משנה ברכות ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מסכת ברכות: תוספתא · תלמוד ירושלמי · תלמוד בבלי


<< · משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק שביעי ("שלשה שאכלו") · >>

פרקי מסכת ברכות: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג ·משנה ד ·משנה ה ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים

פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

שלשה שאכלו כאחד, חיבין לזמן.

אכל דמאי, ומעשר ראשון שנטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהם.

אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהם.

משנה ב[עריכה]

נשים ועבדים וקטנים, אין מזמנין עליהם.

עד כמה מזמנין, עד כזית .

רבי יהודה אומר, עד כביצה.

משנה ג[עריכה]

כיצד מזמנין, בשלשה אומר נברך.

בשלשה והוא, אומר ברכו.

בעשרה, אומר נברך לאלהינו .

בעשרה והוא, אומר ברכו.

אחד עשרה ואחד עשרה רבוא.

במאה אומר, נברך ליי אלהינו.

במאה והוא, אומר ברכו.

באלף, אומר נברך ליי אלהינו אלהי ישראל.

באלף והוא, אומר ברכו.

ברבוא, אומר, נברך ליי אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו.

ברבוא והוא, אומר ברכו.

כענין שהוא מברך, כך עונין אחריו, ברוך יי אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו.

רבי יוסי הגלילי אומר, לפי רב הקהל הן מברכין, שנאמר (תהלים סח) במקהלות ברכו אלהים, יי ממקור ישראל.

אמר רבי עקיבא, מה מצינו בבית הכנסת אחד מרבין ואחד מועטין אומר, ברכו את יי.

רבי ישמעאל אומר, ברכו את יי המברך.

משנה ד[עריכה]

שלשה שאכלו כאחד, אינן רשאין לחלק וכן ארבעה, וכן חמשה.

ששה נחלקין , עד עשרה.

ועשרה אינן נחלקין, עד שיהיו עשרים.

משנה ה[עריכה]

שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו, הרי אלו מצטרפין לזמון.

ואם לאו, אלו מזמנין לעצמן, ואלו מזמנין לעצמן.

אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים, מברכין.


משנה מנוקדת[עריכה]

(א)

שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְאֶחָד - חַיָּבִין לְזַמֵּן.
אָכַל -
דְּמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּש שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, וְהַכּוּתִי
- מְזַּמְנִין עֲלֵיהֶם

אֲבָל אָכַל -
טֶבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שְׁנֵי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְהַנָּכְרִי -
אֵין מְזַּמְנִין עֲלֵיהֶם:

(ב)

נָשִׁים, וַעֲבָדִים, וּקְטַנִּים - אֵין מְזַּמְנִין עֲלֵיהֶם.

עַד כַּמָּה מְזַּמְנִין? עַד כַּזַּיִת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד כַּבֵּיצָה:
(ג)

כֵּיצַד מְזַּמְנִין?

  • בִּשְׁלֹשָׁה - אוֹמֵר נְבָרֵךְ,
בִּשְׁלֹשָׁה וְהוּא - אוֹמֵר בָּרְכוּ.
  • בַּעֲשָׂרָה - אוֹמֵר נְבָרֵךְ לֶאֱלֹהֵינוּ,
בַּעֲשָׂרָה וְהוּא - אוֹמֵר בָּרְכוּ.
אֶחָד עֲשָׂרָה, וְאֶחָד עֲשָׂרָה רִבּוֹא.
  • בְּמֵאָה - אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ,
בְּמֵאָה וְהוּא - אוֹמֵר בָּרְכוּ.
  • בְּאֶלֶף - אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,
בְּאֶלֶף וְהוּא - אוֹמֵר בֵּרְכוּ.
  • בְּרִבּוֹא - אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ,
בְּרִבּוֹא וְהוּא - אוֹמֵר בָּרְכוּ.

כְּעִנְיָן שֶׁהוּא מְבָרֵךְ - כָּךְ עוֹנִין אַחֲרָיו: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, לְפִי רוֹב הַקָּהָל הֵן מְבָרְכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח כז): "בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹקִים יְיָ מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל".

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מַה מָּצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת? אֶחָד מְרֻבִּין וְאַחַד מוּעָטִין - אוֹמֵר, בָּרְכוּ אֶת ה'.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ:
(ד)

שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד - אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק.

וְכֵן אַרְבָּעָה, וְכֵן חֲמִשָּׁה.

שִׁשָּׁה - נֶחְלָקִין. עַד עֲשָׂרָה.
וַעֲשָׂרָה - אֵינָן נֶחְלָקִים. עַד שֶׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים:

(ה)

שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד,
בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ - הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לְזִמּוּן.
וְאִם לָאו - אֵלּוּ מְזַּמְנִין לְעַצְמָן וְאֵלּוּ מְזַּמְנִין לְעַצְמָן.

אֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן - עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְבָרְכִין:

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן אכל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליו אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנוכרי אין מזמנין עליהם.

(ב) נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם עד כמה מזמנין עד כזית רבי יהודה אומר עד כביצה.

(ג) כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך בשלשה והוא אומר ברוך הוא בעשרה אומר נברך לאלוהינו בעשרה והוא אומר ברוך הוא אחד עשרה ואחד עשר ריבוא במאה אומר נברך לה' אלוהינו במאה והוא אומר ברוך הוא באלף אומר נברך לה' אלוהינו אלוהי ישראל באלף והוא אומר ברוך הוא בריבוא אומר נברך לה' אלוהינו אלוהי ישראל אלוהי הצבאות בריבוא והוא אומר ברוך הוא כעניין שהוא מברך כך עונין אחריו ברוך ה' אלוהינו אלוהי ישראל אלוהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלוהים ה' ממקור ישראל (תהלים סח כז) אמר רבי עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומרין ברכו את ה' רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך.

(ד) שלשה שאכלו כאחד אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמישה שישה נחלקין עד עשרה ועשרה אין נחלקין עד שיהו עשרים.

(ה) שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזימון ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי רבי אליעזר וחכמים אומרין מברכין.


פירושים[עריכה]

</noinclude>