משנה ברכות ב
מתוך ויקיטקסט
מסכת ברכות: תוספתא · תלמוד ירושלמי · תלמוד בבלי
<< · משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק שני ("היה קורא") · >>
פרקי מסכת ברכות: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א · משנה ב · משנה ג ·משנה ד ·משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
משנה א
היה קורא בתורה, והגיע זמן המקרא, אם כון לבו, יצא.
ואם לאו, לא יצא.
בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, בפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.
משנה ב
אלו הן בין הפרקים, בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה לשמע, ובין שמע לוהיה אם שמע, בין והיה אם שמע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב.
רבי יהודה אומר, בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק.
אמר רבי יהושע בן קרחה, למה קדמה שמע לוהיה אם שמע, (אלא כדי) שיקבל עליו על מלכות שמים תחלה, ואחר כך יקבל עליו על מצות.
והיה אם שמע לויאמר, שוהיה אם שמע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום (בלבד).
משנה ג
הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא.
רבי יוסי אומר, לא יצא.
קרא ולא דקדק באותיותיה, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא.
הקורא למפרע, לא יצא.
קרא וטעה, יחזר למקום שטעה.
משנה ד
האמנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה.
משנה ה
חתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה.
מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא.
אמרו לו תלמידיו, לא למדתנו, רבנו, שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון.
אמר להם, איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפלו שעה אחת.
משנה ו
רחץ לילה הראשון שמתה אשתו.
אמרו לו תלמידיו, לא למדתנו, רבנו, שאבל אסור לרחץ.
אמר להם, איני כשאר כל אדם, אסטניס אני.
משנה ז
וכשמת טבי עבדו, קבל עליו תנחומין.
אמרו לו תלמידיו, לא למדתנו, רבנו, שאין מקבלין תנחומין על העבדים.
אמר להם, אין טבי עבדי כשאר כל העבדים, כשר היה.
משנה ח
חתן אם רצה לקרות קריאת שמע לילה הראשון, קורא.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הרוצה לטל את השם יטל.
משנה מנוקדת
משנה א
- הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה, וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא:
- אִם כִּוֵּן לִבּוֹ – יָצָא,
- וְאִם לָאו – לֹא יָצָא.
- בַּפְּרָקִים – שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב,
- וּבָאֶמְצַע – שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב;
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בָּאֶמְצַע – שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד;
- בַּפְּרָקִים – שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם.
משנה ב
- אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים:
- בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה,
- בֵּין שְׁנִיָּה לִ"שְׁמַע",
- וּבֵין "שְמַע" לִ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ",
- בֵּין "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" ל"וַיֹּאמֶר",
- בֵּין "וַיֹּאמֶר" לֶ"אֱמֶת וְיַצִּיב".
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בֵּין "וַיֹּאמֶר" לֶ"אֱמֶת וְיַצִּיב" – לֹא יַפְסִיק.
- אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה:
- לָמָּה קָדְמָה "שְמַע" לִ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ"?
- אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה,
- וְאַחַר כַּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת.
- "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" ל"וַיֹּאמֶר"?
- שֶׁ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּילָה,
- "וַיֹּאמֶר" אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַיּוֹם.
משנה ג
- הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ – יָצָא.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא יָצָא.
- קָרָא וְלֹא דִּקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ –
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָצָא;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יָצָא.
- הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ – לֹא יָצָא.
- קָרָא וְטָעָה – יַחֲזֹר לִמְקוֹם1 שֶׁטָּעָה.
- ניקוד אחר:
1 לַמְּקוֹם.
משנה ד
- הָאֻמָּנִין קוֹרִין בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְּרֹאשׁ הַנִּדְבָּךְ,
- מַה שֶּׁאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן בִּתְפִלָּה1.
- ניקוד אחר:
- 1 בַּתְּפִלָּה.
משנה ה
- חָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת,
- אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה.
- מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל
- שֶׁקָּרָא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא.
- אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו:
- לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן?
- אָמַר לָהֶם:
- אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת.
משנה ו
- רָחַץ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ.
- אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו:
- לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ?
- אָמַר לָהֶם:
- אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל אָדָם,
- אִסְטְנִיס אֲנִי.
משנה ז
- וּכְשֶׁמֵּת טָבִי עַבְדּוֹ – קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין.
- אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו:
- לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים?
- אָמַר לָהֶם:
- אֵין טָבִי עַבְדִּי כִּשְׁאָר כָּל הָעֲבָדִים,
- כָּשֵׁר הָיָה.
משנה ח
- חָתָן, אִם רָצָה לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע לַיְלָה הָרִאשׁוֹן – קוֹרֵא.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם – יִטֹּל.
נוסח הרמב"ם
(א) היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון את לבו יצא ואם לאו לא יצא ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם.
(ב) אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה ובין שניה לשמע (דברים ו ד) ובין שמע לוהיה אם שמוע (דברים יא יג) בין והיה אם שמוע לויאמר (במדבר טו לז) בין ויאמר לאמת ויציב רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק אמר רבי יהושע בן קורחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמיים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצוות והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה וויאמר אינו נוהג אלא ביום.
(ג) הקורא את שמע ולא השמיע לאוזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא קרא ולא דיקדק באותותיה רבי יוסי אומר יצא רבי יהודה אומר לא יצא הקורא למפרע לא יצא קרא וטעה יחזור למקום שטעה.
(ד) האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך מה שאינן רשאין לעשות כן בתפילה.
(ה) חתן פטור מקרית שמע בלילה הראשון ועד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה מעשה ברבן גמליאל שנשא וקרא בלילה הראשון שנשא אמרו לו לא לימדתנו שחתן פטור מקרית שמע בלילה הראשון אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמיים אפילו שעה אחת.
(ו) רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו אמרו לו לא לימדתנו שאבל אסור מלרחוץ אמר להם איני כשאר כל אדם אסטניס אני.
(ז) וכשמת טבי עבדו קיבל עליו תנחומין אמרו לו לא לימדתנו שאין מקבלין תנחומין על העבדים אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה.
(ח) חתן אם רצה לקרות את שמע בלילה הראשון קורא רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול.
