ביאור:בבלי סוכה דף יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סוכה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ובית נמי, אף על פי שאין גבוה עשרה, כיון דקביע - אוהלא הוא, דלא גרע מקינופות [1].
לישנא אחרינא אמרי לה: אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לישן בכילת חתנים בסוכה [2], לפי שאין לה גג, אף על פי שגבוהה עשרה.
מיתיבי: הישן בכילה בסוכה לא יצא ידי חובתו?
הכא במאי עסקינן? - בשיש לה גג.
תא שמע: נקליטין שנים וקינופות ארבעה; פירס על גבי קינופות – פסולה, על גבי נקליטין – כשרה, ובלבד שלא יהו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה טפחים הא גבוהין מן המטה עשרה פסולה אף על פי שאין לה גג!?
שאני נקליטין, דקביעי.
אי קביעי - ליהוי כקינופות [3]?
לגבי קינופות לא קביעי [4], לגבי כילה קביעי [5].
דרש רבה בר רב הונא: מותר לישן בכילה אף על פי שיש לה גג, אף על פי שגבוהה עשרה; כמאן? כרבי יהודה, דאמר [6] לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע, דתנן [סוכה פ"ב מ"א]: 'אמר רבי יהודה: נוהגין היינו לישן תחת המטה בפני הזקנים [7]'!
ולימא 'הלכה כרבי יהודה'?
אי אמר 'הלכה כרבי יהודה', הוה אמינא הני מילי מטה, דלגבה עשויה [8], אבל כילה - דלתוכה עשויה [9], [10] אימא לא [11]? - קא משמע לן טעמא דרבי יהודה [12] דלא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע, לא שנא מטה ולא שנא כילה.
משנה:
הדלה עליה [13] את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס [14] וסיכך על גבה - פסולה [15];
ואם היה סיכוך הרבה מהן [16] או שקצצן [17] – כשרה;
זה הכלל [18]: כל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ [19] - אין מסככין בו;
וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ - מסככין בו.
גמרא:
יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר: [20] או שקצצן כשרה אמר רב [21]: [22] צריך לנענע [23].
אמר ליה רב הונא: הא - שמואל אמרה.
אהדרינהו רב יוסף לאפיה [24] ואמר ליה: אטו מי קאמינא לך דלא אמרה שמואל? אמרה רב ואמרה שמואל!
אמר ליה רב הונא: הכי קאמינא לך: דשמואל אמרה, ולא רב, דרב אכשורי מכשר [25]!
כי הא: דרב עמרם חסידא רמא תכלתא [26] לפרזומא דאינשי ביתיה [27]; תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהן [28]. אתא לקמיה דרב חייא בר אשי, אמר ליה: הכי אמר רב: מפסקן והן כשרין! אלמא פסיקתן זו היא עשייתן, הכא נמי קציצתן זו היא עשייתן.
וסבר שמואל לא אמרינן פסיקתן זו היא עשייתן? והא תני שמואל משום רבי חייא: הטיל לשני קרנות בבת אחת [29], ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן – כשרין! מאי לאו שקושר [30] ואחר כך פוסק [31]!
לא, שפוסק ואחר כך קושר.
פוסק ואחר כך קושר - מאי למימרא?
מהו דתימא
בעינן כנף [32] בשעת פתיל [33] וליכא - קא משמע לן.
מיתיבי: תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהן – פסולין; מאי לאו פסולין לעולם [34] ותיובתא דרב?
אמר לך רב: מאי פסולין? - פסולין עד שיפסקו!
ושמואל אמר: פסולין לעולם, וכן אמר לוי: פסולין לעולם, וכן אמר רב מתנה אמר שמואל: פסולין לעולם.
איכא דאמרי: אמר רב מתנה: בדידי הוה עובדא, ואתאי לקמיה דמר שמואל, ואמר לי: פסולין לעולם.
מיתיבי: תלאן ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן – פסולין' ועוד תניא גבי סוכה: '(דברים טז יג) [חַג הַסֻּכֹּת] תַּעֲשֶׂה [לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ] - ולא מן העשוי; מכאן אמרו: הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן – פסולה [35]; היכי דמי?: אילימא בשלא קצצן - מאי איריא משום תעשה ולא מן העשוי?: תיפוק ליה דמחוברין נינהו! אלא בשקצצן, וקתני פסולה, ושמע מינה דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן, ותיובתא דרב?
אמר לך רב: הכא במאי עסקינן? - דשלפינהו שלופי [36] דלא מינכרא עשיה דידהו [37].
מכל מקום 'תלאן ואחר כך פסק [ראשי חוטין שלהן – פסולין]’, קשיא לרב [38]!?
קשיא.
לימא כתנאי [39]: [40] עבר [41] וליקטן [42] – פסול, דברי רבי שמעון בר יהוצדק; וחכמים מכשירין סברוה [43]: דכולי עלמא לולב צריך אגד [44], וילפינן לולב מסוכה [45]: דכתיב גבי סוכה תַּעֲשֶׂה - ולא מן העשוי [46]; מאי לאו בהא קא מיפלגי: דמאן דמכשיר סבר: 'אמרינן גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן, וגבי לולב נמי אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן', ומאן דפסיל סבר: 'לא אמרינן גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן, וגבי לולב נמי לא אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן'?
לא! דכולי עלמא [47] לא אמרינן גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן, והכא - במילף לולב מסוכה קמיפלגי: מאן דמכשר סבר לא ילפינן לולב מסוכה [48], ומאן דפסיל סבר ילפינן לולב מסוכה!
ואי בעית אימא: אי סבירא לן [49] דלולב צריך אגד [50]כולי עלמא לא פליגי דילפינן לולב מסוכה [51], והכא - בהא קמיפלגי: מר [52] סבר צריך אגד [53], ומר סבר אין צריך אגד, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא [תוספתא סוכה פ"ב ה"י]: לולב בין אגוד בין שאינו אגוד - כשר; רבי יהודה אומר: אגוד כשר, שאינו אגוד פסול.
מאי טעמא דרבי יהודה?
יליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב: כתיב התם (שמות יב כב) וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב [וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר], וכתיב הכא (ויקרא כג מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן [פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים]; מה להלן באגודה אף כאן נמי באגודה.
ורבנן?
לקיחה מלקיחה לא ילפינן [54].
כמאן אזלא הא דתניא: לולב - מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו – כשר?: אי רבי יהודה, כי לא אגדו אמאי כשר? אי רבנן, אמאי מצוה?
לעולם רבנן היא, ומשום שנאמר (שמות טו ב) [עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה] זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ [אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ]: התנאה לפניו במצות [55].
זה הכלל: כל דבר שמקבל טומאה [ואין גידולו מן הארץ - אין מסככין בו; וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ - מסככין בו]:
מנהני מילי?
אמר ריש לקיש: אמר קרא: (בראשית ב ו) וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ [וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה]: מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ - אף סוכה דבר שאין מקבל טומאה [56] וגידולו מן הארץ [57].
הניחא למאן דאמר [58] ענני כבוד היו, אלא למאן דאמר סוכות ממש עשו להם [59] מאי איכא למימר,
דתניא [ספרא אמור פרשתא יב פרק יז הלכה יא]: '(ויקרא כג מג) [לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם] כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם]; ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר; רבי עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם';
הניחא לרבי אליעזר, אלא לרבי עקיבא מאי איכא למימר [60]?
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אמר קרא: (דברים טז יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ [שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ] - מקיש סוכה לחגיגה: מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ - אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ;
הערות
[עריכה]- ^ והך מלתא - שמעתא באפי נפשה הוא, דלא תימא בית ככילה, דאי לא גבוה לישתרי להוציא ראשו חוץ לחלון
- ^ כילת חתנים אינה כשאר כילה, ואין עושין לה גג, והיא סביבות המטה, וגגה משופע כשל נקליטין
- ^ וליפסלא אף בפחות מעשרה
- ^ לחשוב כמותה ליפסול אף בפחות מעשרה
- ^ הלכך: אינהו פסלי בעשרה אפילו לית להו גג, וכילה לא פסלה אפילו בעשרה כי לית לה גג
- ^ לקמן, מפרש בפרק 'הישן'
- ^ דמטה לגבי סוכה - אהל עראי הוא: שמסלקין אותה ממקום למקום
- ^ לשכב על גבה ולא תחתיה להיות לו אהל, הלכך לאו שם אהל עליה, וטעמא לאו משום עראי הוא, אלא לאו שמה אהל
- ^ ולאהל
- ^ הלכך
- ^ שם אהל עליה ואף על גב דעראי הוא - לא מיפקע שמיה
- ^ התם
- ^ טרלי"ד בלע"ז
- ^ איר"א בלע"ז, והוא נדלה כגפן
- ^ שאין מסככין במחובר, דאמר מר (דף יב,א): (דברים טז יג) בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ - בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר
- ^ ומבטלן ברוב
- ^ אף לאחר שסככה בהן, ולא אמרינן תחילת עשייתה בפסול ופסולה
- ^ בגמרא יליף לה
- ^ כגון עורות בהמה, ואפילו לא מקבלי טומאה כגון שמחוסרין מלאכה
- ^ הא דתנן
- ^ עלה
- ^ נהי דאין צריך לחזור ולסותרה כולה, אבל
- ^ קצת אותם שהוסככו במחובר לאחר קציצתן, דתהוי להו הך כעשייה; דאי לא - פסולה משום 'תַּעֲשֶׂה - ולא מן העשוי', דהכי משמע (דברים טז יג) [חַג הַ]סֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ: כשאתה עושה אותה - תהא ראויה לסוכה, ולא מן העשוי בפסול שאינו ראוי לסוכה ואתה מתקנו בתיקון מועט, כי האי, דמכשר לה בקציצה, ולא הדר סתר לה; ומיהו נענוע קרוב לסתירה הוא: שמגביה כל אחד לבדו ומניחו וחוֹזר ומגביה את חבירו ומניחו
- ^ בכעס
- ^ בלא נענוע, דקסבר: קציצתה זו היא גמר עשייתה, והיכי דמי 'תַּעֲשֶׂה - ולא מן העשוי'? - כגון החוטט בגדיש לעשות לו סוכה, שהסיכוך היה מאליו ואינו נוגע בו לעשות שום מעשה אלא פוחת אחת מדפנותיו ונכנס לעומקו ונוטל העומרים ומשליך, והסוכה נעשית מאליה, דופנותיה וסככה; אבל זה שקיצצן - זהו מעשה שלה, שנגמר בהכשר
- ^ הטיל ציצית
- ^ לטלית אשתו, דקסבר לילה זמן ציצית הוא, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ (במדבר טו לט) - פרט לכסות סומא, אבל כסות לילה חייב, והויא מצות עשה שלא הזמן גרמא, ונשים חייבות
- ^ תלאן לציציות בכנפות הטלית חוט אחד כפול ארבעה, ותוחבו בכנף ועודנו חוט אחד, כופלו - והרי הן שמנה כפלים, ופוסק ראשין שלהן, ונעשין שמנה חוטין; ורב עמרם שכח ולא פסקן עד שעשה כל הגדילים וקשריהם, ונמצאת עשוין בפסול: דאין בה אלא חוט אחד!
- ^ שעשה ארבע כפלים ארוכין כשיעור שתי ציציות, ותוחב ראשו אחד בכנף זה וראשו אחר בכנף זה, וכפף הראשין עד שהגיעו זה לזה לאמצע ארכה
- ^ עשה הגדיל בזו ובזו
- ^ אמצעה, ונעשו שתים, ואף על פי שנעשו בפסול: דכולה קודם שנפסקה חוט אחד הוא
- ^ אחד ולא שנים
- ^ בשעה שפותלו = שתולה בו הפתילים
- ^ ואפילו מפסקן לשנים לאחר קישור
- ^ ולא גרסינן בברייתא 'אם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן'
- ^ פשחן מן האילן עד שניתקן
- ^ ומתוך שאין קציצתן ניכרת כל כך: ששוכבין ראשי פשיחתן אצל האילן - לא הוי עשיה מעלייא
- ^ דמכשר
- ^ אי אמרינן קציצתן זו היא עשייתן או לא
- ^ ענבי ההדס, דתנן לקמן (פ"ג מ"ב, דף לב,ב) אם היו ענביו מרובין מעליו - פסול דהוה ליה 'מנומר', ולא הדר הוא, ואם מיעטו כשר, ואין ממעטין ביום טוב דמתקן מנא להכשיר את הפסול; וקתני בברייתא:
- ^ על דברי חכמים שאמרו אין ממעטין ביום טוב
- ^ ביום טוב
- ^ רבנן דבי מדרשא דבעו למישמע מינה דבלקיטתן זו היא גמר עשייתן פליג
- ^ לאגוד שלשה המינין כאחד, ושייכא בה 'עשיה'
- ^ בבנין אב
- ^ מה מצינו בסוכה: שיש בה מעשה והקפידה תורה על העשוי בפסוּל - אף לולב כן
- ^ תרוייהו הנך תנאי סבירא להו
- ^ לפסול בה את העשוי
- ^ להו לתרוייהו
- ^ ושייכא ביה עשיה, ד
- ^ למיפסל, ולקיטתן לאו זו היא עשייתן
- ^ רבי שמעון [בר יהוצדק]
- ^ לאגוד שלשה המינים, ושייכא ביה עשיה, ועל כרחך מבעוד יום אגדו עם ענביו, וכי לוקטו ביום טוב הוה ליה 'מן העשוי'
- ^ לא למדוה, ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא אם כן למדו מרבו ורבו מרבו עד משה רבינו, ושמא מקראות הללו - לא לדרוש גזירה שוה נכתבו
- ^ סוכה נאה, לולב נאה, ציצית נאה
- ^ דלא נאמרה טומאה אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם, וזה איננו אחד מאלה
- ^ שמע מינה עננים גידולי קרקע נינהו, וסוכה מעננים ילפינן, שהרי זכר לענני כבוד הוא, כדכתיב (ויקרא כג מג) כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי ומתרגמינן 'ארי במטלות ענניי'
- ^ סוכות שאמר הכתוב שהושיבם במדבר
- ^ מפני החמה בשעת חנייתן היו עושים סכות
- ^ מי יאמר לנו שלא היו מסוככות בכלים ובגדים ועורות