ביאור:בבלי בבא בתרא דף קנ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ואמר רב דימי בר יוסף אמר רבי אלעזר: עשו מטלטלין שיור אצל עבד [1] ולא עשו מטלטלין שיור אצל כתובה [2]!?
[3] התם [4] - [5] בדין הוא דלא ליתני 'קרקע' [6], ואיידי דתנא רישא [7] 'רבי עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה, ובבכורים, ולכתוב עליהם פרוזבול, ולקנות עמהם נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה' [8] משום הכי קתני [9] 'קרקע' [10].
[11] וכל היכא דתני 'כל שהוא' לית ליה שיעורא? והא תנן [12] 'רבי דוסא בן הרכינס אומר: חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס [13] חייבות בראשית הגז [14]; וחכמים אומרים: חמש רחלות גוזזות כל שהן', ואמרינן: וכמה 'כל שהן'? - אמר רב: מנה ופרס [15], ובלבד שיהו מחומשות [16]!
התם בדין הוא דלא ליתני 'כל שהוא' ואיידי דקאמר תנא קמא שיעורא רבה [17] - אמר איהו [18]: נמי שיעורא זוטרא - קרי לה 'כל שהוא' [19].
פשיטא אמר [20] "מטלטלי לפלניא" [21] - כל מאני תשמישתיה קני לבר מחטי ושערי [22]; "כל מטלטלי לפלניא" - אפילו חטי ושערי, ואפילו ריחים העליונה קנה [23] לבר מריחים התחתונה [24]; "כל דמטלטל" [25] - אפילו ריחים התחתונה קני.
איבעיא להו: עבדא כמקרקעא או כמטלטלא דמי [26]?
אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: תא שמע [בבא בתרא פ"ד מ"ז, (לעיל סח,א)]: 'המוכר את העיר - מכר בתים שיחין ומערות ומרחצאות ובית הבדין ובית השלחין, אבל לא את המטלטלין; ובזמן שאמר "היא וכל מה שבתוכה", אפילו היו בה בהמה או עבדים - הרי כולן מכורין' אי אמרת בשלמא כמטלטלא דמי - משום הכי לא מיזדבן ברישא [27], אלא אי אמרת כמקרקעא דמי - אמאי לא מיזדבן?
[28] ואלא מאי - כמטלטלא דמי? מאי 'אפילו' [29]? - [אלא] מאי אית לך למימר [30]? 'שאני מטלטלא דנייד [31] ממטלטלא דלא נייד' [32]? אפילו תימא כמקרקעא דמי: שאני מקרקעא דנייד ממקרקעא דלא נייד [33].
אמר ליה רבינא לרב אשי: תא שמע: 'הכותב כל נכסיו לעבדו - יצא בן חורין; שייר קרקע כל שהוא - לא יצא בן חורין; רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין עד שיאמר "כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן"' ואמר רב דימי בר יוסף אמר רבי אלעזר: עשו מטלטלין שיור אצל עבד [34], ולא עשו מטלטלין שיור אצל כתובה, ואמר ליה רבא לרב נחמן: מאי טעמא? [35] עבדא מטלטלא הוא, ומטלטלא למטלטלא הוי שיור [36], וכתובת אשה - מקרקעא הוא ומטלטלא למקרקעא לא הוי שיור!
|- אמר ליה [37]: [38] אנן - משום דלאו כרות גיטא מתנינן לה [39].
אמר רבא אמר רב נחמן: חמשה [40] עד שיכתבו כל נכסיהם [41], ואלו הן: שכיב מרע, עבדו, אשתו, ובניו, מברחת [42];
שכיב מרע – דתנן [ב"ב פ"ט מ"ו; פאה פ"ג מ"ז-ח]: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא - מתנתו קיימת; לא שייר קרקע כל שהוא - אין מתנתו קיימת;
עבדו – דתנן [פאה פ"ג מ"ח-ט]: הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין; שייר קרקע כל שהוא - לא יצא בן חורין;
אשתו - דאמר רב יהודה אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו - לא עשאה אלא אפטרופא;
בניו – דתנן [פאה פ"ג מ"ז-ח]: הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא - אבדה כתובתה [43];
מברחת - דאמר מר: מברחת צריכה שתכתוב כל נכסיה [44];
ובכולהו [45] מטלטלי הוי שיור [46] לבר מכתובה, דאמקרקעי תקינו רבנן, ממטלטלי לא תקון רבנן.
אמימר אמר: מטלטלי דכתיבי בכתובה ואיתנהו בעינייהו - הוי שיור [47].
אמר "נכסי לפלניא' [48]:
עבדא איקרי 'נכסי' [49], דתנן [פאה פ"ג מ"ט] 'הכותב כל נכסיו לעבדו - יצא בן חורין';
ארעא איקרי 'נכסי', דתנן [בבא בתרא פ"ט מ"ז] 'נכסים שיש להן אחריות [50] נקנין בכסף ובשטר ובחזקה';
גלימא איקרי 'נכסי', דתנן [שם] 'ושאין להן אחריות [51] אין נקנין אלא במשיכה';
זוזי איקרי 'נכסי', דתנן [קידושין פ"א מ"ה] 'ושאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות: בכסף ובשטר ובחזקה' [52].
כי הא [53]: דרב פפא הוו ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי; אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא [54] אגב אסיפא דביתיה [55]; כי אתא - נפק לאפיה עד תווך [56].
שטרא איקרי 'נכסי', דאמר רבה בר יצחק: שני שטרות הן: אמר "זכו בשדה זה לפלוני [57] וכתבו לו את השטר" חוזר בשטר [58], ואינו חוזר בשדה [59]; "על מנת שתכתבו לו את השטר" - חוזר בין בשטר בין בשדה; ורב חייא בר אבין אמר רב הונא: שלשה [60] שטרות הן [61]: תרי הני דאמרן, אידך: אם קדם מוכר וכתב את השטר [62], [63] כאותה ששנינו
הערות[עריכה]
- ^ אף על גב דקתני 'שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין', הוא הדין אם שייר מטלטלין כל שהוא: דעבדא נמי כמטלטלי דמי, שהרי אינו מחובר לקרקע, וקרו ליה בני אדם 'מטלטלי'; אלמא אף על גב דקתני 'קרקע' - לאו דוקא, אלא הוא הדין למטלטלי, ומתניתין נמי: מטלטלי כדי פרנסתו, כמקרקעי כדי פרנסתו דמי
- ^ דתנן גבי דההיא במסכת פאה [פ"ג מ"ח], ובפרקין ד(לעיל דף קלב.) מייתינן לה ופרשינן לה: 'הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא - אבדה כתובתה' ואית דמוקי לה התם בשותקת, ופירש רב נחמן: כיון שעשאה שותפת בין הבנים - אבדה כתובתה: דבההיא קרקע כל שהוא ששייר לה שלא נתן לבניו - מחלה כתובתה; ודוקא קרקע כל שהוא, אבל שייר לה וכתב לה מטלטלין כל שהוא - לא אבדה כתובתה, דכתובה עיקרה גובה ממקרקעי ולא ממטלטלי [במסכת כתובות]; הלכך אמקרקעי סמכה דעתה, ולכך לא עשו מטלטלין שיור לכתובתה דאם שייר לה הבעל מטלטלין ונתן לה כשחילק נכסיו לבניו וכתב לאשתו מטלטלין כל שהוא - לא אבדה כתובתה
- ^ אמר ליה רב יוסף לאביי: לעולם אימא לך כל היכא דתני קרקע דוקא הוא;
- ^ גבי עבד
- ^ היינו טעמא דלאו דוקא:
- ^ דבדין הוא דלא איבעי ליה למיתני מקרקעי אלא מטלטלי הוה ליה למיתני בהדיא
- ^ במסכת פאה פ"ג,מ"ז
- ^ דהני כולהו דוקא מקרקעי ולא מטלטלי
- ^ תנא נמי סיפא
- ^ אף על גבי דהוא הדין בסיפא למטלטלי, ומשום סידורא ד'כל שהן' מתנו גבי הדדי. 'ובוידוי' לא גרסינן בסדר המשנה, דבשלמא גבי פאה – 'פאת שדך' כתיב: קרקע כל שהוא; גבי בכורים כתיב 'ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי'; ולכתוב עליה פרוזבול - הכי תקון רבנן: אם יש לו ללוה קרקע - כותבין פרוזבול למלוה לגבות חובו בשביעית, דדמי כמאן דאית ליה משכון: דמקרקעי דלוה משתעבד ליה, וגבי משכון לא משמטא שביעית, דלא קרינא ביה 'לא יגוש' הואיל ואית ליה משכון, ולא רצו בית דין לעקור תקנת שביעית מן התורה; ולקנות עמהן נכסים שאין להם אחריות - מקראי נפקא לן ב'קדושין'; אלא וידוי מעשר: אף על גב דכתיב ביה (דברים כו) 'השקיפה ממעון קדשך וגו' ואת האדמה אשר נתתה לנו [וגו’] - אפילו אין לו קרקע יתוודה, דהאי 'לנו' - אכל ישראל קאי, כדתנן במסכת מעשר שני (פ"ה מי"ד): 'מכאן אמרו: ישראל וממזרים מתוודין, אבל לא גרים ועבדים משוחררים שאין להם חלק בארץ'; אלמא אפילו אין לו קרקע, אלא שיהא ראוי הוא ואבותיו ליטול חלק בארץ
- ^ ואמר ליה אביי לרב יוסף. דאקשי לעיל למאן דאמר 'כדי פרנסתו' = כל שהוא תנן:
- ^ בפרק 'ראשית הגז' [חולין פ"יא מ"א; (עדויות פ"ג,מ"ג)]
- ^ ליטרא וחצי ליטרא
- ^ ומ'חמש צאן עשויות' (שמואל א כה יח) נפקא להו לבית הלל דבעינן חמש
- ^ בין חמשתן
- ^ כל אחת יש בה צמר חומש של מנה ופרס, אבל בציר מהכי כמאן דליתיה דמי
- ^ מנה ופרס לכל אחת
- ^ תנא סיפא
- ^ אבל מתניתין, דקתני 'כל שהוא' - דוקא הוא; והלכך לא מכוונן שמעתא דסבי
- ^ שכיב מרע
- ^ והוא הדין לבריא על ידי קנין
- ^ והוא הדין לבר מבהמותיו; כן נראה בעיני
- ^ שרגילין ליטלה משם כדי לתקנה
- ^ אבל ריחים התחתונה במקומה מתקנין אותה
- ^ כל שיכולין לטלטלו שאינו מחובר לקרקע ממש, ואף על פי שאין רגילין לטלטלו
- ^ נהי ודאי דעבדא כמקרקעי דמי לענין שבועה וקנין בכסף ובשטר ובחזקה, דכל מילי דאורייתא דין מקרקעי יש להם – מ'והתנחלתם', אבל לענין לשון בני אדם מיקרו להו 'מטלטלי' וישנן בכלל מתנת מטלטלי, שהרי מטלטלי הוא - או לא
- ^ במאי דקתני ברישא דמתניתין היכא דמכר את העיר סתמא ולא אמר לו "היא וכל מה שבתוכה" לא קחשיב אלא מקרקעי, אבל עבדים ומטלטלין - לא נמכרו; אלמא עבדא כמטלטלי דמי
- ^ ופרכינן:
- ^ דקתני סיפא: מכר את המטלטלין ואפילו עבדים
- ^ אמאי קמפלגי בינן למטלטלין למיתני 'אפילו'
- ^ דהיינו עבדים
- ^ והלכך קתני בהו 'אפילו'
- ^ הכי נמי ברישא איכא למימר דעבדא כמקרקעי דמי, והאי דלא מיזדבני בכלל העיר - דשאני להו לבני אדם בין מקרקעי דנייד למקרקעי דלא נייד, וכיון דעיר מכר - דהיינו מקרקעי דלא נייד - לא אסיק אדעתיה למכור אלא מקרקעי דלא נייד, דהיינו דומיא דעיר; אבל היכא דאמר סתמא "מקרקעי לפלניא" - עבדים בכלל, והיכא דאמר סתמא "מטלטלי לפלניא" - לעולם אימא לך דאינו בכלל
- ^ דכי היכי דקתני 'שייר קרקע כל שהוא לא יצא לחירות' - הכי נמי אם שייר מטלטלי כל שהוא לא יצא לחירות
- ^ והשיב לו רב נחמן:
- ^ עבדא מטלטלי דכיון דשייר מטלטלין לעצמו - איכא למימר דעבדו שייר לעצמו, שהוא מטלטלין, ולא יצא לחירות; אלמא כמטלטלי דמי
- ^ רב אשי לרבינא
- ^ לעולם אימא לך כמקרקעי, והאי עשו מטלטלין שיור אצל העבד - לאו היינו טעמא כדרב נחמן דאמר 'עבדא מטלטלי הוא', אלא כדפרישית טעמא:
- ^ עבד גמר 'לה' 'לה' מאשה דבעינן גט כריתות; וכיון דיש לבעל העבד זכות בשטר שכתוב בו ששייר קרקע ומטלטלי לעצמו - לא הקנה לו השטר לגמרי, שגם זכות האדון כתוב בו, הלכך לא קרינא ביה 'גט כריתות'. כענין זה פירש רבינו חננאל ורבותי שבלותי"ר, וגם יש לפרש כך: לעולם עבדא כי מקרקעי דמי, וגבי גט אמאי חשבינן אפילו מטלטלין שיור אצל עבד? היינו טעמא: משום דכריתות גמור בעינן, וכיון שזה שייר מטלטלין - מאן לימא לן דלא היה בדעתו לשייר העבד בכלל המטלטלין, אחרי שלא פירש מה הן המטלטלין ששייר? ואף על גב דבדוכתא אחרינא עבדא כמקרקעי דמי, מיהו גבי כריתות - לאו 'כריתות' הוא
- ^ נותני מתנה הן, שאין דינן חלוק מנותני מקצת
- ^ ואז דינן חלוק ממשייר קצת ממנו, וכגון שלא שיירו כלום אפילו במטלטלין, כדמסיק בסיפא, לבר מכתובת אשה [שבכתובת אשה] במקרקעי הוי שיור ולא מטלטלי
- ^ והשתא מפרש להו ואזיל: שכיב מרע כו', וכולהו כבר מפורשים בפרק זה וב'יש נוחלין' לבד ממברחת, ולקמן בסמוך אפרשנה
- ^ אבל שייר - לא אבדה, דמגו דנחתא אהאי שיורא בשביל כתובתה - נחתא נמי אכולהו נכסי, כדאמר ב'יש נוחלין': 'ההוא דפלגינהו לנכסיה לאתתיה ולבניה שייר חד דיקלא וכו'; ואסקי' התם: מגו דנחתא אדיקלא - נחתא נמי אכולהו נכסי
- ^ כלומר: אשה אלמנה שיש לה נכסים, ודעתה לינשא, ורוצה להבריח נכסיה מבעלה שלא יהא זכאי בנכסיה ואם תתאלמן או תתגרש יחזרו לה נכסיה, ואם לא הוציאתן מרשותו קודם נשואין - יזכה בהן בעל, ואמרינן ב'כתובות': צריכה שתכתוב כל נכסיה לאחר סתם: כיון דלא שיירה מידי - אנן סהדי דלא נתנה לזה אלא בשביל שרוצה לינשא, ולכשתרצה - יחזרו לה; אבל אם שיירה כל שהוא - קנה המקבל מתנה, ולא יחזרו לה כל הנכסים עולמית; וזה הדבר אינו כתוב בגמרא כך, אלא מכללא שמעינן לה: דאמרינן בכתובות בפרק 'האשה שנפלו לה נכסים' (דף עט.): 'אמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל אני מורה הוראה אם יבא שטר מברחת לידי אקרענו' ויהיב טעמא 'דלא שביק איניש לנפשיה ויהב לאחריני; ... מיתיבי: הרוצה שתבריח נכסיה מבעלה - כיצד היא עושה? כותבת שטר פסים לאחרים - דברי רבן שמעון בן גמליאל, וחכמים אומרים: רצה משחק בה עד שתכתוב מהיום ולכשארצה טעמא דכתבה ליה הכי הא לא כתבה הכי קנינהו לוקח אמר ר' זירא לא קשיא הא בכולן הא במקצתן; שמעינן מהכא: היכא דכתבה כולן - לא קנה לוקח, ואף בעל לא קנה, כדמשני התם 'עשאום כנכסים שאינן ידועין לבעל אליבא דרבי שמעון, אבל היכא דלא כתבה כולן - צריכה שתכתוב 'מהיום ולכשארצה לא קנה לוקח'
- ^ הני חמשה
- ^ שאם שייר מטלטלין כשייר קרקע דמי
- ^ שהרי אשה גובה כתובתה מהם, כדאמר אמימר בפרק 'אף על פי' בכתובות (דף נה.) 'מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה' ואיכא למימר דאזדא אמימר לטעמיה, דהא הכא אמימר נמי קאמר לה
- ^ פסקי הלכות הן, שפוסק הגמרא: שכיב מרע שאמר 'נכסיי לפלניא', אי נמי בבריא שהקנה בסודר ואמר 'נכסיי לפלניא'; ובא הגמרא לפרש איזו דבר קרוי ממון; והוא הדין אם אמר בלשון לע"ז אויי"ר או בלשון שמכנין הממון - דין 'נכסיי לפלוני' נוהג בו
- ^ כמו כסף וזהב, והרי הוא בכלל המתנה
- ^ והקרקעות אחריות: כל מלוה וחוב וכתובה נסמכין עליהן, לפי שאין דליקה שולטת בהן, ואינן אובדין וקתני בהן לשון 'נכסים'
- ^ היינו מטלטלין; וארישא קאי: דמיקרו 'נכסים', וכמאן דמיתני 'נכסים שאין להם אחריות'
- ^ שאם מכר אדם או נתן לחבירו מטלטלין וקרקעות החזיק בקרקעות - קנה מטלטלין
- ^ כלומר: ומניין לנו דנכסים שאין להם אחריות הנקנין עם נכסים שיש להן אחריות מיירי נמי במעות? ומנלן דמעות נמי נקנו על ידי קרקעות? והלא אין מטבע נקנית בחליפין, ועל ידי קרקעות מנלן? כי הא
- ^ ההולך שם בקנין סודר
- ^ שהקנה לו בסודר קרקע כניסת ביתו, ואגבו הקנה לו המעות, בתורת הרשאה המפורשת בבבא [קמא] (דף ע.); אי נמי הלך והחזיק הקרקע והקנה לו המעות כל מקום שהן; אלמא מעות מיקרי 'נכסי'
- ^ מקום ויש מפרשין חצי הדרך; ומפרשין נמי שלא יחזיק בהן לעצמו, ולא היא: דכיון דכתב בהרשאה 'וכל מאן דמתעני ליה מן דינא קבלתי בין לזכות בין לחובה' - מינה שמעינן דשליח שווייה; הכי מפרש בבבא [קמא] (שם)
- ^ הקנה להן בסודר לצורך פלוני
- ^ מייפוי כח דשטר יכול לחזור בו כל זמן שלא נמסר השטר לאותו פלוני
- ^ אחרי שכבר זכו בקנין או בחזקה, וזכין לאדם שלא בפניו
- ^ עניני
- ^ ולא בא לחלוק אלא להוסיף
- ^ מכירה להיות מזומן ללוקח כל שעה שירצה למכרו לשדהו - לא יהא עיכוב במעותיו בשביל כתיבת השטר, ולכך קדם והכתיבו
- ^ והוא יכול לעשות כן