שולחן ערוך אורח חיים תקפו
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · אורח חיים · סימן תקפו | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור אורח חיים ·
לבוש ·
ערוך השולחן
· שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:
משנה ברורה · ביאור הלכה · באר היטב · ט"ז · מגן אברהם · כף החיים · ביאור הגר"א · פרי מגדים ·
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג
סעיף א[עריכה]
שופר של ראש השנה, מצוותו בשל איל וכפוף. ובדיעבד, כל השופרות כשרים, בין פשוטים בין כפופים. ומצווה בכפופים יותר מבפשוטים. ושל פרה פסול בכל גוונא, וכן קרני רוב החיות, שהם עצם אחד ואין להם מבפנים זכרות, פסולים.
- (וכן שופר מבהמה טמאה פסול) (ר"ן פרק ד' דר"ה).
סעיף ב[עריכה]
הגוזל שופר ותקע בו, יצא, אפילו לא נתייאשו הבעלים ממנו.
סעיף ג[עריכה]
תקע בשופר של עבודת כוכבים של ישראל, לא יצא, שאינה בטילה עולמית וכתותי מיכתת שעוריה. אבל בשל עבודת כוכבים של עובד כוכבים, וכן במשמשי עבודת כוכבים של עובד כוכבים, לא יתקע; ואם תקע בו, יצא. והוא שלא נתכוין לזכות בו; אבל אם נתכוין לזכות בו, לא יצא, דהוה ליה עבודת כוכבים של ישראל.
- (ויש מחמירין דאפילו בשל עובד כוכבים אינו יוצא, אלא בנתבטל בערב יום טוב (מרדכי). ועיין לקמן סימן תרמ"ט סעיף ג'.
סעיף ד[עריכה]
שופר של תקרובת עבודת כוכבים, אפילו היה של עובד כוכבים, שתקע בו, לא יצא, משום דאינה בטילה עולמית.
סעיף ה[עריכה]
המודר הנאה משופר, אדם אחר תוקע בו, וזה יוצא ידי חובה. אבל אם אמר "קונם לתקיעתו עלי", אסור לתקוע בו אפילו תקיעה של מצווה.
סעיף ו[עריכה]
היה קולו עב מאד, או דק מאד, כשר, שכל הקולות כשרים בשופר.
סעיף ז[עריכה]
אם ניקב, אם לא סתמו, אף על פי שנשתנה קולו, כשר (מיהו אם יש שופר אחר, אין לתקוע בזה, כי יש אומרים שאין לתקוע בשופר נקוב) (כל בו ותשובת הרא"ש).
ואם סתמו שלא במינו, אף על פי שאינו מעכב את התקיעה לאחר סתימה, שחזר קולו לכמות שהיה בתחילה, פסול, אפילו נשתייר בו רובו [שלם]. ואם סתמו במינו – אם נשתייר רובו שלם, ולא עיכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה, אלא חזר קולו לכמות שהיה קודם שניקב, כשר. ואם חסר אחת משלוש אלה, פסול.
ואם הוא שעת הדחק, שאין שופר אחר מצוי, יש להכשיר בסתמו במינו, אם נשתייר רובו, אפילו לא חזר קולו לכמות שהיה. וכן יש להכשיר בסתמו שלא במינו, אם נשתייר רובו, וחזר קולו לכמות שהיה בתחילה קודם שניקב.
סעיף ח[עריכה]
נסדק לאורכו, פסול. יש אומרים, אפילו בכל שהוא פסול, אלא אם כן הידקו הרבה בחוט או במשיחה (ונשתייר שיעור התקיעה ממקום הקשירה ולמעלה לצד הפה) (כל בו). ויש אומרים, דווקא ברובו.
ואם דיבקו, כשר, אפילו אם דיבקו בדבק. ויש מי שאומר שאינו כשר אלא כשדיבקו בעצמו, שחיממו באור עד שנפשר וחבר קצותיו זה עם זה.
ואם נסדק כולו, אפילו מצד אחד, פסול, אפילו חיממו באור וחיבר סדקיו זה עם זה.
סעיף ט[עריכה]
נסדק לרוחבו במיעוטו, כשר. ברובו, פסול, אלא אם כן נשאר מהסדק לצד פיו שיעור תקיעה, דהיינו ארבעה גודלים. וכשנשתייר בו כך, כשר אפילו אם מעכב את התקיעה.
ויש מכשירים בנשתייר אפילו שלא לצד פיו.
סעיף י[עריכה]
דיבק שברי שופרות זה עם זה ועשה מהם שופר, פסול, אפילו אם יש בשבר שכנגד פיו שיעור שופר.
סעיף יא[עריכה]
הוסיף עליו כל שהוא, בין במינו בין שלא במינו, פסול, אפילו היה בו מתחילה שיעור שופר.
סעיף יב[עריכה]
הפכו ותקע בו, לא יצא, בין הפכו כדרך שהופכים החלוק, שהחזיר פנימי לחיצון, בין שהניחו כמו שהיה, אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב.
- (והוא הדין אם תקע במקום הרחב, פסול) (ר"ן פרק ב' דראש השנה).
סעיף יג[עריכה]
היה ארוך וקיצרו, אם נשאר בו שיעור תקיעה – כשר.
סעיף יד[עריכה]
גרדו מבפנים או מבחוץ עד שעשאו דק מאד כמו גלד, כשר.
סעיף טו[עריכה]
לא הוציא זכרותו אלא נקב בו, כשר. אבל אם הוציא הזכרות ועשה ממנו שופר, כגון שנקב בו, פסול.
סעיף טז[עריכה]
ציפהו זהב במקום הנחת פה, פסול. שלא במקום הנחת פה, כשר. ציפהו זהב מבפנים, פסול. מבחוץ, אם נשתנה קולו מכמות שהיה, פסול; ואם לאו, כשר.
יש מפרשים מקום הנחת פה, היינו עובי השופר לצד פנימי שמניח שם פיו; והצד החיצון מן העובי עצמו קרוי שלא במקום הנחת פה. ויש מפרשים דעוביו במקום הקצר הוא מקום הנחת פה, ושלא במקום הנחת פה – היינו כל אורך השופר, מצד הקצר עד צד הרחב.
סעיף יז[עריכה]
המציירים בשופר צורות במיני צבעונים כדי לנאותו, לא יפה הם עושים
- (אבל מותר לחקוק בשופר עצמו צורות כדי לנאותו) (ב"י).
סעיף יח[עריכה]
אם נתן זהב על עובי השופר בצד הרחב, היינו הוסיף עליו כל שהוא ופסול.
סעיף יט[עריכה]
הרחיק את השופר ונפח בו ותקע בו, פסול.
סעיף כ[עריכה]
נתן שופר לתוך שופר, אם הפנימי עודף על החיצון משני צדדיו ונתן הפנימי בפיו ותקע בו, כשר.
- הגה: ולי נראה דאפילו אינו בולט בצד הרחב, רק שווה לחיצון, הואיל ובולט לצד הפה ותוקע בפנימי יצא, כן נראה לי (וכן משמע מלשון הרא"ש).
והוא שלא ישנה קולו במה שהוא נתון בתוך החיצון. ואם לאו, פסול.
סעיף כא[עריכה]
שופר של ראש השנה, אין מחללין עליו יום טוב אפילו בדבר שיש בו משום שבות. כיצד? היה השופר בראש האילן או מעבר הנהר, ואין לו שופר אלא הוא, אינו עולה באילן ואינו שט על פני המים כדי להביאו. ועל ידי נכרי מותר, דהוי שבות דשבות
- (פירוש: איסור אמירה לנכרי באיסור דאורייתא הוא משום שבות, שאמרו חז"ל לשבות מזה אמירה לנכרי, ובאיסור דרבנן הוא שבות דשבות), ובמקום מצווה לא גזרו
- (ועיין לעיל סימן ש"ז).
סעיף כב[עריכה]
אם נכרי הביא שופר מחוץ לתחום, תוקעין בו. והוא הדין אם עשה נכרי שופר ביום טוב, מותר לתקוע בו.
סעיף כג[עריכה]
יכול ליתן בתוכו מים או יין לצחצחו. אבל מי רגלים אף בחול אסור, מפני הכבוד.