ביאור:בבלי סוטה דף מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]


עמוד א (דלג לעמוד ב)


דף מט עמוד א[עריכה]

שמבזבזין דין אביהם  רש"י ?: קורעים דין אביהם  לעתיד לבוא,  רש"י ?: שכשבאין לדונם  אומרים לפניו 'רבונו של עולם! מאחר שאתה עתיד ליפרע מהן - למה הקהיתה שיניהם בם  רש"י ?: למה האבלתם וצערתם עלינו במותינו, ונפרעת מהם בחייהם ?'

אמר רבי אילעא בר יברכיה: אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב  רש"י ?: 'רבב' הוא דבר מאוס, כגון חלב ושומן, ונדבק בבגדים, ונמאסין; ואין לך אדם מתעסק בהם אלא עני  שנאמר (תהלים ט כא) שיתה ה' מורה להם [ידעו גוים אנוש המה סלה]  רש"י ?: לעיל מיניה כתיב 'כי לא לנצח ישכח אביון תקות ענוים תאבד לעד - שיתה ה' מורה להם': תן להם מרות לאותן עניים עושר, שיהו הגוים נוהגין בהם כבוד, וידעו הגוים שהן אנוש ואינם אלהות, שאין כל הכבוד והגדולה שלהם .

וא"ר אילעא בר יברכיה: אלמלא תפלתו של חבקוק היו שני תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת  רש"י ?: משום עוני  ועוסקין בתורה, שנאמר (חבקוק ג ב) ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בְּקֶרֶב שָנִים חייהו  רש"י ?: רפאהו והרווח להם, ותן להם חיותם  [בקרב שנים תודיע; ברגז רחם תזכור] - אל תקרא 'בקרב שנים' אלא 'בִּקרוֹב שְנַיִם'  רש"י ?: אותה פעולה שלך, דהיינו דבר תורה - שהיא בקירוב שנים, ששנים צריכין להתקרב יחד בכיסוי אחד .

ואמר רבי אילעא בר יברכיה: שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהן דברי תורה - ראוין לישרף באש, שנאמר (מלכים ב ב יא) ויהי המה הולכים הלוך ודבר  רש"י ?: בדברי תורה; באליהו ובאלישע כתיב  והנה רכב אש וגו' [וסוסי אש ויפרדו בין שניהם; ויעל אליהו בסערה השמים] - טעמא דאיכא דיבור, הא ליכא דיבור - ראוין לישרף  רש"י ?: שעל מנת כן בא הרכב אש עליהם .

וא"ר אילעא בר יברכיה: שני ת"ח הדרין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה - אחד מת  רש"י ?: ע"י חבירו, שהרגו בשוגג  ואחד גולה  רש"י ?: וזה גולה לערי מקלט; ואם אין כאן מיתה - סימן למיתה; וגלות - סימן לגלות, שאחד מת ואחד גולה , שנאמר (דברים ד מב) לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת [והוא לא שנא לו מתמל שלשם, ונס אל אחת מן הערים האל וחי]  רש"י ?: 'בבלי דעת' על שלא היה להם דעת להיות מלמדין זה את זה ולמדין זה מזה ; ואין דעת אלא תורה, שנאמר (הושע ד ו) נדמו עמי מבלי הדעת  רש"י ?: וסיפיה דקרא ותשכח תורת אלהיך  [כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני].

אמר רבי יהודה בריה דרבי חייא: כל ת"ח העוסק בתורה מתוך הדחק - תפלתו נשמעת, שנאמר (ישעיהו ל יט) כי עם בציון ישב, בירושלים בכה לא תבכה, חנון יחנך לקול זעקך - כשמעתו ענך  רש"י ?: 'כי עם בציון ישב' - אלו יושבי ישיבת תורה; וסיפא דקרא 'חנון יחנך לקול זעקך' , וכתיב בתריה  רש"י ?: פסוק כ  ונתן ה' לכם לחם צר ומים לחץ [ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך ראות את מוריך]  רש"י ?: 'לחם צר' - במי הכתוב מדבר? במי שמזונותיו קשין עליו - ואעפ"כ יושב ועוסק בתורה   רש"י ?: והיו עיניך וגו': וכן בתריה כתיב 'ולא יכנף': לא יתכסה ממך בכנף בגדו ומחיצתו .

רבי אבהו אומר: משביעין אותו מזיו שכינה, שנאמר  רש"י ?: שם  'והיו עיניך רואות את מוריך'.

רבי אחא בר חנינא אמר: אף אין הפרגוד  רש"י ?: מחיצה  ננעל בפניו, שנאמר  רש"י ?: שם  'ולא יכנף עוד מוריך'.

רשב"ג אומר משום ר' יהושע מיום שחרב בהמ"ק אין וכו':

אמר רבא: בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו שנאמר (דברים כח סז) בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר [מפחד לבבך אשר תפחד, וממראה עיניך אשר תראה] - הי 'בקר'? אילימא בקר דלמחר  רש"י ?: מי יתן שיבא יום  - מי ידע מאי הוי  רש"י ?: אם ייטב מן הלילה ?! אלא דחליף  רש"י ?: מי יתן והיה זה יום הבא כזה שעבר ;

ואלא עלמא - אמאי קא מקיים  רש"י ?: מאחר שהקללה הולכת תמיד ורבה ? אקדושה דסידרא  רש"י ?: סדר קדושה, שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט: שאומר קריאתו ותרגומו - והן כעוסקין בתורה; וכיון שנוהג בכל ישראל - בתלמידים ובעמי הארץ, ויש כאן שתים: קדושת השם ותלמוד התורה - חביב הוא  ואיהא שמיה רבא דאגדתא  רש"י ?: וכן 'יהא שמיה רבה מברך' שעונין אחר הגדה, שהדרשן דורש ברבים בכל שבת - היו נוהגין כך, ושם היו נקבצין כל העם לשמוע, לפי שאינו יום של מלאכה, ויש כאן תורה וקידוש השם , שנאמר (איוב י כב) ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים [ותפע כמו אפל] - הא יש סדרים  רש"י ?: סדרי פרשיות דתורה  תופיע מאופל.

ולא ירד טל לברכה וניטל טעם פירות וכו':

תניא: ר"ש בן אלעזר אומר: טהרה  רש"י ?: שפסקה מישראל  בטלה טעם  רש"י ?: הפירות  וריח  רש"י ?: וריחם: שמתוך שהיו טהורים ונוהגין בטהרה - אף הקב"ה מטהר פירותיהן מריח רע ומטעם רע ;

מעשר  רש"י ?: בעון פיסוק מעשרות  - ביטל שומן דגן  רש"י ?: פסק שומן הדגן, כשמו של מעשר דאיקרי 'חלב', כדכתיב: כל חלב יצהר וגו' (במדבר יח) .

רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא  רש"י ?: שמינה ויש בה ריח טוב, ומין תמרים הוא לעצמן  שקלה, כרכה בסודריה; אתא רבה בריה, א"ל: "מורחינא ריחא דחינוניתא"! א"ל: "בני, טהרה יש בך"  רש"י ?: לפיכך מריחה לך, ולא בטל הריח מאצלך . יהבה ניהליה. אדהכי אתא אבא בריה  רש"י ?: דרבה בר רב הונא , שקלה יהבה ניהליה. א"ל  רש"י ?: רב הונא לבריה : "בני! שמחת את לבי  רש"י ?: בטהרתך  - והקהיתה את שיני  רש"י ?: שהראיתני שאהבתך על בנך יותר מעלי: שנטלת ממני ונתת לו ".

היינו דאמרי אינשי: 'רחמי  רש"י ?: אהבה  דאבא – אבני, רחמי דבני – אבני דהוו ליה'.

רב אחא בר יעקב איטפל ביה  רש"י ?: גידלו בביתו  ברב יעקב בר ברתיה; כי גדל א"ל "אשקיין מיא"! אמר לו: "לאו בריך אנא"!

והיינו דאמרי אינשי: 'רבי רבי  רש"י ?: גדל גדל אותי ואע"פ כן איני בנך:  בר ברתך אנא  רש"י ?: ואין עלי לכבדך כבן '.

משנה:

בפולמוס של אספסיינוס  רש"י ?: חיל שהביא אספסיינוס על ירושלים  - גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס  רש"י ?: מפרש בגמרא ;

בפולמוס של טיטוס  רש"י ?: שהביא הורקנוס אאריסתובלוס אחיו, ובין זה [אספסיינוס] לזה [טיטוס] היו חמשים ושתים שנה, כדאמר בסדר עולם  - גזרו על עטרות כלות  רש"י ?: מפרש בגמרא  ושלא ילמד אדם את בנו יוונית;

בפולמוס האחרון  רש"י ?: הוא של חורבן הבית, ושל טיטוס נמי הוה  - גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר  רש"י ?: שהיו מוליכין אותה מבית אביה לבית בעלה; ואפריון של מעילים וטליתות מוזהבות מוקפות לה , ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר.

משמת רבי מאיר - בטלו מושלי משלים  רש"י ?: לתת אות אמתלא וטעם לחכמה, ליכנס בה בשערי בינה, כגון ממשלות שועלים, דאמר בסנהדרין (לח,ב) כי הוה דריש רבי מאיר בפירקא - הוה דריש תילתא שמעתא ותילתא אגדתא ותילתא מתלי .

משמת בן עזאי - בטלו השקדנים  רש"י ?: שוקדין על דלתות בית המדרש לילה ויום, כדאמר ביבמות (סג,ב): אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה .

משמת בן זומא - בטלו הדרשנים  רש"י ?: שהיה בקי בטעמי המקראות, כדאמר 'לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא' (ברכות יב ב) .

משמת רבי עקיבא - בטל כבוד התורה  רש"י ?: שהיה נותן לבו לדרוש כל קוץ וקוץ של כל אות, וכ"ש תיבות יתירות ואותיות יתירות, כגון: 'בת' 'ובת' אני דורש (סנהדרין נא ב), וזהו 'כבוד תורה' גדול: שאין בה דבר לבטלה .

משמת רבי חנינא בן דוסא - בטלו אנשי מעשה  רש"י ?: בטוח בחשיבותו ועושה מעשים מופלאים, כדאמר בתענית (כה,א): נמטי כשוריך! יאמר לחומץ וידלוק ולעזים להביא זאבים בקרניהם .

משמת רבי יוסי קטנתא - פסקו חסידים; ולמה נקרא שמו 'קטנתא'? שהיה קטנתא של חסידים  רש"י ?: קטנותם של חסידים: שהיו החסידים הולכים וכלים והוא היה מקטניהם וסופן .

משמת רבי יוחנן בן זכאי - בטל זיו החכמה  רש"י ?: זה - לא ידענא מאי היא .

משמת רבן גמליאל הזקן - בטל כבוד התורה  רש"י ?: במסכת מגילה (כא,א) אמר: שעד שמת הוא - היה בריאות בעולם, ולא היו למידין תורה אלא מעומד; משמת הוא - ירד חולי לעולם והוצרכו ללמוד תורה מיושב  ומתה טהרה ופרישות.

משמת רבי ישמעאל בן פאבי - בטלה זיו הכהונה  רש"י ?: שהיה חכם ועשיר וכהנים רבים אוכלין על שולחנו .

משמת רבי - בטל ענוה ויראת חטא.

גמרא:

[ת"ר [לפי גירסאות אחדים זהו המשך למשנה; וכן נראה היה לרש"י]]

רבי פנחס בן יאיר אומר: משחרב בהמ"ק בושו חברים ובני חורין  רש"י ?: מיוחסין , וחפו ראשם  רש"י ?: שגברה יד עזי פנים ממזרים, שהם עשירים ואלו עניים , ונדלדלו אנשי מעשה  רש"י ?: אין חש להם , וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש  רש"י ?: לישראל  ואין מבקש  רש"י ?: עליהם רחמים  ואין שואל; על מי לנו להשען - על אבינו שבשמים.

רבי אליעזר הגדול אומר: מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא  רש"י ?: התחילו החכמים  למהוי כספריא  רש"י ?: מלמדי תינוקות שהם קטנים מן החכמים , וספריא כחזניא, וחזניא כעמא דארעא  רש"י ?: כעמי הארץ , ועמא דארעא


עמוד ב
דף מט עמוד ב[עריכה]

אזלא ודלדלה  רש"י ?: גירסת רש"י: 'אזלא ונוולא': הולכים ודלים ומתנוולים , ואין שואל ואין מבקש; על מי יש להשען - על אבינו שבשמים.

בעקבות משיחא  רש"י ?: בעקבות המשיח, בסוף הגלות לפני ביאת משיח  חוצפא יסגא, ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה - והיין ביוקר  רש"י ?: שהכל עוסקין במשתאות , ומלכות תהפך למינות, ואין תוכחת  רש"י ?: אין לך אדם שיוכל להוכיח, שכולם נכשלים בחטאות, וכשמוכיחין אומר לו 'אתה כמוני' ;

בית וועד  רש"י ?: של חכמים  יהיה לזנות  רש"י ?: שכלו החכמים ואין לומד תורה, ויהא חרב מאין איש, ובעלי זימה מתגודדים שם; מפני שחוץ לעיר היו בתי מדרשות שלהם ,

והגליל יחרב, והגבלן [יש מפרשים: הגולן, ויש אומרים גבל (תהלים פג ח)] ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו,

וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת;

נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים;

בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה: אויבי איש - אנשי ביתו.

פני הדור כפני הכלב.

הבן אינו מתבייש מאביו,

ועל מה יש לנו להשען - על אבינו שבשמים.

גמרא:

אמר רב: לא שנו אלא של מלח וגפרית  רש"י ?: ענין עטרה עושין מאבן של מלח שהוא צלול כאבן הבדולח וקורין שליימי"א וצובעין אותה כמין ציורין בגפרית כשם שעושין בכלי זהב וכסף וקורין נאול"א  אבל של הדס ושל וורד מותר;

ושמואל אומר: אף של הדס ושל וורד אסור, של קנים ושל חילת  רש"י ?: לישק"א כמין גומא הגדל במים  מותר;

ולוי אמר: אף של קנים ושל חילת אסור, וכן תני לוי במתניתיה: אף של קנים ושל חילת אסור.

ועל האירוס:

מאי 'אירוס'?

א"ר אלעזר טבלא דחד פומא  רש"י ?: זוג של עינבל אחד, שמקשקשין בו לשיר בבית המשתאות .

רבה בר רב הונא עבד ליה לבריה טנבורא  רש"י ?: כך קורין אותו בלשון לעז 'טנבור'; והוא עשוי דפנותיו עגולות כעין נפה, וקושרין בדפנותיו חוטין של ברזל, ושוטחין על פיו עור כשהוא לח - ומותח, והוא מתייבש שם מאליו; וכשמכין עליו במקל דק - הוא מוציא קול צלול, ויש אומנין שיודעין להכות עליו מכה אחר מכה כסדר עד שנשמע כמין שיר . אתא אבוה – תבריה. אמר ליה: מיחלף בטבלא דחד פומא  רש"י ?: זוג של עינבל שעושים בבית משתאות דומה לו בקול, ואתי למעבד ההוא דגזור עליה ! זיל עביד ליה אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא  רש"י ?: כלי מחזיק ג' לוגין .

בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות וכו':

מאי 'עטרות כלות'?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עיר של זהב  רש"י ?: עטרה של זהב ועיר של זהב מצויירת עליה .

תניא נמי הכי: איזהו 'עטרות כלות'? - עיר של זהב; אבל עושה אותה כיפה  רש"י ?: 'כיפה' כמו כובע  של מילת  רש"י ?: של צמר לבן שקורין פילטר"א .

תנא: אף על חופת חתנים גזרו.

מאי 'חופת חתנים'?

זהורית המוזהבות  רש"י ?: טלית צבועה שני, ובו קבועין טסי זהב, עד שמעמידין אותה כמין כיפה 

תניא נמי הכי: אלו הן חופת חתנים: זהורית המוזהבות; אבל עושה פפירית  רש"י ?: כמין כיפה של מעגלי עץ, כמו שאנו עושין  ותולה בה כל מה שירצה  רש"י ?: ותולין בה צניפין ורדידי זהב, כמו שאנו עושין .

ושלא ילמד את בנו יוונית  רש"י ?: לשון חכמה שמדברים בו בני פלטין, ואין שאר העם מכירין בו :

ת"ר: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה  רש"י ?: שני אחים שהיו מתקוטטין על המלוכה: הורקנוס ואריסטובלוס  - היה הורקנוס מבחוץ  רש"י ?: צר על ירושלים והביא עמו חייל רומיים  ואריסטובלוס מבפנים; בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה  רש"י ?: מתרומת הלשכה, לתמידים  ומעלין להן תמידים.

היה שם  רש"י ?: מבפנים  זקן אחד, שהיה מכיר בחכמת יוונית; לעז להם  רש"י ?: לאותן שבחוץ  בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה - אין נמסרין בידכם.

למחר שלשלו להם דינרים בקופה - והעלו להם חזיר! כיון שהגיע לחצי חומה - נעץ צפרניו; נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה  רש"י ?: מחמת המלך שבערה על חילול שמו ! אותה שעה אמרו: ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית.

ועל אותה שנה שנינו: מעשה ובא עומר מגגות צריפים, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר  רש"י ?: שאותה שנה החריבו החיילות את הזרעים שסביבות מדינת ירושלים, והוצרך להביא אותה שנה את העומר מגגות צריפים; ובשאר השנים מצות העומר להביא מן הקרוב לירושלים, כדכתיב (ויקרא כג) 'כרמל תקריבו' - שיהא הזרע לח והכר מלא ממנו, וכשהוא בא מרחוק מתייבש ומתמעך ואין כר השבלת מלא מן הגרעין .

איני! והאמר רבי: 'בא"י - לשון סורסי  רש"י ?: קרוב הוא ללשון ארמי; ואומר אני שזה לשון גמרת ירושלמי; ואומות העולם קורין אותו לינג"א שוריי"א  למה? אלא אי לשון הקודש אי לשון יוונית  רש"י ?: שהיו קרובין לארץ יון, ולשון יון יפה מזה, והיה לו לספר בו '!

ואמר רב יוסף: 'בבבל לשון ארמי למה? אלא או לשון הקודש או לשון פרסי'?

לשון יוונית לחוד וחכמת יוונית לחוד.

וחכמת יוונית מי אסירא? והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג: 'מאי דכתיב  רש"י ?: 'מאי דכתיב' - לא גרס, אלא 'ר"ש קרא מקרא זה על עצמו ואמר שעליו לעולל את עיניו בבכי יותר מן הכל  (איכה ג נא) עיני עוללה  רש"י ?: מנוולת את עניי  לנפשי  רש"י ?: על נפשי, מפני קורותיי  מכל בנות עירי - אלף ילדים היו בבית אבא: חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית; ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא.'

שאני של בית ר"ג, דקרובין למלכות הוו, דתניא: מספר קומי  רש"י ?: מספר שערו שלפניו ומניח בלורית מאחוריו  - הרי זה מדרכי האמורי  רש"י ?: שהן מניחין בלורית לשם עבודת כוכבים .

אבטולוס בן ראובן התירו לספר קומי שהוא קרוב למלכות; של בית רבן גמליאל התירו להן חכמת יוונית מפני שקרובין למלכות.

בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון וכו':

מאי טעמא?

משום צניעותא.

משמת רבן יוחנן - בטלה החכמה:

ת"ר: משמת רבי אליעזר - נגנז ספר תורה  רש"י ?: שהיה בעל הלכות מפי שמועה הרבה, וסדורות בפיו כאילו כתוב בספר, כדאמר בסנהדרין (סח,א): הרבה תורה למדתי מרבותיי, ולא עוד אלא שאני שונה שלשת אלפים הלכות בנטיעות קישואין ושלש מאות בבהרת עזה .

משמת רבי יהושע - בטלה עצה ומחשבה  רש"י ?: שהיה זהיר בדרשות ובקי בהלכות ובתשובת האפיקורסים ולהבין ברמזיהם, כדאמרינן בפרק קמא דחגיגה (ה,ב): כי נח נפשיה - אמרו ליה רבנן: מאי תהוי עלן ממינים? אמר להן: אבדה עצה מבני ישראל - נסרחה חכמה של עובדי כוכבים .

משמת רבי עקיבא - בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה  רש"י ?: עומק סברא ולסמוך טעמי תורה שבעל פה על מדרשי המקראות ואותיות היתרים ולשונות המשתנים במקרא .

משמת רבי אלעזר בן עזריה  רש"י ?: עשיר הוא, כדאמרינן (שבת נד ב): תריסר אלפי עגלי הוה מעשר מעדריה כל שתא  - בטלו עטרות חכמה, (משלי יד כד) ש'עטרת חכמים עשרם [אולת כסילים אולת].

משמת רבי חנינא בן דוסא - בטלו אנשי מעשה.

משמת אבא יוסי בן קטונתא - בטלו חסידים; ולמה נקרא שמו 'אבא יוסי בן קטונתא'? שהיה מקטני חסידים.

משמת בן עזאי - בטלו השקדנין.

משמת בן זומא - בטלו הדרשנין.

משמת רשב"- ג עלה גובאי, ורבו צרות

משמת רבי - הוכפלו צרות.

משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא:

אם רב יוסף עניו, מדוע הוא מתפאר בכך שהוא עניו? ראו מוסר אביך ג ד, העמק דבר על במדבר יב ג, ועוד כמה פירושים במאמר של אהרן ארנד

.

אמר ליה רב יוסף לתנא: לא תיתני 'ענוה' - דאיכא אנא  רש"י ?: שאני ענוותן .

אמר ליה רב נחמן לתנא: לא תיתני 'יראת חטא' - דאיכא אנא.

הדרן עלך עגלה ערופה וסליקא לה מסכת סוטה