שולחן ערוך חושן משפט רצד ב

לא כפר בו אלא טען נגנב או נאבד אם אמר שאירע הדבר במקום שיש עדים מצויים יביא ראיה בעדים לדבריו ויפטר אפי' משבועה ואם לא יביא עדים לדבריו ישלם ואם הוא במקום שאין עדים מצויים ישבע שהוא כדבריו ומגלגלין עליו בשבועתו שלא פשע בשמירתו אלא ששמרו כדרך השומרים ושלא שלח בו יד קודם לכן שאם שלח בו יד קודם לכן ליהנות ממנו נתחייב אפי' נאנס:

הגה: וי"א דאפי' איכא עדים שנגנב או נאבד צריך לישבע שלא פשע ומגלגלין עליו שלא שלח בה יד אבל אי איכא עדים שלא פשע א"צ לישבע שלא שלח בה יד (טור בשם הירושלמי והרא"ש ורמב"ם בפ' ו' דשאלה):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

יביא ראיה בעדים כו' ויפטר: דכתיב אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה צריך דוקא ראיה ומ"ש ויפטר אפילו משבועה נלמד ג"כ מהא דכתיב אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה פטור אפילו משבועה ואע"פ שי"ל ששלח בה יד אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן לאשבועי ע"ז בלחוד אם לא ע"י גלגול שבועה שנאנסה או נגנבה מידך ואותה שבועה דנאנסה או נגנבה דמשבעי' עליה משום דיש רגלים לדבר לחשדו אם אין עדים ע"ז מאחר שברור לו שהפקיד פקדון בידו והוא מודה לו בזה והשתא אין עמו מסתבר לו' שהוא ברשותו דגניבה ואונס אין שכיחין והא דכתיב שבועת ה' כו' אם לא שלח ידו כו' פי' ר"ת דמיירי כשאינו מת לפנינו דאיכא למיחש שאכלו הנפקד והמ"מ כתב דפי' הפסוק הכי הוא שהשבועה אם נגנבה ויפטר תהיה דוקא אם לא שלח יד הא אם ידוע ששלח בה יד אזי אינו נפטר בשבועה שנגנבה ועפ"ר ועיין בע"ש שנדחק מאוד בזה בדברים שאין להם טעם וכולי האי ועדיין לא כ' שם ישוב למ"ש התורה שבועת ה' תהיה כו' אם לא שלח ידו כו':

שאם שלח בה יד: כבר נתבאר זה בר"ס רצ"ב ע"ש.

צריך לישבע שלא פשע כו': טעמם כיון דלא מוחזק בזה ברשע כולי האי מ"ה חיישינן לה משא"כ בשלח בה יד לשמש בו דעבר על דעת המפקיד בידים וכ"ש אם היה דעתו לחסרה ע"י ששלח יד דגזל בידים:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ב) ישבע שהוא כדבריו שאינו ברשותו שנגנב או שנאבד ואינו ברשותו ושבועה זו דאינה ברשותו דאורייתא הוא כיון דבשבועה זו פוטר עצמו מתשלומים והכי מוכח בש"ס פרק הגוזל סוף דף ק"ז וריש פ' שנים אוחזין דשבועה זו שאינה ברשותו דאורייתא היא ע"ש אבל שבועה דאינו ברשותו דלקמן סי' רצ"ה היא מדרבנן כיון שמשלם ומשביעין אותו שאינו ברשותו מחשש דשמא עיניו נתן בה:

(ג) שלא פשע בשמירתו. כתב רבינו ירוחם והביאוהו האחרוני' דמשביעינן ליה שלא פשע אבל לא סגי שנשבע שנעשה שלא בכוונה והטעם דלשון זה משמע דמודה דפשע ולא נזהר לשומרו כראוי אלא שלא עשה כן בכוונה והכי איתא להדיא בש"ס ס"פ האומנין ובהרא"ש שם וכ"כ הב"ח:

(ד) שאם שלח בו יד קודם לכן כו' משמע כפי רש"י בפי' לא שלחתי בה יד דהיינו לעשות בה מלאכ' או שאר הנאה ולא כפי' ר"ת שמפרש שלא אכלה וכן משמע דעת הפוסקים וכן נ"ל עיקר מדאמרי' בס"פ המפקיד בהא קמפלגי מר סבר שליחות יד צריכה חסרון ומ"ס אין צריכה חסרון והכי קי"ל דא"צ חסרון משמע דלכ"ע ל' שליחות יד היינו לעשות בה מלאכה או שאר הנאה ובהכי ניחא דלא תקשי מה שהקשה הב"ח סעיף ה' למה השמיט הטור פי' ר"ת גם מה שכ' הב"ח שם וז"ל מיהו נראה דהכל מודים לר"ת דשבועה שלא אכלה אינה בכלל שבועה שלא פשעתי בה ושאינה ברשותו ולכך צריך ליזהר דכשמשביעין אותו שלא שלח בה יד צריך לפרש בשבועתו תרווייהו שלא שלח בה יד לעשות מלאכתו וגם לא שלח בה יד לאכלה עכ"ל ולא ידענא מאי קאמר דהא כיון דקי"ל צריך לישבע שלא שלח בה יד משמע היינו לעשות בה מלאכתו או שאר שום הנאה בעולם ואם כן פשיטא דאם אכלה נהנה ממנה ושלח בה יד ואם כן כשנשבע שלא שלח בה יד דסגי בין למר בין למר ודוק (עיין בתשובת מהרי"ט סוף סימן ע"א):

באר היטב

עריכה

(ב) כדבריו: שאינו ברשותו שנגנב או שנאבד ושבועת אינו ברשותו היא דאורייתא כיון דבשבועה זו פוטר עצמו מתשלומין והכי מוכח בש"ס פ' הגוזל סוף דף ק"ז וריש ב"מ ע"ש אבל שבועה דאינו ברשותו דלקמן סי' רצ"ה היא מדרבנן כיון שמשלם ומשביעין אותו שאינו ברשותו מחשש דשמא עיניו נתן בו. שם.

(ג) פשע: כת' רבינו ירוחם דלא סגי כשישבע שנעשה שלא בכונה דלשון זה משמע דמודה שפשע ולא נזהר לשומרו כראוי אלא שלא עשה כן בכונה והכי איתא להדיא בש"ס ס"פ האומנין ובהרא"ש שם וכ"כ הב"ח. שם.

(ד) ליהנות: כת' הש"ך דמזה משמע כפרש"י בפי' שלא שלחתי בה יד דהיינו לעשות בה מלאכה או שאר הנאה ולא כפר"ת שמפרש שלא אכלה וכן משמע דעת הפוסקים וכן נ"ל עיקר מדאמרינן ס"פ המפקיד בהא קמפלגי מ"ס שליחות יד צריכה חסרון ומ"ס א"צ והכי קי"ל דא"צ חסרון משמע דלכ"ע לשון שליחות יד היינו לעשות בה מלאכה או שאר הנאה ובהכי ניחא קושית הב"ח למה השמיט הטור פירוש ר"ת כו' ע"ש מה שהשיג עוד על הב"ח ועיין בתשו' מהרי"ט סוף סימן ע"א וע"ל ריש סימן רצ"ב:

(ה) זה: עיין בתשו' מבי"ט ח"ב סי' רפ"ט ורצ"ב ובתשו' רשד"ם סי' תל"ח.

קצות החושן

עריכה

(ב) במקום שיש עדים מצויים יביא ראיה בעדים. ס"פ האומנין איסי בן יהודה אומר שבועת ה' תהי' בין שניהם אין רואה הא יש רואה יביא עדים ונפטר ואיכא למידק דיש רואה אמאי חייב לשלם ליהמניה במגו דאי בעי אמר להד"מ או החזרתי דהא טעמא דשבועת השומרין גופיה כתבו הרמב"ם משום דמגו לאפטורי משבועה לא אמרינן והרא"ש כת' משום דמגו דלהד"מ או החזרתי ה"ל מגו דהעזה וע' טור סי' רצ"ו וברמ"א שם. וא"כ הא תינח נשבועה אבל לממון דקי"ל אפילו מגו דהעזה מהני וכמבואר בש"ך בסי' פ"ב בכללי מגו וא"כ בין לטעמא דהרמב"ם בין לטעמא דרא"ש אמאי יתחייב ממון במקום שיש רואה הא אית ליה מגו דלהד"מ או החזרתי ואע"ג דבחשוד אמרינן שכנגדו נשבע ונוטל ולא מהני ליה לאוקמי ממונא במודה במקצת במגו דכופר הכל משום דהתם גבי חשוד דין שבועה רמי עלה ובשבועה לא מהני מגו או משום דלאפטורי משבועה לא אמרינן או משום דהוי מגו דהעזה כדרבה וכיון שאינו יכול לישבע רמי שבועה אשכנגדו אבל בזה במקום שיש רואה ליכא דין שבועה כלל אלא חיוב ממון עד שיביא עדים ונפטר ואמאי הא ממון מהני ליה מגו ואפילו מאינו מעיז למעיז וע' מוהרי"ט חלק ח"מ סי' ע"ט שכת' דאפילו אומר שנאנס במקום שיש רואין נאמן במגו דאי בעי הוי טען תוך מבואת העיר נאנסתי דלא שכיחי רבים ע"ש וע' משנה למלך פכ"א ממלוה שכת' דהא כת' הרמב"ם ספ"ב משכירות בד"א כשהיה השומר יכול לטעון נאנסו ולא נצרך להביא ראיה אבל אם הי' צריך להביא ראיה על טענתו וכו' שומר שאני דמסתמא בביתו שמרה ומש"ה כת' הרמב"ם שאם אותן מקומות הי' חייב להביא ראיה אינו נאמן ע"ש וכיון דאפילו במקום שיש רואין היכא דאית ליה מגו נאמן א"כ הך דאיסי היכי משכחת לה דהא אית ליה מיגו דלהד"מ או החזרתיו ודוחק לומר הך דאיסי מיירי דאפקיד בשטר כיון דסתמא קאמר וגם הפוסקים סתמו. והנה לפמ"ש בעל המאור פ' חזקת גבי קריביה דרב אידי דלא מהימן לומר דר בה חד יומא במגו כיון דהדבר קלה להביא עדים לא מהימן במגו ע"ש א"כ ליתיה לדברי מהרי"ט ומשנה למלך כיון דיש רואה והוא אומר שנאנס במקום שיש רואה צריך להביא עדים דוקא ולא מהימן במגו כיון דקל הדבר להביא עדים במקום שיש רואה ועמ"ש בסי' רפ"ד סק"א וא"כ ניח' נמי מגו דלהד"מ או החזרתי דכיון דיש רואה וקל הדבר להבי' עדים לא מהימן במגו אלא דכבר השיגו הרמב"ן במלחמות שם והאריך בראיות דאפי' היכא דקל הדבר להביא עדים מהימן במגו ע"ש וא"כ קם דינא דמוהרי"ט והדרא קושיא לדוכתיה וצ"ע:

(ג) ואם לא יביא עדים לדבריו ישלם ונרא' אפילו לדעת הרמב"ם וש"ע דשבועה העיקרית הוא שבועה שאינו ברשותו דאע"ג דידוע שאינו ברשותו שטוען שנאנסה כל שיש רואה צריך להביא עדים שנאנסה ואפילו לדעת הרמ"ה בטור דלא אמרו יש רואה אלא בשבועת השומרין אבל בטענת פקדון והחזרתי אפילו יש רואה א"צ עדים אפילו בשומרין צריך ראיה בעדים שנאנסה אפילו היכא דליכא שבועה דנאנסה וכן משמע ס"פ האומנין בהאי עובד' דריסתקי דמחוזא דא"ל רבא אייתי ראיה שלא פשעת בה ובכל הנך עובדי דמייתי שם משמע דלא סגי בעדים שנשברה אלא צריך להבי' עדים שנשברה באונס וכן משמע מלשון הרמב"ם פ"ג משכירות וז"ל שומר שטען שנאנס אונס גדול כגון שבורה ומתה אם נאנס במקום שעדים מצוין שם מצריכין אותו ראיה על טענתו שנאנס ויפטור חוץ משבועת השומרין ע"ש ולא סגי ליה בעדים שראו שבורה ומתה דתו ליכא שבועה העיקרי' אלא ודאי במקום רואה צריך להבי' עדים על טענתו ואפילו לדעת הרמ"ה דלא אמרו אלא בשבועת השומרין משום דשבועת השומרין לאו דוק' אלא טענת השומרין וע"ש בטור בסי' קפ"ז ובב"י שם דכת' נמי כיוצא בזה כיון דע"י שמירה באה צריך ראיה במקום רואה ועמ"ש בסי' קפ"ז סק"א:

(ד) ומגלגלין עליו בשבועתו שלא פשע. והיינו משום דס"ל דשבועה העיקרית היא שבועה שאינו ברשותו ואינך ע"י גלגול וכן הוא דעת הרב המגיד בדברי הרמב"ם והא דתנן במתני' ס"פ האומנין במעביר חביות ממקום למקום ושברה ר' יהודה אומר ש"ח נשבע שלא פשע וע"ש היינו שלא ראינו שבירה דאם ראינו שבירה תו ליכא שבועה שלא פשע וכן הא דכת' בש"ע סי' ד"ש סעיף ג' נשברה במקום שאין עדים מצויין נשבע שלא שברה בפשיעה ע"ש מיירי נמי שלא נמצאה שבירה לפנינו אלא שהוא טוען כן ואפשר עדיין ברשותו היא דאל"כ ליכ' שבועה שלא פשע והא דכת' הרמב"ם פ"ג משכירות אבל אם טוען שנאנס במקום שאין עדים מצויין שם אין מצריכין אותו ראיה אלא ישבע שנאנס ויפטור ואם הבי' עדים שלא פשע נפטר אף מן השבועה ע"כ ולא סגי ליה בעדים שאינו ברשותו משום דבריש' נקט גבי רואין דצריך עדים שנאנס' וכמ"ש בסק"ג לכן כ' גם במקום שאין רואין עדים שלא פשע ומוהרח"ש בחלק ח"מ ח"א כ' לדעת הרמב"ם דלא סגי בעדים שאינו ברשותו אלא דס"ל להרמב"ם דשבועה שלא פשע נמי הוי משבועה העיקרית וע"ש:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}