אור השם/מאמר א/כלל א/פרק כא
בביאור ההקדמה העשרים ואחת, האומרת, שכל מורכב משני עניינים, הנה אותה ההרכבה היא סיבת מציאותו על מה שהוא עליו בהכרח; ואינו מחויב המציאות לעצמותו, כי מציאותו במציאות חלקיו ובהרכבתם.
הנה, למה שחלקי הדבר זולת כללות הדבר, והדבר בכללו הוא מורכב; הנה אם כן המורכב — למציאותו סיבה. וכבר קדם לנו, שאשר למציאותו סיבה איננו מחויב המציאות. המורכב אם כן איננו מחויב המציאות.