אבן עזרא על איכה א א
<< | אבן עזרא על איכה • פרק א' • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אֵיכָ֣ה ׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס׃
בדד – שם נופל על זכר ועל נקבה, עם למ"ד ובחסרונו, וכן מלת "בטח".
רבתי, שרתי – מלעיל, להבדיל בין היו"ד הנוסף ובין יודי"ן סימן המדבר, כמו: "אויבתי לדוש"נראה שחסר, וצ"ל "אויבתי לי" (מיכה ז, ח), "אהבתי לדוש" (הושע י, יא). ויקיעורך.. ועמדה מלת "גנובתי יום" (בראשית לא, לט) מלרע, בעבור השתנות הבי"ת.
רבתי בגוים – איננה כראשונה, רק בלשון גדולה, כמו: "ורבי המלך" (ירמיהו מא, א), "על כל רב ביתו" (אסתר א, ח).
ונפתחה למ"ד למס להורות על ה"א הדעת הנעדר. ולא נדגש המ"ם להקל על הלשון.
פירוש הטעמים
לא די שישבה בדד במות בניה אחר היותה רבת עם, עד שהיא כאלמנה שאין לה בעל, והיא נואשת מהיות לה בנים כלל.