ביאור:בבלי בבא בתרא דף קיז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

גמרא:

תנן כמאן דאמר 'ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ' ^[1], דתניא: רבי יאשיה אומר: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר ^[2]: (במדבר כו נה) [אך בגורל יחלק את הארץ] לשמות מטות אבותם ^[3] ינחלו ^[4]; אלא מה אני מקיים (במדבר כו נג) לאלה תחלק הארץ בנחלה [במספר שמות]? - לאלה ^[5] – כאלה: להוציא את הטפלים ^[6].

רבי יונתן אומר: לבאי הארץ נתחלקה הארץ ^[7], שנאמר 'לאלה תחלק הארץ בנחלה'; אלא מה אני מקיים 'לשמות מטות אבותם ינחלו' ^[8]? - משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם: שכל נחלות שבעולם חיין יורשין מתים, וכאן מתים יורשין חיין [ספרי בלק פסקא קלב] ^[9]!

אמר רבי: אמשול לך משל למה הדבר דומה: לשני אחין כהנים שהיו בעיר אחת ^[10]: לאחד יש לו בן אחד, ואחד יש לו שני בנים, והלכו לגורן: זה שיש לו בן אחד - נוטל חלק אחד, וזה שיש לו שני בנים - נוטל שני חלקים, ומחזירין אצל אביהן, וחוזרין וחולקין בשוה;

^[11]

רבי שמעון בן אלעזר אומר:

[תוספתא בבא בתרא פרק ז משנה ג: נתחלקה הארץ ליוצאי מצרים; כיצד? היה מן היוצאין ממצרים העומדים בערבות מואב - הוא נוטל שני חלקים כיוצאי מצרים ולא מן העומדים בערבות מואב; מהעומדים בערבות מואב ולא מיוצאי מצרים - נוטל חלק א'; המתאוננים והמרגלים ועדתו של קרח לא נטלו בארץ חלק, אבל הבנים ירשו בזכות אבות אבותיהם ובזכות אבות;

וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר: יהושע וכלב נטלו שלשה חלקין בנחלה: שהן מיוצאי מצרים, ומן העומדים בערבות מואב, ושנטלו חלקן של מרגלים; נטלו יהושע וכלב חלק המתאוננים, ועדתו של קרח נפל לאמצע, והבנים נחלו לעצמן; וכשם שהבן קודם את הבת בנכסי האב - כך קודם הבן בנכסי האם; רבי אלעזר ברבי יוסי אמר משם רבי זכריה בן הקצב, וכן היה רבי שמעון בן יהודה איש כפר איכוס אומר משום רבי שמעון: אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם]

עמוד ב

|- לאלו ולאלו נתחלקה הארץ ^[12], כדי לקיים שני מקראות הללו ^[13]; הא כיצד? היה מיוצאי מצרים ^[14]- נוטל חלקו עם יוצאי מצרים ^[15]; היה מבאי הארץ ^[16] - נוטל חלקו עם באי הארץ ^[17]; מכאן ומכאן ^[18] - נוטל חלקו מכאן ומכאן ^[19]; מרגלים ^[20] - ^[21] יהושע וכלב נטלו חלקם ^[22]; מתלוננים ועדת קרח ^[23] - לא היה להם חלק בארץ ^[24]; הבנים ^[25] נטלו בזכות אבי אביהן ^[26] ובזכות אבי אמותיהן ^[27]';

מאי משמע דהאי (במדבר כו נה) [אך בגורל יחלק את הארץ] לשמות מטות אבותם [ינחלו] ביוצאי מצרים כתיב ^[28]? דלמא לשבטים ^[29] קאמר לה ^[30]?

דכתיב (שמות ו ח) [והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב] ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' - ירושה היא לכם מאבותיכם; וליוצאי מצרים קאמר להו ^[31].

^[32]

אמר ליה רב פפא לאביי: בשלמא למאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ - היינו דכתיב (במדבר כו נד) לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו [איש לפי פקדיו יתן נחלתו];

הערות[עריכה]

^ כלומר: לבאי הארץ נתחלקה הארץ כפי חשבון של יוצאי מצרים: שנטלוה בתורת ירושה מאבותיהם: דלפי חשבון הראשון שנמנו בשנה שניה לצאתם ממצרים נתחלקה הארץ כאילו ירשוה הן עצמן, ומי שהיה לו עתה בביאת הארץ בן אחד - נטל כל חלקו, ומי שהיו לו עשרה בנים - נמי לא נטלו בין כולם אלא חלק אחד
^ בפנחס, בבאי הארץ, באותו מנין דערבות מואב דכתיב בהו 'ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן' וגו'
^ של אלה שנמנו ביציאת מצרים
^ ינחלו אלו: דלאותן יחלקו הנחלה, ואלו אשר קמו תחתיהן – יירשום; ולקמן מפרש מנלן דהאי 'אבותם' - ביוצאי מצרים קאמר
^ לאלה תחלק: דכתיב לעיל (במדבר כו נא) 'אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף ואלף שבע מאות ושלשים' וסמיך ליה (במדבר כו נב-נג) 'וידבר ה' אל משה לאמר לאלה תחלק הארץ [בנחלה במספר שמות]’ אלמא לבאי הארץ נתחלקה
^ כאלה שהן בני עשרים; דלבני עשרים שיצאו ממצרים נתחלקה הארץ, אבל לא לטפלים: שיצאו פחות מבן עשרים, שלא נטלו חלק בארץ - לא הם ולא בניהם - אלא בזכות מורישיהן; ואם לא היה להם שום מוריש שיצא ממצרים, כגון שלא היה להם אב ולא דוד ואח שמתו במדבר בלא בנים - אז לא נטלו חלק בארץ! ובסיפרי כתב [היכן? לא בספרי שלפננו?] 'מה ת"ל לאלה תחלק הארץ? מפני כשרים וקדושים' כלומר: לאפוקי רשעים שבהן, שלא היה להן חלק בה, ואפילו בניהן אינן זוכין בה בשביל אביהן אלא בזכות זקניהם אם היו מיוצאי מצרים, כדאמרינן לקמן: בני מרגלים ומתלוננים נטלו בזכות אבי אביהן ובזכות אבי אמותיהן [אם לאמותיהן לא היו אחים]
^ ולא ליוצאי מצרים: דאין הולכין אחר היוצאין אלא אחר הנכנסים: דראובן ושמעון שיצאו ממצרים והולידו בנים במדבר זה עשרה וזה אחד - אי הוה אזלינן בתר יוצאי מצרים היה נוטל האחד כנגד כולן, אבל עכשיו העשרה נוטלין עשרה חלקים והאחד נוטל חלק אחד
^ דמשמע דאחר יוצאי מצרים נמי יש לנו לחלק הנחלה
^ ומפרש ואזיל דלהכי אהני 'לשמות מטות אבותם ינחלו': דלאחר שנטלו בני ראובן ושמעון י"א חלקים בארץ - מחלקין אותה ביניהן לפי חשבון מטות אבותם כאילו ליוצאי מצרים; דהיינו: ראובן ושמעון אבותם נתחלקו הני י"א חלקים, וכגון דהנהו יוצאי מצרים היו בני עשרים - דומיא דבאי הארץ: דקפיד קרא לענין נחלת ארץ ישראל אבני עשרים, כדכתיב 'לאלה'; והבנים אינן כי אם שלוחים בעלמא להביא לשניהן י"א חלקים, וחוזרין ראובן ושמעון ומורישין לבניהן; בניו של ראובן נוטלין מחצה מי"א חלקים, ובנו של שמעון נוטל מחצה; והכי תניא בתוספתא (פ"ז מ"ג) 'כיצד? - שני אחין שהיו מיוצאי מצרים לאחד יש לו ט' בנים ולאחד יש לו בן אחד ולפניהם בית ה' כורין' -דהיינו עשרה לתכין - 'תשעה נטלו לתך לתך, ט' לתכין, והאחד נטל לתך, החזירום לאבותיהם, וחזרו האבות והורישום לבניהן: ט' אחין נטלו מחצה' שהן כוריים וחצי - 'ואחד נטל מחצה' - שהן כוריים וחצי [הגירסא שונה במקצת מהספרים שלפננו]; וזהו שאמרו בכל מקום 'חיין יורשין את המתים וכאן המתים יורשין את החיים'
^ והתנו ביניהן לחלוק כל התרומות הניתנות לשניהן בשוה
^ וכך היא הצעה של ברייתא בסיפרי [בלק פסקא קלב] 'שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה שכל נחלות שבתורה חיין יורשין את המתים וכאן המתים יורשין את החיים; אמר רבי: משל למה הדבר דומה? לשני אחין כהנים שהיו בעיר: לזה לו בן אחד, ולזה לו שלשה בנים, ויצאו לגורן: זה נטל סאה ואלו נטלו שלש סאין, והוליכו אצל אביהן וחזרו וחלקו בשוה; כיוצא בו אתה אומר בבאי הארץ: זה נטל סאה ואלו נטלו שלשה סאין, והורישו את אבותיהן, וירשו מתים את חיין וחזרו וחלקו בשוה' כדפרישית לעיל; והשתא מתוקמי שני קראי: 'לאלה תחלק הארץ' אשמועינן שיטול כל אחד חלק אחד, ואהני 'לשמות מטות אבותם' לענין חלוקה: לחלוק ביניהן מה שנטלו כאילו ליוצאי מצרים אבותיהם נתחלקו הנהו חלקים שנטלו, ונוטל בן שמעון מאלו החלקים כנגד כל בני ראובן.
^ ליוצאי מצרים ולבאי הארץ
^ ו'חזרה' לית ליה להאי תנא; ומתניתין מתוקמא שפיר אליביה: דבנות צלפחד לדידיה נמי נטלו שלשה חלקים: דהא אית ליה נמי 'ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ' והיינו דאמרן לעיל 'תנן כמאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ'; ולא אמרינן 'מתניתין - רבי יאשיה היא', משום דמתוקמא נמי כרבי שמעון בן אלעזר
^ הכי פירושו: אם היה מיוצאי מצרים ולא מבאי הארץ
^ כגון ראובן שיצא ממצרים והוא בן עשרים, והוליד בנים במדבר, ומת ראובן, ובניו היו טפלים בכניסתן לארץ ואינן יכולין ליטול בשביל עצמן לפי שאינן בני עשרים, ונוטלין בניהן [צ"ל בֵּינֵיהֶן; או אולי 'בניו' – של ראובן] חלק אחד בשביל ראובן שהיה מיוצאי מצרים
^ ולא מיוצאי מצרים
^ כגון ראובן שהוליד בנים במצרים, ומת במצרים, והבנים היו טפלים ביציאתן, וכשנכנסו לארץ היו בני עשרים [## היו לפחות בני ארבעים] - נוטלין כל אחד חלקו עם באי הארץ; אי נמי: כשיצא ראובן ממצרים לא היה בן עשרים, והוליד בנים במדבר, ומת ראובן, והבנים נכנסו לארץ: נוטלין חלקן בשביל שהן באי הארץ: אם הם עשרה - נוטלין עשרה חלקים
^ כגון ראובן שהיה בן עשרים כשיצא ממצרים, והוליד בנים במדבר, ומת, והבנים היו בני עשרים בכניסתן לארץ
^ נוטלין חלקן בשביל עצמן, שהן באי הארץ, ונוטלין נמי חלק אחד בשביל אביהן, שהיה מיוצאי מצרים! ויש מפרשים היה מכאן ומכאן באדם אחד מיירי, שהיה מיוצאי מצרים ומבאי הארץ, כגון שיצא ממצרים יתר מבן ששים, ונכנס לארץ! דאמרינן לקמן: לא נגזרה גזירה ביתר מבן ששים! דהוה ליה האי גברא עצמו מיוצאי מצרים ומבאי הארץ הלכך יטול שני חלקים; ולאו מילתא היא: דמשום באי הארץ לא יטול, דכי כתיב 'לאלה תחלק הארץ' - אבני יוצאי מצרים הוא דכתיב, שלא היה בהן איש מפקודי משה ואהרן הכהן, ולא איוצאי מצרים עצמן קאי; ומיהו יש ללמוד דנוטל שני חלקים מדתני בתוספתא 'וכן היה רבי שמעון אומר: יהושע וכלב נטלו שלשה חלקים בנחלה: שהיו מיוצאי מצרים, ומן העומדים בערבות מואב, ושנטלו חלקם של מרגלים'
^ אף על פי שהיה לבניהן שבאו לארץ ליטול חלק אביהן שהיו מיוצאי מצרים
^ אפילו הכי לא נטלו חלקן אלא
^ כדכתיב: 'חיו מן האנשים ההם' לקמן בשמעתין: שחיו בחלקן, שאמרה תורה: נתחייב רשע - יבא צדיק ויזכה בחלקו, דמקרא שמעינן שלא היה למרגלים ומתלוננים ועדת קרח חלק בארץ: מדקאמרי בנות צלפחד 'אבינו מת במדבר (במדבר כז) והוא לא היה בתוך העדה - אלו מרגלים - הנועדים על ה' - אלו מתלוננים; עדת קרח כמשמעו - למה יגרע שם אבינו: מאחר דלא היה לא ממרגלים ולא ממתלוננים ועדת קרח - מכלל דכל הנך לא נטלו בניהן חלק בארץ בזכות אבותיהן!
^ לקמן מפרש מתלוננים שבעדת קרח, דהיינו חמשים ומאתים איש
^ שלא נטלו בניהן את חלקן אף על פי שהיו מתלוננים מיוצאי מצרים, אלא כמאן דליתנהו דמו, וזכו כל השבטים בחלקם כאילו נתחלקה ליוצאי מצרים בלא מתלוננים, ונתרבה חלק כל אחד ואחד פורתא; והאי תנא סבירא ליה ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ; ואיכא למימר דמסקנא דמילתא דרבי שמעון בן אלעזר היא, דאמר 'לאלו ואלו נתחלקה הארץ'
^ של מרגלים ומתלוננים שבאו לארץ ולא היו יכולין ליטול בשביל אביהן
^ אם היו מיוצאי מצרים; אבל חלק אביהן שהיה ראוי להן ליטול בשביל אביהן עצמו, שהיה מיוצאי מצרים - אותו חלק ניתן ליהושע וכלב מן המרגלים, ושל מתלוננים ניתן לכל השבטים
^ אם לא היה לאמותיהן אחין; ולקמן מוקי להך סיפא אפילו למאן דאמר 'לבאי הארץ נתחלקה', וכגון דלא היו בני עשרים כשנכנסו לארץ, דלא נטלו בשביל עצמן אלא נטלו על ידי חזרה שהחזירו בני אבי אביהן ובני אבי אמותיהן נחלה שלקחו בניהן לזקניהן, כדכתיב 'לשמות מטות אבותם', וחזרו והורישו לבניהן ולבני המתלוננים עמהן, ד'בני בנים הרי הן כבנים'
^ דילפינן מיניה 'ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ'
^ י"ב בני יעקב - להם נתחלקה הארץ
^ ולא ליוצאי מצרים קאמר
^ דודאי להם נאמר פסוק זה
^ סימן [לראיות בענין המחלוקת אם ליוצאי מצרים או לבאי הארץ נחלקה הארץ] לרב צלפחד ויוסף איכפל מנשה יחשב:

[1] כלומר: לבאי הארץ נתחלקה הארץ כפי חשבון של יוצאי מצרים: שנטלוה בתורת ירושה מאבותיהם: דלפי חשבון הראשון שנמנו בשנה שניה לצאתם ממצרים נתחלקה הארץ כאילו ירשוה הן עצמן, ומי שהיה לו עתה בביאת הארץ בן אחד - נטל כל חלקו, ומי שהיו לו עשרה בנים - נמי לא נטלו בין כולם אלא חלק אחד

[2] בפנחס, בבאי הארץ, באותו מנין דערבות מואב דכתיב בהו 'ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן' וגו'

[3] של אלה שנמנו ביציאת מצרים

[4] ינחלו אלו: דלאותן יחלקו הנחלה, ואלו אשר קמו תחתיהן – יירשום; ולקמן מפרש מנלן דהאי 'אבותם' - ביוצאי מצרים קאמר

[5] לאלה תחלק: דכתיב לעיל (במדבר כו נא) 'אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף ואלף שבע מאות ושלשים' וסמיך ליה (במדבר כו נב-נג) 'וידבר ה' אל משה לאמר לאלה תחלק הארץ [בנחלה במספר שמות]’ אלמא לבאי הארץ נתחלקה

[6] כאלה שהן בני עשרים; דלבני עשרים שיצאו ממצרים נתחלקה הארץ, אבל לא לטפלים: שיצאו פחות מבן עשרים, שלא נטלו חלק בארץ - לא הם ולא בניהם - אלא בזכות מורישיהן; ואם לא היה להם שום מוריש שיצא ממצרים, כגון שלא היה להם אב ולא דוד ואח שמתו במדבר בלא בנים - אז לא נטלו חלק בארץ! ובסיפרי כתב [היכן? לא בספרי שלפננו?] 'מה ת"ל לאלה תחלק הארץ? מפני כשרים וקדושים' כלומר: לאפוקי רשעים שבהן, שלא היה להן חלק בה, ואפילו בניהן אינן זוכין בה בשביל אביהן אלא בזכות זקניהם אם היו מיוצאי מצרים, כדאמרינן לקמן: בני מרגלים ומתלוננים נטלו בזכות אבי אביהן ובזכות אבי אמותיהן [אם לאמותיהן לא היו אחים]

[7] ולא ליוצאי מצרים: דאין הולכין אחר היוצאין אלא אחר הנכנסים: דראובן ושמעון שיצאו ממצרים והולידו בנים במדבר זה עשרה וזה אחד - אי הוה אזלינן בתר יוצאי מצרים היה נוטל האחד כנגד כולן, אבל עכשיו העשרה נוטלין עשרה חלקים והאחד נוטל חלק אחד

[8] דמשמע דאחר יוצאי מצרים נמי יש לנו לחלק הנחלה

[9] ומפרש ואזיל דלהכי אהני 'לשמות מטות אבותם ינחלו': דלאחר שנטלו בני ראובן ושמעון י"א חלקים בארץ - מחלקין אותה ביניהן לפי חשבון מטות אבותם כאילו ליוצאי מצרים; דהיינו: ראובן ושמעון אבותם נתחלקו הני י"א חלקים, וכגון דהנהו יוצאי מצרים היו בני עשרים - דומיא דבאי הארץ: דקפיד קרא לענין נחלת ארץ ישראל אבני עשרים, כדכתיב 'לאלה'; והבנים אינן כי אם שלוחים בעלמא להביא לשניהן י"א חלקים, וחוזרין ראובן ושמעון ומורישין לבניהן; בניו של ראובן נוטלין מחצה מי"א חלקים, ובנו של שמעון נוטל מחצה; והכי תניא בתוספתא (פ"ז מ"ג) 'כיצד? - שני אחין שהיו מיוצאי מצרים לאחד יש לו ט' בנים ולאחד יש לו בן אחד ולפניהם בית ה' כורין' -דהיינו עשרה לתכין - 'תשעה נטלו לתך לתך, ט' לתכין, והאחד נטל לתך, החזירום לאבותיהם, וחזרו האבות והורישום לבניהן: ט' אחין נטלו מחצה' שהן כוריים וחצי - 'ואחד נטל מחצה' - שהן כוריים וחצי [הגירסא שונה במקצת מהספרים שלפננו]; וזהו שאמרו בכל מקום 'חיין יורשין את המתים וכאן המתים יורשין את החיים'

[10] והתנו ביניהן לחלוק כל התרומות הניתנות לשניהן בשוה

[11] וכך היא הצעה של ברייתא בסיפרי [בלק פסקא קלב] 'שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה שכל נחלות שבתורה חיין יורשין את המתים וכאן המתים יורשין את החיים; אמר רבי: משל למה הדבר דומה? לשני אחין כהנים שהיו בעיר: לזה לו בן אחד, ולזה לו שלשה בנים, ויצאו לגורן: זה נטל סאה ואלו נטלו שלש סאין, והוליכו אצל אביהן וחזרו וחלקו בשוה; כיוצא בו אתה אומר בבאי הארץ: זה נטל סאה ואלו נטלו שלשה סאין, והורישו את אבותיהן, וירשו מתים את חיין וחזרו וחלקו בשוה' כדפרישית לעיל; והשתא מתוקמי שני קראי: 'לאלה תחלק הארץ' אשמועינן שיטול כל אחד חלק אחד, ואהני 'לשמות מטות אבותם' לענין חלוקה: לחלוק ביניהן מה שנטלו כאילו ליוצאי מצרים אבותיהם נתחלקו הנהו חלקים שנטלו, ונוטל בן שמעון מאלו החלקים כנגד כל בני ראובן.

[12] ליוצאי מצרים ולבאי הארץ

[13] ו'חזרה' לית ליה להאי תנא; ומתניתין מתוקמא שפיר אליביה: דבנות צלפחד לדידיה נמי נטלו שלשה חלקים: דהא אית ליה נמי 'ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ' והיינו דאמרן לעיל 'תנן כמאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ'; ולא אמרינן 'מתניתין - רבי יאשיה היא', משום דמתוקמא נמי כרבי שמעון בן אלעזר

[14] הכי פירושו: אם היה מיוצאי מצרים ולא מבאי הארץ

[15] כגון ראובן שיצא ממצרים והוא בן עשרים, והוליד בנים במדבר, ומת ראובן, ובניו היו טפלים בכניסתן לארץ ואינן יכולין ליטול בשביל עצמן לפי שאינן בני עשרים, ונוטלין בניהן [צ"ל בֵּינֵיהֶן; או אולי 'בניו' – של ראובן] חלק אחד בשביל ראובן שהיה מיוצאי מצרים

[16] ולא מיוצאי מצרים

[17] כגון ראובן שהוליד בנים במצרים, ומת במצרים, והבנים היו טפלים ביציאתן, וכשנכנסו לארץ היו בני עשרים [## היו לפחות בני ארבעים] - נוטלין כל אחד חלקו עם באי הארץ; אי נמי: כשיצא ראובן ממצרים לא היה בן עשרים, והוליד בנים במדבר, ומת ראובן, והבנים נכנסו לארץ: נוטלין חלקן בשביל שהן באי הארץ: אם הם עשרה - נוטלין עשרה חלקים

[18] כגון ראובן שהיה בן עשרים כשיצא ממצרים, והוליד בנים במדבר, ומת, והבנים היו בני עשרים בכניסתן לארץ

[19] נוטלין חלקן בשביל עצמן, שהן באי הארץ, ונוטלין נמי חלק אחד בשביל אביהן, שהיה מיוצאי מצרים! ויש מפרשים היה מכאן ומכאן באדם אחד מיירי, שהיה מיוצאי מצרים ומבאי הארץ, כגון שיצא ממצרים יתר מבן ששים, ונכנס לארץ! דאמרינן לקמן: לא נגזרה גזירה ביתר מבן ששים! דהוה ליה האי גברא עצמו מיוצאי מצרים ומבאי הארץ הלכך יטול שני חלקים; ולאו מילתא היא: דמשום באי הארץ לא יטול, דכי כתיב 'לאלה תחלק הארץ' - אבני יוצאי מצרים הוא דכתיב, שלא היה בהן איש מפקודי משה ואהרן הכהן, ולא איוצאי מצרים עצמן קאי; ומיהו יש ללמוד דנוטל שני חלקים מדתני בתוספתא 'וכן היה רבי שמעון אומר: יהושע וכלב נטלו שלשה חלקים בנחלה: שהיו מיוצאי מצרים, ומן העומדים בערבות מואב, ושנטלו חלקם של מרגלים'

[20] אף על פי שהיה לבניהן שבאו לארץ ליטול חלק אביהן שהיו מיוצאי מצרים

[21] אפילו הכי לא נטלו חלקן אלא

[22] כדכתיב: 'חיו מן האנשים ההם' לקמן בשמעתין: שחיו בחלקן, שאמרה תורה: נתחייב רשע - יבא צדיק ויזכה בחלקו, דמקרא שמעינן שלא היה למרגלים ומתלוננים ועדת קרח חלק בארץ: מדקאמרי בנות צלפחד 'אבינו מת במדבר (במדבר כז) והוא לא היה בתוך העדה - אלו מרגלים - הנועדים על ה' - אלו מתלוננים; עדת קרח כמשמעו - למה יגרע שם אבינו: מאחר דלא היה לא ממרגלים ולא ממתלוננים ועדת קרח - מכלל דכל הנך לא נטלו בניהן חלק בארץ בזכות אבותיהן!

[23] לקמן מפרש מתלוננים שבעדת קרח, דהיינו חמשים ומאתים איש

[24] שלא נטלו בניהן את חלקן אף על פי שהיו מתלוננים מיוצאי מצרים, אלא כמאן דליתנהו דמו, וזכו כל השבטים בחלקם כאילו נתחלקה ליוצאי מצרים בלא מתלוננים, ונתרבה חלק כל אחד ואחד פורתא; והאי תנא סבירא ליה ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ; ואיכא למימר דמסקנא דמילתא דרבי שמעון בן אלעזר היא, דאמר 'לאלו ואלו נתחלקה הארץ'

[25] של מרגלים ומתלוננים שבאו לארץ ולא היו יכולין ליטול בשביל אביהן

[26] אם היו מיוצאי מצרים; אבל חלק אביהן שהיה ראוי להן ליטול בשביל אביהן עצמו, שהיה מיוצאי מצרים - אותו חלק ניתן ליהושע וכלב מן המרגלים, ושל מתלוננים ניתן לכל השבטים

[27] אם לא היה לאמותיהן אחין; ולקמן מוקי להך סיפא אפילו למאן דאמר 'לבאי הארץ נתחלקה', וכגון דלא היו בני עשרים כשנכנסו לארץ, דלא נטלו בשביל עצמן אלא נטלו על ידי חזרה שהחזירו בני אבי אביהן ובני אבי אמותיהן נחלה שלקחו בניהן לזקניהן, כדכתיב 'לשמות מטות אבותם', וחזרו והורישו לבניהן ולבני המתלוננים עמהן, ד'בני בנים הרי הן כבנים'

[28] דילפינן מיניה 'ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ'

[29] י"ב בני יעקב - להם נתחלקה הארץ

[30] ולא ליוצאי מצרים קאמר

[31] דודאי להם נאמר פסוק זה

[32] סימן [לראיות בענין המחלוקת אם ליוצאי מצרים או לבאי הארץ נחלקה הארץ] לרב צלפחד ויוסף איכפל מנשה יחשב:

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]