אור השם/מאמר א/כלל א/פרק כד
בביאור ההקדמה העשרים וארבע, האומרת, שכל מה שהוא בכוח דבר אחד, הוא בעל חומר בהכרח, כי האפשרות הוא בחומר לעולם.
ההקדמה הזאת מבוארת בעצמה עם מה שקדם. וזה, שמה שהוא בכוח דבר אחד, יתחייב שיהיה נושא הכוח, ויישאר עם זה אחד. ואם לא, לא היה הוא דבר אחד. ומה שזה דרכו, הוא החומר שהצורה איננה בכוח להיות דבר אחר. ולזה יתאמת שהאפשרות הוא בחומר לעולם.
ואולם, צריך שנתעורר, כי למה שהאפשרות, אם שייאמר בנושא הנמצא, כאילו תאמר, שחומר הנחושת אפשר שיהיה זַנְגָאר כלי מנחושת, ואם שייאמר בנושא הנעדר, כאילו תאמר, הַזַנְגָאר אפשר שיחול בחומר הנחושת. הנה הכוונה בזאת, האפשרות אשר בנמצא.