ביאור:בבלי סוכה דף מז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סוכה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לברוכי [1]: למאן דאמר שביעי לסוכה - ברוכי נמי מברכינן, למאן דאמר שמיני לזה ולזה ברוכי לא מברכינן [2];
אמר רב יוסף: נקוט דרבי יוחנן בידך [3], דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעו בסוכה בשמיני ספק שביעי; מיתב הוו יתבי, ברוכי לא בריכי.
ודלמא סבירא להו כמאן דאמר 'כיון שבירך יום טוב ראשון שוב אינו מברך'?
גמירי דמאפר אתו [4].
איכא דאמרי: ברוכי כולי עלמא לא פליגי דלא מברכינן [5], כי פליגי למיתב: למאן דאמר שבעה לסוכה - מיתב יתבינן, ולמאן דאמר שמיני לזה ולזה - מיתב נמי לא יתבינן. אמר רב יוסף: נקוט דרבי יוחנן בידך, דמרא דשמעתא מני? - רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת [6]; ובשמיני ספק שביעי לבר מסוכה יתיב;
והלכתא: מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן.
אמר רבי יוחנן: אומרים זמן בשמיני של חג ואין אומרים זמן בשביעי של פסח, ואמר רבי לוי בר חמא - ואיתימא רבי חמא בר חנינא: תדע [7]: שהרי חלוק [8] בשלשה דברים: בסוכה, ולולב, וניסוך המים [9], ולרבי יהודה [10], דאמר בלוג היה מנסך כל שמונה - הרי חלוק בשני דברים [11].
אי הכי - שביעי של פסח נמי, הרי חלוק באכילת מצה, דאמר מר: 'לילה ראשונה חובה, מכאן ואילך רשות'?
הכי? השתא: התם - מלילה חלוק, מיום אינו חלוק [12]; הכא - אפילו מיום נמי חלוק.
רבינא אמר: זה [13] חלוק משלפניו [14], וזה [15] חלוק משלפני פניו [16].
רב פפא אמר: הכא [שמיני] כתיב פַּר (במדבר כט לו: וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם), התם [שבעת ימי הסוכות] כתיב פָּרִים [17];
רב נחמן בר יצחק אמר: הכא כתיב בַּיּוֹם התם כתיב וּבַיּוֹם [18].
רב אשי אמר: הכא כתיב (במדבר כט לז) [מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם] כַּמִּשְׁפָּט, התם כתיב 'כמשפטם' [19];
לימא מסייע ליה [20]: 'הפרים האילים והכבשים [21] מעכבין זה את זה [22],
ורבי יהודה אומר: פרים אין מעכבין זה את זה, שהרי מתמעטין [23] והולכין [24];
אמרו לו: [25] והלא כולן מתמעטין והולכין בשמיני [26]?
אמר להן: שמיני - רגל בפני עצמו הוא [27]: שכשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן [28] ושיר וברכה ולינה - אף שמיני טעון קרבן [29] ושיר [30] וברכה [31] ולינה [32]' [33]; -
לא, ברכת המזון [36] ותפלה.
הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתא זמן - זמן כל שבעה מי איכא?
הא - לא קשיא: דאי לא בריך האידנא מברך למחר או ליומא אחרינא.
[37] מכל מקום כוס [38] בעינן [39]!
לימא [40] מסייע ליה לרב נחמן [41], דאמר רב נחמן: זמן - אומרו אפילו בשוק [42]; דאי אמרת בעינן כוס - כוס כל יומא מי איכא?
דלמא דאיקלע ליה כוס.
וסבר רבי יהודה שמיני טעון לינה? והא תניא [ספרי ראה פסקא קלד]: רבי יהודה אומר: מנין לפסח שני [43] שאינו טעון לינה [44]? שנאמר: (דברים טז ז) [וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ] וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ, וכתיב [45]: (דברים טז ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת [וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה]: את שטעון ששה - טעון לינה, את שאינו טעון ששה - אינו טעון לינה [46]; למעוטי מאי - לאו למעוטי נמי שמיני של חג [47]?
לא למעוטי פסח שני [48], דכוותיה [49];
הכי נמי מסתברא [50], דתנן [ביכורים פ"ב מ"ד]: 'הביכורים ... [ו]טעונין קרבן [51] ושיר [52] ותנופה [53] ולינה [54]'; מאן שמעת ליה דאמר תנופה [55]? - רבי יהודה [56], וקאמר [57] טעון לינה [58]!
דתניא [59]: רבי יהודה אומר: [דברים כו,י: וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה’] וְהִנַּחְתּוֹ [לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ] - זו תנופה; [60]
אתה אומר זו תנופה - או אינו אלא הנחה ממש?[עריכה]
- כשהוא אומר 'והניחו' [דברים פרק כו,ד: וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ] - הרי הנחה אמור [61]; הא מה אני מקיים וְהִנַּחְתּוֹ - זו תנופה.
ודלמא [62] רבי אליעזר בן יעקב היא [63], דתניא: '(דברים כו ד) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ [וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ] - לימד על הביכורים שטעונין תנופה - דברי רבי אליעזר בן יעקב' מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב?
אתיא 'יד' 'יד' משלמים: כתיב הכא וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וכתיב התם (ויקרא ז ל) יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי ה' [אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי ה’] [64] - מה כאן [65] כהן [66] - אף להלן כהן, ומה להלן בעלים - אף כאן בעלים; [מכאן כלשון הספרא צו פרשתא יא משנה ג] הא כיצד? - כהן מניח ידו תחת יד בעלים ומניף' [67].
מאי הוי עלה [68]?
רב נחמן אמר: אומרים זמן בשמיני של חג, ורב ששת אמר: אין אומרים זמן בשמיני של חג.
והלכתא: אומרים זמן בשמיני של חג.
תניא כוותיה דרב נחמן: 'שמיני
הערות[עריכה]
- ^ "לישב בסוכה"
- ^ דשמיני הוא, ואין שֵׁם 'סוכות' עליו, והיינו 'לזה ולזה': לסוכה - דלא מברכינן, לברכה – "את יום שמיני חג עצרת הזה"
- ^ דאמר: לא מברכינן "לישב בסוכה"
- ^ למדתי מרבותי שהן באו מן האפר שבהמותיהן רועות שם, ולא ישבו בסוכה כל ימי החג
- ^ ואפילו לרב יהודה דאמר שביעי לסוכה
- ^ דאיהו אמר משמיה דרב, וחזינא ליה דלא עביד כשמעתיה
- ^ דאומר בו זמן, לפי שרגל בפני עצמו הוא
- ^ משאר הימים
- ^ אין יושבין בסוכה, ואין נוטלין בו לולב, ואין מנסכין בו מים, כדתנן במתניתין (לעיל דף מב,ב) סוכה וניסוך המים שבעה
- ^ דפליג בניסוך
- ^ בתרתי פליג: דקאמר תנא קמא 'שלשה לוגין בכל יום' ואיהו אמר 'בכל יום לוג', וקאמר תנא קמא 'שבעה ולא שמיני' והוא אומר כל שמונה
- ^ דאף יום טוב ראשון רשות
- ^ שמיני
- ^ מיום אתמול
- ^ שביעי
- ^ אינו חלוק אלא מן הראשון
- ^ כל ימי החג קריבים פרים הרבה ומתמעטין והולכין, אחד ליום, עד יום שביעי שקריבין פרים שבעה; ובשמיני פר אחד לבדו; נמצא שאינו מסדר שאר הימים: שהיה להקריב בו ששה
- ^ כל ימות החג כתיב בהו וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי (במדבר כט יז) ... וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי (במדבר כט כ), אבל בשמיני כתיב בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי [עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם] (במדבר כט לה): חִלקוֹ מהן, ולא עשאו מוסיף על הראשונים
- ^ בשביעי כתיב ’[במדבר כט,לג: [וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים] בְּמִסְפָּרָם כְּמִשְׁפָּטָם, משמע כמשפט כל קרבנות שאר הימים, ובקרבנות שמיני כתיב [פסוק לז] בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט: עשאן משפט חָלוּק לעצמו
- ^ לרבי יוחנן, דאמר זמן בשמיני
- ^ האמורים בקרבנות החג לכל יום
- ^ אם חסר אחד מן הראוין ליום - אין מקריבין
- ^ מיום אל יום
- ^ אלמא לא קפיד עליה רחמנא, הלכך אף האֲמורין ליום אין מעכבין
- ^ אם מכאן אתה למד - אף האילים והכבשים לא יעכבו
- ^ דכל ימי החג אילים שנים וכבשים י"ד, ובשמיני איל אחד ושבעה כבשים
- ^ ואין קרבנותיו בכלל שאר קרבנות החג ואין למידין הימנו לקרבנות החג
- ^ לעצמן
- ^ קרבן לעצמו, ואינו מסדר האחרים
- ^ שיר שהלוים אומרים בקרבנות שמיני - אינו מסדר שיר החג; ולא פירש לן שיר של שמיני, אבל שיר של חג מפורש ב'החליל' (לקמן דף נה,א): ' בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם כו' הָבוּ לַה' (תהלים כט א) - כולן רְמוּזים על עסקי מתנות עניים, מפני שזמן אסיפה הוא, ועת ליתן לקט שכחה ופאה ומעשרות: שישמעו מפרישים ויפרישו בעין יפה
- ^ מפרש ואזיל מאי היא
- ^ ללון לילה של מוצאי יום טוב הראשון בירושלים
- ^ דגמרינן מפסח, דכתיב (דברים טז ז) וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ; ביום טוב לא קאמר קרא, שהרי הוא יום שחייבו חכמים ליראות בעזרה - כך פירש בפרק קמא דראש השנה (דף ה,א): ליראות בעזרה כדי להביא עולת ראייה, ואי אפשר לומר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ אלא בחולו של מועד, וקאמרינן בַבֹּקֶר, אלמא חייב ללון מוצאי יום טוב בתוך העיר; ומי שלא הביא חגיגתו ביום ראשון והביא באחד מן הימים - צריך ללון לילה שלאחריו
- ^ הך ברכה דקאמר רבי יהודה
- ^ לאו היינו זמן לעצמו
- ^ דעד השתא אמרינן 'את יום חג הסוכות הזה', וכאן 'את יום שמיני חג עצרת הזה'
- ^ היכי משכחת לה זמן בחולו של מועד - ואפילו לא בריך יומא קמא:
- ^ של יין
- ^ ואין יין מצוי לכל אדם בחולו של מועד
- ^ הא דקתני ברכה כל שבעה, ומפרשינן דהיינו זמן
- ^ דאמר: אומרו בשוק
- ^ בלא כוס
- ^ האמור לטמאים לעשותו בחדש השני
- ^ בירושלים
- ^ סמיך ליה
- ^ פסח שני אינו אסור בחמץ, אלא שטעון מצה למצוה, ואוכל חמץ מיד
- ^ דכיון דאינו אלא יום טוב יחיד - אינו טעון לינה
- ^ אינו ממעט אלא פסח שני לבדו
- ^ דבפסח קאי ובפסח קממעט; אבל שבועות ושמיני עצרת - אף על גב דלא איתנהו שבעה ימים - טעון לינה
- ^ דלא ממעיט רבי יהודה אלא פסח שני לחוד
- ^ להביא עמהם שלמים; ובהש"ס ירושלמי יליף מ-וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב (דברים כו יא), ואין שמחה אלא שלמים, דכתיב (דברים כז ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ [שָּׁם] וְשָׂמַחְתָּ
- ^ ושיר נמי יליף לה מ-בְכָל הַטּוֹב, ואין 'טוב' אלא שיר, והלוים היו אומרים אותו; ומהו שיר? אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי (תהלים ל ב), דכתיב (יחזקאל לג לב) יְפֵה קוֹל וּמֵטִב נַגֵּן, ובספרי (פרשת כי מבוא פסקא שא) נמי תניא בְכָל הַטּוֹב - זה השיר
- ^ לקמיה יליף לה
- ^ התם [ספרי ראה פסקא קלד] יליף לה : וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר 'הא למדת שכל הפינות שאתה פונה לא יהו אלא בבקר
- ^ לביכורים
- ^ כדלקמן
- ^ הכא
- ^ ואף על גב דאין טעונין ששה
- ^ דאית ליה לרבי יהודה תנופה בביכורים
- ^ דבראש הפרשה נאמר (דברים כו ד) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ, ובסיפיה נאמר וְהִנַּחְתּו - מכלל שחזר ונטלו, ולמה נטלו? – לתנופה!
- ^ שמגיד לך שמצוה להניחו לפני המזבח, ואחר כך יטלוהו הכהנים ויאכלוהו
- ^ ההיא דקתני תנופה ולינה
- ^ דשמעינן ליה נמי דאמר 'טעונין תנופה', אבל כרבי יהודה לא מתוקמא: דאית ליה לרבי יהודה 'כל שאין טעון ששה אין טעון לינה', ולא תילף מהכא סברא דידך
- ^ בבעלים דשלמים כתיב, גבי תנופה, דכתיב בסיפיה לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'
- ^ בביכורים
- ^ דכתיב וְלָקַח הַכֹּהֵן
- ^ בעלים אוחזים בשפת הטנא, וכהן מניח ידיו תחת שוליו; וכן מפרש במסכת ביכורים (פ"ג מ"ו)
- ^ דזמן בשמיני