באר היטב על אורח חיים תעב
סעיף א
[עריכה](א) כשתחשך: ע' י"א.
סעיף ב
[עריכה](ב) נאים: כל השנה טוב למעט בכלי' נאים זכר לחורבן חוץ מליל פסח ירבה בכלי' נאים. ומהרי"ל לא היה משתמש במשכנות של עכו"ם כ"א בפסח ע' מ"א. ולא הוי כשואל שלא מדעת דמסתמא אינו מקפיד ומשמעות לשון מהרי"ל העמידם על שלחן מיוחד לראותם ולשמרם בלי שימוש. (ועיין ח"י מ"ש ועיין ש"ך וט"ז ביורה דעה סי' ק"ד.
(ג) הספסל: ולא ע"ג קרקע. ובמרדכי משמע דגרסינן יסב על הספסל. גם מותר לסמוך על ירך חבירו אבל לא על ירך עצמו דמיחזי כדואג. מהרי"ל.
סעיף ד
[עריכה](ד) הסיבה: כתב הב"ח דאבל כל י"ב חודש לא יסב וגם אינו לובש הקיט"ל דבלא"ה לבו נכנע. כתב המ"א ז"ל דה"ה אבל תוך למ"ד על שאר קרובים כשלא נהג שבע' קודם הרגל ע"ש. וכנה"ג בספרו פסח מעובין סי' קע"ו כתב דאפילו תוך שבעה כיון דפסק' אבילתו חייב להסב וכן המנהג ע"ש. והסכים עמו הח"י וכתב מנין לנו להחמיר באבילות דקיל' ולבטל ממצות הסיב' מ"מ אם אפשר לשנות קצת ישנה ועכ"פ ילבוש הקיט"ל שהוא בגד מתים וכ"כ הט"ז. (דלא כמ"א עכ"ל).
סעיף ה
[עריכה](ה) הסיב': (דמסתמא מחל לו) והב"ח פסק דאין מסיב אלא אם כן יתן לו אביו רשות ועיין בתשובת פנים מאירות סי' צ"ג.
(ו) רשות: ואין חיוב על הרב לתת לו רשות ט"ז וכל זה בתלמיד של תורה אבל תלמיד של אומנות בכל ענין מיסב.
סעיף ז
[עריכה](ז) כמוסיף: פי' כיון שאסור לשתות ביניהם א"כ מתחלה לא היה דעתו לשתות וצריך לברך והוי כמוסיף אבל בראשונות כיון שמותר לשתות ביניהם א"כ היה דעתו עליו וא"צ לברך. ונ"ל האידנא שאין דרך לשתות בין הראשונות א"כ ה"ל נמלך ואם שותה צריך לברך וה"ל כמוסיף לכן לא יחזור וישתה ויסמוך על ראבי"ה אבל בכוס שני יחזור וישתה דהא אפי' שותה יין תוך הסעודה כוס שני פוטרו. ונ"ל דבתחלת הסיב' יהיה דעתו לחזור ולשתות בין הראשונות ואז אם טעה ושתה בלא הסיב' יחזור וישתה בלא ברכה עכ"ל מ"א. וב"ח בסי' תע"ט פסק דבכל ד' כוסות אם שתאן בלא הסיב' יצא וכן נ"ל עיקר. ח"י וכ"כ האגודה.
(ח) מצה: ע' בפסקי מהרא"י ס"ס קכ"ב דמרמב"ם וסמ"ג והרא"ש והמרדכי והגמ"נ מדברי כולם נלמד דכזית ראשון של המוציא לא בעי הסיבה עכ"ל. אכן מדברי הטור משמע דשניהם בעי הסיב' וכן נוהגין עח"י סימן תע"ה ס"ק ז'.
(ט) הסעודה: ובדיעבד יצא בשעת אכילת כזית מצה ושתיי' ד' כוסות. ועח"י.
סעיף ח
[עריכה](י) כסדר: שלא אמר הגדה בנתיים.
סעיף ט
[עריכה](יא) רובו: פי' הב"ח כולו בתחלה או רובו בדיעבד. ובמדינות שהיין ביוקר יזהר כל אדם ליקח כוס מרביעית וישתה כולו או רובו בדיעבד ועח"י וע' ט"ז סי' ק"צ ס"ק ג' ובסי' תפ"ז ס"ק א'.
(יב) בהפסק: דהיינו שלא ישה' מתחלה ועד סופו יותר משתיי' רביעית כמ"ש סימן תרי"ב וכ' המ"א ונ"ל דאם שהה יותר מאכילת פרס אפי' בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולשתות אפי' בכוסות אחרונות ואם שהה כדי שתיית רביעית הוי ספיקא ובשני כוסות ראשונות יחזור וישתה וע"ל ס"ק ז' מש"ש. ולכתחלה ישתה רוב רביעית בבת אחת עסי' תע"ה. ובאר היטב אשר לפני מערבב הדברים כאן ע"ש.
סעיף י
[עריכה](יג) לדחוק: ורשאי למזגו היטב כל זמן שראוי לקידוש כמו שכתוב סי' רע"ב. מ"א.
סעיף יא
[עריכה](יד) אדום: ובמקומות שמצויי' לעלול עלילות שקרים נמנעו מליקח יין אדום. ט"ז.
סעיף יב
[עריכה](טו) יוצאים: היינו בדיעבד אבל לכתחלה מצוה מן המובחר ליקח היין היותר משובח בלי תערובת. וקונדיטון פי' שנתערב בו דבש ופלפלין. וכתב הט"ז דבמקום שאין יין מצוי ישתה מי צמוקים ובתשובת ריב"ש סי' ט"ז מבואר דדוקא באותן צמוקים שיש בהם לחלוחית כשמעצרין אותן אבל אם אין יוצא מהן דבש רק ע"י שריה במים אין יוצאין בהם ע"ש וכ"כ הרוקח וכן נוהגין. ח"י.
סעיף יג
[עריכה](טז) עני: כתב המ"א נ"ל דמי שאין לו אלא ד' כוסות מצומצמים אחר מזיג' יקחם בלילה הראשונה הכל ולא יקח ב' בלילה הראשונה לקידוש ולבה"מ וב' ללילה שניה דיומא קמא עיקר ונר ביתו עדיף מד' כוסות משום שלום בית עכ"ל. כ' הט"ז נ"ל בכל מקום שנזכר שא"צ להסב יש איסור להסב דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט וכ"כ מהרי"ל ומהרש"ל ומ"א והבאר שבע כתב דצריך להתיישב בדבר שהרי כמה פעמים מצינו שמחמירין בדבר שאנו פטורין בו ועח"י סק"י. מי שמשלחין לו יין לד' כוסות ולקידוש אינו רשאי לשנות חות יאיר סי' רנ"ב. ועמש"ל סי' רמ"ב בשם ספר חסידים.