. אמר רבי בון ברבי חייא °: ^ה_יג מאן דאמר שרק אם נטל את החמישית הוי שיכחה - כשיש שם ששית, דכיוון שנשארו שלושה עומרים ברצף: רביעי, חמישי ושישי, הם חשובים כשורה ואין שכחה לשורה. מאן דאמר: אם שהה ליטול את החמישית - כשאין שם ששית. אם יש שישית, אמאי אם נטל את החמישית הוי שיכחה? עד שלא נטל את החמישית, לא כבר נראה לו לדון את הרביעית בשורה ולהצילה? הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להנצל ושכחו - הרי זו שכחה. דבר שהוא ראוי להציל והציל ושכח את המציל, מהו שיעשה שכחה? כגון קמה שהצילה את העומר ולקח את העומר, ואחר כך שכח את הקמה. האם כיוון שכבר הצילה כאילו כבר זכה בה ואין בה שיכחה, או הוי שיכחה?

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

5 ה_ה מיי' פכ"ד מהל' סנהדרין הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' ב', סמ"ג לאוין רח:

6 ה_ו מיי' פ"ד מהל' קידוש החודש הלכה ט"ו:

7 ה_ז מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה ה':

8 ה_ח מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה ה':

9 ה_ט מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה ג':

10 ה_י מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה י':


 [ע"ב]

11 ה_יא מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה כ"א:

12 ה_יב מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה ד':

13 ה_יג מיי' פ"ה מהל' מתנות עניים הלכה ו':

ירושלמי מאיר מסכת פאה דף כו

^[דף כו עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות •רבי אברהם משה לונץ • לדף חדש Ctrl+click🎧
נשמעינא מן הדא דתנן: ^ה_ידסאה תבואה עקורה שעשה ממנה עומר וסאה שאינה עקורה. אין אומרים יעשו כעומר סאתים שאין בו שיכחה. קא סלקא דעתן שמדובר ששכח את הקצורה ואחר שהקמה הצילה אותה שכח את הקמה. ואם דבר שהציל אין בו שיכחה, אז למה לא תציל העקורה שניצלה את שאינה עקורה שהצילה אותה? דכיוון שהקמה הצילה אותה, לא יהיה בה שיכחה. וכיוון שלא אומרים כך - הדא אמרה: דבר שהוא ראוי להציל אפילו הציל ושכחו - הרי זו שכחה. אמר רבי יונה °: תיפתר בקוצר שורה ושכח חלק מהקמה, ואחר כך מעמר שורה ושכח עומר. וכבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים, דאין העומר מציל את הקמה. תנן: שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. ^ה_טוכיצד הוא עושה? ^ה_טזמביא שתי שיבלין ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו, ונותן לו את הראשונה. וחש לומר אולי נחשוש: שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא? ומעשר מן החייב על הפטור. אלא אמר רבי יונה °: מביא שתי שיבלין חוץ ממה שנותן לעני ואומר: אם לקט היא הרי זו יפה, ואם לאו הרי מעשרות קבועים בזו. ואם היא הלקט, המעשרות יהיו בשניה. ונותן לו את אותה אחת מהן. אמר רבי אבהו ° בשם ריש לקיש °: המשנה שאמרה שיכול לתת שיבולת אחת לעני ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא היא, דתנינן תמן: היו לו שתי רחלות: אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה, ושתיהן ילדו זכרים, ואין אנו יודעים מי הבכור. נותן אחד מהם לכהן, וזה שנשאר ביד הישראל לדברי רבי יוסי בן חלפתא פטור מהמתנות. ש°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא אומר: ^ה_יזכל שחליפיו ביד כהן - פטור מן המתנות. לשיטת °רבי יוסי בן חלפתא: אף אם הבכור האמיתי נשאר ביד ישראל, עשו את הכהן כאילו זכה בבכור ומכרו לישראל. והישראל החליף עם הכהן ונתן לו את מה שבידו. ובכור שהכהן מכרו לישראל פטור ממתנות. אף כאן: כיוון שהעני קיבל שיבולת אחת, אף אם שיבולת הלקט נשארה בגדיש, עשו את העני כאילו זכה בה והחליפה באחרת. ו°רבי מאיר רבי מאיר מחייב. אמר רבי אבא °: מה שפטר °רבי יוסי בן חלפתא מהמתנות, זה לא משום שעשו את שאינו זוכה כזוכה, כי באמת לדברי °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא צריך לזכות לכהן את שתי הבהמות ואחר כך להחליף. אמר רבי יוסי ° בר זבידא: הדא דרבי אבא ° פליגי על דריש לקיש ° שאמר ש°רבי יוסי בן חלפתא בבכורות כתנא קמא במשנתנו, דתנינן תמן: שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש - מעשר שיבולת אחת ונותן לו. אמר °רבי אליעזר בן הורקנוס: וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו. ולפי מה שאמר רבי אבא ° שלשיטת °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא צריך לזכות לכהן את שני הרחלים - הוי לית היא דברי תנא קמא בשיטת °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא כפי שטען רבי שמעון בן לקיש°, אלא °רבי יוסי בן חלפתא כ°רבי אליעזר בן הורקנוס שסובר שצריך להקנות לעני את כל הגדיש. אמר רבי מנא ° בן יונה: כל גרמא כל המשנה היא אמרה ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא היא, דאף לתנא קמא צריך לזכות לעני קדם שיחליף. אלא שתנא קמא סבר מימר: אינו מזכה את העני בכל הגדיש, אלא שיבולת אחד בכל מקום שתהיה, ולאחר מכן מחליף עימו. ותנא אחרייא רבי אלעזר סבר מימר: מזכה את העני בכל הגדיש. אי נמי: תנייא קדמייא סבר מימר: בעל הבית זוכה לעני ואחר שזכה לו מחליף ונותן לו שיבולת אחת, ואין זה נחשב מזכה מימינו לשמאלו שאינה זכייה. ותנייא אחרייא רבי אלעזר סבר מימר: הרי זה מזכה מימינו

^[דף כו עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות •רבי אברהם משה לונץ • לדף חדש Ctrl+click🎧
לשמאלו שאינה זכייה, וצריך שיזכה לו את כל הגדיש במתנה על מנת להחזיר חוץ משיבולת הלקט שבה, או שיגביה כל הגדיש על מנת לזכות בשיבולת. רבי זירא ° ורבי אבהו ° אמרו בשם רבי יוחנן ° בר נפחא: מחלפת שיטתיה ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בן הורקנוס האם רבי אליעזר חזר בו? תמן הוא אמר: המלקט את הפיאה ואמר יהרי זו לפלוני עני - זכה לו. והכא אמר הכין שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני, ולכן צריך לזכות לעני את כל הגדיש. בשיטתם השיבם בשיטתכם: דאתם אמרים שבעל הבית אינו יכול לזכות לעני שאין עשיר זוכה לעני בלקט, אז איך הוא נותן לו שיבולת על ידי חילופין? היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו.

ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ג

מתני': אין מגלגלין בטופיח. דברי °רבי מאיר רבי מאיר . וחכמים מתירין, מפני שאפשר לשום הפסדן וישלם לעניים.
גמ': תני: ^ה_יחהמרבץ את שדהו עד שלא ירד העני לתוכה - אם הזיקו מרובה על של עני מותר, ואם היזק העני מרובה על שלו אסור. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אומר: בין כך ובין כך מניחן על הגדר, והעני בא ונוטל את שלו. מחלפא שיטתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי האם רבי יהודה חזר בו? תמן הוא אומר: כשם שהוא מידל מדלל את הפירות שגדלו בצפיפות בשלו, כן הוא מידל בשל עניים. והכא אמר הכין? תמן . אי אפשר להדל בלא שיזיק לעניים. כאן אפשר שלא להזיק לעניים, שיכול ללקט עבורם ולהניח על הגדר קודם שמשקה. מחלפא שיטתין דרבנן האם רבנן חזרו בהם? תמן אינון אמרין: אם הזיקו מרובה על של עני מרבץ. והכא אינון אמרין הכין דמדל בשלו ולא מדל בשל עניים? הכא הם גרמו לעצמן שלא באו קדם שמרבץ שדהו. ברם הכא הרי אין טענה כלפי הענים, למה לא באו? שהרי הבעלים מדל קדם זמן הקטיף. הא דאמר °רבי מאיר רבי מאיר במשנה: אין מגלגלין בטופיח מדובר בשהיזק העני מרובה על שלו, ושמין הפסדו של בעל הבית ומנכה משל עניים. והא דרבנן אמרין במשנה: מותר מפני שאפשר, הכוונה

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

14 ה_יד מיי' פ"ה מהל' מתנות עניים הלכה כ':

15 ה_טו מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה י':

16 ה_טז מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה י':

17 ה_יז מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה ג':


 [ע"ב]

18 ה_יח מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה ח':

ירושלמי מאיר מסכת פאה דף כז

^[דף כז עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות •רבי אברהם משה לונץ • לדף חדש Ctrl+click🎧
מגלגלין ושמין לעניים בהפסדן. ולמי הוא משלם? אמר רבי יונה °: לעניי אותה העיר. פשיטא! דאי לא כן, מה אנן אמרין למי יתן? אמר רבי חייא בר אדא °: למדת הדין נצרכה, דל°רבי אליעזר בן הורקנוס יכולים עניי העיר לתבוע ממנו, ואין זה ממון שאין לו תובעים.

ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ד

מתני': בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט, שכחה, פאה ומעשר עני - כשיחזור לביתו ישלם. דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בן הורקנוס. וחכמים אומרים: ^{החליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב שנים שקבלו שדה באריסו_יט}עני היה באותה שעה. ^ה_כהמחליף עם העניים בשלו פטור, ובשל עניים חייב. ^ה_כאשנים שקבלו שדה באריסות - זה נותן לזה חלקו מעשר עני, וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. ^ה_כבהמקבל שדה לקצור אסור בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: "שליש מה שאתה קוצר שלך" - מותר בלקט, שכחה ופאה, ואסור במעשר עני.
גמ': תני: ^ה_כגאב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני בלא חומש ונותנין זה לזה מעשר עני. אמר °רבי יודא רבי יהודה בר אלעאי : תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני! אמרו לו: מניין יתן אם היו שניהם עניים? תנן: אמר °רבי יהודה בר עילאי: אימתי? בזמן שקבלה ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: שליש מה שאתה קוצר שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה. מה בינה לקדמייתא? אלא באומר לו: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך, שאינו זוכה אלא אחר שתקצר ואין לו במחובר כלום. תנן: קצר חציה ומכר חציה - הלוקח נותן פיאה על הכל. המוכר מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת את העומרין שקצר הוא כשעדיין היתה השדה ברשותו? אמר רבי חייא ברבי בון °: מה שאמרנו שהאריס יכול לזכות בפאה גם בחלק שהבעל הבית מפריש על חלקו של האריס - הדא אמרה שהמוכר זוכה בפאה שהיא מתרת את העומרים. אמר רבי יוסי ברבי בון °: תמן בקוצר חצי שדהו כבר נתחייבה כשהיא שדהו, והקונה מפריש את החיוב שבא מחמתו ולכן לא יוכל המוכר לזכות בהם. ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו, שהרי אין לו בה אלא לאחר קציר. תנן: אם אמר לו: לכשתקצור שליש הרי הוא שלך - מותר בלקט, שכחה ופאה ואסור במעשר עני. מאי טעמא? אמר רבי אבהו בר נגרי °: שנייא היא בלקט, שכחה ופאה שהן בעזיבה בשעת הקציר, ואז לא היה לו בהם חלק. אבל מעשר מתחייב בשעת מרוח, וכבר זכה בחלקו.

ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ה

מתני': ^ה_כדהמוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור. ^ה_כהלא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו. ^ה_כוומי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן - הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר (משלי כב כח): "אל תשיג גבול עולים".
גמ': תנן: המוכר שדהו - המוכר מותר והלוקח אסור. מתניתא: ^ה_כזכשמכר לו שדהו וקמתו. אבל אם מכר לו קמה ושייר לו שדה - אצל זה אני קורא: "לא תכלה פאת שדך", ואצל זה אני קורא: "ולקט קצירך לא תלקט". ושניהם אסורים. תנן: לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו. ואם עשה כן הרי זה גוזל את העניים. בעל הבית שעושה כן הרי זה

^[דף כז עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות •רבי אברהם משה לונץ • לדף חדש Ctrl+click🎧
גוזל את העניים. פועל שעושה כן ונותן לבנו ללקט אחריו הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים שודאי יפיל יותר כדי שיזכה בנו, או יעלים עין אם יראה שבנו לוקח גם מחלק בעל הבית. ועל זה נאמר: "אל תשיג גבול עולים". רבי ירמיה ° ורב יוסף ° - חד אמר: אלו עולי מצרים. וחד אמר: אלו שירדו מנכסיהן. כהא דלסמיא צווחין: "סגיא נהורא!" כמו שלעיוור קראים: "רואה הרבה אור!" אמר רבי יצחק ° בר אבא: כתיב (ישעיהו נ"ח, ז'): "ועניים מרודים תביא בית". אמר רבי אבין °: אם עשית כן, מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית המקדש. נאמר כאן: "ועניים מרודים תביא בית". ונאמר להלן (שמות משפטים כג יט): "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך" וגו'.

ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ו

מתני': ^ה_כחהעומר ששכחוהו פועלים ולא שכחהו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, ^ה_כטעמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה.
גמ': העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית - אינה שכחה, דכתיב (דברים כי תצא כד יט): "קצירך ושכחת" ללמד שרק אם שכח בעל הבית שהקציר שלו הוה שיכחה. שכחו בעל הבית ולא שכחו פועלים - אינה שכחה, דכתיב: "כי תקצור ושכחת" ללמד שרק אם שכח הקוצר הוה שיכחה. הא כיצד? מלמד שאינו שיכחה עד שישכחו שניהם. °רבי שמעון בן יהודא רבי שמעון בן יהודא אומר משום °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי: אפילו ^ה_לחמרין שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו הפועלין ולא שכחהו ובעל הבית - אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם. ^ה_לאהיה עומד בעירבשדה ואומר: "יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני", ושכחוהו ואפילו שכח גם הוא אחר כך - אינו שכחה דעומד בצד שדהו כחצר המשתמרת וכבר זכה בו. היה עומד בשדהבעיר ואמר: "יודע אני שהפועלין שוכחין עומרין במקום פלוני" - הרי זה שכחה, שנאמר: "בשדה ושכחת" ולא "בעיר ושכחת" דאם הבעל הבית בשדה אז מצריכים שגם הבעל הבית ישכח, אבל אם הוא בעיר לא מצריכים שגם בעל הבית ישכח, אלא אפילו שכחת פועלים הוי שכחה. אמר רבי זירא ° בשם שמואל ° בר אבא בר אבא: ^ה_לבאף לענין מציאה כן, כדתנן: ראה אותם רצים אחר מציאה ואמר: "תזכה לי שדי" - זכתה לו. ואמר °שמואל: אין השדה זוכה לו אלא אם עומד בצד שדהו. מה אנן קיימין? אם ביכול ליגע בהן - מה לי בתוך העיר, מה לי בתוך שדהו? ואם באינו יכול ליגע בהן - מה יועיל שעומד בתוך שדהו? רבי אבא בר כהנא ° ורבי יוסי ° בר זבידא אמרו בשם רבי יוחנן ° בר נפחא: תרתי בעינן - והוא שיכול ליגע בהן, אפילו עומד בתוך שדהו דכיוון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא, דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה. הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו. תנן: עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - אינה שכחה. היה כולו מחופה בקש מהו? נשמעינא מן הדא דתנן: ^ה_לגוכן הסומא ששכח יש לו שכחה. וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא? רבי יונה ° אומר: מה שנאמר במשנה שאם חיפוהו בקש אינה שכחה - זה דווקא ^ה_לדבזוכר את הקשים. אבל אם שכח גם את הקשין הרי זה שכחה. אתיא דרבי יונה ° כרבי זירא °, דתנן: העומר שלקחו להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו - °רבי שמעון בן יוחאי אומר: שניהם אינם שכחה, התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו. אמר רבי זירא°: בזוכר את העליון, אבל אם שכח גם את העליון יש לתחתון דין שכחה והטעם הוא שכאשר שכח את העליון גילה שגם אם לא היה התחתון מכוסה היה שוכח אותו. כמה דרבי זירא ° אמר: בזוכר את העליון, כן רבי יונה ° אמר: בזוכר את הקשים.

ירושלמי פאה, פרק ה, הלכה ז

מתני': ^ה_לההמעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה.
גמ': תנן: המעמר לכובעות, לכומסאות, לחררה ולעומרים - אין לו שכחה. לכובעות - רבי יונה ° אמר: מן לעיל צורת כיפה, כמה דתימר (שמואל א יז ה): "וכובע נחושת על ראשו". לכומסאות - רבי אבינא ° אמר: מלרע כיפה הפוכה שבמרכזה בור, כמה דתימר (דברים האזינו לב לד): "הלא הוא כמוס עמדיץ". לחררה - גלגל בצורת עוגה. ולעומרים רברבין שעשה עומרים קטנים ובכוונתו לעשות מהם עומרים גדולים קודם שמוליכם לגורן. תנן: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה. מניין? אמר רבי יוחנן ° בר נפחא: דכתיב (דברים כי תצא כד יט): "כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה" - מה קציר שאין אחריו קציר, אף עומר שאין אחריו עומר.