ביאור:בבלי סוטה דף כד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

'המשך המשנה'

• ונתינה לישראל
• ובת ישראל לממזר ולנתין

לא שותות ולא נוטלות כתובה.

ואלו לא שותות, ולא נוטלות כתובה:

• האומרת טמאה אני,
• ושבאו לה עדים שהיא טמאה,
• והאומרת איני שותה.

• אמר בעלה: איני משקה,
• ושבעלה בא עליה בדרך,

נוטלות כתובה, ולא שותות.

מתו בעליהן, עד שלא שתו:

בש"א ראשי תיבות: בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות.

ובה"א ראשי תיבות: ובית הלל אומרים או שותות, או לא נוטלות כתובתן.

• מעוברת חבירו,
• ומניקת חבירו -

לא שותות, ולא נוטלות כתובה דברי ר"מ ראשי תיבות: רבי מאיר.

וחכ"א ראשי תיבות: וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה, ולהחזירה לאחר זמן.

• איילונית,
• וזקינה,
• ושאינה ראויה לילד -

לא נוטלות כתובה ולא שותות.

ר"א ראשי תיבות: רבי אליעזר אומר: יכול הוא לישא אשה אחרת, ולפרות ולרבות הימנה.

• ושאר כל הנשים -

או שותות, או לא נוטלות כתובה.

• אשת כהן -

שותה ומותרת לבעלה

• אשת סריס

שותה ע"י כל עריות מקנין,

חוץ מן הקטן

וממי שאינו איש.

ואלו שב"ד ראשי תיבות: בית דין מקנין להן:

• מי שנתחרש בעלה
• או נשתטה
• או שהיה חבוש בבית האסורין

לא להשקותה אמרו, אלא לפוסלה מכתובתה

ר' קיצור של: רבי יוסי אומר: אף להשקותה... לכשיצא בעלה מבית האסורין, ישקנה.

גמרא

סוגיא: קינוי לשאינן מושקות

מישתא הוא דלא שתייא הא קנוי מקני לה.

מה"מ ראשי תיבות: מנא הני מילי - מאיפה דברים אלו?

דת"ר ראשי תיבות: דתנו רבנן - אשר שנו רבותינו (בדרך כלל כותרת למובאה מברייתא) : "דבר אל בני ישראל ואמרת" (דברים ה')

לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי.

סוגיא: מיהו המקור למשנה

ומתני' קיצור של 'מתניתין', משנתנו. מני?

רבי יונתן היא.

דתניא:

"תחת אישך" - פרט לארוסה

יכול שאני מוציא אף שומרת יבם - ת"ל ראשי תיבות: תלמוד לומר: "איש איש" - דברי רבי יאשיה.

ר' קיצור של: רבי יונתן אומר:

"תחת אישך" - פרט לשומרת יבם.

אוציא שומרת יבם, ולא אוציא את ארוסה?

תלמוד לומר: "אשר תשטה אשה תחת אישה" - פרט לארוסה.

מר - אלימא ליה ארוסה: דקידושי דידיה, וסוקלין על ידו,

ומר - אלימא ליה שומרת יבם, דלא מיחסרא מסירה לחופה.

ורבי יונתן - האי "איש איש", מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לרבות אשת חרש, ואשת שוטה ואשת שעמום. '(הערה: דף כ"ד עמוד ב מתחיל במלה שעמום)'

עמוד ב

...שעמום

ורבי יאשיה, האי תחת אישה מאי עביד ליה?

מיבעי ליה להקיש איש לאשה, ואשה לאיש.

סוגית אגב: מקור לארוסה שאינה שותה

אלא טעמא דכתיבי הני קראי,

הא לאו הכי -

הוה אמינא ארוסה שתיא?

והא כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא,

אתא ואייתי מתניתא בידיה:

"מבלעדי אישך" (במדבר ה) -

משקדמה שכיבת בעל לבועל,

ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל?

אמר רמי בר חמא:

משכחת לה כגון שבא עליה ארוס בבית אביה.

דכוותה גבי שומרת יבם:

כגון שבא עליה יבם בבית חמיה.

הא שומרת יבם קרית לה? אשתו מעלייתא היא?!

דהאמר רב: קנה לכל?

כשמואל. דאמר: לא קנה, אלא לדברים האמורים בפרשה.

אי הכי, לימא: רב דאמר כרבי יאשיה, ושמואל דאמר כרבי יונתן?

אמר לך רב:

אנא דאמרי אפילו לרבי יונתן.

מדאיצטריך קרא למעוטה, מכלל דאשתו מעלייתא היא.