אמונת חכמים/פרק שביעי
אמנם חלוק אתה עם המאמינים בסתרי התורה - באמרך בפירוש שכל מה שאומרים המקובלים הללו הם דברים חדשים מקרוב באו, לא שמעום אבותינו, ושספר הזהר לא כתבו רשב״י, שאילו היה כן לא נעלם מאבותינו, ובגמרא ובספרי ההגדות לא נמצאו הדברים הללו, ולכן אין ראוי לכל בעל שכל להאמין בהם, ועל המאמין בהם נאמר פתי יאמין לכל דבר. ונשען אתה בסברה זו על איזה חכמים שאמרו כך, ומכללם הריב״ש בתשובה סי׳ קנ״ז. והרש״ל בתשובה סי׳ צ״ח. וכל הראיות שהביא הרב חייט בהקדמתו לפי' מערכת האלהות. הר׳ קורדואירו באור נערב הם בטלות מעיקרם, לפי שכל ראיותיהם מספר הזהר שאין דבריו מכריעים כלל, ומ״ש במדרש ששואלין ביום הדין צפית במרכבה, אינה חכמת הקבלה של הללו, וכבר פי׳ הרמב״ם מה הוא מעשה מרכבה. ואני אשיב על זה כמסתפק, להיות שאיני מבעלי החכמה הזאת, אבל אתוכח כאן כדי לידע האמת - הן במה שיורה השכל, הן במה שהסכימו גדולי החכמים, שאתה מודה בהם שהם חכמים גדולים, הן בפשט התורה הן בפילוסופיאה, כגון הרמב״ם במורה ומפרשיו, אך בזאת שגם אתה תשמע דברי כדי להבין לא כדי לסתור, וכל עוד שהדעת תורה שהאמת אינו אתך, אל תבקש לדחוק עצמך לקיים סברתך, שככר ידעת מן הפילוסופיאה שכל מי שיחלוק עם חבירו, די לו כדי לקיים דבריו שיכריח חבירו לומר דבר שאין הסברא מודה בו, ושהוא נגד דעת כל החכמים כדי לקיים סברתו, והרמב״ן יהיה לי לפה, שכתב בהקדמתו לספר המלחמות ז״ל, ואתה המסתכל בספרי, אל תאמר בלבבך כי כל תשובותי על הרב ר׳ זרחיה הלוי כולן בעיני תשובות נצחות ומכריחות אותך להורות בהם על פני עקשותך, ותתפאר בהיותך מספק אחת מהם על לומדיה, או תטריח על דעתך להיכנס בנקב המחט לדחות מעליך הכרח ראיותי, אין הדבר כן, כי יודע כל לומד תלמודנו שאין במחלוקת מפרשינו ראיות גמורות, ולא ברוב קושיות חלוטות, שאין בחכמה הזאת מופת ברור, כגון חשבוני התשבורת ונסיוני התכונה, אבל נשים כל מאדנו ודיינו בכל מחלוקת, בהרחיק אחת מן הדעות בסברות מכריעות, ונדחוק עליה השמועות, ונשים יתרון הכשר לבעל דינה משפטי ההלכות והוגן הסוגיות עם הסכמת השכל הנכון, וזאת תכלית יכלתנו וכונת כל חכם וירא אלהים בחכמת הגמרא עכ״ל. וכבר ידוע לכל ירא שמים שכל עוד שלמודנו הוא לש"ש, לפי מ״ש רז״ל הוא בורא אורות עליונים למעלה, ונקראים שמים חדשים, לעומת זה ח״ו הלומד לקנטר מוסיף כח ח״ו אל כחות הטומאה, וק״ו הוא ממה שאמרה המשנה העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט א׳. ועל זה פירשתי מאמר קשה זה נסחו, כתפוח בעצי היער. למה נמשלו ישראל לתפוח, מה תפוח פריו קודם לעליו, כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע ע״כ. וקשה שהרי כתפוח בעצי היער נאמר על הב״ה, שכן כתוב כן דודי בין הבנים, אמנם פירשתי שכבר ידוע שא״א לגמרי לספר בגדולתו של הב״ה, ואין אות בתורה שתוכל להכיל גדולתו, כמו שכתוב מי ימלל גבורות ה׳. ואמנם כל שבחיו שאנו אומרים הוא מצד מעשיו וגדולת חסדיו לטובתנו, היא ממש לערך מה שאנו עושים לעבודתו, דרך משל שאם אנו נהיה גומלי חסדים אף הקב״ה יגמול חסד עמנו, וכמו שפירשו הקדמונים ע״פ ה׳ צלך על יד ימינך. ומעתה אם רוח הקדש המשילו לתפוח - שבחסדו עושה עמנו כתפוח, הוא מפני שגם אנו עושים עמו כתפוח, ולכן שאל למה נמשלו ישראל לתפוח, מה הם המצות שאנו עושים שבשבילם אנו נמשלים לתפוח, ולעומת זה גם הב״ה עושה עמנו כתפוח, ועל זה פירשתי מ״ש על נבות, צא ועשה כן, צא ממחיצתי שכבר נאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, והרי זה נאמר בדוד לא בהקב״ה, אלא שדוד קיים בעצמו והלכת בדרכיו, ולפי שדובר שקרים לא יכון לנגד עיני הב״ה, ע״כ גם לפני דוד לא היה בא, ואמנם במ״ש אשכילה בדרך תמים. אמרתי בו דרך צחות, שהאצטגנינים מסתכלים בכוכבים לידע מתי ימות האדם, כמו שאז״ל על האנשים ששלח פרעה לשהע״ה, שפרעה נסתכל שהיה להם למות באותה השנה, אבל המסתכל באצטגנינות עובר על פ' תמים תהיה עם ה׳ אלקיך. ודוד היה מקיים בעצמו שוב יום אחד לפני מיתתך, והיה מסתכל ביום מותו, כמו שאמרו רז״ל ע״פ הודיעני ה׳ קצי. לכך אמר אשכילה בדרך תמים מתי תבא אלי, פי' שהיה מסתכל מתי יבא הקב״ה לאסוף נשמתו, אבל זה היה בדרך תמים ולא באצטגנינות, ואמנם ע״פ אתהלך בתם לבבי. ראיתי לרד״ק בפי' הפ' וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה (מלכים ב׳ ד, לה). פי' שאינו מחוור כלל. ומה שהביא ראיה מפסוק אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי. אינו ענין כלל, אלא פירושו כמ״ש לעולם יהיה אדם ירא שמים בסתר כבגלוי. וכ"כ הרב בעל ההגהות בתחלת הש״ע העתיקו מהרמב״ם במורה, ואמנם פי' הכתוב הוא ברור לבקיאים בסתרי התורה, ונבארהו לפנינו בפרק כ״ד. ותמצית הדבר שפעולתנו למטה הוא עושה מעשה למעלה, ולכן קדשי קדשים דוקא בצפון, הם כשרים שהם לפיוס מדת דינו של הקב״ה הרמוזה בצד שמאל היא צד צפון. וכן אמרו הרוצה להעשיר יצפין. ואמנם אלישע היה צריך להשפיע בנשמת חבקוק מכל המדות העליונות, כדי שלא יהא עוד מסטרא דנוקבא, כמו שכתוב את חובקת בן. ולכן וישם פיו על פיו. וכשרצה להשפיע עליו מדרום וצפון העליונים, הם גדולתו וגבורתו של הקב״ה, הלך בבית לצפון ולדרום, וזהו וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה, וכדי שלא לזוז מן הסדר הנאות והנכון, נחלוק ויכוח זה בשאלת כל דבר ודבר בפני עצמו: