באר היטב על חושן משפט שמו

►| באר היטב • על שולחן ערוך חושן משפט שמו |◄

סעיף א

(א) השקהו:    ה"ה אם עשה עמו אח"כ מלאכה גמורה אלא דנקט זה לרבותא דהשקהו בשעת שאלה דפטור. סמ"ע.

סעיף ג

(ב) מזמין:    והיינו דוקא כשהבטיחו לעשות מלאכתו ולא קבע לו השואל זמן לזה אבל אם קבע לו זמן אימתי יעשה מלאכתו אף שהוא מוכן לא מקרי שאלה בבעלים כ"כ הטור בשם הרמ"ה ונראה דגם הרא"ש מודה בזה. שם.

(ג) באמירה:    והש"ך כת' דאין דין זה מוכרח ע"ש שהביא ראיה מהתוס' ורבינו ירוחם והמרדכי דמוכח מדבריהם דגם באמירה בלא הכנה הוי שמירה בבעלים.

סעיף ה

(ד) היום:    עיין בתשו' הר"ן סי' כ'.

סעיף ו

(ה) עצמם:    אע"ג דקי"ל בכ"מ שלוחו של אדם כמותו שאני הכא דכתי' ב"פ בעליו עמו משמע דדקדק הכתו' דוקא הבעלים עצמן. סמ"ע.

(ו) חולקין:    כלו' דמספיקא לא מפקינן ממונא ואומרים שלוחו כמותו וכן מוכח בש"ס ופוסקים וכ"כ הנ"י בשם הר"ן להדי' ולפ"ז אם תפס המשאיל לא מפקי' מיניה אפי' להי"ח וכן עיקר. ש"ך.

סעיף ז

(ז) מחבירו:    פירוש אפי' לצרכו שאינו לצורך השותפות וקאמר ששאל אחד מהן דאילו שניהם שאלו זה מזה ה"ל כדין השאילני ואשאל לך דאפי' באינן שותפים ה"ל שמירה בבעלים לחד מ"ד וכ"כ ב"י ע"ש וזהו דלא כמו שכת' הה"מ והכ"מ. סמ"ע.

(ח) בבעלים:    דתמיד הם יחד בעסק השותפות. שם.

סעיף י

(ט) ספק:    הסמ"ע כת' דכל הני הן אבעיות בש"ס ומסיים בתיקו וזה אינו אלא בעיות דלא איפשטו הן ונ"מ דאם תפס המשאיל אין מוציאין מידו אבל אי הוי סלקי בתיקו מוציאין מידו וכמ"ש בסי' כ"ה ס"ב לדעת הרא"ש והטור וכ"כ שם בשם רש"ל וכ"כ הטור כאן להדי' אך לענין אונסין אי תפס לא מפקינן מיניה. שוב הארכתי בזה בספר תקפו כהן. ש"ך.

סעיף יא

(י) מידם:    תימא על הרמ"א שסתם כאן כהמחבר ולעיל סי' ר"ב ס"ג וכן לקמן סי' שפ"ח ס"א וסי' ש"צ ס"ב הביא דעת הי"ח דבבעיא דלא נפשטא לא מהני תפיסה וכן קשה על הע"ש. שם.

(יא) פוטרים:    וכן עיקר וכמ"ש בסי' ס"ו ס"מ וריש סימן ש"א. שם.

סעיף יב

(יב) אשותפים:    פירוש שהן שותפין בשכיר חדש זה אבל אינו ר"ל שהן שותפין בדבר אחד ושכרו שכיר חדש זה לעשות להן בדבר ההוא. דא"כ ל"ד לשתלא ומקיז דם ואינך דקחשיב דהרי שם בני המדינה אינן משותפין יחד בכלום. סמ"ע.

סעיף יג

(יג) שירצו:    כ"כ ג"כ הטור והא דכת' כן בהוא נשאל להן ולא כת' כן בהן נשאלין לו דמיחשב שאלה בבעלים אפילו בשעה שאינן לומדים וגם הרשב"ץ בדין הש"צ שכת' הרמ"א בסמוך דקדק לכתוב בהשאיל הוא להן דמיחשב בכל אותו יום אפילו שלא בשעת תפלה שאלה בבעלים ובהם שאולין לו לא כת' אלא בשעת תפלה ונראה דה"ט דברב וש"צ העושין פעולת הלימוד והנגינה דתפלה נראה בהן הפעולה יותר ומש"ה מיחשבי פועלים ועמהן במלאכתן יותר. שם.

סעיף יד

(יד) ספק:    וכת' הטור ואי תפס מפקינן מיניה וכת' ב"י וב"ח שט"ס הוא וצ"ל לא מפקינן כדלעיל סי"א ולפע"ד י"ל דאדרבה בכונה כת' כאן הטור דהנך בעיות סלקי בתיקו וכבר כת' הרא"ש בפרק כיצד הרגל דהיכ' דסלקא בתיקו מהני תפיסה וכמ"ש הטור בשמו בסי' שפ"ח ס"א וס"ד וכ"כ בסי' ש"צ סוס"א בשם ר"י. ול"ד לסי"א דלא סלקא בתיקו וכמ"ש שם. שוב מצאתי בטור קלף ישן נושן לא מפקינן. וכן העליתי בספר תקפו כהן דאין לחלק בין תיקו לבעיא דלא איפשטא לדעת הרא"ש וע"ש שהארכתי בזה. ש"ך.

סעיף טו

(טו) השניה:    כלומר ל"ת כיון דבעינן שיהא תחלת השכירות או השאלה בבעלים ואי לא הוה מתחלתו בבעלים אע"פ שאח"כ בשעת שבירה ומיתה הוה בבעלים חייב וה"נ נחשב הכל כשכירות א' והרי מתחלתו שלא בבעלים הוי קמ"ל כיון דכלו ימי שכירות הראשונה ה"ל זה כשכירות חדשה והוי בבעלים ופטור אע"ג דאם הראשונה הוה בבעלים ושניה שלא בבעלים אמרינן דמיחשב הכל לשכירות א' ופטור. בשומרים הולכין להקל וכ"כ הטור ע"ש. סמ"ע.

סעיף טז

(טז) במלאכתו:    פירש הסמ"ע דאפילו שאל ממנה בשעה שאינה עוסקת עמו במלאכתו פטור כיון דהיא מוכנת ועומדת לעסוק במלאכתו תדיר משא"כ איפכא כשהיא שואלת ממנו מיחשב כאילו שאלה מאחר ואינה פטורה אא"כ שאלה ממנו בשעה שעוסק במלאכתה והטור מסיק בזה ז"ל אפי' היו שכורין או שאולין בידו ממנה קודם שנשאה שלא בבעלים ואח"כ נשאה מאותה שעה ואילך חשוב שאלה או שכירות בבעלים ונסתלק שאלה או שכירות הראשון שלא היה בבעלים ופטור עכ"ל ועיין בתשו' מהרי"ט סי' ש"ל.

סעיף יז

(יז) אבל:    עיין בסמ"ע שתמה על הרמ"א בדין זה וכת' דנראה מוכח מלשון הטור דגם בכה"ג פטור מפשיעה מכח שמירה בבעלים דאי מה"ט דלוקח הוא לחוד הוה מחויב בפשיעה כדין ש"ח דומיא דלוקח לל' יום כמ"ש הט"ו אח"ז כו' ע"ש ועיין בש"ך שיישב תמיהתו ע"ש באריכות.

(יח) עצמו:    עיין במהרש"ל פ"י דב"ק סי' מ' ועמ"ש בסי' רצ"א ס"ק מ"ה.

(יט) ממון:    ע"ל סי' תכ"ד ס"י דאם יש לה נ"מ או נצ"ב או תוספת על כתובה דאורייתא חייבת למכור בטובת הנאה אלא דכאן מיירי באין לה וסמך אמ"ש שם וכן משמע בד"מ ע"ש וגם בש"ס ב"ק דף פ"ט ע"א דפריך אדין חבלה תזבין נ"מ ותתן ליה ומשני בדלית לה ודמפשט להמקשן כ"כ דביש לה נ"מ דמחוייבת לזבן ולשלם משמע דס"ל בשאר חיובים מחוייבת למכור נ"מ ולשלם. סמ"ע.

(כ) נכנס:    ואם שאל לה אחד אבן טוב לרפואה ונגנב פטור הבעל אך אם שאל לה בגד על התחתונה לפי כבודה ועשרה מסתמא ניחא לבעל וחייב אפילו באונסין אבל לא בגד חשוב מערכה אם לא שנושאת ונותנת בתוך הבית. מהרש"ל ב"ק פ"ח סי' ל"א וע"ש. ש"ך.

סעיף יח

(כא) חנם:    הטעם כיון דאינו לוקח גמור. סמ"ע.