באר היטב על חושן משפט רצא

►| באר היטב • על שולחן ערוך חושן משפט רצא |◄

סעיף א

(א) חנם:    ע' בתשובת מבי"ט ח"ב סי' רמ"א ובתשובת מהר"א ששון סי' ע"ז ע"ח וע"ט ובמהרי"ט סי' ק"ה. ובש"ס ריש ב"ק משמע להדיא דד' שומרין חייבין לשלם מעידית כמזיקין וכ"פ הרי"ף והרא"ש והנ"י ומהרש"ל שם סי' ו' ע"ש וכן הדין לקמן סי' שפ"ה ושפ"ח ס"ב ועמ"ש בסי' ת"כ ס"ג ובעיסקא שהוא פלגא מלוה ופלגא פקדון במקום שהוצרך לגבות ממנו גוב' החצי מעידית והחצי מבינונית כ"כ בש"ג בשם ריא"ז פ"ק דב"ק ש"ך.

(ב) בפשיעה:    ואם נגנב או נאבד מחמת שפשע בשמירתו ג"כ חייב עכ"ל הסמ"ע. ואפי' נאנס כדלקמן ס"ו. שם.

סעיף ב

(ג) הנח:    ואם קבל שכר הוי ש"ש בלשון זה כן משמע בש"ס ב"מ דף פ"א ע"ב וכן הוא בתוספות דף צ"ט סוף ע"א שם ובהרא"ש שם ולסברא אחרונה דבס"ה כת' המ"מ בשם הרשב"א והראב"ד דכאן הניחו לפניו בסמטא ובתוך ד' אמותיו וכ"פ הנ"י בשמם והא דלא פירשו דאיירי בחצירו של שומר משום דבש"ס שם משמע דאיירי בשוק ע"כ פי' דשוק ר"ל סימטא עוד כתבו המ"מ והנ"י שם דאיירי בבהמה ואמר ליה הכישה במקל והיא תבוא כו' ותירוץ זה אינו אליבא דהלכתא כמ"ש בסי' ש"ס ס"ז ועמ"ש שם ועיין בתשו' ן' לב ס"א כלל י"ז ריש סימן (צ"ו) [צ"ה]. שם.

(ד) או:    הא דהשוום יחד היינו דוקא בהיזק דאתא להו מעלמא אבל בהיזק דמחמת שומר ובהמותיו חייב בא"ל הנח סתם לר"י והרא"ש והטור דפוסקים כרבנן אבל להרי"ף דפוסק כר' אינו חייב כלל וכ"כ המחבר ס"ג עכ"ל הסמ"ע ור"ל הא דהשוום יחד בחצר היינו דוקא כו' אבל בשוק י"ל דאין חילוק ולרבנן אפי' בהיזק דמיניה פטור ולר' אפי' בהיזק דמעלמא חייב וכן הוא בש"ס ב"מ שם ע"ב. שם.

(ה) לפניך:    ואע"פ שקבל ממנו שכירות מ"מ הא ביתא קמך א"ל. כ"כ בבד"ה בשם הריטב"א ור"ל אע"פ שקבל שכר שמירה כשישמור מ"מ כיון דא"ל הא ביתא קמך לא קבל השמירה ולא הוי אפי' ש"ח והכי מוכח בש"ס ע"ש עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קמ"ד ובתשובת ר"ל ן' חביב סי' צ"ד. שם.

(ו) בדרך:    ז"ל הסמ"ע עפ"ר ודרישה שם הוכחתי דאפי' אמר ליה בשוק הנח סתם דלא ה"ל דין ש"ח כו' ע"ש וכת' הש"ך דכן הוא בש"ס פרק האומנין.

סעיף ג

(ז) לחצירו:    אבל אם הכניס ענינו לבית בעה"ב ברשות סתמא דמלתא קביל עליה בעה"ב נטירותא אפילו לרבי כ"כ בהג"א ב"ק פרק הפרה מא"ז וכן עיקר ומ"ש בתשובת הרא"ש שבטור זהו בבית הנפקד כו' אינו חולק ע"ז אלא כמו שפי' הב"ח ע"ש עיין בתשובת מ"ע סי' צ"ב. ש"ך.

(ח) כלל:    וי"ח דחייב בהיזק דאתי ליה מיניה כמבואר בטור ושאר פוסקים וגם הרמ"א הביא סברתם בסוף סימן שצ"ח וצ"ע עליו וביותר על הע"ש למה סתם כאן וכ"פ מהרש"ל פ"ה דב"ק סי' ו' דחייב וגם בהיזק דמעלמא בעיא הוא ולא איפשטה ואי תפס לא מפקינן מיניה ע"ש. שם.

סעיף ד

(ט) כסף:    וה"ה בשואל דינא הכי וכדמוכח בהגמ"ר ס"פ הכונס ועמ"ש בסי' ע"ב ס"ח שם.

(י) בידים:    דא"ל מאי הוה לך גביה להפסידו ודוקא כשבירר המפקיד שדינר זהב הפקיד אבל אם א"י לברר א"צ לשלם לו של זהב אפי' הפסידו בידים וכן מוכח ממ"ש הטור בסי' צ' עכ"ל הסמ"ע ולא ידענא שום הוכחה ואדרב' מדכת' הטור שם דעשו תקנת נגזל במזיק משמע דה"ה הכא נשבע הניזק ונוטל וכן כת' מהרש"ל פרק הכונס סי' ל"ב מיהו י"ל דשאני הכא דכיון דאמר מתחלה של כסף הוא אינו נאמן אחר כך בשבועתו ולפ"ז היכ' דהפקיד סתם והנפקד אומר שמא מוזהב היה והמפקיד אומר ודאי זהב היה נשבע ונוטל לכ"ע. שם (וע"ל סי' צ' ס"י ומ"ש שם).

סעיף ה

(יא) ונסתלקו:    חדא באידך תליא כיון דנסתלקו הבעלים משמירתן נמצא דמוטל עליו לשמרו כמה שקיבל עליו ועוד דאי לא נסתלקו הבעלים משמירתן אלא היו שומרין קצת עמו בתחלת השמירה ה"ל שמירה בבעלים דפטור הנפקד וכמ"ש הט"ו בס"ס זה עכ"ל הסמ"ע ולא ידענא מנ"ל הא ול"ד לס"ס זה ודו"ק וצ"ע גם בסי' שמ"ו ס"ד לא משמע כן ע"ש. שם.

(יב) שימשוך:    וכ"כ רש"י פ' מרובה דף ע"ט ע"א והרמב"ם בפי' המשנה שם והה"מ פ"א משכירות ונ"י פ' האומנין וכן נרא' עיקר בש"ס פרק מרובה ע"ש ודו"ק. עיין בתשו' מבי"ט ח"ב סי' שמ"א. שם.

(יג) ובמקום:    היינו כשמשך לחצירו או בחצר של שניהן או לסמטא וכמ"ש הט"ו בסי' (קצ"ו) [קצ"ז] . סמ"ע.

סעיף ו

(יד) אחר:    והיינו דוקא כשנוכל לתלות ולומר אם לא פשע מתחלה לא בא לידי אונס ואז אף שהדבר רחוק לתלות באונס אפ"ה חייב משא"כ אם מתה שמ"ש הט"ו בס"ט ע"ש. שם.

(טו) באונס:    בתשו' רש"ך ס"ג ס"ס ק"י כת' דאפשר דבאונס דלא שכיח כלל לא אמרינן תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב כו' ע"ש ואינו נ"ל. ש"ך.

סעיף ז

(טז) פושע:    וכת' בת"ה סי' של"ג שומר שאינו יודע אם נגנב בפשיע' או שלא בפשיעה מתוך שאיל"מ כו' ע"ש שהאריך וכ"כ בתשו' ן' לב ח"א דף קכ"ב וכת' שם דה"ה בטוען שהבין מלשון השטר שנתן לו רשות לעשות כן באופן שלא פשע במה ששינה ועיין בתשו' רש"ך ס"ג סי' פ"ז ובתשו' רשד"ם סי' מ"ח ותכ"ט ובעל ת"ה הביא ראיה מסי' ש"מ ס"ג בהג"ה ע"ש וכת' בהג"ה סמ"ע דדוקא בזה כיון שמודה שנגנב מה שא"כ בסוף סימן רצ"ח דנשבע שא"י שנגנב ופטור והוא דעת הרשב"א והיינו משום שאינו יודע אם נגנב די"ל שאינו נגנב הימנו כלום וכ"כ הרשב"א שם בהדיא דמטעם זהו ל"ד לשק צרור כו' ובד"מ שם הביאו ועיין בתשו' ן' לב ח"ג סי' קט"ו ש"ך.

סעיף ח

(יז) בשכר:    היינו דוקא ש"ח אבל ש"ש חייב אפילו בשכר כמ"ש הט"ו בסי' ש"ג סמ"ע.

סעיף ט

(יח) העלה:    אפי' העלוה לרעות כל שבהר אין מרעה יותר טוב מבמקום אחר חייב אם העלוה שם ונפלה. שם.

סעיף יא

(יט) מאליה:    מיירי שהשומר הוא עמה באגם לשמרה מגנבים וזאבים דאל"כ הא נתבאר לעיל דאם פשע בה ויצאה לאגם ונגנבה שהוא חייב. שם.

סעיף יב

(כ) רואים:    עיין בתשו' רש"ך סי' ק"י ובתשו' ר"י לבית לוי סי' כ"ח.

(כא) פטור:    והראב"ד כ' דמחשב אונס מחמת פשיעה דאמרי' אילו הי' שם הי' מקוים בו ומוראכם וחתכם כו' או כמ"ש גבי דוד גם את הארי והדוב וגו' והסכים עמו הטור וכן מוכח דעת התו' פרק המפקיד ד' מ"ב סוף ע"א וכ"ד התוס' להדיא בפ' האומנין דף ע"ח ע"א ואף שפסק המחבר כהרי"ף והרמב"ם. המע"מ והב"ח הסכימו להטור וכנ"ל לפסוק המע"ה וכ"נ מדברי הרמ"א בסי' ש"ג ס"י וצ"ע למה סתם כאן ואפשר דס"ל לחלק בין ש"ח לש"ש אבל באמת אין לחלק ויותר נרא' שמ"ש שם וע"ל סי' רצ"א סי"ב דר"ל די"א פליגי נמי הכא ודו"ק. ש"ך.

סעיף יג

(כב) שער:    ואע"ג דהכל נכנסין ויוצאין דרך שם מ"מ משום כבידתן אינן נגנבין בקלות ומדרך בני אדם להניחן במקום שרבים מצויים שם. סמ"ע.

(כג) וכלי:    פי' בגדים הנעשין מחוטי כסף וזהב דומיא דכלי משי דנקט דאילו כלי כסף וזהב ממש לא גרע מכספים דכתבו הט"ו (בסוף) סעי' ט"ו דאין להן שמירה אלא בקרקע אי נמי כלי כסף וזהב כשמלאכתן דק מתקלקל ונשבר בקרקע וראשון נראה עיקר. שם.

(כד) עכברים:    היינו כשיש בהן מאכל ואם יש שם בסמוך מים שיכולין העכברים לשתות פטור לפי שאין דרכן לקלקל בגדים רק מחמת צמאון כ"כ במהרש"ל פ"ק דב"ק ס"ס כ"ג וע"ש ובתשו' מהר"א ששון סי' ע"ז ע"ח וע"ט. ש"ך.

סעיף יד

(כה) לשלם:    כ"כ דאינו חייב על תחלתו בפשיעה וסופו באונס אא"כ נוכל למצוא מקום לתלות בו ולומר טעם דאילו לא פשע בתחלה לא אירע לו האונס ה"נ צ"ל אם לא פשע והניח הפקדון בארגז הי' נותן אל לבו להציל הארגז טפי עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשו' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' ע' וסי' קל"ג.

סעיף טז

(כו) השמשות:    ובמרדכי כת' דל"ד אלא אפי' מחצי היום ואילך עיין בתשו' מהרי"ט סי' מ"ד ובתשו' מהר"א ששון סי' ע"ט. ש"ך.

סעיף יח

(כז) הזמן:    ז"ל הב"י בשם ר"ת הא דצריך שמירה בקרקע היינו דווקא לדידהו דהי' להם בתים רעועות אבל לדידן האידנא א"צ שמירה בקרקע עכ"ל. ועי' בת"ה סי' של"ג לעניין חדר מקורה שהוא כמו כיפה עי' בתשו' רשד"ם סי' מ"ז וצ"ע וע"ש עוד בסי' מ"ט ע"ו קי"ז קכ"ה קל"ד קמ"א שי"ד ותמ"ד ובתשו' ן' לב סוף ספר ד' דין י"ח ובתשו' מהר"א ששון סי' ק"נ ובתשו' רש"ך ס"ב סי' קס"ט ובתשו' מהר"מ מינץ סי' נ"ט ובתשו' מהרי"ט סי' ק"ה וריש סימן קכ"ג.

סעיף כ

(כח) בידו:    מדברי הט"ו נרא' לכאור' אף לדברי הר"י ברצלוני שבסי"ח מ"מ כאן אין לכספים שמירה עד שיהיו מונחים בידו ועיין בתשו' רשד"ם סי' מ"ז שכת' דגם בזה אם הניח במקום שמניח מעותיו דפטור וכך נרא' קצת מדברי הסמ"ע עי' בתשו' מהר"א ששון סי' ק"נ ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' שמ"ב. ש"ך.

סעיף כא

(כט) מפקיד:    כת' מהרי"ק שורש קל"א ז"ל ראובן שכר את שמעון לילך אחר סחורה ונתן לו מעותיו והניחן אצל מעות שלו ובדרך שכב בחדר ונגנב ממנו ופסק דשמעון חייב לשלם דהוי פשיעה שהניח הכיס בחדר דה"ל להניח תחת מראשותיו או לקשרן תחת זרועותיו כו' ע"ש ד"מ י"ח ודוקא בזה שנגנב בשעת שינה בלילה הדין כן אבל אם נאבד המעות בדרך הולכה ע"ל סי' רצ"ב ס"י בהג"ה עכ"ל הסמ"ע וכת' הש"ך דבתשו' ר"י לבית לוי סי' ל"ה תמה על רש"ך ס"ב סי' פ"ה שכת' בפשיטות דהיינו דוקא בש"ח שהרי כת' הב"י בשם רי"ו שתמהו רוב הפוסקים על הרמב"ם דאחר שרגילין הבעלים להפקיד ע"ד אשתו כו' אפילו ממעט בשמירתו פטור ע"ש ובתשו' ר"מ אלשיך סי' ל"ט.

(ל) פטור:    וי"ח וכמ"ש בסי' ע"ב סצ"ח ע"ש. ש"ך.

(לא) לעבדיו:    פירוש כנענים דסתמן גזלנין הן משא"כ עבדים עבריים הוי דומיא דבני ביתו וכן הוא במרדכי שם בהדיא ע"ש כ"כ הסמ"ע ועיין בתשו' רש"ך הנ"ל ובתשו' רשד"ם סי' רכ"ב.

(לב) פשע:    פירוש מתחלה דאל"כ אף שהי' אונס בסופו חייב כנ"ל וע"ל סכ"ו.

סעיף כב

(לג) ביתו:    ובזה אם פשע האחרון ואין לו לשלם פטור הנפקד אפילו לסברא הראשונ' שבסכ"ד בהג"ה כן הוא במרדכי ובהג"א ובב"ח. ש"ך.

סעיף כג

(לד) נזהרת:    ודוקא שומר חנם אבל שומר שכר חייב דה"ל לפרש שהוא פקדון כ"כ נ"י בשם הר"ן ומביאו ב"ח ע"ש וכת' הסמ"ע והא דלא טמנה בקרקע משום שסברה דשל בנה הן והוא יעסוק בהן ולא ניחא ליה בהטמנתן בקרקע עכ"ל כלומר שלא הית' רוצה לטרוח כיון שלא ניתן לה בתורת שמירה של אחרים דדוקא שומר מחויב לטרוח והיתה סבורה שהבן לא יקפיד ודי לו בשמירה זו עיין בתשו' מהרי"ט סי' מ"ד וק"ה. שם.

(לה) שהרי:    ואין המפקיד יכול להשביע ע"ז שלא א"ל בנה שהן של פקדון דאין נשבעין על טענת ספק דהרי המפקיד א"י לטעון ברי שאמר לה שהן של פקדון עכ"ל הסמ"ע והוא מדברי הרא"ש והטור הלכך כיון שהבן אומר שנתנם סתם פטור משבועה זו אבל אם הבן אומר שא"ל שהן פקדון צריכה לישבע היסת נגד הבן אף שהוא קרוב כדלעיל סי' ע"ה סכ"א בהג"ה ע"ש ולא מסתבר לומר דהבן חשיב נוגע בעדות שהרי אף אם יאמר שלא אמר לה פטור וק"ל והיינו כשיש עדים שנאנסה או שמאמינה הוא דפטורה משבועה דאל"כ פשיטא דיכול להשביע' ע"ז ע"י גלגול שהחביאה. שם.

(לו) שהחביאה בארגז:    כן הוא בש"ס ובטור ונרא' הטעם שאינה נשבעת בקצרה שנגנבו משום דדלמא לא החביאה אותם כלל ובכה"ג ודאי אפילו הי' המעות של בן היה הבן מקפיד וא"כ הוי פשיעה לגבי בן וחייבת לשלם להמפקיד לכך צריכה לישבע שהחביאה אותם. שם.

סעיף כד

(לז) חייב:    לשון הרא"ש דאל"כ כל פקדון המופקד ביד אדם יאכלו אשתו ובניו ויפטור וכת' הש"ך דאם ידוע שאינו משמרו בעצמו רק מסרו לאשתו ובניו פטור. מרדכי ואגודה ב"ח ע"ש ועיין בספר א"א דף ק"ג ע"ב עכ"ל.

(לח) דפטור:    כיון דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד ה"ל כמסר המפקיד עצמו בידם ואם הי' ש"ש ומסר לש"ח עיין בתשו' דברי ריבות סי' רי"ז ורי"ח באורך ובתשו' רשד"ם סי' מ' וסי' נ' ובתשו' רמ"א סוף סימן כ"ז.

סעיף כה

(לט) מקום:    בב"י כת' בשם התוס' דהיינו דוקא בבית אחד וכן הוא בהג"א ולפע"ד אין נרא' לחלק גם דוחק לפ"ז לחלק בין שהה השליח או לא ומה שדחקו התוספות והג"א לזה ממעל השליח י"ל דלענין מעילה שאני דאפילו יאמר השליח ששגג שייך מעילה ועי"ל דהתם שאני כיון שהזכיר לו חלון ותירוץ זה איתא בתוס' גיטין דף ס"ה ועי' בר"ן וברשב"א שם ועי' בתשו' רש"ך ספר ב' סי' ר' ובתשו' ר"מ אלשיך סי' כ"ג. ש"ך.

(מ) רחוק:    וכ"ש אם הוא קרוב והוא מיהר לבא דהי' לו להרגיש שמהפקדון לקח וחייב עכ"ל הסמ"ע וכ"כ הב"ח ואינו מוכרח די"ל כשהוא קרוב וא"ל הטל מזה שהוא רחוק ה"ל כאמר ליה הטל מזה ולא מזה דאל"כ למה הטריח להביא ממרחק. שם.

סעיף כו

(מא) אפילו:    ומכל מקום אם פשע השני רצה גובה מהשני ואי"ל לאו בע"ד דידי את דומיא דגזל ולא נתייאשו כו' ואף אם שומר הראשון שאל בבעלים מ"מ השני חייב ולא מקרי שאלה בבעלים כיון דאין הממון של השומר ראשון כ"כ רש"ל פ"י דב"ק סי' א' והביא ראיות לזה ע"ש וע"ל סי' שמ"ו סי"ז בהג"ה ועיין בתשו' ר"מ אלשקר סי' ל"ט. שם.

(מב) להפקיד:    וה"ה אם ידוע שהנפקד זה אינו רגיל לשמור בעצמו אלא מוסר פקדונותיו ביד אחר דינו עם השני. רש"ל פ"ק דב"ק סי' ל"ב וע"ש. שם.

(מג) תמיד:    לא בא למעוטי אם הפקיד פעם א' אצל אחר אע"פ שרוב הפעמים מפקיד אצל זה דזה אינו מן הסברא אלא לאפוקי אם רוב הפעמים מפקיד אצל אחרים וראיה לזה דבסי' ש"ה כת' הטור האי דינא בש"ש ולא כת' שם תיבת תמיד וכ"ש כאן בש"ח. סמ"ע.

(מד) מלשלם:    ואם פשע זה שדרך הבעלים להפקיד אצלו ואין לו לשלם ע"ל סי' ע"ב ס"ל בהג"ה ומ"ש שם. ש"ך.

(מה) בבעלים:    פירוש השומר הראשון היתה שאלתו בבעלים ואם נאנסו אצלו הי' פטור כמ"ש הט"ו בסוף סימן זה לא מהני זה לפטור מאונס שנעשה אצל השני כ"כ הסמ"ע עיין בתשו' רשד"ם סי' קמ"ד ורכ"א ועיין בהרא"ש פ"ק דב"מ גבי יש מקשין הבל כו' מוכח דה"ה כשיש ע"א מצטרף השומר הב' עם העד וה"ל ב' עדים אבל להפוסקים אחרים שתירצו דהשומר הוי נוגע א"כ צריך הכא ב' עדים אחרים דוקא וכן נרא' עיקר. שם.

(מו) עדים:    כת' הש"ך דמשמע אפילו מיעט בשמירתו פטור ביש עדים וכ"כ הב"ח בפשיטות וכן משמע להדיא ברמב"ם וסמ"ג ע"ש ורש"ל פ"ק דב"ק סי' ל"ב חולק דהיכא דגרעיה לשמירתו אפילו יש עדים חייב מאחר שפשע ע"ש ואני אומר דאפילו בשבועה הי' בדין שיפטר אפילו היכא כו' ע"ש.

(מז) כראוי:    ונגנב או נאנס בענין שהי' השומר הראשון פטור אע"פ שאינו ברור שהי' אירע אונס כזה בבית שומר הראשון פטור ולא אמרי' דמה שמסרו לשומר שני הוי פשיעה וה"ל תחלתו בפשיעה וסופו באונס דש"ש שמסר לשומר חנם לא מקרי פשיעה כיון שמסרו לבן דעת. כן מתבאר מדברי הרא"ש פ' המפקיד ותוס' שם. ש"ך.

(מח) לישבע:    פי' הסמ"ע שיכול הוא לישבע שלא פשע השני ולא שלח בה יד ע"כ וכת' הש"ך דלא פי' יפה דברי הרמב"ם והמחבר דס"ל בסי' רצ"ד ס"ב דעיקר שבועה היא שנגנבה ושבועה שלא פשע ושלא שלח יד היא רק מצד גלגול ואם יש לו עדים שנגנבה פטור א"כ ה"ה הכא אם יש לו עדים או שיכול רק לישבע שנגנב אצל שומר השני פטור וכן הוא להדיא בהרא"ש פרק המפקיד דדין זה תלוי בהך דינא דסי' רצ"ד וכת' עוד ש"ש שחזר והפקיד דבר השמור ביד הבע"ד עצמו ונגנב או נאבד אצל הבע"ד חייב הש"ש לשלם וכן נלמד מדברי הר"י שבמרדכי פ' האומנין ואף הר' ברוך שחולק בהגמ"ר סוף ב"מ מודה כאן וכמ"ש בסי' ע"ב ר"ס ג' ע"ש עיין בתשו' מבי"ט ח"ב סי' קצ"ו וש"ד עכ"ל.

סעיף כז

(מט) בדברים:    בתשו' מהר"א ששון נסתפק בסי' ע"ג באם התנה ש"ח להיות חייב כש"ש וטוען שנאנס ואומר שלא נתחייב אלא לשלם כשיהיו עדים שנגנב או נאבד אבל לא נתחייב על שבועת ש"ש שהוא על טענת ספק אלא רוצה לפטור עצמו בשבועת ש"ח שלא פשע וע"ש שנסתפק בהש"ס דפ' הזהב. ש"ך.

סעיף כח

(נ) שנאמר:    מקרא זה אוכי ישאל קאי דמשמע דבשעת שאלה צריכין שיהא עמו אע"פ שלא יהא עמו אח"כ וכת' כן בשואל וכ"ש באינך שומרים עכ"ל הסמ"ע וע"ל ריש סימן שמ"ו השיג הסמ"ע עצמו על הע"ש שכ"כ עיין בש"ס פרק השואל וכתו' במשרים נתיב ל' ח"א שאם נאנס שום דבר שחייב לשלם לא נשתעבדו הנכסים שלו משעה שנשאל או נפקד בידו אלא משעה שנאנס עכ"ל ד"מ סי' כ"ח וע"ל סי' שמ"א ס"ד עיין בתשו' ר"י לבית לוי סי' כ"ח דף קנ"א. שם (מדין שומר שמסר לשומר עיין בתשו' שב יעקב חח"מ סי' י"א).