אורחות צדיקים שער השנאה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אורחות צדיקים · שער השנאה · >>

שער ששי

השנאה. במידה הזאת יש בה לאו, דכתיב (ויקרא יט יז): "לא תשנא את אחיך בלבבך", ובזה הוזהרנו להסיר מנפשנו מידת השנאה. והיא מידה הגורמת עוונות הרבה, כמו לשון הרע. כי השונא את חברו מספר לעולם בשנאתו וקובל עליו, ותמיד דורש רעה עליו ושמח לאידו; וגורמת נזיקין, שיזיק לו כשיוכל להזיק לו, ונוקם ונוטר עליו, ולא ירחם עליו אפילו הוא דחוק מאוד. ומחמת השנאה יגנה במעשיו הטובים, וישניאם בעיניו ובעיני אחרים; ומונע טוב מבעליו, ולא יודה לו על האמת. ואם חייב הוא לו הוא נוגשו.

[מיני השנאה][עריכה]

"שער השנאה" בדפוס הראשון של הספר בעברית שיצא לאור בפראג, שמ"א (1581). לחץ על הצילום לקריאה.

יש כמה מיני שנאה: יש שונא חברו עבור שהזיק לו בממונו, או שהכהו, או עבור שביישהו, או שהוציא עליו שם רע. על אלו וכיוצא בהן – לא ישנא חברו וישתוק, כמו שנאמר ברשעים (שמואל ב יג כב): "ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב, כי שנא אבשלום את אמנון". אלא מצווה להודיעו ולומר לו: למה עשית לי כך וכך? שנאמר (ויקרא שם): "הוכח תוכיח את עמיתך". ואם חזר ובקש למחול לו – צריך למחול לו, ולא יהיה המוחל אכזרי. ואף אם לא יבקש ממנו למחול לו – לא ישנאהו; אלא יתנהג עמו באהבה, ולבסוף יבוא לידי כן שיתקן לו מה שעיוות.

יש רעה ממנה והיא שנאת חינם, והיא החריבה בית שני (יומא ט ב). ושנאה מחמת קנאה היא רעה ממנה. וראוי לאדם לייסר את נפשו להתרחק מהן.

ויש שונא חברו עבור שאינו גומל לו חסד, או שאינו נותן לו מתנה כפי חפצו, או שאינו מלוה לו בשעת דחקו – כל זה ראוי לאדם להתרחק מכיוצא בזה. אך יקבל מאהבה כל מה שיגזור לו הבורא ברוך הוא, ולא יבטח באדם. ויחשוב: אילו הייתי זוכה מאת המקום ברוך הוא – היה נותן לי זולת מתנת בשר ודם והלוואתם. ואם הוא עומד בעני ובדוחק, או שהוא חולה ומיוסר בייסורין – יחשוב אשר הבורא לטובתו גזר עליו כל זה לקבל מאהבה. ואין ספק: בעשותו זה, אז תסתלק מלבו כל שנאה. וזה יסוד גדול ועמוד חזק לתורה ולמצוות, לקבל מאהבה כל דבר, ולהנהיג עצמו בזה, ולומר על כל פגעיו "גם זו לטובה". ומתכוון כן בלבו, ושמח במשפט הבורא יתברך – ינצל משנאה ואיבה וקנאה. וגם אומן שונא בני אומנותו – הכל הבל ורעה רבה, כי יחשוב: כל אדם לא יוכל להרוויח יותר ממה שגזר עליו הבורא.

והרעה שבמיני השנאה והקשה שבהן: כגון בני אדם השונאים מוכיחיהם, והמייסרין אותם להורותם הדרך הישרה, כעניין שנאמר (עמוס ה י): "שנאו בשער מוכיח". ויש שנאה רעה ממנה, כגון בני אדם השונאים עושי טובה ורודפי צדק, כעניין שנאמר (תהלים לח כא): "ישטנוני תחת רדפי טוב". וההולכים בדרך זה הם שונאים את השם, כי הם שונאים את אוהביו, והם שונאים התורה והמצוות, אחרי שהם גועלים ומואסים ושונאים המקיימים אותה.

[עצות][עריכה]

אמר החכם: אם תרצה שישנאך חברך – תבקרהו תמיד. ואם תרצה שיאהבך – בקרהו לעתים רחוקות. ועל זה נאמר (משלי כה יז): "הקר רגלך מבית רעך, פן ישבעך ושנאך".

וצריך שתדע כי מי שישנא בני אדם – גם הם ישנאוהו. והמגביר השנאה בלבו – הוא מביא על עצמו רעה. וכשיש אהבה שלא לשם שמים – תשוב לשנאה גדולה וקנאה, כמו שנאמר באמנון (שמואל ב יג טו): "וישנאה אמנון שנאה גדולה".

אל תאמין בעצת השונא והאויב, שנאמר (משלי יז ו): "ונעתרות נשיקות שונא". ודע כי הרבה בני אדם מראים את האהבה בדבריהם, ואפשר שהם שונאים גמורים בלבבם, וצריך שלא תאמין בהם, כמו שנאמר (שם כו כד): "בשפתיו ינכר שונא, ובקרבו ישית מרמה". ואף על פי שמחליק לך לשונו ומדבר רכות – אל תטה לבך אליו, כמו שנאמר (שם פסוק כה): "כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע תועבות בלבו". וזה כמו שהראה יואב לאבנר בן נר (שמואל ב ג כז), ולעמשא בן יתר (שם כ ט י) השלום והאהבה, עד שהרגם. וכמו ישמעאל עם גדליה בן אחיקם (ירמיהו מא א ב), עד שהרגו.

אמר אחד מן החכמים: הטוב שבכל מה שתחשוב על שונאך – שתשיבהו אל אהבתך אם תוכל.

[שנאה שהיא מצוה][עריכה]

יש שנאה שהיא מצווה, כגון אדם רשע שאינו מקבל תוכחה, שנאמר (משלי ח יג): "יראת יי שנאת רע"; ואומר (תהלים קלט כא-כב): "הלוא משנאיך יי אשנא, ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי". וישנא שקר ודבר כזב. סוף דבר: ישנא כל דבר המרחיק אותו והמונעו מאהבת יוצר הכל, כעניין שנאמר (שם קיט קכח): "כל אורח שקר שנאתי". וזה כלל גדול: שישנא אדם כל דבר שקר. וכל מה שיוסיף שנאה לדרכי השקר – יוסיף אהבה לתורה, כדכתיב (שם קיט קסג): "שקר שנאתי ואתעבה, תורתך אהבתי". ויאהב אמת ושלום, כדכתיב (זכריה ח יט): "והאמת והשלום אהבו".

קישורים חיצוניים[עריכה]

קיצור דרך: OZ06