איכה רבה ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · איכה רבה · ה

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ה[עריכה]

איכה רבה פרשה ה פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב

איכה רבה · ה · א · >>


א. [עריכה]

"זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ"
ר' יצחק פתח: (משלי ל, לא): "זרזיר מתנים או תיש". אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: בנוהג שבעולם, אדם מגדל שני זרזרין בתוך ביתו, אחד גדול ואחד קטן, כובש את הגדול לפני הקטן, בשביל לחוס על ממונו. אנו שלך ואומות העולם שלך; מפני מה אין אתה חס על אומתך, אלא מניחה בין האומות? "ומלך אלקום עמו" (שם).

אמר רבי ברכיה: אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, הכתבת לנו בתורתך: (דברים, כה): "זכור את אשר עשה לך עמלק" - לי עשה ולך לא עשה? לא החריב את מקדשך? "זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ"!

אמר רבי יצחק: אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: שכחה מצויה בנו, אבל אין שכחה מצויה בך, ואין שכחה לפניך. לפיכך את "זְכֹר": (תהלים, קלז): "זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה".

רבי אבא בר כהנא אמר: פגרו פגרו. ור' לוי אמר: פנון פנון. מאן דאמר "פגרו פגרו" - הדא הוא דכתיב: (ירמיה נא, נח): "חומות בבל הרחבה ערער תתערער". מאן דאמר "פנון פנון" - הדא הוא דכתיב: "עד היסוד בה" - אפילו יסודותיה מטון.


"הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ"
ר' יודן אמר: הבטה מקרוב וראייה מרחוק. הבטה מקרוב, שנאמר: (מלכים א, יט): "ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים"; וראייה מרחוק שנאמר: (בראשית כ"ב) וירא את המקום מרחוק.

ר' פנחס אומר: הבטה מרחוק, שנאמר: (תהלים, פ): "הבט משמים וראה"; וראייה מקרוב, שנאמר: (בראשית, לב): "וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו".

<< · איכה רבה · ה · ב · >>


ב. [עריכה]

"נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים"

באיזו הפכה? (דברים כט, כב): "כמהפכת סדום".

ירמיה קורא אותה: "נַחֲלָתֵנוּ".
ישעיה קורא אותה: (ישעיה, סד): "בית קדשנו ותפארתנו".
בא אסף ואמר: לא נחלתנו היא, ולא בית קדשנו ותפארתנו היא, אלא– באו גוים לתוך שלך. הדא הוא דכתיב: (תהלים, עט): "אלהים! באו גוים בנחלתך, טמאו את היכל קדשך, שמו את ירושלים לעיים":

<< · איכה רבה · ה · ג · >>


ג. [עריכה]

"יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב"

ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם בכיתם ואמרתם לפני, "יתומים היינו ואין אב"; חייכם! אף הגואל שאני עתיד להעמיד מכם במדי, לא יהיה לו אב ואם. הדא הוא דכתיב: (אסתר, ב): "ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו. כי אין לה אב ואם".

<< · איכה רבה · ה · ד · >>


ד. [עריכה]

"מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ"

פעם אחת עלו המציקים ונטלו פיתן ויינן ושמנן ומימיהן, חזרו ומכרו אותם להם. אמרו: אוי לנו שנתקיים בנו הפסוק הזה: "מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו".

<< · איכה רבה · ה · ה · >>


ה. [עריכה]

"עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ"
אדריאנוס שחיק עצמות פקיד ואמר: אי דאתינן משכחנן שערא ביהודאי, ארימון ראשיה מיניה. הדא הוא דכתיב: "על צוארנו נרדפנו".
דבר אחר: "על צוארנו נרדפנו" - על שבגדנו בצווארנו ביום צרה.

"יָגַעְנוּ לא וְלֹא הוּנַח לָנוּ"
נבוכדנצר שחיק עצמות צוה לנובזראדן ואמר ליה: אלההון דאינון מקבל בעלי תשובה הוא, וידו פשוטה לקבל שבים. כיון דאת כביש להון, לא תשבקינן דיצלון. דלא יעבדון תיובתא ואלההון ירחם עליהון. וההוא גברא נחית בשחור אפין. אלא לא תהי מפלי עליהון. כיון דכבש יתהון כד הוה קאים חד מנהון, הוה נסיב ליה ומפסל ליה איברים איברים. טריף ליה קומיהון ואינון מהלכין בעל כרחיהון שלא בטובתהון. אמר רבי יהושע בן לוי: נבוזראדן הוא אריוך. ולמה נקרא שמו אריוך? שהיה נוהם על השביה כאריה, עד שהגיעו לפרת. כיון שהגיעו לפרת, אמרו להון: לחילותא, שבקינון דניחון די מן כדון לית אלההון חוזר עליהון. הדא הוא דכתיב: (תהלים, קלז): "על נהרות בבל שם ישבנו, גם בכינו"- עד לשם לא ישבנו:

<< · איכה רבה · ה · ו · >>


ו. [עריכה]

"מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם"
מה היו עשרת השבטים עושין? היו משלחין שמן למצרים, ומביאין תבואה ומשלחין לאשור. שאם יבאו שונאים יהיו כדי לסייען. הדא הוא דכתיב: (הושע, יב): "וברית עם אשור יכרותו ושמן למצרים יובל":

<< · איכה רבה · ה · ז · >>


ז. [עריכה]

"אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם"

אמר להון הקדוש ברוך הוא: בדידכון קיימין.
דבר אחר: אמרו להון: קיימין בדילנא.

<< · איכה רבה · ה · ח · >>


ח. [עריכה]

"עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ"– אלו מצרים.
"פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם"– אילולי משה;

דבר אחר:
"עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ"– אלו ארבע מלכיות.
"פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם"– אילולי הקדוש ברוך הוא:

<< · איכה רבה · ה · ט · >>


ט. [עריכה]

"בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ"
אמר רבי שמעון בן גמליאל: הראשונים, על ידי שהריחו מקצת צרתן של ארבע מלכיות– קצרה רוחן.
אבותינו כתיב בהון: (במדבר, כא): "ותקצר נפש העם בדרך".
דניאל אמר: (דניאל, ז): "אתכרית רוחי אנה".
ישעיה אמר: (ישעיה, כא): "על כן מלאו מתני חלחלה".
ירמיה אמר: "בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ".

אנו, שנתונים בתוך ארבע מלכיות– על אחת כמה וכמה:

<< · איכה רבה · ה · י · >>


י. [עריכה]

"עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ"
תרין אמוראין: חד אמר כאילין כמריאתא, וחד אמר כתנור שלא הוסק כל צרכו:

<< · איכה רבה · ה · יא · >>


יא. [עריכה]

נשים בציון ענו נבוזראדן צוה לחיילותיו אמר להם אלההון של אלו שונא זמה הוא. הזהרו אל תגעו באשת איש. כיון ששמעו נשייא הויין אתיין ואמרן לגבר: מן דילנא אנן אכלן, ומן דילנא אנן מתכסים, אלא בלבד דיתקריא שמך עלן. הדא הוא דכתיב: (שם ד') והחזיקו שבע נשים באיש אחד וגו' בר מתלת נשים שנתעצלו ולא עשו כן, ונתענו. לכך נאמר: נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה "בתלת" כתיב.

<< · איכה רבה · ה · יב · >>


יב. [עריכה]

שרים בידם נתלו הוה אפוטרופא עלל לקרתא, והוה נסיב טבי דקרתא ותלי להון. בני אנש סבין הוון אתיין ומפייסין ליה עליהון, ולא הוה מקבל מינייהו. לכך נאמר: שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו:

<< · איכה רבה · ה · יג · >>


יג. [עריכה]

בחורים טחון נשאו את מוצא שלא היה רחיים בבבל. וכשעלה נבוכדנצר הטעינן רחיים והורידן הדא הוא דכתיב: (שם מ"ג) למענכם שלחתי בבלה והורדתי בריחים כלם "ברחים" כתיב. דבר אחר: בחורים טחון נשאו לשון נקיה הוא. כמה דאת אמר: (שופטים ט"ז) ויהי טוחן בבית האסורים ונערים בעץ כשלו - אמר רבי יהושע בן לוי שלש מאות תינוקות נמצאו חרוזים בשוכה אחת:

<< · איכה רבה · ה · יד · >>


יד. [עריכה]

זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם אמר רבי אבא בר' ירמיה: מזמריהון שבתו.

<< · איכה רבה · ה · טו · >>


טו. [עריכה]

שבת משוש לבנו אמר רב חסדא: בראשונה כשהיתה אימת סנהדרין על ישראל, לא היו אומרין דבר נבלה בשיר. אבל משבטלו הסנהדרין. היו אומרים דברי נבלה בשיר. אמר רבי יוסי בר' אבין בשם ר' חסדא: בראשונה כשהיתה צרה באה על ישראל, היו פוסקים כנגדה שמחה. משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות. שנאמר: (ישעיה כ"ד) בשיר לא ישתו יין. משפסקו אלו ואלו, שבת משוש לבנו, נהפך לאבל מחולנו.

<< · איכה רבה · ה · טז · >>


טז. [עריכה]

נפלה עטרת ראשנו ר' ירמיה דשבשב נטל עטרת זית וקשרה בראשו. שמע שמואל ואמר: והא ניחא ליה דאיתרים רישיה ולא עביד כן! הות: (קהלת י) כשגגה שיוצא מלפני השליט. וכן הוה ליה. לכך נאמר: נפלה עטרת ראשנו, אוי נא לנו כי חטאנו:

<< · איכה רבה · ה · יז · >>


יז. [עריכה]

על זה היה דוה לבנו ר' שמלאי אמר: צער גדול נתן הקדוש ברוך הוא לאשה הזאת, מאחר שמשמרת ימי נדתה חוזרת ומשמרת ימי זיבתה. ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: האשה הזאת על ידי שפירשה מביתה ב' או ג' ימים, קורא אותה התורה דוה. הדא הוא דכתיב: (ויקרא ט"ו) והדוה בנדתה אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית מקדשנו כמה ימים וכמה שנים, על אחת כמה וכמה שנקרא דווין! לכך נאמר: על זה היה דוה לבנו. למה? על אלה חשכו עינינו:

<< · איכה רבה · ה · יח · >>


יח. [עריכה]

על הר ציון ששמם וכבר היה רבן גמליאל ורבי אליעזר בן עזריה ור' יהושע ורבי עקיבא נכנסין לרומי ושמעו קול המונה של רומי מפוטליילוס עד מאה ועשרים מיל. התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק. אמרו: עקיבא, אנו בוכים ואתה משחק? אמר להם: ואתם למה בכיתם? אמרו לו: לא נבכה, שהגוים עובדים עבודת כוכבים, להוון משתחוים לעצביהון ויושבין בטח ושאנן ושלוה, ובית הדום רגלי אלהינו היה לשריפת אש ומדור לחית השדה, ולא נבכה? אמר להם: לכך אני משחק. אם כן למכעיסיו, ק"ו לעושי רצונו. פעם אחרת היו עולין לירושלים הגיעו לצופים וקרעו בגדיהם. הגיעו להר הבית וראו שועל אחד יוצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הם בוכים ור' עקיבא משחק. אמרו לו עקיבא לעולם אתה מתמה עלינו אנו בוכים ואתה משחק? אמר להם אתם למה אתם בוכים? אמרו לו ולא נבכה? מקום שכתוב בו: (במדבר א') והזר הקרב יומת, והרי שועל יוצא מתוכו?! ועליו נתקיים הפסוק: על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו. אמר להם: אף אני לכך אני משחק. הרי הוא אומר: (ישעיה ח') - ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו. וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני, אלא מה אמר אוריה: (ירמיה כ"ו) כה אמר ה' צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה. ומה אמר זכריה (זכריה ח'): עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובת ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים. וכתיב בתריה: (שם) ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה. אמר הקדוש ברוך הוא: הרי לי שני עדים אלו, ואם קיימים דברי אוריה יהיו קיימין דברי זכריה. ואם יבטלו דברי אוריה יבטלו דברי זכריה. ושמחתי שנתקיימו דברי אוריה. ולבסוף דברי זכריה עתידין להתקיים, ובלשון הזה אמרו לו: עקיבא נחמתנו, תתנחם ברגלי מבשר.

<< · איכה רבה · ה · יט · >>


יט. [עריכה]

אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור וכי יש ישיבה בלא כסא ויש מלך בלא מטרונה?

<< · איכה רבה · ה · כ · >>


כ. [עריכה]

למה לנצח תשכחנו אמר רבי יהושע בר אבין ארבעה דברים אמר ירמיה: מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה. מאיסה וגעילה דכתיב: (ירמיה י"ד) המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך. והושב על ידי משה, דכתיב: (ויקרא כ"ו) לא מאסתים ולא געלתים. עזיבה ושכיחה דכתיב: למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים. והושב ע"י ישעיה, דכתיב: (ישעיה מ"ט) גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך. אמר רבי יהושע בן לוי: ארבעה דברים אמר ירמיה מאיסה וקציפה עזיבה ושכיחה מאיסה הושב על ידי עצמו. דכתיב: (ירמיה ל"א) כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה, גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה'. קציפה הושב על ידי ישעיה, שנאמר: (ישעיה נ"ז) - כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף.

<< · איכה רבה · ה · כא · >>


כא. [עריכה]

השיבנו ה' אליך ונשובה אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע שלך הוא, השיבנו. אמר להם: שלכם הוא. שנאמר (זכריה ב') שובו אלי ואשובה אליכם נאם ה'. אמרה לפניו: רבש"ע שלך הוא, שנאמר (תהלים פ"ה) שובנו אלהי ישענו. לכך נאמר: השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. כאדם הראשון כמאן דאמר (בראשית ג') ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן דבר אחר: חדש ימינו כקדם כמאן דאמר: (מלאכי ג') - וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות כימי עולם, זה משה, דכתיב: (ישעיה ס"ג) - ויזכור ימי עולם משה עמו וכשנים קדמוניות כשנות שלמה. רבי אומר: כימי עולם, כימי נח שנאמר: (שם נ"ד) - כי מי נח זאת לי. וכשנים קדמוניות כשנות הבל שלא היתה עבודת כוכבים עדיין בעולם:

<< · איכה רבה · ה · כב


כב. [עריכה]

"כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד"
אמר רבי שמעון בן לקיש:

אם מאיסה היא– לית סבר,
ואם קציפה היא– אית סבר,

שכל מי שהוא כועס – סופו להתרצות: "כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד – הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ" !

סוף מדרש מגילת איכה

<< · איכה רבה · ה

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.