אמונת חכמים/פרק חמישי
עוד נאות יחד, במ"ש חכמי מודונא ובראשם כמהר"ר נתנאל טראבוט בהקדמת ספר כנף רננים שבהגדה כשם שאין הלכה אין הכרעה, ושעל כרחין יודו כל חכמי ישראל בכדוריות שמים וארץ יע"ש, וע"כ נראה שכל עוד שנראה בברור שחז"ל אמרו דבר אחד מסברתם לבד בלי שום קבלה, החולק עליהם אינו פוגם אמונתו כלל, אך ורק לפי דעתי כאן צריך ליזהר שהגם שאינו פוגם אמונתו, עם כל זה אם הדבר מוסכם לגמרי ביניהם הוא טועה בודאי, לפי שדעתם רחבה מדעתנו ואנחנו תלמידי תלמידיהם ובתלמוד מקשים מן התנא אל האמורא אפילו בדברים שנוכל לומר שאמרם התנא מדעתו ומסברתו, ולא [ולו] יהיה אלא אריסטו שאמרם הרי תלמידיו לא היו חולקים עליו, ובכלאים נראה בברור שלא חלקו חכמי המשנה על חכמי המדות, ואע"פ שהר"ש חשב שחכמי המשנה חלוקים על זה, כבר הוכיח הר"ר ישראל הובא לשונו בכסף-משנה הלכות כלאים והרב בעל תוספות יום-טוב שאין זה אמת ע"ש, ומ"ש בערובין שכל שיש בהיקפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, לא דק התנא וכמה פעמים מצינו תשובה זו בגמרא, ומצינו שאפילו היכא דדייק לא דייק לגמרי, וכדאמרינן דבר מועט יש על שבעים אמה ושיריים, עיין בעירובין בגמרא ובמפרשים, וכענין זה פסוק מלא הוא במלכים עשר באמה משפתו עד שפתו עגול סביב וכו' וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב, אלא שהכתוב עצמו לא דק ובמ"ש בכדוריות שמים וארץ הוא בפירוש במדרש רבה פ' נשא מזרק אחד כסף כנגד העולם שהוא עשוי ככדור עכ"ל. והוא פשט הירושלמי דגרסינן התם ר' אמר הלבנה בתקופה התחיל גלגל חמה לשקוע ותחלת גלגל הלבנה לעלות זהו בין השמשות עכ"ל. ואין לשון עליה ושקיעה שייך אלא בכדור. ובזהר פ' ויקרא אמרו ובספרא דרב המנונא סבא פריש יתיר דהא כל ישובא מתגלגלא כעגולא דכדור, אילין לתתא ואילין לעילא וכל אינון בריין משניין בחזוייהו בשנויא דאוירא, כפום כל אתר ואתר וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא ועל דא אית אתר בישובא כד נהיר לאילין חשיך לאילין, לאילין יממא ולאילין ליליא ואית אתר דכלא יממא ולא אישתכח ביה ליליא בר משעתא חדא זעירא עכ"ל. ובס' משל הקדמוני הביא מדרשים מבוארים מחז"ל במאמר ה' ז"ל א"ר יצחק בר גוריא מקומות נמצא בישוב, וכן הוא במקום שהחמה זורחת אזי הוי לילה במקום אחר וזהו לפי סבוב השמש, ועוד א"ר יצחק אנא ערעין באינון כופרין דבני מדינחא ובאית תמן ויתיבנא למיכל כד רמיש ליליא ולא ספיקנא למיכל אפילו פחות דא וכו' ואל יקשה בעיניך מ"ש במסכת חגיגה שמן הארץ עד הרקיע וממזרח למערב חד שיעורא הוי, שנראה מכאן שלפי רז"ל הארץ אינה באמצע הרקיע, שאילו היתה באמצע ממזרח למערב היה כפלים ממה שיש מן הארץ עד הרקיע, לפי שאין זה כלום, והטעם הוא שכאשר אמרו רז"ל ממזרח למערב אינו ר"ל ממזרח הרקיע למערב הרקיע, אלא מן הארץ עד הרקיע לצד מזרח ומן הארץ עד הרקיע לצד מערב, והראיה הברורה והמכרחת לזה הוא מ"ש במסכת תמיד פרק ד' עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב א"ל מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב, אמרו לו ממזרח למערב, תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלים בה, חמה במעריב הכל מסתכלים בה, חמה באמצע הרקיע אין הכל מסתכלים בה, וחכמים אומרים זה וזה שוים כאחד וכו', אלא מאי-טעמא חמה באמצע הרקיע אין הכל מסתכלים בה, משום דקאי להדיא ע"כ והוא פשוט. ואמנם לפי שהביאו שם פסוק כרחוק מזרח ממערב, אם נפשך לומר שהכתוב הוא כפשוטו, ופירושו ממזרח הרקיע עד מערב הרקיע, אמור שלגבי הבינוניים צריך חסד גדול מהקב"ה להרחיק מהם פשעיהם, אבל לגבי יראי ה' אין צריך חסד כ"כ גדול להטיב להם, שהרי יש להם כמה מעשים טובים, וזהו כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו, כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשענו. וכבר הראה לנו הנסיון בדורות הללו שהאמת הוא שגלגל קבוע ומזל חוזר כדברי רז"ל, ועוד שנינו בתורת-כהנים פרק ח' הנפש להביא את הסירני, יכול תהא מטמא באהל כדברי רבי חנינא, ת"ל את. והנה דע כי הסירני הזה הסכימו חכמי א"ה שלא היה ולא נברא אלא למשל היה מן המשוררים היוונים הבודים דברי שקר כידוע, ולכן אמרו לי מן פילוסופי עמנו שרז"ל נמשכו אחרי היוונים וטעו בזה, לפי שכל חכמי הטבע חפשו ולא מצאוהו, אמנם אחרי כמה מאות מהשנים, בשנה שעברה אנשי מלך צרפת בלכתם בים מצאו בריה אחת בים והיו פגיה וכל גופה דומה לאדם חוץ מידיה וראו הדבר הזה כל המלחים וכתבו ושלחו אל כל גלילות איברו"פה סיפור הדבר הזה אשר ראו כנהוג בכל שבוע, ונתאמתו דברי רז"ל ולמען תבין ותשכיל כי כל מה שאמרו רז"ל האמת אתם הט אזנך ושמע דברי. תנן בראש-השנה מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב, אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם, וכשבאו ליבנה קבלן רבן-גמליאל, ובגמרא תניא אמר-להם רבן-גמליאל לחכמים, כך מקובלני מבית אבי אבא, פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה, ופירש רש"י ראינוהו שחרית במזרח הישנה וערבית החדשה ועדי שקר הם, דק"ל כ"ד שעי מיכסי סיהרא, ובתוספות כתבו שבירושלמי משמע כך, דקאמר ר' שמלאי טעמא דרבי יוחנן בן נורי כל חדש שנראה קודם שש שעות אינו בעין לראות הישן, נראה ישן שחרית לא נראה חדש בין הערבים, חדש בין הערבים לא נראה ישן שחרית, אמר ר' חייא בר אבא ולמה קבלן רבן-גמליאל, שכן מסורת היה מאבותינו פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה, ותימה מי פליג המסורת מאבותינו דר"ג על הא דאמרי בפרק-קמא כ"ד שעי מכסי סיהרא, למאי נפקא מינה לאכחושי סהדי, ושמא יש לחלק בשעות, דיש שעות קטנות ביום כגון בתקופת טבת ויש שעות בינוניות כגון בימי ניסן ותשרי, ויש בגדולות כגון בתקופת תמוז, ואי בקטנות או בבנוניות מכסי סיהרא לבני ארץ-ישראל תמני סרי מעתיקא ושית מחדתא מן הגדולות, פעמים מכסי כגון דבא בארוכה, פעמים דלא מכסי כגון דבא בקצרה עכ״ל. ומדבריהם אתה למד שעדות שקבל ר"ג לא היה במולד תשרי אלא בשאר חדשים, שהרי בכל חדש היו יוצאים העדים ומקדשים אותו, ומה שגזר ר"ג על ר"י שיבא אצלו ביה"כ שחל להיות בחשבונו היה על עדות ראינוהו בזמנו ובליל עבורו לא נראה, וכתבתי זה לפי שלפי מה שאכתוב לקמן יותר מרווח אצלי לומר שנהיה זה בשאר חדשים. והר"ז הלוי בספר המאור כתב ז"ל יש מחכמי המזלות שמוציאים לעז על ר"ג לומר שלא היה יודע בחכמת המזלות כלום, לפי שקבל העדים הללו שאמרו דבר שאינו, לפי שאי אפשר לעולם שיראו את הישנה שחרית במזרח ויהיו רואים את החדשה בו ביום במערב וכו', ויש סומכים דברי המשנה בטעם הארוכה והקצרה, והם סומכים בזה על תלמוד ירושלמי, א"ר חייא בר אבא מפני מה קבלם רבן-גמליאל, שמסורת בידו מאבותיו פעמים מהלך בקצרה ופעמים בארוכה, ואני מפני שראיתי בעלי החכמה הזאת מרחיקים הדבר הזה מהיות הישנה והחדשה בו ביום, חזרתי לבקש דרך אחרת בדברי התלמוד שלנו, שיהיו דברי חכמים קיימים וע"כ נראה לי דמתניתין טעמא לחוד וטעמא דר"ג במשנתו כדאמרינן בעלמא כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה, וכההיא דא"ר נחמן בפרק חזקת הבתים, נהי דאתכחוש באכילתה, באבהתא מי מתכחוש, אף כאן י״ל כיון שאין לנו שום עדות תלויה בראיית הישנה אלא בראיית החדשה שאנו מקדשים אותה עפ"י ראית העדים, הויא לה עדות החדשה מילתא דרמיא עליהו דסהדי ויהבי בה דעתייהו וסמכי ביה עלייהו ועדות הישנה כיון דמילתא דלא רמיא עלייהו, היא אמרינן כוכיתא בעלמא הוא דחזו ולא כוונו בה עדותם יפה, ואין זו וכו' וברייתא דתניא א"ל ר"ג לחכמים וכו' לאו לפרושה למתניתין איתניא אלא מילתא באנפי נפשה היא והוא וכו' עכ"ל. והרמב"ם בפירושו כתב ז"ל ושמא תחשוב באמרם ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב, מה שחושבים הטפשים שהאמינם בשני דברים והיה אצל ר"ג אפשר שיראה הירח במזרח קודם הנץ החמה ובו ביום שיראה בעצמו במערב אחר שקיעת החמה, זהו מן הנמנע בתכלית המניעות, לא יתחייב בשום פנים ואין מאמין זה אלא עם הארץ טפש בתכלית הטפשות לא ירגיש מן הגלגל אלא כמו שירגיש השור והחמור, וכל מה שנפל בדמיונם מזה, הוא אמרם בתלמוד אמר להם ר"ג לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא, פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה, וענין זה המאמר וכו', ור"ג לפי שדקדק זה הענין ידע שאפשר שיראה באותה הלילה וקבל דבריהם באמרם ראינוהו ערבית במערב ולא השגיח לאמרם שחרית במזרח, כי התורה לא הטריחה אותנו לשאול העדויות על ראייתו שחרית ולא היתה אמונתו שכזבו אבל האמין שנראה להם דבר בדמות ירח ולא היה כן, כי מן הנמנע ראייתו בבקרו של אותו היום, ולפעמים יצטייר באויר צורת ירח כמו שאמרנו, והם זכרו זה בתלמוד ואמרו פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית הלבנה בכ"ז לחדש וכאשר קבל ר"ג עדותם שנראה ערבית הרחיקו חכמים זה הדבר לפי שלא היה בין הראיה ובין הקבוץ זמן הראיה, לפי חשבונם הגדול והוא הודיעם העיקר ואמר פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה, וכן יפרש מי שיבין וישכיל ויש לו הכרה אנושית עכ"ל. והרוצה לעמוד על עיקרן של דברים מפני מה הוא נמנע לפי דברי החכמים הללו שתראה הלבנה החדשה בערב והישנה בבקר, יעיין ספר יסוד עולם כי שם האריך המחבר על זה, ומה שיקשה בין להר"ז בין להרמב"ם בין לבעל יסוד עולם, הוא שזהו בברור נגד הירושלמי אבל כיון שחשבו זה לנמנע וראו בגמרתנו דכ"ד שעי מיכסי סיהרא, למאי נפקא מנה לאכחושי סהדי, לא חשו לירושלמי. אמנם החכמה האנושית לא תבא לידי ידיעת חלק מחלק מחכמת רז״ל המקובלת אלא אחר המאות והאלף מהשנים, וכמו שקרה בגלגל קבוע ומזל חוזר שכל חכמי א"ה היו סוברים להפך ואח"כ הנסיון הוכיח שהאמת עם רז"ל אירע ג"כ כאן, אין ספק שר יוחנן בן נורי היה סובר כסברת הרמב"ם והר"ז הלוי ובעל יסוד עולם וכל חכמי המזלות שבדורות שעברו וכמ"ש בירושלמי והוא דבר הנוהג כמעט בכל החדשים, ולכן אמרו בגמרא למאי נפקא מנה, לאכחושי סהדי, אבל לפעמים רחוקות אינו נמנע שלא יהיה כן והוא מסורת אבותיו דר"ג, ואתה קורא ספרי זה הט אזנך ושמע דברי. כאשר נגלו לנו המדינות הרחוקות הנקראות בשם אמיריקה, לפי שהאיש אשר מצא אותם היה אמירי"קו ויספוצ"יו מעיר פיורי"נצה העיד האיש הזה שראה איזה פעמים במדינות ההם הלבנה החדשה ערבית והישנה שחרית הקודם, ועל פי דברו זה עיינו חכמי התוכנים של דורות הללו בדבר זה, ותוכן א' גדול שמו ביניהם נקרא יי"ואן קיפלי"רו העיד בספריו שבעיר סיבולי"אה בספרד ביום י"ג מרצו אלף תקנ"ג למנינם והוא השי"ג למניננו נראית הלבנה ביום המולד ואורה היה אחד ממאה ותשעה חלקים מרוחב הלבנה, ועל זה ועל כיוצא בזה עיינו גדולי חכמי התוכנים והעלו בודאי שאפשר שתראה הישנה שחרית והחדשה ערבית, וכן העלו ייו"אן קיפלי"רו הנזכר אירס"מו ריינו"דו גסי"נדו בספר הנקרא בלשונם מיטיאורולוגיאה איפי"קורי במאמר המדבר בעליית ושקיעת הכוכבים, ואני הצעיר באשר קראתי הדברים הללו עיינתי בחכמת התכונה ומצאתי ראיתי שזה דבר קשה שיהיה בירושלם, אבל אינו נמנע ובפרט בשאר החדשים אף על פי שהרב בעל יסוד עולם ביאר אותה המשנה בחדש תשרי, שהרי בכל החדשים היו העדים יוצאים מפני הקרבן, וזה מצד הטעמים שכתבו התוכנים הנז בספריהם ומטעמים אחרים בנויים על חכמת האיצטגנינות, אין להעלותם כאן, אבל לא סמכתי על דעתי והנה נמצאו בעיר בולוניי"אה כמה חכמי א"ה בקיאים בחכמת התכונה וחברו בה ספרים וכתבתי לכל א' מהם שיאמרו לי דעתם בדבר הזה אם בירושלם אפשר שתראה הלבנה הישנה שחרית והחדשה ערבית, ושם שני התוכנים האלה הוא הא פלמי"ניו מיזאו"אקה והשני איבסט"אקיו מאנפי"רידי וכל אחד מהם השיב לי שבודאי אפשר שתראה, והתוכן השני עשה פסק ארוך והביא ראיות על זה, אז אמרתי על עצמי ברוך פוקח עורים וברוך שבחר בהם ובמשנתם אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה אלהיו:
ומעתה ק"ו הדברים, ומה אם בדבר שהרמב"ם וכל חכמי התכונה חשבו שהוא נמנע, עד שהרמב"ם כתב שהאומר כן הוא טפש בתכלית הטפשות ואינו מרגיש מן הגלגל אלא כמו שמרגיש השור והחמור, נמצא אחר אלף שנים ועוד, שהאמת עם חז"ל מה שנראה לשכלי ושכלך שהוא נמנע לא כ"ש שבודאי טועים אנחנו, ומה אם בחכמה למודית ותכונה שכמעט כל דבריהם בנויים על מופתים ודאים כך, בפילוסופיאה שאין בה מופתים ודאים לא כ"ש, שכבר ידעת שמופתיהם הם בנויים על הקדמות בדויות משכלם, ומה אם בדבר שאפשר לבאר דברי רז"ל מסכימים עם התוכנים כך, בדבר שא"א לבאר דברי רז"ל שלא ינגדו לפילוסופיאה עאכ"ו, לכן אין לזוז מקבלתם כלל: