ביאור:בבלי סוטה דף כא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

"הן תהוי ארכא לשלותיך" (דניאל ד כד).

וכתיב: "כלא מטא על נבוכדנצר מלכא" (דניאל ד כה),

וכתיב: "לקצת ירחין תרי עשר" (דניאל ד כו).

לעולם - רבי ישמעאל, ואשכח קרא דאמר ותני,

דכתיב "כה אמר ה', על שלשה פשעי אדום..." (עמוס א).

ומאי "אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר"?

דלמא שאני (עובדי כוכבים) [גוים] דלא מפקיד דינא עלייהו.

סוגיא: איזו זכות עוזרת לאשה

ויש זכות תולה ג' שנים כו':

זכות דמאי?

אילימא זכות דתורה?

הא אינה מצווה ועושה היא!

[סוגית ביניים: הגנת מצוות והגנת התורה]

אלא זכות דמצוה?

זכות דמצוה מי מגנא כולי האי?

והתניא:

את זו דרש רבי מנחם בר יוסי

"כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו).

תלה הכתוב את ה"מצוה" ב"נר",

ואת ה"תורה" ב"אור".

את המצוה בנר - לומר לך:

מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה,

אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה.

ואת התורה באור, לומר לך:

מה אור מגין לעולם,

אף תורה מגינה לעולם.

ואומר "בהתהלכך, תנחה אותך" וגו' (משלי ו):

"בהתהלכך, תנחה אותך" - זה העוה"ז,

"בשכבך, תשמור עליך" - זו מיתה,

"והקיצות, היא תשיחך" - לעתיד לבא.

משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה,

ומתיירא מן הקוצים, ומן הפחתים, ומן הברקנים, ומחיה רעה, ומן הליסטין...

ואינו יודע באיזה דרך מהלך.

נזדמנה לו אבוקה של אור:

ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים...

ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין,

ואינו יודע באיזה דרך מהלך.

כיון שעלה עמוד השחר:

ניצל מחיה רעה ומן הליסטין...

ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך.

הגיע לפרשת דרכים:

ניצל מכולם!

ד"א ראשי תיבות:דבר אחר:

עבירה מכבה מצוה

ואין עבירה מכבה תורה

שנאמר "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" (שיר השירים ח).

א"ר יוסף:

מצוה -

בעידנא דעסיק בה:

מגנא ומצלא.

בעידנא דלא עסיק בה:

אגוני מגנא

אצולי לא מצלא.

תורה -

בין בעידנא דעסיק בה

ובין בעידנא דלא עסיק בה

מגנא ומצלא

מתקיף לה רבה:

אלא מעתה: דואג ואחיתופל,

מי לא עסקי בתורה?

אמאי לא הגינה עלייהו?

אלא אמר רבא:

תורה -

בעידנא דעסיק בה:

מגנא ומצלא.

בעידנא דלא עסיק בה:

אגוני מגנא

אצולי לא מצלא.

מצוה -

בין בעידנא דעסיק בה,

בין בעידנא דלא עסיק בה:

אגוני מגנא, אצולי לא מצלא.

רבינא אמר:

לעולם, זכות תורה!

ודקאמרת "אינה מצווה ועושה השאלה שנשאלה בתחילת דף זה"...

נהי דפקודי לא מפקדא

באגרא דמקרין ומתניין בנייהו,

ונטרן להו לגברייהו,

עד דאתו מבי מדרשא,

מי לא פלגאן בהדייהו?

מאי פרשת דרכים?

א"ר ראשי תיבות: אמר רב חסדא: זה ת"ח ראשי תיבות: תלמיד חכם ויום מיתה,

רב נחמן בר יצחק אמר: זה ת"ח ראשי תיבות: תלמיד חכם ויראת חטא.

מר זוטרא אמר: זה ת"ח ראשי תיבות: תלמיד חכם, דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא.

סוגיית אגב: הגנת התורה

ד"א ראשי תיבות דבר אחר כלומר תשובה נוספת.:

עבירה מכבה מצוה

ואין עבירה מכבה תורה

א"ר יוסף:

דרשיה רבי מנחם בר יוסי להאי קרא כי סיני.

ואילמלא דרשוה דואג ואחיתופל הכי,

לא רדפו בתר דוד.

דכתיב "לאמר אלהים עזבו" וגו' (תהילים עא).

מאי דרוש?

"ולא יראה בך ערות דבר" וגו' (דברים כג)...

והן אינן יודעין,

שעבירה מכבה מצוה,

ואין עבירה מכבה תורה.

מאי "בוז יבוזו לו" (שיר השירים ח)

אמר עולא:

לא כשמעון אחי עזריה,

ולא כר' יוחנן דבי נשיאה,

אלא כהלל ושבנא

דכי אתא רב דימי אמר:

הלל ושבנא אחי הוו.

הלל עסק בתורה,

שבנא עבד עיסקא.

לסוף א"ל: תא נערוב וליפלוג.

יצתה בת קול ואמרה "אם יתן איש את כל הון ביתו" וגו': (שיר השירים ח)

עמוד ב

סוגיא: הוראת תורה לבנות

אומר בן עזאי:

חייב אדם ללמד את זהו ציטוט מתוך משנתנו: אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את ביתו תורה. וכו'...

':ר' אליעזר אומר:

כל המלמד את בתו תורה,

מלמדה תיפלות:

תיפלות ס"ד?

אלא אימא:

כאילו למדה תיפלות!

א"ר ראשי תיבות אמר רבי אבהו:

מ"ט ראשי תיבות: מאי טעמא} דר"א ראשי תיבות: דרבי אליעזר?

דכתיב "אני חכמה שכנתי ערמה" (משלי ח).

כיון שנכנסה חכמה באדם

נכנסה עמו ערמומית.

ורבנן, האי "אני חכמה",

מאי עבדי ליה?

מיבעי ליה לכדרבי יוסי בר' חנינא.

דא"ר יוסי בר' חנינא:

אין דברי תורה מתקיימין,

אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהן.

שנאמר "אני חכמה שכנתי ערמה".

א"ר יוחנן:

אין דברי תורה מתקיימין,

אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו.

שנאמר "והחכמה מאין תמצא" (איוב כח).

סוגיא: דברי רבי יהושע על רצונה של אשה, ועל מבלי העולם]

"רבי יהושע אומר רוצה אשה" וכו':

מאי קאמר?

הכי קאמר:

רוצה אשה בקב ותיפלות עמו,

מתשעת קבין ופרישות.

"הוא היה אומר חסיד שוטה" כו':

היכי דמי חסיד שוטה?

כגון דקא טבעה איתתא בנהרא

ואמר: לאו אורח ארעא, לאיסתכולי בה ואצולה!

היכי דמי רשע ערום?

אמר רבי יוחנן:

זה המטעים דבריו לדיין, קודם שיבא בעל דין חברו.

ר' אבהו אומר:

זה הנותן דינר לעני,

להשלים לו מאתים זוז.

דתנן:

מי שיש לו מאתים זוז,

לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני.

היה לו מאתים חסר דינר,

אפילו אלף נותנין לו כאחת,

הרי זה יטול!

רבי אסי אמר רבי יוחנן:

זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטין.

דאמר רבי אסי א"ר יוחנן:

יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין,

מה שמכרו מכרו.

אביי אמר:

זה המשיא עצה למכור בנכסים

כרבן שמעון בן גמליאל.

דתניא:

':'נכסי לך ואחריך - לפלוני...

וירד הראשון ומכר ואכל,

השני מוציא מיד הלקוחות.

דברי {ב

להרחבה.

רשב"ג ראשי תיבות: רבן שמעון בן גמליאל אומר:

אין לשני, אלא מה ששייר ראשון.

רב יוסף בר חמא אמר רב ששת:

זה המכריע אחרים באורחותיו.

רבי זריקא אמר רב הונא:

זה המיקל לעצמו ומחמיר לאחרים

עולא אמר:

זה