אמונת חכמים/פרק שישי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · אמונת חכמים · פרק שישי · >>

עוד בזאת נאות יחד שנמצאו דברים בתלמוד ובאגדות שאינם כפשטן, והמלעיגים ילעיגו עליהם, ועליהם אמר שלמה המלך ע"ה ולהג הרבה יגיעת בשר (קהלת יב, יב), כמו שפירשו אותו בגמרא (עירובין כא, ב), והמאמינים אם יהיו פילוסופים יבארו אותם בצד מסכים אל האמת כפי חכמתם, ואם מהבקיאים בסתרי התורה יבארום כפי המקובל בין חכמי ישראל, או הללו והללו יודו בקוצר שכלם, כמו מה שאמרו רז"ל (בבא בתרא טז, ב): "אחרים אומרים בת היתה לאברהם ובכל שמה". המלעיג אמר שצריך להוסיף בי"ת משרת, בעל הפשט יודה כי נשגב המאמר מדעתו, והבקי בסתרי התורה יאמר כי כוונו אחרים לדבר גדול, למדו אותנו ר' נחוניא בן הקנה במדרשו, יעויינו דברי הרמב"ן בפ' חיי שרה, והרמ"ז היה אומר עוד שבת ר"ל מדה, כמו אלפים בת יכיל (מלכים א ז, כו), וכן אמרו חז"ל שהלבנה קטרגה, המכחיש ילעיג ע"ז, הראב"ע פירשו באופן מסכים לאמר כפי דעתו, לפי שראינוהו בפ' פנחס אומר שיש לו סוד, והיינו סבורים שהוא סוד לא יאות לכל איש ואיש מבני ישראל כיון שלא רצה לגלותו, לקיים מה שנאמר ונאמן רוח מכסה דבר (משלי יא, יג). אבל מצאנוהו בס' אחר אומר שהסוד הזה הוא מה שכתבו האיצטגנינים, שכשהכוכבים הם זה כנגד זה בכוון ורחוקים ששה מזלות זה מזה, הם משפיעים שפע רע, וקראו הראב"ע מבט שנאה שלימה, והסוד הזה הכמוס והצפון הוא דבר שכתבו א' מעע"ז והוא תלמי בספרו המפורסם, וגלוי הוא בין א"ה אפילו לתינוקות המתחילים בחכמת משפטי הכוכבים, והראב"ע לא רצה לגלותו ועכ"ז אין להאשים אותו אלא לשבחו, כיון שלפי דעתו דבר זה מסכים אל האמת, אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו במה שכתב בדרך נעלם בדברים שאין בהם ממש, ומסיים לפעמים ולא אוכל לפרש, ומגדיל הדברים אצל הבלתי בקיאים כאלו הם סודות גדולים ומופלאים וכמו שתראה בפירושיו, ובקהלת הרעיש לומדי ספריו על פסוק "כי עת ופגע יקרה את כלם". בדברי תוהו הבל וריק, שמע נא לשונו. ופירש 'עת' מה שיש בתכונת המערכת העליונה הראשונה, ופירש 'פגע' פגיעת אחד מן המערכת בא' מהשבעה שהוא החצי וחציו לפניו ואחריו ושלישיתו וחציו לפניו ואחריו עכ"ל. מי הוא השומע דברים הללו שלא יתבונן בהם מאד, ומי הוא שלא יחשוב שאין סוד כמוהו, ושאין חכם כהראב"ע בכל העולם, ואין בדבר זה ממש, כי הוא מ"ש תלמי במקום הנזכר, והוא גלוי לתינוקות, והוא שמבטי הככבים הם ארבעה, הראשון כשרחוקים זה מזה ו' מזלות שהם חצי גלגל המזלות, השני כשהם רחוקים זה מזה ג' מזלות, ויהי חצי חציו הג' כשהם רחוקים זה מזה ד' מזלות שהוא שליש כל הגלגל, והרביעי כשהם רחוקים שנים מזלות וזהו שלישיתו וחציו, ושני מבטים הראשונים הם רעים ושנים אחרונים הם טובים, וכל זה בין לפניו בין לאחריו, כגון אם כוכב או מקום א' הוא בתחילת מאזנים, וכוכב אחד הוא בתחילת סרטן, הוא במבט השלישי לפניו, ואם בתחלת גדי הוא לאחריו, ואיני יודע מה ראה לדבר זה, או אם תשש כחו כנקבה, שכשאמר באחד מן השבעה, לא פירש א' משבעה כוככי לכת, ולא זו בלבד אלא בדברים הפשוטים לתינוקות של בית רבן המתחילים לפתור הפרשה כן עשה, כמו שתראה בכמה מקומות, דרך משל בפ' נצבים כתב, והנה מלת עבר בחסרון בי"ת להפך, פי' עובר ברית הוא הפך עובר בברית, והנה הזמן הוא היקר שבנמצאות, וראיתי אוהביו מבלים זמנם ושכלם להבין דבריו, וכאשר הבינום לא עלה בידם כלום, ודרכו זה מגונה מאד אפילו אצל אנשי הכת ההיא, שהרי הרלב"ג בהקדמת מלחמותיו כתב ז"ל, אבל המחברים אשר לא ינהגו זה המנהג, אלא שהם מוסיפים העלם והסתר מצד סתורם בדבריהם או לעומק לשונם עד שישימו הקלים קשים, הם מפסידים הכונה אשר בעבורה יחבר כל המחבר, כי הם לא די שלא יועילו למעיין, אלא שיוסיפו על מבוכתו מבוכה, האלקים אם לא שתהיה כוונת המחבר להעלים מהמון המעיינים, שלא יבינו דבריו אלא יחידים, להיות דבריו כשיובנו להמון מזיקים, ואולם לפעמים יהיה זה תחבולה מן המחבר, וזה כי בשערו במום מאמריו או בחולשתם יתקן להם לשונות עמוקים וצחים, ויחבר להם עוד ענינים יבהילו המעיין בהלה חזקה עד שיסתור זה ממנו מה שבמאמרים ההם, מן המום או מן החולשה במה שהוטרד עיונו בהבנת הלשונות ההם והענינים עם מה ששם בהם מן ההעלם ומשיכת הלבבות למה שירצהו מבהילים אותם עכ"ל. ובזוהר פ' בלק תְּלַת סִימָנִין אִינּוּן. סִימַן לַעֲבֵרָה, יְרָקוֹן. סִימַן לַשְׁטוּת, מִלִּין. סִימַן דְּלָא יָדַע כְּלוּם, שַׁבּוּחֵי. וְדָא אַכְרַע לִשְׁאַר, שׁוֹטֶה בְּכָל עֲבֵירוֹת, כֹּלָּא אִית בֵּיהּ. וכו', הַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם, שַׁבּוּחֵי מְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ בְּכֹלָּא. וְעִם כָּל דָּא, גְּנִיבוּ דְּדַעְתָא קָא גָּנִיב, וְאִסְתַּלָּק בְּמִלּוֹי. בְּמִלִּין זְעִירִין, הֲוָה עָבִיד רַבְרְבִין. מַה דְּאָמַר עַל אִינּוּן דַּרְגִּין מִלִּין מְסָאֲבִין הֲוָה אָמַר, וּקְשׁוֹט אָמַר. אֲבָל הַהוּא רָשָׁע הֲוָה אָמַר וּמְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ בְּאֹרַח סָתִים, וְאִסְתַּלָּק בְּמִלּוֹי, דְּכָל מַאן דְּהֲוָה שָׁמַע, חָשִׁיב דְּאִסְתַּלָּק עַל כָּל נְבִיאֵי עָלְמָא, דִּכְתִיב שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיוֹדֵעַ (דף קצ"ד, ע"א) דַּעַת עֶלְיוֹן. מַאן גֶּבֶר בְּעָלְמָא, דְּהֲוָה שָׁמַע מִפּוּמֵיהּ מִלִּין אִלֵּין, דְּלָא חָשִׁיב דְּלֵית בְּעָלְמָא נְבִיאָה מְהֵימָנָא כְּגִינֵיהּ. וּקְשׁוֹט הֲוָה, וְהָכִי הֲוָה. עכ"ל. וע"ש. אלא שלפעמים בסודותיו נעלמים דברים קרובים למינות אשר רמזנום למעלה והט אזניך ושמע, פקח עיניך וראה מ"ש הר"י אברבניל בפרשת וירא וז"ל אבל הראב"ן והרלב"ג כשהוכרחו לקבל פשוטי התורה ומצד א' לחצום טענות הפילוסופים חשבו להעמיד על זה חזון ונכשלו כשהניחו שהאל ית' ידע הפרטים לא במה שהם פרטים, אבל במה שהם חלקי כללים והכללים מהצד שהם שלמות, קצתם בקצתם מתאחדים כפי הסדר הכולל בו ית', ולכן כתב הראב"ן ארדה נא ואראה אם עשו כלם הרעה הזאת, כי האמת ידע כל חלק על דרך כל, לא על דרך חלק, ולפי שכסתה כלימה פניו לבאר דעתו עשאו סוד ובא רעהו וחקרו הרלב"ג שביאר לכל אדם במ"ג ממלחמותיו ובפירושו לתורה בזה המקום שמה שידע ית' מפעולות האדם הוא המסודר להם מהגרמים השמימיים ומהצד שהם דברים מסודרים מוגבלים ידעם, ואולם מה שהוא אפשרי ובבחירת האדם או מקריי לא תתכן בו הידיעה האלהית וכו' אבל ר' חסדאי השיב עלי דברים נכוחים וביאר שהדעת הזאת היא כפירה מוחלטת כפי התורה וכו' עכ"ל. הנך רואה מה טיבם של סודות האיש הזה, ועיין עוד מ"ש במזמור ע"ג ע"פ ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון הנה אלה רשעים וגו ויחרד לבך. ונחזור לכוונתינו וכן מ"ש רז"ל על ד' דברים המאורות לוקים, המכחיש ילעיג על זה כיון שברור הוא לכל שהלקיות הווים בסיבת הירח והארץ, הרב עראמ״ה יפרשהו בהקדמתו על דרך משל על מאור השכל, הרב בעל יסוד עולם מאמר ג' פ' י"ז יפרשהו על סבות תוכניות בדרך מסכים אל האמת, ובסוף דבריו כתב ואפשר שיש לה צפון אחר יותר נפלא ויותר אמתי מזה, ואנכי לא ידעתי והשם ית' יודע ועד, כי לא הייתי כותב זה בספר הזה ולא מדבר בשמו לולא שראיתי כמה חסרי דעת שהם חכמים בעיניהם הוציאו לעז על זאת הממרא ואחרות זולתה שבאו בתלמוד ובמדרשות ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ע"כ ועל שני מאמרים אלו יקדים הבקי בסתרי התורה מ"ש הרמב"ן בפ' בראשית ז"ל, דע והאמן כי ג"ע בארץ וכן עץ ההיים ועץ הדעת, ומשם יצא הנהר ויפרד לארבעה ראשים הנראים לנו, כי פרת בארצינו ובגבולנו ופישון הוא נילוס מצרים כדברי הראשונים, אבל כאשר הם בארץ, כן יש בשמים דברים יקראו כן, והם לאלה יסוד וכו'. כל אלה דברים כפולים, הגלוי והחתום בהם אמת, עד כאן לשונו. ויאמר שהשמש וירח כפולים הם עליונים ותחתונים וחז"ל דברו על העליונים ואמרו דבר נפלא, יעויינו דברי הר"ם קורדוירו בספר פרדס רמונים בשער י"ח ומזה לא תתמה במ"ש בזוהר פרשת כי תצא וסיהרא וכו', וכד לקת במלואה סימנא לא טב לישראל וכד לקת בחסרונה סימן רע לישמעאלים וכו' והדבר ידוע שהלבנה אינה לוקה לעולם אלא במילואה, והוא נמנע לגמרי שתלקה בזמן אחר, אלא שעל העליונה דבריהן אמת, שכל עוד שנתהוה לקות בלבנה העליונה לפי דעת הרבה מהחכמים הלבנה התחתונה אינה משפעת בצמחים ובחיי האדם ובכלל בעולם השפל כפי הראוי, והואיל ואתא לידן אומר בקיצור מה שביארתי במאמר קטרוג הלבנה שהבאתי למעלה גרסינן בפרק אלו טריפות ר"ש בן פזי רמי כתיב ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים, וכתיב את המאור הקטן, אמר ירח לפני הב"ה רבש"ע א"א לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, אמר לה לכי ומעטי עצמך, אמרה לפניו רבש"ע מפני שאמרתי לך דבר הגון אמעט את עצמי, א"ל ולמשול ביום ובלילה מאי רבותא, שרגא בטיהרא מאי מהניא, א"ל לימנו בך ישראל ימים ושנים, לדידי נמי לא סגיא דלא מנו ביה דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, א"ל צדיקים יקראו על שמך יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן, לא הוה מיתבא דעת , אמר הקב"ה הביאו לפני כפרה (נ"א הביאו עלי כפרה) על שמעטתי הירח, והנה אקדים הקדמה ברורה ומוסכמת בין מפרשי נסתרות התורה ופשטיה, שכל מה שנתהוה בעולם השפל הוא ענף ממה שנתהוה למעלה, ששם שורש הדברים, וכמו שאבאר לקטן בפרק ט"ו, ולכן תראה שראש השנה יום דין גמור, הוא חג שהחודש מתכסה בו והלבנה נעלמת, ופסח שהוא יום גאולה הוא במילוי הלבנה, ולכן אין ספק שקודם מיעוט הלבנה העליונה גם הלבנה התחתונה היתה לעולם במילואה, וארמוז בעליונים ואבאר בברור בתחתונים, דע שאור הלבנה הוא בא מאור השמש ואין לה אור מעצמה, וכל עוד שהלבנה הי' ממש נגד השמש מאירים פניה המשפיעים למטה וכל העולם בשלמות גדול, ולכן אמרו הטבעיים שהלילות שהלבנה במילואה אינן כ"כ קרות, וכמו כן כל האילנות הם בשלימותם, ולכן אם יקצצו האילנות כשהלבנה הולכת ומתרבה, אין העץ נרקב כ"כ במהירות, ואמרו בחכמת משפטי הכוכבים שהנולד במילוי הלבנה וכשהולכת ומתרבת, הנה הוא שלם במזלו וחייו וקורותיו יותר מהנולד כשהי' חסרה והולכת ואורה מתמעט וכ"ש כשאין לה אור כלל כי אז רע מזלו, אמנם אלו מהלך השמש וירח היה שוה, ואילו בבריאת העולם הושמה הלבנה נגד השמש ובמלואה, אין ספק שכן תהיה לעולם, והלבנה תראה כל הלילה ולא תראה כלל ביום, ושנת החמה והלבנה היו שוות ואין עוד חדש בעולם, כי כל זה לא נהיה אלא לפי שמהלך הלבנה הוא מהיר בהלוכו יותר מהשמש, שבשביל זה נתמעט אורה, הן אמת שבשביל זה שנתמעט היא מושלת ביום לענין שיוצאת על הארץ ביום ולענין שפעה שמשפעת בעולם, שכך אמרו חכמי משפטי הכוכבים שכשהשמש ברגע לידת האדם אינו במקום שיוכל להשפיע חייו, אז הירח אם הוא על הארץ ובמקום הגון נכנס במקומו, ובשביל זה ג"כ נתהוה חדש הלבנה, וכידוע. עוד ידוע שאנו בקרבנותינו גורמים שהקב"ה ישפיע טובו בעולם למלאת חסרונו, כי יכפר עונותינו, ועוד כי החטאת הוא דורון לפיוס המקטרג, והנה הלבנה העליונה עטרת מלכות שמים היתה מבקשת להיות גוף מאיר מעצמה מבלתי קבלת אורה מהשמש, לא להיות אורה גדול כשמש, שאילו כן לא היה הפרש בין היום ובלילה, אלא להיות אורה כמו שהוא עתה במילואה ובעליונים להיות פועלת הדין מעצמה מבלתי השתעבדות לשמש ומגן ה' אלהים מדת רחמיו של הקב"ה, וכשגזר הקב"ה להורידה מעל פני השמש העליון תפארת יוצרינו ולמעט אורה, גזר שתהיה הלבנה התחתונה מאירה במהלכה מן השמש, ולכן יקרה לה המיעוט והן הן דברי המאמר, כי בתחתונים ידבר וירמוז בעליונים, אי-אפשר לשני מלכים הן שני ככבים אשר נבראו למאורות העולם שישתמשו בכתר אחד הוא אור השמש, כי הוא משמש לשמש וירח, וא"ל הקב"ה לכי, דוק מלת לכי, פירוש לכי במהירות ומעטי עצמך, ולפייס דעתה א"ל ולמשול ביום ולילה, כי בשביל זה הי' יוצאת על הארץ ביום מה שלא היה קודם לכן, כי כשהחמה שוקעת אז היתה עולה, עוד א"ל לימנו בך ישראל, כי בזה דוקא נבדלת שנת הלבנה משנת החמה, עוד אמר לה צדיקים יקראו על שמך, כי הם מקטינים עצמם לכבוד המקום, כמו שדרשו ע"פ כי אתם המעט. אמנם לפי שהעולם במיעוט הלבנה חסר מאד וכמו שהקדמנו, לכן צריך קרבן למלאות פגם הלבנה, ואם הפשט דוקא ערב לך, אמור כי כל זה ויכוח ע"ד משל להורות כי אע"פ שהיה נראה לנו יותר נאות כי תהיה הלבנה לעולם במלואה כי היתה מאירה לעולם, עכ"ז לא היה העולם מסתפק ממנה ביום, וכמו שאמרנו למעלה ויבא פי המאמר כמו שביארנו בכל מכל כל, אלא שהוא ע"ד משל. ואמנם המיעוט היה לפי שכל מעשה בראשית בקומתן ובצביונן נבראו והמאורות נתלו בתחילת ליל רביעי ומולד הלבנה היה ביום ששי בי"ד שעות, וכאשר נתלית הלבנה היתה במילואה וברגע המולד נתמעט אורה, וזהו ג"כ לכי ומעטי עצמך, פי לכי שש מזלות ממילוי וניגוד הלבנה עד המולד, שאז היא דבוקה לשמש ובזה תמעטי עצמך ודע שהמחזור אצלי מדברי רז"ל הוא מ"ש הרמב"ם שהשמש והירח הם בעלי נפש דעה והשכל והוא מה שתקנו הקדמונים שמחים בצאתם ששים בבואם עושים באימה רצון קונם, ומה שאמרו ובוקע חלוני רקיע ומוציא חמה ממקומה, הוא ע"ד שאמר הכתוב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך, ואומר למטר השמים תשתה מים אעפ"י שהמטר אינו יורד מן השמים ואומר המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא, שהכל הוא כדרך שאמרו דברה תורה כלשון בני אדם. נחזור לעניננו וכן במה שאמרו מנין שהקב"ה מניח תפילין בעל הפשט יבאר אותו כדברי הרשב"א הובאו בעין יעקב, אמנם הבקי בסתרי התורה יאמר שיש בזה דבר גדול, רמז אותו שם הרשב"א בתחלת דבריו יעויינו דברי מערכת האלהות פרק י' וכן בכמה מאמרים אחרים שלקצר נשמיטם, המכחיש ילעיג הפילוסוף והבקי יסכימו שאינם כפשוטם, וכל א' יפרשהו כפי דרכו:

ואל יקשה עלינו מה שכתבתי למעלה שבפרט בדבר הנוגע לדין אין לזוז מקבלתם כלל, ובפרק הרואה מצינו בענין אבן שבקש עוג מלך הבשן להשליך על ישראל שמברכים עליה ואמרו שם עקר טורא בר תלתא פרסי, לפי שאמת הוא שעוג לקח אבן גדולה מאד להשליך על ישראל, אמנם כשרצו רז"ל לרמוז מ"ש הרשב"א שם הגדילו הענין ולישנא דברייתא הכי דייק דקתני אבן ולא הר, ובתלמודא נקט הר, וכן פירש מ"ו כמהר"ר יהודה בריאל במ"ש בזבחים סוף סוף מרבעתא דרישיה פרסא ופלגא, שכיון שלקח הראם למשל, בזה אין ספק שהיתה חיה גדולה כל כך שלא היתה יכולה התיבה להכיל אותה, והריטב"א הוכיח בפרק הספינה שגדולה היא ממ"ש הכתוב דרך משל ותועפות ראם. ואל תתמה על הרשב"א שכתב על מאמר דתפילין וכיוצא שיש בו סוד נשגב ולא פירשו, לפי שהטעם הוא שמלבד שלא נתן ליכתב אפילו נכתבנו לא יבינהו אלא המעמיק בתוכיות החכמה, שהרי אילו ישאלנו מי שלא עיין מעולם בחכמת ההנדסה והתכונה, איך ידע פלוני התוכן שביום פלוני ובשעה פלונית היה לו לשמש או לירח ללקות כך וכך חלקים ממנו, והיינו משיבים לו לא יבין דברינו, שהרי אינו יודע מהו חגורת המזלות, מסלול השמש, שינוי המראה ולא ראה שום אחד מספרי התשבורת ולא ידע מהו משולש גלגליי, וכ"ש שלא ידע למצוא זוויותיו וצלעיו ולא ראה ולא שמע מעולם הכלים המצטרכים להסתכלות הכוכבים, ואיך א"כ על רגל אחד נאמר לו הכל באופן שיבינהו, הנה בשמעו שלידע לקות השמש צריך לידע כמה הירח רחוק מן הארץ, יפער פיו לבלי חק ויאמר איך יוכל לידע הדברים הללו, וכן הוא בכל שאר החכמות וכ"ש בחכמה הזאת, היאך יוכל אדם להבין תכף ומיד דברים עמוקים כאלה זה אי-אפשר, ולא עוד שכאשר ישמע ולא יבין, קרוב הדבר לקצץ בנטיעות ולצאת לתרבות רעה, ולכן מוטב לומר לא שמעת ולא תבין, ועוד אדבר בזה בפרק כ"ב.