משנה ברכות ב א
מתוך ויקיטקסט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ב · משנה א | >>
היה קורא בתורה, והגיע זמן המקרא, אם כון לבו, יצא.
ואם לאו, לא יצא.
בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, בפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.
תוכן עניינים |
משנה מנוקדת
- הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה, וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא:
- אִם כִּוֵּן לִבּוֹ – יָצָא,
- וְאִם לָאו – לֹא יָצָא.
- בַּפְּרָקִים – שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב,
- וּבָאֶמְצַע – שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב;
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בָּאֶמְצַע – שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד;
- בַּפְּרָקִים – שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם.
נוסח הרמב"ם
היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון את לבו יצא ואם לאו לא יצא ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
היה קורא בתורה - פרשת קריאת שמע:
והגיע זמן - קריאת שמע:
אם כיון לבו יצא - לדברי האומר מצות צריכות כוונה צריך לפרש אם כיון לבו שיהא מתכוין לצאת ידי חובתו, והאומר מצות אין צריכות כוונה מפרש אם כיון לבו לקרות כנקודתן וכהלכתן לאפוקי קורא להגיה שאינו קורא התיבות כנקודתן אלא קורא ככתיבתן כדי להבין בחסרות ויתרות, דבקריאה כזו לא יצא. ואנן קיימא לן כמאן דאמר מצות צריכות כוונה:
בפרקים - לקמן במתניתין מפרש מה הם הפרקים:
שואל מפני הכבוד - שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום כגון אביו או רבו או שגדול ממנו בחכמה:
ומשיב - ואין צריך לומר שמשיב להם שלום אם הקדימו לו:
ובאמצע - הפרק:
שואל מפני היראה - אדם שהוא ירא מפניו שמא יהרגהו, ואצ"ל שמשיב לו שלום. אבל מפני הכבוד לא:
רבי יהודה אומר באמצע - הפרק, שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו, ומשיב שלום למי שמוטל עליו לכבדו:
ומשיב שלום לכל אדם - שהקדים לו שלום. והלכה כר"י ובכל מקום שאסור להפסיק, כך אסור לדבר בלשון הקודש כמו בשאר לשונות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
 |
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).
יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו. |
משנה פתוחה
- (א) היה קורא בתורה, והגיע זמן המקרא:
- אם כיוון לבו – יצא,
- ואם לאו – לא יצא.
- בפרקים – שואל מפני הכבוד ומשיב,
- ובאמצע – שואל מפני היראה ומשיב;
- דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר:
- באמצע – שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד;
- בפרקים – שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.
נוסחאות ופירושים
נוסח הרמב"ם
- היה קורא בתורה, והגיע זמן המקרא:
- אם כיוון את ליבו – יצא,
- ואם לאו – לא יצא.
- ובפרקים – שואל מפני הכבוד ומשיב,
- ובאמצע – שואל מפני היראה ומשיב;
- דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר:
- באמצע – שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד;
- ובפרקים – שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.
פירוש הרמב"ם
היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כוון לבו יצא כו' – זמן המקרא הוא אחד מזמני קריאת שמע הקצובים בפרק הקודם לזה.
ומה שאמר: אם כוון לבו יצא – רוצה לומר, אם ישים ליבו ומחשבתו ורעיוניו לקריאה ההיא, שאפשר לשמור הניקוד ולא יתכוין לקריאת הפרשה. ומה שאמר יצא, רוצה לומר, יצא ידי חובתו.
ובפרקים, הם פרקי קריאת שמע, ונבארם אחרי זאת. ודברי רבי מאיר, בפרקים שואל מפני הכבוד, וקל וחומר להשיב שלום למי שישאל בשלומו. וכמו כן מה שאמר באמצע שואל, יתחיל הוא לתת שלום, וקל וחומר להשיב שלום. ופירוש מפני הכבוד הוא, לתת שלום או להשיב שלום אל איש ראוי לכבדו, כגון אביו או רבו או חכם ממנו. ומפני היראה, איש שהוא מפחד ממנו, כגון אנס או מלשין. והלכה כרבי יהודה:
פירוש הרע"ב
היה קורא בתורה – פרשת קריאת שמע. והגיע זמן – קריאת שמע. אם כיוון ליבו יצא – לדברי האומר מצוות צריכות כוונה, צריך לפרש: אם כיוון ליבו – שיהא מתכוון לצאת ידי חובתו. והאומר מצוות אין צריכות כוונה מפרש: אם כיוון ליבו לקרות כנקודתן וכהלכתן, לאפוקי קורא להגיה, שאינו קורא התיבות כנקודתן, אלא קורא ככתיבתן, כדי להבין בחסרות ויתרות; דבקריאה כזו – לא יצא.
ואנן קיימא לן כמאן דאמר: מצוות צריכות כונה.
בפרקים – לקמן במתניתין מפרש מה הם הפרקים. שואל מפני הכבוד – שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום, כגון אביו או רבו או שגדול ממנו בחכמה. ומשיב - ואין צריך לומר שמשיב להם שלום אם הקדימו לו.
ובאמצע הפרק שואל מפני היראה – אדם שהוא ירא מפניו שהוא יהרגהו, ואין צריך לומר שמשיב לו שלום. אבל מפני הכבוד – לא.
רבי יהודה אומר: באמצע הפרק שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו, ומשיב שלום למי שמוטל עליו לכבדו.
ומשיב שלום לכל אדם – שהקדים לו שלום.
והלכה כרבי יהודה. ובכל מקום שאסור להפסיק – כך אסור לדבר בלשון הקודש, כמו בשאר לשונות.
קיצור שנות אליהו
היה קורא וכו' אם כיוון ליבו יצא – משום דמצוות צריכות כוונה, לכך לא יצא אם לא כיוון לצאת. ומה שאמרו בגמרא דכיוון ליבו היינו לקרות ומיירי בקורא להגיה, דחויי הוא דקא מדחי. וכן פסק הרמב"ם.
ודייקו בירושלמי מהא דיצא אף על פי שלא בירך, שמעת מינה דאין הברכות מעכבות. והגר"א מסיק דאף הבבלי מודה שהברכות אינן מעכבות את קריאת שמע.
ואם לאו לא יצא – לא גרסינן, דכיוון דמצוות צריכות כוונה פשיטא דלא יצא, אלא דהכא אשמעינן דאם כיוון ליבו יצא, אף שהוא קורא בתורה דרך לימודו.
בפרקים – כמו פרק היד, שהוא סוף איבר ומתחיל איבר אחר, כך בין פרשה לפרשה נקרא פרק.
שואל מפני היראה – פירש הגר"א, מפני היראה – אביו או רבו. אביו, דכתיב: "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא יט, ג); ורבו, דקיימא לן (אבות פרק ד משנה יב) מורא רבך כמורא שמים. ומפני הכבוד הוא אדם גדול שאינו רבו. וכן פירש הרא"ש וכן מוכיח הגר"א מברייתא.
