ביאור:הלוואה = שיעבוד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בתורה ישנם חוקים רבים שמטרתם להגביל את השיעבוד של אדם מישראל לאדם אחר:

כל המגבלות על השיעבוד נובעות מהעיקרון:

  • ויקרא כה מב-נה: "כי עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים; לא יימכרו ממכרת עבד... כי לי בני ישראל עבדים - עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים"

מאחר שה' הוציא את בני ישראל ממצרים, הם נעשו עבדים שלו, ולכן אינם יכולים לשעבד את עצמם באופן בלתי-מוגבל לאדם כלשהו.

ספר משלי מרחיב את הרעיון ומלמד על סוג נוסף של שיעבוד: 

(משלי כב ז): "עשיר ברשים ימשול, ועבד לוה לאיש מלוה"

אדם שלקח הלוואה למעשה משועבד למלוה; הדבר מתבטא גם בהלכה (ראו עבד לווה לאיש מלוה ), אך מעבר לכך הוא מתאר מציאות נפשית וכלכלית.

הקשר בין הלוואה לשיעבוד נרמז גם בתורה :

  • בפרשת "בהר" (ויקרא כה לה): "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך... אל תקח מאתו נשך ותרבית, ויראת מאלהיך... וכי ימוך אחיך ונמכר לך - לא תעבוד בו עבודת עבד... לא תרדה בו בפרך, ויראת מאלהיך".
  • בפרשת שמיטת חובות (דברים טו ו): "והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט, ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו"
  • בפרשת הברכות (דברים כח יב-יג): "... והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה. ונתנך ה' לראש ולא לזנב, והיית רק למעלה ולא תהיה למטה...".

מכאן קל להבין את המגבלות שמטילה התורה על הלוואות:

גם המגבלות על הלוואות, כמו המגבלות על עבדות, קשורות בתורה ליציאת מצרים, למשל:

  • (ויקרא כה לז): "את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך. אני ה' אלהיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, לתת לכם את ארץ כנען, להיות לכם לאלהים": " "בהלוואה בריבית, סכום ההחזרה גדל, הלווה מרגיש שלמלווה תמיד יש יותר, והוא חש מושפל. מחויבותו הגדלה והולכת, אף היא גורמת לו להרגיש כ"עבד", משועבד ומושפל. מצב שכזה נוגד את יציאת מצרים המסמלת חירות. לא עוד שיעבוד לעם זר, לבשר ודם, אלא לקב"ה" " (אייל אורבך וקובי גניזי, דף קשר 283 של ישיבת הר עציון ) .

כמו התורה, גם ספר משלי שואף לצמצם את השיעבוד של אדם לאדם למינימום ההכרחי, ובפרט בתחום הכלכלי, ולכן הוא:

  • מוחה נגד השאיפה האנושית להתעשר בלי לעבוד, ע"י נשך ותרבית, (משלי כח ח): "מרבה הונו בנשך ובתרבית - לחונן דלים יקבצנו".
  • מלמד, שראוי לאדם להתרחק מהעושר ומהעוני, כך שלא יהיה משעבד ולא יהיה משועבד, משלי ל ח: "ראש ועושר אל תתן לי... פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה'..." ( פירוט ).
  • מזהיר את האנשים העצמאיים, שאינם זקוקים להלוואות, שלא ישעבדו את עצמם ע"י חתימה על ערבות לאנשים אחרים ( פירוט ).


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-21.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/mj-22-07