ביאור:בבלי סוטה פרק ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]


...הפרק הקודם | הפרק הבא...

פרק רביעי - ארוסה ושומרת יבם[עריכה]

דפים בפרק זה[עריכה]

דפים דף כ"ב ע"ב (פרק רביעי) | דף כ"ג ע"א | דף כ"ג ע"ב | דף כ"ד ע"א | דף כ"ד ע"ב | דף כ"ה ע"א | דף כ"ה ע"ב | דף כ"ו ע"א | דף כ"ו ע"ב | דף כ"ז ע"א | דף כ"ז ע"ב (עד סוף הפרק)

משניות בפרק זה[עריכה]

משניות משנה ראשונה '(הערה: פרק זה כולל משנה אחת בלבד)'

דף כ"ג עמוד ב[עריכה]

פרק ד מתחיל באמצע דף זה

משנה א[עריכה]

משנה:

ארוסה ושומרת יבם:
לא שותות, ולא נוטלות כתובה.
שנאמר: "אשר תשטה אשה תחת אישה": (במדבר ה)
  • פרט לארוסה, ושומרת יבם.
  • אלמנה לכהן גדול,
  • גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
  • ממזרת
דף כ"ד עמוד א[עריכה]

'המשך המשנה'

  • ונתינה לישראל
  • ובת ישראל לממזר ולנתין
לא שותות ולא נוטלות כתובה.
ואלו לא שותות, ולא נוטלות כתובה:
  • האומרת טמאה אני,
  • ושבאו לה עדים שהיא טמאה,
  • והאומרת איני שותה.
  • אמר בעלה: איני משקה,
  • ושבעלה בא עליה בדרך,
נוטלות כתובה, ולא שותות.
מתו בעליהן, עד שלא שתו:
בש"א ראשי תיבות: בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות.
ובה"א ראשי תיבות: ובית הלל אומרים או שותות, או לא נוטלות כתובתן.
  • מעוברת חבירו,
  • ומניקת חבירו -
לא שותות, ולא נוטלות כתובה דברי ר"מ ראשי תיבות: רבי מאיר.
וחכ"א ראשי תיבות: וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה, ולהחזירה לאחר זמן.
  • איילונית,
  • וזקינה,
  • ושאינה ראויה לילד -
לא נוטלות כתובה ולא שותות.
ר"א ראשי תיבות: רבי אליעזר אומר: יכול הוא לישא אשה אחרת, ולפרות ולרבות הימנה.


  • ושאר כל הנשים -
או שותות, או לא נוטלות כתובה.


  • אשת כהן -
שותה ומותרת לבעלה
  • אשת סריס
שותה ע"י כל עריות מקנין,
חוץ מן הקטן
וממי שאינו איש.
ואלו שב"ד ראשי תיבות: בית דין מקנין להן:
  • מי שנתחרש בעלה
  • או נשתטה
  • או שהיה חבוש בבית האסורין
לא להשקותה אמרו, אלא לפוסלה מכתובתה
ר' קיצור של: רבי יוסי אומר: אף להשקותה... לכשיצא בעלה מבית האסורין, ישקנה.

גמרא[עריכה]

סוגיא: קינוי לשאינן מושקות[עריכה]

מישתא הוא דלא שתייא הא קנוי מקני לה.
מה"מ ראשי תיבות: מנא הני מילי - מאיפה דברים אלו?
דת"ר ראשי תיבות: דתנו רבנן - אשר שנו רבותינו (בדרך כלל כותרת למובאה מברייתא) : "דבר אל בני ישראל ואמרת" (דברים ה')
לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי.

סוגיא: מיהו המקור למשנה[עריכה]

ומתני' קיצור של 'מתניתין', משנתנו. מני?
רבי יונתן היא.
דתניא:
"תחת אישך" - פרט לארוסה
יכול שאני מוציא אף שומרת יבם - ת"ל ראשי תיבות: תלמוד לומר: "איש איש" - דברי רבי יאשיה.
ר' קיצור של: רבי יונתן אומר:
"תחת אישך" - פרט לשומרת יבם.
אוציא שומרת יבם, ולא אוציא את ארוסה?
תלמוד לומר: "אשר תשטה אשה תחת אישה" - פרט לארוסה.
מר - אלימא ליה ארוסה: דקידושי דידיה, וסוקלין על ידו,
ומר - אלימא ליה שומרת יבם, דלא מיחסרא מסירה לחופה.
ורבי יונתן - האי "איש איש", מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לרבות אשת חרש, ואשת שוטה ואשת שעמום. '(הערה: דף כ"ד עמוד ב מתחיל במלה שעמום)'

דף כ"ד עמוד ב[עריכה]

...שעמום
ורבי יאשיה, האי תחת אישה מאי עביד ליה?
מיבעי ליה להקיש איש לאשה, ואשה לאיש.

סוגית אגב: מקור לארוסה שאינה שותה[עריכה]

אלא טעמא דכתיבי הני קראי,
הא לאו הכי -
הוה אמינא ארוסה שתיא?
והא כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא,
אתא ואייתי מתניתא בידיה:
"מבלעדי אישך" (במדבר ה) -
משקדמה שכיבת בעל לבועל,
ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל?
אמר רמי בר חמא:
משכחת לה כגון שבא עליה ארוס בבית אביה.
דכוותה גבי שומרת יבם:
כגון שבא עליה יבם בבית חמיה.
הא שומרת יבם קרית לה? אשתו מעלייתא היא?!
דהאמר רב: קנה לכל?
כשמואל. דאמר: לא קנה, אלא לדברים האמורים בפרשה.
אי הכי, לימא: רב דאמר כרבי יאשיה, ושמואל דאמר כרבי יונתן?
אמר לך רב:
אנא דאמרי אפילו לרבי יונתן.
מדאיצטריך קרא למעוטה, מכלל דאשתו מעלייתא היא.


דף כ"ה עמוד א[עריכה]
ושמואל אמר:
אנא דאמרי אפילו לרבי יאשיה -
מדאיצטריך קרא לרבוייה מכלל דלאו אשתו היא כלל.

סוגיא: כתובה לעוברת על דת[עריכה]

איבעיא להו:
עוברת על דת -
צריכה התראה להפסידה כתובתה
או אינה צריכה?
מי אמרינן כיון דעוברת על דת היא, לא בעיא התראה,
או דלמא תיבעי התראה -
דאי הדרה בה, תיהדר בה?


ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:
ארוסה ושומרת יבם -
לא שותות ולא נוטלות כתובה.
מישתא הוא דלא שתיא,
הא קנויי מקני לה!
למאי? לאו להפסידה כתובתה?
אמר אביי:
לא. - לאוסרה עליו.
רב פפא אמר:
להשקותה, כשהיא נשואה.
כדתניא:
אין מקַנין לארוסה להשקותה, כשהיא ארוסה,
אבל מקַנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה.
אמר רבא:
ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:
אלמנה - לכהן גדול
גרושה וחלוצה - לכהן הדיוט
ממזרת ונתינה - לישראל
בת ישראל - לממזר ולנתין
לא שותות ולא נוטלות כתובה
מישתא הוא דלא שתיא,
הא קנויי מקני להו!
ולמאי? אי לאוסרן עליו, הא אסירן וקיימן?!
אלא לאו להפסידן כתובתן?
אמר רב יהודה מדיסקרתא:
לא. לאוסרה לַבועל כבעל.
דתנן:
כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל.


א"ר ראשי תיבות: אמר רבי חנינא מסורא:
ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:
ואלו שבית דין מקנין להן:
מי שנתחרש בעלה
או נשתטה
או שהיה חבוש בבית האסורין
ולא להשקותה אמרו
אלא לפוסלה מכתובתה.
ש"מ ראשי תיבות: שמע מינה בעי התראה?
ש"מ הסוגיה מסתיימת באימרה "שמע מינה". כלומר זוהי מסקנת הסוגיה.!
וכולהו מאי טעמא לא אמרי מהא?
דלמא שאני התם, דלית לה אימתא דבעל כלל.

סוגיא: המשך נישואין עם עוברת על דת[עריכה]

איבעיא להו:
עוברת על דת ורצה בעל לקיימה,
מקיימה, או אינו מקיימה?
מי אמרינן: בקפידא דבעל תלא רחמנא, והא לא קפיד?
או דלמא: כיון דקפיד, קפיד.


ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:
ואלו שבית דין מקנין להן:
מי שנתחרש בעלה,
או נשתטה,
או שהיה חבוש בבית האסורין.
ואי אמרת 'רצה בעל לקיימה, מקיימה' -
עבדי ב"ד ראשי תיבות: בית דין מידי דדלמא לא ניחא ליה לבעל?
סתמא דמילתא, כיון דעוברת על דת היא, מינח ניחא ליה.

סוגיא: מוחל על קנאתו[עריכה]

איבעיא להו:
בעל שמחל על קינויו,
קינויו מחול או אינו מחול?
מי אמרינן: בקינוי דבעל תלא רחמנא, ובעל הא מחיל ליה לקינויו?
או דלמא: כיון דקני ליה מעיקרא, לא מצי מחיל ליה?


ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:
ואלו שב"ד ראשי תיבות: בית דין מקנין להן:
מי שנתחרש בעלה,
או נשתטה,
או שהיה חבוש בבית האסורין.
ואי אמרת 'בעל שמחל על קינויו, קינויו מחול' -
עבדינן מידי דאתי בעל מחיל ליה?
סתמא דמלתא, אדם מסכים על דעת ב"ד ראשי תיבות: בית דין.


ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:
ומוסרין לו שני ת"ח, שמא יבא עליה בדרך.
ואי אמרת: 'בעל שמחל על קינויו, קינויו מחול' -
לחליה לקינויה, ולבעול?!
מ"ש ראשי תיבות: מאי שנא - בָּמֶה שונים תלמידי חכמים דגמירי,
דאי בעי למיבעל, אמרי ליה "אחליה לקינוייך ובעלה ובעלה: ובְּעֲל אותה (בלשון ציווי)".


ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:
דאמר ר' קיצור של: רבי יאשיה:
שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים:
בעל שמחל על קינויו - קינויו מחול.
וזקן ממרא שרצו בית דין למחול לו - מוחלין לו.
ובן סורר ומורה, שרצו אביו ואמו למחול לו - מוחלין לו.
וכשבאתי אצל חבירַי שבדרום,
על שנים - הודו לי,
ועל זקן ממרא - לא הודו לי,
שלא ירבו מחלוקת בישראל.
ש"מ ראשי תיבות: שמע מינה: בעל שמחל על קינויו, קינויו מחול.
ש"מ הסוגיה מסתיימת באימרה "שמע מינה". כלומר זוהי מסקנת הסוגיה.!


סוגיא: מחילה לאחר סתירה[עריכה]

פליגי בה רב אחא, ורבינא:
חד אמר: קודם סתירה - מחול, לאחר סתירה - אינו מחול.
וחד אמר: לאחר סתירה - נמי מחול.
ומסתברא כמאן דאמר 'אינו מחול'.
ממאי? מדקא מהדרי רבנן לרבי יוסי.
דתניא:
רבי יוסי אומר:
בעלה נאמן עליה, מקל וחומר:
ומה נדה - שהיא בְּכָּרֵת: בעלה נאמן עליה,
סוטה - שהיא בלאו: לא כל שכן?
אמרו לו:
לא! אם אמרת: בנדה - שכן יש לה היתר,
תאמר בסוטה - שאין לה היתר.
ואי אמרת: לאחר סתירה - מחול לה
משכחת לה דיש לה היתר,
דאי בעי - מחיל ליה לקינויה, ובעיל?
ש"מ ראשי תיבות: שמע מינה לאחר סתירה אינו מחול!
שמע מינה הסוגיה מסתיימת באימרה "שמע מינה". כלומר זוהי מסקנת הסוגיה.!

סוגיא: מת הבעל לפני ששתתה[עריכה]

"מתו בעליהן עד שלא שתו, ב"ש" כו':
במאי קמיפלגי?
בית שמאי סברי: שטר העומד לִגַבוֹת - כגבוי דמי.


דף כ"ה עמוד ב[עריכה]
וב"ה ראשי תיבות: ובית הלל סברי:
שטר העומד לִגַבוֹת - לאו כגבוי דמי.

סוגיא: איילונית[עריכה]

מעוברת חבירו כו':
אמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה:
מחלוקת - בעקרה וזקינה.
אבל איילונית -
דברי הכל: לא שותה ולא נוטלת כתובתה.
שנאמר "ונקתה ונזרעה זרע" (במדבר ה) - מי שדרכה להזריע.
יצאה זו שאין דרכה להזריע.
מיתיבי:
המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו,
אם עד שלא כְנָסָה - נסתרה -
לא שותה ולא נוטלת כתובתה.
דף כ"ו עמוד א[עריכה]
מעוברת חבירו ומינקת חבירו -
לא שותות ולא נוטלות כתובה - דברי ר' קיצור של: רבי מאיר.
שהיה רבי מאיר אומר:
לא ישא אדם מעוברת חבירו, ומינקת חבירו...
ואם נשא - יוציא, ולא יחזיר עולמית.
וחכמים אומרים:
יוציא, וכשיגיע זמנו לכנוס - יכנוס.


והרובא שנשא עקרה וזקינה, ואין לו אשה ובנים -
מעיקרא לא שותה, ולא נוטלת כתובה.


ר' קיצור של: רבי אלעזר אומר:
יכול הוא לישא אחרת, ולפרות ולרבות הימנה.
אבל: המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו, ומשכְּנָסָהּ נסתרה -
או שותה, או לא נוטלת כתובה.
מעוברת ומינקת עצמו -
או שותה, או לא נוטלת כתובתה.
הרובא שנשא עקרה וזקינה, ויש לו אשה ובנים -
או שותה, או לא נוטלת כתובה.


אשת ממזר לממזר,
ואשת נתין לנתין,
ואשת גר,
ועבד משוחרר
'ואיילונית'
או שותה, או לא נוטלת כתובה.


קתני מיהא 'איילונית'! -
תיובתיה דרב נחמן?
אמר לך רב נחמן: תנאי היא.
ואנא דאמרי כי האי תנא דתניא:
ר' קיצור של: רבי שמעון בן אלעזר אומר:
איילונית - לא שותה, ולא נוטלת כתובה.
שנאמר "ונקתה ונזרעה זרע" (במדבר ה) - מי שדרכה להזריע.
יצאתה זו שאין דרכה להזריע.
ורבנן - האי "'ונקתה, ונזרעה זרע'" - מאי עבדי ליה?
מיבעי להו לכדתניא:
"ונקתה ונזרעה [זרע]" -
שאם היתה עקרה - נפקדת. - דברי ר' קיצור של: רבי עקיבא.
אמר לו ר' קיצור של: רבי ישמעאל:
אם כן, יסתרו כל העקרות, ויפקדו!
וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה?
אם כן מה תלמוד לומר "ונקתה ונזרעה זרע" -
שאם היתה יולדת בצער - יולדת בריוח.
נקבות - יולדת זכרים.
קצרים - יולדת ארוכים.
שחורים - יולדת לבנים.

סוגיות: נשים שאינן שותות[עריכה]

אשת ממזר לממזר:
פשיטא?
מהו דתימא אפושי פסולין - לא ליפוש?
קא משמע לן.


אשת גר ועבד משוחרר ואיילונית:
פשיטא?
מהו דתימא "דבר אל בני ישראל" (במדבר ה) - ולא גרים?
קמ"ל קא משמע לן - בא להשמיע לנו.
ואימא - הכי נמי?
ואמרת? רבויא הוא.

סוגיא: קינאה לאשת כהן[עריכה]

אשת כהן שותה כו':
(אשת כהן שותה) פשיטא?
מהו דתימא "והיא לא נתפשה" (במדבר ה) - אסורה
הא נתפשה - מותרת...
וזו - הואיל ונתפשה - אסורה: אימא לא תשתה?
קא משמע לן.
ומותרת לבעלה:
פשיטא?
אמר רב הונא: במתנוונה.
מתנוונה?
הא בדקוה מיא?
במתנוונה דרך אברים.
מהו דתימא:
הא - זנויי זנאי,
והא דלא בדקוה מיא: כי אורחיה, משום דבאונס זנאי -
ולגבי כהן אסירא?
קא משמע לן.

סוגיא: שתיית אשת סריס[עריכה]

אשת סריס שותה:
פשיטא?
מהו דתימא "מבלעדי אישך" אמר רחמנא -
והאי לאו בר הכי הוא?
קא משמע לן.

סוגיא: קינאה לקרובות משפחה האסורות מדין עריות[עריכה]

על ידי כל עריות מקנין:
פשיטא?


דף כ"ו עמוד ב[עריכה]
מהו דתימא "נטמאה", "נטמאה" שני פעמים (במדבר ה) - אחד לבעל, ואחד לבועל:
היכא דקא מיתסרא - בהא זנות,
אבל הא - הואיל ואסורה וקיימא -
אימא לא?
קא משמע לן.

סוגיא: קטן[עריכה]

חוץ מן הקטן [וכו']:
"איש" - אמר רחמנא: ולא קטן, ושאינו איש.
למעוטי מאי?
אילימא למעוטי שחוף?
והאמר שמואל:
שחוף - מקנין על ידו, ופוסל בתרומה.
'מקנין על ידו' - פשיטא?
מהו דתימא: "ושכב איש אותה שכבת זרע" (במדבר ה) אמר רחמנא -
והא לאו בר הכי הוא?
קמ"ל.
'ופוסל בתרומה' - פשיטא?
מהו דתימא "לא יחלל זרעו" (ויקרא כא) אמר רחמנא -
דאית ליה זרע - ליחלל,
דלית ליה זרע - לא ליחלל?
קמ"ל.


ואלא למעוטי (עובד כוכבים) [נכרי]?
והאמר רב המנונא:
(עובד כוכבים) [נכרי] - מקנין על ידו, ופוסל בתרומה.
'מקנין על ידו' - פשיטא?
מהו דתימא "נטמאה", "נטמאה" -שתי פעמים:
אחד לבעל, ואחד לבועל.
היכא דקמיתסרא בהא - זנות,
אבל הא - הואיל ואסורה וקיימא, אימא לא?
קמשמע לן.
'ופוסל בתרומה' - פשיטא?
מהו דתימא "ובת כהן כי תהיה לאיש זר" (ויקרא כב) אמר רחמנא -
דבַּר הויה - אין,
דלאו בר הויה - לא?
קמשמע לן דפסיל. - מדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן:
משום רבי ישמעאל מנין (לעובד כוכבים) [לנכרי] ועבד,
שבאו על הכהנת
ועל הלוייה
ועל בת ישראל -
שפסלוה?
שנאמר: "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה" (ויקרא כב)
מי שיש לו אלמנות וגירושין בה.
יצאו (עובד כוכבים) [נכרי] ועבד - שאין לו אלמנות וגירושין בה.
ואלא למעוטי מאי?
א"ר פפא: למעוטי בהמה - דאין זנות בבהמה.


סוגיות המשך: משכב אסור[עריכה]

אמר ליה רבא מפרזקיא - לרב אשי:
מנא הא מילתא דאמור רבנן: 'אין זנות בבהמה'?
דכתיב: "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב" וגו' (דברים כג)
ותניא:
אתנן כלב ומחיר זונה - מותרין,
שנאמר: "גם שניהם" - שנים ולא ארבעה.


ואלא שכבת זרע ל"ל?
מיבעי ליה לכדתניא:
"ש"ז" - פרט לדבר אחר.
מאי 'דבר אחר'?
אמר רב ששת: פרט לשקינא לה שלא כדרכה.
אמר ליה רבא: :שלא כדרכה? "משכבי אשה" (ויקרא יח) כתיב?
אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך אברים.
א"ל אביי: פריצותא בעלמא היא! ופריצותא - מי אסר רחמנא?
אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה בנשיקה.
הניחא למ"ד ראשי תיבות: מאן דאמר - האיש שאמר.:
העראה - זו הכנסת עטרה,
אבל נשיקה - ולא כלום היא:
היינו דאתי קרא למעוטי נשיקה.
אלא למאן דאמר:
העראה - זו נשיקה.
מאי איכא למימר?
לעולם: לשקינא לה דרך אברים.
ומהו דתימא בקפידא דבעל - תליא רחמנא,
ובעל הא קא קפיד?
קמשמע לן.
אמר שמואל ישא אדם



דף כ"ז עמוד א[עריכה]


סוגיא: בת דומה[עריכה]

אמר שמואל: ישא אדם דומָה (הערה: המלה דומה מופיעה בדף הבא בש"ס וילנא)
דף כ"ז עמוד א[עריכה]
(הערה: הדף בש"ס וילנא מתחיל במילה "דומה", בהמשך לדף הקודם)
ואל ישא בת דומה.
שזו - באה מטיפה כשרה,
וזו - באה מטיפה פסולה
ור' קיצור של: רבי יוחנן אמר:
ישא אדם בת דומה
ואל ישא דומה
שזו עומדת בחזקת כשרות
וזו אינה עומדת בחזקת כשרות.


מיתיבי
נושא אדם דומה.
אמר רבא:
ותסברא: נושא לכתחלה?
אלא: "'אם' נשא".
תני נמי:
בת דומה.
והלכתא:
ישא אדם בת דומה, ואל ישא דומה.
דתני רב תחליפא בר מערבא, קמיה דר' קיצור של: רבי אבהו:
אשה מזנה: בניה כשרין - רוב בעילות אחר הבעל.
בעי רב עמרם:
היתה פרוצה ביותר, מהו?
אליבא דמ"ד ראשי תיבות: מאן דאמר - האיש שאמר.: אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה - לא תיבעי לך:
דלא ידע בה, ולא מנטר לה.
כי תיבעי לך: אליבא דמ"ד ראשי תיבות: מאן דאמר - האיש שאמר.: אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה.
מאי? כיון דידע בה - נטורי מנטר לה,
או דלמא כיון דפרוצה ביותר - לא?
תיקו.

סוגיא: קינאה של בית הדין (במקום הבעל)[עריכה]

ואלו שב"ד ראשי תיבות: בית דין כו':
ת"ר:
"איש" -
מה ת"ל ראשי תיבות: תלמוד לומר "איש, איש" -
לרבות אשת חרש,
ואשת שוטה,
ואשת שעמום,
ושהלך בעלה למדינת הים,
ושהיה חבוש בבית האסורין.
שב"ד ראשי תיבות: בית דין מקנין להן לפוסלן מכתובתן.
יכול אף להשקותן?
ת"ל ראשי תיבות: תלמוד לומר: "והביא האיש את אשתו" (במדבר ה)
ר' קיצור של: רבי יוסי אומר:
אף להשקותה,
ולכשיצא בעלה מבית האסורין - ישקנה.
במאי קא מיפלגי?
רבנן סברי בעינן "וקינא", "והביא".
ור' קיצור של: רבי יוסי סבר: לא בעינן "וקינא", "והביא".
ת"ר:
"אשר תשטה אשה תחת אישה" (במדבר ה) -
להקיש איש לאשה, ואשה לאיש.
למאי הלכתא?
אמר רב ששת:
כשם שאם הוא סומא - לא היה משקהּ דכתיב: "ונעלם מעיני אישה" (במדבר ה)
כך היא, אם היתה סומא - לא היתה שותה.
רב אשי אמר:
כשם שחיגרת וגידמת לא היתה שותה דכתיב:


דף כ"ז עמוד ב[עריכה]


..."והעמיד הכהן את האשה לפני ה', ונתן על כפיה" (במדבר ה)
כך הוא אם היה חיגר או גידם - לא היה משקה.
מר בר רב אשי אמר:
כשם שאילמת לא היתה שותה דכתיב "ואמרה האשה אמן אמן" (במדבר ה)
כך הוא אם היה אילם לא היה משקה:

הדרן עלך פרק ארוסה ושומרת יבם


...המשך...

הערות שוליים[עריכה]