ביאור:האם מותר ליהנות ממעשה רע של אדם אחר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



החברה האנושית עדיין אינה מושלמת - יש בה אנשים שעושים מעשים רעים. האם מותר לנו ליהנות מהתוצאות של המעשים הרעים שלהם, ולנצל אותם כדי לעשות בעזרתם מעשים טובים?

בתנ"ך ניתן למצוא כמה סיבות שלא לעשות זאת:

א. בעניין עבודה זרה, נאמר דברים ז כה: " "פסילי אלהיהם תשרפון באש, לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך , פן תוקש בו; כי תועבת ה' אלהיך הוא. ולא-תביא תועבה אל-ביתך , והיית חרם כמהו; שׁקץ תשׁקצנו ותעב תתעבנו, כי-חרם הוא" ":

אסור ליהנות מהכסף והזהב שמקשטים את פסיליהם של עובדי האלילים, והסיבה לכך היא רוחנית - "כי תועבת ה' אלהיך הוא": האלילות היא מתועבת בעיני ה'; וכשהאדם נהנה ממנה, הוא למעשה יוצר קשר נפשי בינו לבינה, וכך גם הוא עצמו נעשה מתועב - "והיית חרם כמוהו".

ב. בעניין גניבה, נאמר משלי כט כד: " "חולק עם גנב, שונא נפשו: אלה ישמע, ולא יגיד" ". ה"אלה" שנזכרת כאן היא אותה "אלה" שנזכרת ב- ויקרא ה א: " "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע - אם לוא יגיד ונשא עונו" ": זוהי שבועה שמשביע בעל הרכוש הגנוב, שמחייבת את כל מי שיודע היכן נמצא הרכוש - שיבוא להעיד.

מי שמתחלק עם הגנב - גורם נזק לנפשו, והסיבה לכך היא מעשית - השותפות עם הגנב גורמת לו לקוות שהגנב יצליח ולא ייתפס, ולכן, גם אם ישמע את "קול האלה" מפי קרבנותיו של הגנב - הוא לא יבוא להעיד, "ונשא עוונו".

(מפסוק זה למד הרמב"ם, הלכות גניבה ה א , שאסור לקנות רכוש גנוב; פירושים אחרים לפסוק זה ).

שתי הסיבות הללו נכונות גם במקרים אחרים, למשל:

  • מי שנהנה מחילול שבת של חברת החשמל (למשל) - יוצר קשר נפשי עם תרבות חילול השבת, והדבר פוגע במוטיבציה שלו להילחם בו או למצוא פתרונות חלופיים.
  • מי שנהנה מאיברים מושתלים ש"נקצרו" מאנשים שהוצאו להורג על-רקע פוליטי, פוגע בנפשו בכך שהוא מקשר אותה לתרבות של רוע, ופוגע במוטיבציה שלו לתקן את העולם.

מצד שני, יש כמה פסוקים בתנ"ך שמראים, שלפעמים אדם צדיק נהנה מרכוש שהושג בדרך רעה:

  • משלי יג כב : "טוב ינחיל בני בנים, וצפון לצדיק חיל חוטא" ( פירוט )
  • (משלי כח ח): "מרבה הונו בנשך ובתרבית - לחונן דלים יקבצנו"
  • איוב כז יז: " "יכין וצדיק ילבש" ", וכסף נקי יחלק" " = הרשע מכין רכוש רב, ובסופו של דבר הצדיק נהנה ממנו.
  • (קהלת ב כו): "כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה, ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס, לתת לטוב לפני האלהים ; גם זה הבל ורעות רוח"
  • (אסתר ח ב): "ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי, ותשם אסתר את מרדכי על בית המן"

נראה, שכל הפסוקים הללו מתייחסים לכך, שהצדיק יירש את רכושו של הרשע, לאחר שהרשע ייענש (או ימות); במקרה זה, שתי הסיבות הנ"ל אינן מתקיימות: 

  • א. הסיבה הרוחנית אינה מתקיימת, כי הכסף (בניגוד לקישוטי עבודה-זרה) הוא "אנונימי", לא רואים עליו שהוא נאסף בחטא; לכן, כאשר הצדיק יורש אותו, הוא אינו יוצר קשר נפשי עם החטאים שהיו מעורבים באסיפתו.
  • ב. הסיבה המעשית אינה מתקיימת, כי הרשע כבר נענש, ייתכן שכבר אינו בחיים כלל, ולכן כבר אין צורך להילחם בו.

יותר מזה: עצם העובדה שהצדיק יורש את הרשע, היא העונש הגדול ביותר עבור הרשע (מטמונית למשפחות סופרים, ע"פ תנא דבי אליהו רבה) .

לפי זה, מותר ליהנות ממעשים רעים של אדם אחר, כאשר אין קשר ישיר וגלוי בין ההנאה לבין המעשה הרע, ולאחר שהעבריין נענש.

לעיון נוסף[עריכה]

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל (הגהה: יעל) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-18.

תגובות[עריכה]

מאת: מטמונית למשפחות סופרים

העונש של הרשע הוא - שהצדיק יורש אותו!!

(תנדא"ר סוף פרק יח)וכי מה כתיב בענין של אחריו וישמע דוד כי מת נבל ויאמר ברוך ה' אשר רב את ריב חרפתי מיד נבל ואת עבדו חשך מרעה ואת רעת נבל השיב ה' בראשו וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה וגו' ותלך אחרי מלאכי דוד ותהי לו לאשה בודאי עליו נאמר (איוב כז) יכין (רשע) וצדיק ילבש וזה אחריתו של עולם.

"וזה אחריתו של עולם" - המבין יבין.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/hnaa_meisur