ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ראש השנה/פרק רביעי

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק רביעי – יום טוב[עריכה]

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה א[עריכה]

מתני’: ד_איום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. משחרב בית המקדש, התקין °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין ד_בבכל מקום שיש בו בית דין. אמר °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע לא התקין °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין אלא ביבנה בלבד. אמרו לו אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין:


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יח עמוד ב]

גמ’: אמר רבי אבא בר פפא רבי אבא בר פפא°. רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° הוון יתיבון מקשיי. תנינן יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. אמרין, אין דבר תורה הוא, אף בגבולין ידחה שבת. אין לית הוא דבר תורה, אף במקדש לא ידחה שבת. עבר כהנא רב כהנא°, אמרין הא גברא רבה דנישאול ליה. אתון שאלון ליה. אמר לון, כתוב אחד אומר (במדבר פינחס כט א) יום תרועה. וכתוב אחד אומר (ויקרא אמור כג כד) זכרון תרועה, הא כיצד? בשעה שהוא חל בחול יום תרועה. בשעה שהוא חל בשבת זכרון תרועה, מזכירין אבל לא תוקעין. רבי זעירה רבי זעירא° מפקד לחברייה, עולון ושמעון קליה דרבי לוי רבי לוי° שדורש. דלית איפשר דהוא מפיק פרשתיה דלא אולפן ללא חידוש. על ואמר קומיהון. כתוב אחד אומר יום תרועה, וכתוב אחד אומר זכרון תרועה, הא כיצד? בשעה שהוא חל בחול יום תרועה. בשעה שהוא חל בשבת זכרון תרועה, מזכירין אבל לא תוקעין. מעתה אף במקדש לא ידחה? תנא מדכתיב (ויקרא אמור כג כד) באחד לחדש. במקדש שיודעים שהתקדש החדש תוקעים אף בשבת, בגבולין שלא ידעו אם קדשו את החדש לא תוקעים. מעתה אפילו במקום שהן יודעין שהוא באחד לחדש ידחה? תני °רבי שמעון בר יוחאי רבי שמעון בר יוחאי, כתיב (ויקרא אמור כג כה) והקרבתם. אין תוקעים בשבת אלא במקום שהקרבנות קריבין. אמרין חברייה קומי רבי יונה רבי יונה°. והכתיב גבי יובל (ויקרא בהר כה ט) והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכיפורים, למה נאמר בחדש השביעי הרי ידוע שיום הכיפורים חל בחודש השביעי? ללמד שכל התקיעות של החדש הזה יהיו שוות, אם כך כמו שתקיעות היובל דוחות שבת בכל ארץ ישראל, אף תקיעות ראש השנה ידחו שבת בכל ארץ ישראל.? אמר לון בזו של יובל נאמר בארצכם. זו את מעביר בארצכם, הא אחרת לא. אמרין ליה או נאמר זו אתם מעבירין רק בארצכם, הא אחרת של ראש השנה בין בארץ בין בחוץ לארץ? אמר רבי יונה רבי יונה°. אילו הוה כתיב תעבירו שופר בארצכם, הייתי אומר כאן ביובל מיעט חוץ לארץ, ובמקום אחר בראש השנה ריבה. אבל כיוון דכתיב בכל ארצכם כאן ביובל ריבה שתוקעים בכל הארץ בשבת ובמקום אחר בראש השנה מיעט

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה ב[עריכה]

מתני’: ד_גועוד זאת היתה ירושלם יתירה על יבנה. שכל עיר שהיא רואה ושומעה וקרובה ויכולה לבוא תוקעין בה. וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד:

גמ’: והן שיהו כל הדרכים האלו בה שהיא רואה ושומעה וקרובה ויכולה לבוא. רואה ואינו שומעה, כגון ירושלים מלמעלן ועיר מלמטן. שומעת ואינו רואה, כגון שהיה הר מפסיק. רואה ושומעת ואינה קרובה

 

-----------------------------------דף יט[עריכה]

ירושלמי מאיר ראש השנה יט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יט עמוד א] כגון שהייתה חוץ לתחום. רואה ושומעת וקרובה ואינה יכולה לבוא, כגון שהיה הנחל מפסיק. רבי יונה רבי יונה° בעי. היתה יכולה לבוא על ידי עירובין מהוא ? היך מה דאת אמר ועוד זאת היתה ירושלם יתירה על יבנה. שכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא תוקעין בה. ולמה לא אמר אף ביבנה כן? ירושלם דבר תורה, והעיירות הסמוכות לה מדבריהן. ו°רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי מתקין על דבר תורה. ויבנה מדבריהן והעיירות הסמוכות לה מדבריהן ו°רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי מתקין על דבריהן? והרי לא עושים תקנה אחר התקנה. תנן, וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד, אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, אם יצאו בית דין ממקומם לא היו תוקעין. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בעא קומי רבי סימון רבי שמעון בן פזי°. אפילו מבית לבית אפילו מטריקלון לקיטון? אמר לו, בי רבי, עד כאן שמעתי.

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה ג[עריכה]

מתני’: ד_דבראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש, ושיהא יום הנף ד_הכולו אסור:

גמ’: כתיב (ויקרא אמור כג מ) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. אית תניי תני בשמחת שלמים הכתוב מדבר. אית תניי תני בשמחת הלולב הכתוב מדבר. מאן דאמר בשמחת לולב הכתוב מדבר, ביום הראשון דבר תורה ושאר כל הימים דבר תורה במקדש ו°רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי מתקין על דבר תורה שבכל הארץ יטלו כל שבעה כמו במקדש. מאן דאמר בשמחת שלמים הכתוב מדבר. ביום הראשון דבר תורה, ושאר כל הימים אף במקדש מדבריהן. ו°רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי מתקין על דבריהן שיטלו במדינה כל שבעה? ויש תקנה אחר תקנה? חברייא בעון קומי רבי יונה רבי יונה°. כמה דאת אמר תמן והקרבתם אשה לה' שבעת ימים. אין שבעה בלא שבת ומכאן למדנו שקרבנות דוחים שבת ודכוותה ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים בלולב אין שבעה בלא שבת ולמה שבגבולין לא ידחה שבת מהתורה ? אמר לון, שניא היא דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון, חלק הראשון מהם. מעתה במקדש ידחה ובגבולין לא ידחה אפילו אם היום הראשון חל בשבת ? אמר רבי יונה רבי יונה°, אילו היה כתוב ולקחתם לפני ה' אלהיכם. הייתי אומר כאן במקדש ריבה שיטול אפילו בשבת ובמקום אחר בגבולין מיעט. אלא כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון, מכל מקום. ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, בירושלם.

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה ד[עריכה]

מתני’: ד_ובראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום. פעם אחת נשתהו העדים מלבוא וקילקלו הלוים בשיר. התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה. באו מן המנחה ולמעלן נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש. משחרב בית המקדש התקין °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום:


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יט עמוד ב]

גמ’: תנן, בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום, פעם אחת נשתהו העדים מלבוא וקילקלו הלוים בשיר, למה נשתהו ? אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° מפני מעשה שאירע. פעם אחת נפלה הברה בעיר ובאו סרקיים ישמעאלים ונטלום לעדים ונתקלקלו הלוים בשיר שהמתינו לראות אם יגיעו ולא ידעו אם לומר שיר של חול או של ראש השנה. אמר רבי אחא בר פפא רבי אחא בר פפא° קומי רבי זעירא רבי זעירא°. חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°. בשם מן רבי אמרת לה? אמר לון וכי אני כוותכון דאית לכון רברבין סגין שאתם לומדים מהרבה רבנים? כל מה שאני אומר בסתם הוא בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. אמרי ליה, רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° מייתי לה טעם דהלכה. דתני ד_זשירו של יום ה' היו אומרים (תהלים פ"א, ב') הרנינו לאלהים עוזינו, ובראש השנה לא היו מתחילים מתחילת המזמור אלא היו אומרים (תהלים פ"א, ז') מהסירותי מסבל שכמו. ואם חל יום טוב להיות ביום חמישי. בשחרית היו אומרים הרנינו לאלהים עוזינו, ובמנחה היו אומרים הסירותי מסבל שכמו. אם התאחרו ובאו מן המנחה ולמטן לאחר הקרבת תמיד של בין הערבים, גם במנחה היו אומרים הרנינו לאלהים עוזינו כמו בשחרית בחול. נמצאו אומרים שיר וכופלין אותו וזה היה הקלקול, תנן, אם באו מן המנחה ולמעלן נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש. רבי אדא דקיסרין רבי אדא דקיסרין° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, הטעם שאם באו אחר המנחה שנוהגים אותו יום קדש ולמחר קדש, דסברי כוון שעבר רובו של יום בקדושה לא מזלזלים בו. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°, רבי יוחנן רבי יוחנן° מפקד לאילין סבין דכנישא דכיפרא שם מקום, כאשר העדים מתאחרים, מטול ומיעול. שיחקרו אותם מיד עד דהו יממא, ואף שילא יספיקו לקדשו ואתון מדכרין יעלה ויבא זמנו ועיבורו:

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה ה[עריכה]

מתני’: אמר °רבי יהושע בן קרחה רבי יהושע בן קרחה, ועוד זו התקין °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי. שאפילו ראש בית דין בכל מקום, שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד:

גמ’: כיני, מתני' למקום הוועד של חודש:

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה ו[עריכה]

מתני’: סדר ברכות, אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עמם ואינו תוקע. קדושת היום ותוקע. זכרונות ותוקע. שופרות ותוקע. ואומר עבודה והודייה וברכת כהנים דברי °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי. אמר לו °רבי עקיבה רבי עקיבא אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר? אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם ד_חוכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע, זכרונות ותוקע שופרות ותוקע, ואומר עבודה והודייה וברכת כהנים:

גמ’: ביהודה נהגו כ°רבי עקיבה רבי עקיבא ובגליל כ°רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי. עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא.

 

-----------------------------------דף כ[עריכה]

ירושלמי מאיר ראש השנה כ


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כ עמוד א] וכשקידשו את השנה באושא. ביום הראשון, עבר °רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה ואמר כדברי °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי שהזכיר מלכויות בקדושת השם ולא תקע. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל לא היינו נוהגין כן ביבנה. ביום שני עבר °רבי חנניה בנו של רבי יוסי הגלילי רבי חנניה בנו של רבי יוסי הגלילי ואמר כדברי °רבי עקיבה רבי עקיבא. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל, כך היינו נוהגין ביבנה. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. בכל מקום עבר והזכיר במקום הקל הקדוש, אדיר המלוכה לא יצא. חוץ מן האל הקדוש של ראש השנה ובלבד במוסף יכול לחתום אדיר המלוכה. ואתייא כ°רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי שאמר שבקדושת השם מזכיר מלכויות לכן יכול לחתום במלכות. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, אומר מלכויות ותוקע. קדושת היום עם זכרונות. ואתייא כ°רבי עקיבא רבי עקיבא רק לענין זה שלא אומר מלכיות עם קדושת השם. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל, מה מצאנו, בכל מקום אומרה לקדושת היום בברכה אמצעית, אף כאן אומרה אמצעית. אחר מלכויות ולפני שופרות, °רבי רבי יהודה הנשיא אומר. מה מצאנו בכל מקום אומרה לקדושת היום בברכה רביעית, אף כאן אומרה בברכה רביעית כ°רבי עקיבה רבי עקיבא. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ורבי זירא רבי זירא° וחנין בר אבא חנין בר אבא° אמרו בשם רב רב (אמורא)° צריך לומר האל הקדוש. רבי אבא רבי אבא° אמר בשם אבא בר רב חונה אבא בר רב חונה° צריך לומר האל הקדוש ומרבה לסלוח. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם אבא בר ירמיה אבא בר ירמיה°. בתפלה כשאומר ולירושלים עירך ברחמים תשוב, הוא אומר בחתימה אלהי דוד ובונה ירושלים, בנביא בברכת ההפטרה הוא אומר אלהי דוד מצמיח ישועה. יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת. אית תניי תני, פותח ביום טוב וחותם בשבת. ואית תניי תני פותח בשבת וחותם ביום טוב. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר, פותח בשבת וחותם בשבת ויום טוב בינתיים. רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° אמר בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° הלכה כ°רבי רבי יהודה הנשיא:

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה ז[עריכה]

מתני’: ד_טאין פוחתין מי' מלכיות מי' זכרונות מי' שופרות °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמרן שלשה שלשה יצא. ד_יאין מזכירין מלכות זכרון שופר של פורענות. מתחיל בתורה ומשלים בנביא. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר אם השלים בתורה יצא:

גמ’: אין פוחתין מעשרה מלכיות כנגד עשרה קילוסין שאמר דוד (תהלים ק"נ, א') הללויה הללו אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו וגו' עד כל הנשמה תהלל י-ה הללויה, מעשרה זכרונות כנגד עשרה וידויים שאמר ישעיה דכתיב (ישעיהו א', ט"ז-י"ח) רחצו הזכו הסירו רוע מעללכם מנגד עיני חדלו הרע. למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה. מה כתיב בתריה? לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו, אין פוחתים מעשרה שופרות כנגד ז' כבשים פר ואיל ושעיר שמקריבים בראש השנה. אלוהות עולין לו לשם מלכיות דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. כגון שמע ישראל ה אלקנו ה’ אחד. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, אינן עולין לו. אלוהות ומלכיות עולין לו משם שנים דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר אינן עולין אלא לאחד. (תהלים מ"ז, ז') זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו, עולין לו משם שנים דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר אינן עולין אלא לאחד. רבי זירא רבי זירא° בעי


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • 

^[דף כ עמוד ב] ביה ובדבתריה פליגין? או ביה לגרמיה פליגין. היינו האם המחלוקת רק על הפסוק זמרו לאלקים זמרו זמרו למלכנו זמרו. שמחולק לשני קטעים אבל אם היה משפט אחד כלם היו מסכימים שזה אחד, או גם על הפסוק שאחריו כי מלך על כל הארץ אלקים. אף שזה משפט אחד הם חולקים. מן מה דתני הכל מודין (תהלים מ"ז, ט') במלך אלהים על גוים שהוא אחד. מכאן שרק כאשר מלכות ואלקים מופיעים ברצף נחשבים אחד, אבל בפסוק כי מלך על כל הארץ אלקים, שהם מופרדים הם חולקים. הדא אמרה ביה ודבתריה פליגין. (תהילים כד ז ט) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד ה’ עיזוז וגיבור . שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה’ צבקות הוא מלך הכבוד סלע. הראשון משם אחד והשני משם שנים דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר הראשון משם שנים והשני משם שלוש: תנן, °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמרן שלוש יצא. הוינן סברין מימר שלשה מכל אחד ואחד. שאמר שלוש למלכויות שלוש לזכרונות ושלוש לשופרות. אשכחת תני אפילו שלשה מכולן יצא שאמר אחד מכל אחד. תנן, אין מזכירין זכרון ומלכות ושופר של פורענות. זכרון דכתיב (תהלים ט', י"ג) כי דורש דמים אותם זכר וגו'. מלכות דכתיב (יחזקאל כ', ל"ג) חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם. שופר דכתיב (ירמיהו ד', י"ט) כי קול שופר שמעת נפשי תרועת מלחמה: תנן, מתחיל בתורה ומשלים בנביא. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר אם השלים בתורה יצא, מה ל°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אם השלים בתורה רק בדיעבד יצא, הא בתחילה לא? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° כיני מתניתא. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר ד_יאצריך להשלים בתורה:

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה ח[עריכה]

מתני’: העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה, ד_יבהשני במוסף מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל:

גמ’: תנן, העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה, השני במוסף מתקיע, מאי טעמא? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מפני מעשה שאירע. שפעם אחת תקעו בראשונה והיו השונאים סבורין שמא עליהם הם הולכין, ועמדו עליהן והרגום. אבל כשתוקעים במוסף, מיגו דאינון חמי לון קראיי שמע ומצליין וקוראין באורייתא מצליי ותקעין, אינון אמרין בנימוסין אינון עסיקין. ולמה לא אמר אף בהלל כן שיקראו אותו במוסף ? לית כל עמא תמן. שהרבה אנשים הזדרזו להכין צרכי החג ולא נשארו למוסף. ואמר אף בתקיעה כן לית כל עמא תמן שהרבה ימהרו לביתם לפני מוסף? אמר רבי יונה רבי יונה° כדכתיב (ישעיהו נ"ח, ב') ואותי יום יום שני ימים בשנה ידרושון זו תקיעה וערבה שכולם באים לבית הכנסת. רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° בשם רבי אלכסנדרי רבי אלכסנדרי° שמע לה שתוקעים במוסף מן הדא דכתיב (תהלים י"ז, א') שמעה ה' צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה מלפניך משפטי יצא, שמעה ה' צדק, זו קריאת שמע. הקשיבה רנתי

 

-----------------------------------דף כא[עריכה]

ירושלמי מאיר ראש השנה כא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כא עמוד א] זו רינון תורה. האזינה תפלתי זו תפלה. בלא שפתי מרמה זו מוסף. מה כתיב בתריה? מלפניך משפטי יצא שאחרי כל אלה היינו בזמן המוסף היא שעת רצון לתקוע בשופר . אמר רבי אחא בר פפא רבי אחא בר פפא° קומי רבי זעירה רבי זעירא°. שנייא היא שמצות היום במוסף לכן קבעו תקיעות במוסף. אמר רבי תחליפה דמן קיסרייא רבי תחליפה דמן קיסרייא°. קרייא אמר כן דכתיב (במדבר פינחס כט א ב) יום תרועה יהיה לכם וסמיך ליה ועשיתם קרבנות מוסף. רבי אלעזר בי רבי יוסה רבי אלעזר בי רבי יוסה° אמר בשם רבי יוסי בר קצרתא רבי יוסי בר קצרתא°. בכל הקרבנות כתיב והקרבתם, וכאן כתיב ועשיתם כביכול עשיתם עצמכם אמר להן הקדוש ברוך הוא, מכיון שנכנסתם לדין לפני בראש השנה ויצאתם בשלום, מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה. אמר רבי משרשיא רבי משרשיא° בשם רבי אידי רבי אידי°. בכל הקרבנות כתיב חטא, ובעצרת אין כתיב חטא. אמר להן הקדוש ברוך הוא. מכיון שקיבלתם עליכם עול תורה, מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם.

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה ט[עריכה]

מתני’: ד_יגשופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום, ואין מפקחין עליו את הגל, ולא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ואין חותכין אותו לא בדבר שהוא משום שבות, ולא בדבר שהוא משום לא תעשה. אבל אם רצה ליתן לתוכו יין או מים יתן. ד_ידאין מעכבין את התינוקות מלתקוע, אבל מתעסקין בהם עד שילמודו. ד_טווהמתעסק לא יצא, והשומע מן המתעסק לא יצא:

גמ’: תנן, ואין חותכין אותו לא בדבר שהוא משום שבות, ולא בדבר שהוא משום לא תעשה, וקשה אם דבר שהוא משום שבות אסור פשיטא שדבר שאסור דבר שהוא משום לא תעשה ? כיני מתני' אסור בין בדבר שהוא משום לא תעשה לחתוך בסכין ובין בדבר שהוא משום שבות לחתוך במגל. תנן, אבל מתעסקין בהם עד שילמודו. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, מתניתא בגדול שכבר הגיעה לחינוך ד_טזביום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת מותר להתעסק עם הקטנים ללמדם אף בשבת. ותני כן. מתלמדין לתקוע בשבת, ואין מעכבין את התינוקות שלא הגיעו לחינוך מלתקוע ביום טוב אבל בשבת מעכבים אותם:

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה י[עריכה]

מתני’: ד_יזסדר תקיעות שלשה של שלשה שלשה ד_יחושיעור תקיעה כדי שלשה תרועות שיעור תרועה כדי שלשה יבבות תקע בראשונה ומשך בשנייה כשתים כדי לצאת עבור התקיעה הבאה ד_יטאין בידו אלא אחת מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר, תוקע ומריע ותוקע תוקע ומריע ותוקע ג' פעמים. כשם ששליח ציבור חייב, כך כל יחיד ויחיד חייב. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר, ד_כשליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן:


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כא עמוד ב]

גמ’: אמרן תקע לתר”ת בנפיחה אחת שלא הפסיק לנשום בנתים מהו ?. אשכחת תני אמר ד_כאבנפיחה אחת יצא. והא תנינן סדר תקיעות שלשה של שלשה. האם לא שצריך הפסק ביניהם? לא נאמר אלא לשיעור של כל קול, שלא יפחות. רבי זעירה רבי זעירא° ורבי אבא בר עילאי רבי אבא בר עילאי° אמרו בשם רב רב (אמורא)° צריך להריע מתוך פשוטה, רבי אבא רבי אבא° אמר בשם אבא בר רב חונה אבא בר רב חונה°, אינו צריך להריע מתוך פשוטה, איזו היא הרעה? רבי חנניא רבי חנניא° ורבי מנא רבי מנא°, חד אמר אהן טרימוטה יבבה קצרה מה שנקרא תרועה וחורנה אמר ד_כבתלת דקיקן שלוש יבבות קצרות מה שנקרא שברים. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° חשש להדא דרבי מנא רבי מנא° ולהדא דידן ועשה שלוש סדרים עם טרימוטין ושלוש עם קולות קצרים, תנן, תקע בראשונה ומשך בשנייה כשתים כגון שרצה לתקע תשר”ת תר”ת ואת התקיעה השניה של תשר”ת האריך מתוך כוונה שחציה ישמש כתקיעה ראשונה של תר”ת אין בידו אלא אחת. מכאן שיוצא אף שרק בחלק מהתקיעה התכוון. שהרי בחלק השני התכוון לתקיעה אחרת. רבי אבא בר זמינא רבי אבא בר זמינא° אמר בשם רבי זעירה רבי זעירא°, אפילו אחת אין בידו. למה ראשה גבי סופה מצטרף והרי התכוון לתקיעה של תש”ת ולא של תשר”ת, וסופה גבי ראשה מצטרף והרי התכוון לתקיעה לתשר”ת ולא לתש”ת. לא ראשה אית לה סוף כיוון שאת הסוף כיוון לצורך השניה, ולא סופה אית לה ראש שהרי את הראש כיוון לראשונה. במקום אחד תוקעין, ובמקום אחד מברכין, אית תניי תני הולך לו אצל התוקע. אית תניי תני אצל המברך. מאן דאמר הולך לו אצל התוקע, בשאין ביום כדי לתקוע. מאן דאמר הולך לו אצל המברך בשיש ביום כדי לתקוע. נישמעינה מן הדא דאמר רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. במקום אחד תוקעין ובמקום אחד מברכין, ד_כגהולך לו אצל תוקע ואינו הולך לו אצל מברך. והיידא אמרה דא שיש מחלוקת? דתני, יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת. במקום אחד תוקעין ובמקום אחד מברכין ויכול לעשות עירוב רק לצד אחד הולך לו אצל מברך ואינו הולך לו אצל תוקע, למה שהכל יודעין לתקוע ובודאי ימצא מי שיתקע לו. ואין הכל יודעין לברך. דבר אחר, אדם מוציא ידי חבירו בתקיעה אפילו ביחיד. ואין אדם מוציא ידי חבירו בברכה אלא בציבור. והרי יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, לא כמי שאין ביום כדי לתקוע? שהרי אין תוקעים אלא במקום בית דין, ואת אמר הולך לו אצל מברך. הדא אמרה פליגון. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר שליח הציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. רבי הונא רובא דציפורין רבי הונא רובא דציפורין° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. הלכה כ°רבן גמליאל רבן גמליאל שהחזן מוציא גם את הבקיאים באילין תקיעתא מוסף דראש השנה, כיוון שהיא תפילה ארוכה ואין העם רגילים בהם. רבי זעירא רבי זעירא° ורב חסדא רב חסדא° הוו יתבין תמן באילין תקיעתא כשהשליח ציבור התפלל. מן דצלון, אתת צלותא אחרת. קם רב חסדא רב חסדא° מצליא. אמר לו רבי זעירא רבי זעירא°, ולא כבר צלינן? אמר לו, מצלי אנא וחזר ומצלי.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

13 ד_יג מיי' פ"א מהל' שופר הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תקפ"ו סעיף כ"א:

14 ד_יד מיי' פ"ב מהל' שופר הלכה ז', טור או"ח סי' תקפח:

15 ד_טו טור ושו"ע או"ח סי' תקפ"ט סעיף ח':

16 ד_טז מיי' פ"ב מהל' שופר הלכה ז':

17 ד_יז מיי' פ"ג מהל' שופר הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' תק"צ סעיף א':

18 ד_יח מיי' פ"ג מהל' שופר הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תק"צ סעיף ג':

19 ד_יט מיי' פ"ג מהל' שופר הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תק"צ סעיף ו':

20 ד_כ מיי' פ"ח מהל' תפילה הלכה י', טור או"ח סי' תקצא:


[ע"ב]

21 ד_כא טור ושו"ע או"ח סי' תק"צ סעיף ה':

22 ד_כב טור ושו"ע או"ח סי' תק"צ סעיף ג':

23 ד_כג מיי' פ"ג מהל' שופר הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' תקצ"ה:


 

-----------------------------------דף כב[עריכה]

קובץ:ירושלמי מאיר ראש השנה כב.ogg
ירושלמי מאיר ראש השנה כב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כב עמוד א] דאף על גב דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. הלכה כ°רבן גמליאל רבן גמליאל באילין תקיעתא שהחזן מוציא גם את הבקיאים, זה דווקא למי שכיוון. ואנא דלא כוונית לצאת בתפילת השליח ציבור, לכן אני עצמי מתפלל. הא אילו כוונית, הוינא נפיק ידי חובתי בחזרת השליח ציבור. אמר רבי זעירא רבי זעירא°, ויאות אמר שהלכה כ°רבן גמליאל רבן גמליאל, דכל תניא משנה דתני בשם °רבן גמליאל רבן גמליאל, רבי הושעיא רבי הושעיא° תני לה בשם חכמים בסתם להראות שהסכימו לדבריו. רבי אדא דקיסרין רבי אדא דקיסרין° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. והוא שיהיה שם מראש התפילה. אמר רבי תנחום בר ירמיה רבי תנחום בר ירמיה°. ומתניתין אמרה כן דתנן, סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם

הדרן עלך פרק יום טוב וסליקא לה מסכת ראש השנה

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ראש השנה וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ראש השנה וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת ראש השנה וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת ראש השנה כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד[עריכה]

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח[עריכה]

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)


ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_ראש_השנה/פרק_רביעי&oldid=2805964"