אמונת חכמים/פרק רביעי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · אמונת חכמים · פרק רביעי· >>

אתה עתה ברוך ד' מן המאמינים בני מאמינים, ומודה אתה בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ ובדברי רבותינו, ומודה אתה שהם אמת ודבריהם אמת, כי כבר באה הקבלה האמתית את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי-חכמים, ועל-זה ביאר הרב הכולל כמהר"ר דוד פנצי ראש ישיבת מנטובא, מה שכתוב בדברי הימים על אסא וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים, וביארו על דרך שאמרו רז"ל מפני מה נענש אסא, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, אם-כן בחוליו היה לו לשוב מעונו זה, ולדרוש את ה' תירא, לרבות תלמידי-חכמים והוא לא כן עשה וגם בחוליו לא דרש א"ת ה', אבל אתה לא כן כי מכבד חז"ל אתה וירא אותם יראת הרוממות דוקא, ואם שכלך שט בים הפילוסופי"אה לא גבה לבך לעלות על במתי עב בחכמה אנושית המסופקת אפילו אצל בעליה, לכן נשא ונתן יחד כי מתוך הויכוח יתברר האמת, ובזאת נאות יחד שכשם שכל התחלות החכמות צריך שתהיינה בלתי מנגדות אל מה שנגלה לנו מצד חושינו, ככה צריך שלא ינגדו אל מה שאמרה התורה ואל מ"ש רז"ל שאמתת דבריהם ברורה לנו כמוחשות, שאם לא כן אינם התחלת חכמה אלא טפשות וסכלות ומינות, וכשם שאי-אפשר לנו לכחש המוחש הגם שנראה לנו בלתי אפשר ונעלמה ממנו סיבתו, כההפך אבן השואבת הברזל אל הקוטב, ולא עוד אלא שצד א' מתהפך לקוטב צפוני וצדו אחד לקוטב דרומי וכשיגע הברזל באבן השואבת כדי שיקנה גם הוא איכותו וסגולתו הן לשאוב הברזל הן להתהפך צדו אחד לדרום וצידו א' לצפון, יקנה הברזל סגולתו לשאוב ברזל אחר, אבל לענין להתהפך לקוטב יקנה סגולת נגדיית והפך האבן הנותנת לו סגולתה, כי אם נגע הברזל בקוטב דרומי של האבן, יקנה סגולה להתהפך לצפון ואם יגע בקוטב צפוני יהפך לדרום, ולא עוד אלא שכאשר נקח מחט או ברזל שכבר הגיעו אותו באבן השואבת וראשו א' הופך לצפון וראשו א' לדרום כמו שיש למלחים בים, ונסמוך קוטב הצפוני של אבן השואבת אל המחט, ירוץ אליו צד הצפוני של המחט ויברח ממנו צד הדרומי, וכאשר נגע אותו הקוטב הצפוני של האבן בברזל ונסמוך אותו הברזל אל המחט של המלחים, ירוץ אליו צד הדרומי ויברח ממנו צד הצפוני, והוא פלא ונראה נמנע, שהרי אין הדבר נותן מה שאין בו, אבל כיון שהחוש יורה ע"ז אין לפקפק בו, ואין לפקפק ג"כ שמי הים שש שעות מתרבים ושש שעות מתמעטים, הגם שנלאו חכמי אומות-העולם לתת טעם לזה ושאר דברים רבים כאלו, ככה לא נוכל לכחש מה שאמרה תורה ואמרו רז"ל בקבלתם, אעפ"י שלא יוכל שכלנו הקצר לדעת סיבתו ובפרט בדבר הנוגע למעשה המצות לנשמה לשכר ולעונש גן עדן וגיהינם מלאכים ושדים, אין לנו לזוז מקבלתם כלל וכלל, וע"כ כתב הרשב"א בתשובה סי"ט ז"ל אבל כשהוא מגיע אצל חכמי ישראל יפרש המקראות כצורתם, ואעפ"י שהחכמה הפילוסופית סותרת אותם כענין תחיית המתים שאין הכתובים מוכרחים בו הכרח נחתך ויש לפרש כל המקראות בדרך משל כדרך המקראות שבאו יותר מבוארים בענין מתי יחזקאל, אלא שהכריחם הכרח הקבלה המפורסמת באומה ובמקום הזה יורה שהקבלה תבטל החקירה הפילוסופית ואז תהיה לנו הודאה ממנו שאין משגיחין בחקירה נגד הקבלה, לפי שחכמת ה' למעלה מחקירתינו, וככה יקרה לו מן הדין בכל דבר שיש קבלה ביד הזקנים, ולא עוד אלא שאף מצד החקירה אין לנו לבטל דבר שחקירת חכם מהחכמים מחייב בטולו אם יש בידינו קבלה על קיומו, ולמה נסמוך על חקירת החכם ההוא, ואולי חקירתו כוזבת מחמת מיעוט ידיעתו בענין ההוא, ואולי אם יעמוד חכם ממנו יגלה סתירת דיבורו וקיום מה שסתר, וכמו שקרה וכו' עיין כל התשובה ההיא כי שם האריך להוכיח שקבלה היא ביד חכמי ישראל שתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב כפשוטו, ובס"י ת"ח בפתרון החלומות של בר הדיא כתב ז"ל וגם חכמי הפילוסופים אינם יכולים לתת טעם לסגולות הנראות לעין כל בעשבים ובאבנים כאבן השואבת הברזל, והברזל ישוטט על פני המים ולא ינוח עד שיהיו פניו אל הסדן היש מגיד טעם בזה בכל חכמיהם ואומר פתרון החלומות כאחד מהם ובסי תי״ג האריך על ענין הכישופים ע"ש: עוד נאות יחד, שאם ידוע בברור שהדבר הוא נגד דבריהם אם יובנו כפשוטן, יש לנו לעשות כל מאמצי כחנו כדי לתרץ דבריהם מסכימים אל האמת וכמו שעשה הר"ז הלוי בספר המאור על הסוגיא דר"ה והרב בעל יסוד עולם פירש אותה הסוגיא באופן יותר נאות לחכמת האצטגנינות, וכן עשו באותה ששנינו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב, ועיין מה שאכתוב לקמן ע"ז בפרק הבא וייטב לבך, ואם לא נוכל או לא נדע לתקן דבריהם באופן שיהיו מסכימים אל האמת עכ"ז לא נחלוק עליהם במעשה, כי כדעתינו ידעו גם הם, ועל כן כתב הרב בעל תי"ט במסכת כלאים פרק ה' ז"ל ואם הוקשה לו משנתינו לא מפני זה יכחיש מה שנראה לעינים, ואפילו דברי חכמי המדות לא היה לו להכחיש כי כל דבריהם בנויים על מופתים חזקים אשר א"א לסתרם בשום פנים שאין מופתיהם כמופתי הפילוסופים הטבעיים, הלא תראה התוספות פרק-קמא דערובין כתבו על הא דאיתא התם כל שיש בהקפו שלשה טפחים, יש בו רוחב טפח, וקשיא דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדות, ומאי קשיא מחכמי המדות לחכמי הגמרא, והיה להם לדחות דברי חכמי המדות מפני חכמי הגמרא כמו שעשה הר"ש דאמר ליתא להאי כללא אבל הם ראו שדברי חכמי המדות הם אמתיים שא"א לדחותם בשום פנים, והנה זהו כמו בשאר מקומות שהקשו התוספות ותמהו בדבר מן הדברים והניחו בקושיא או בתימה, ולא מפני כן נזוז מדברי הגמרא, ונתלה הדבר בחסרון ידיעתינו מלתרץ עכ"ל: עוד נאות יחד, שבכל מקום שמצינו מחלוקת בדבריהם, כל אחד ממנו יוכל לבחור הסברא שתישר בעיניו כל עוד שבפי לא נפסקה ההלכה, וכן מצינו הרבה פעמים בגמרא, הוא דאמר כי האי תנא וכו' וע"ז שמעתי פירוש נחמד מכמהר"ר משה זכות ע"פ יבושו זדים כי שקר עותוני אני אשיח בפיקודיך, שנחלקו בחגיגה על מה שכתוב מעוות לא יוכל לתקון, דגרסינן התם רבי שמעון בן מנסיא אומר וכו' אבל הבא על אשת איש ואסרה על בעלה נטרד מן העולם והלך לו, ר"ש בן יוחאי אומר וכו' ואיזה זה ת"ח הפורש מן התורה, והנה דואג ואחיתופל היו סוברים שדוד בא על אשת איש גמורה והיה מעוות לא יוכל לתקון, ועוד היו משתדלים להפרישו מן התורה, שכשהיה עוסק בנגעים ואהלות (כפי הרב בעל זרע ברך לכפר על עון בת שבע שכבר אמרו רז"ל שהבא על העריות נדון בנגעים ובעסק אהלות לכפר על מיתת אוריה) היו אומרים דוד הבא על א"א מיתתו במה, וע"כ אמר יבושו זדים כי שקר עותוני, שהרי בת שבע מגורשת היתה, ואמנם אני אשתדל שלא אהי' ת"ח הפורש מן התורה ולכן אני אשיח בפקודיך: