ביאור:בבלי סוכה דף כט

זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • המסכת במהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת באדיבות האתר "גמרא נוחה" על שם נפתלי וחנה הולנדר בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר ___________________________ בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים מילים עם קו מתחתם – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה מילון ארמי – עברי בויקימילון

כי הא : דרבא ורמי בר חמא, כי הוו קיימי מקמיה דרב חסדא - מרהטי בגמרא בהדי הדדי, והדר מעייני בסברא .

אמר רבא: מאני משתיא – במטללתא ; מאני מיכלא - בר ממטללתא ; חצבא ושחיל - בר ממטללתא, ושרגא במטללתא; ואמרי לה בר ממטללתא, ולא פליגי: הא בסוכה גדולה הא בסוכה קטנה .

ירדו גשמים [מאימתי מותר לפנות ? - משתסרח המקפה]:

תנא: משתסרח המקפה של גריסין .

אביי הוה קא יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא; נשב זיקא וקא מייתי ציבותא , אמר להו רב יוסף: פנו לי מאני מהכא.

אמר ליה אביי: והא תנן משתסרח המקפה?

אמר ליה: לדידי, כיון דאנינא דעתאי - כמי שתסרח המקפה דמי לי.

תנו רבנן: 'היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד - אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו;

היה ישן תחת הסוכה וירדו גשמים וירד - אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור'. איבעיא להו: עד 'שיעור' או עד 'שיאור' ?

תא שמע: עד שיאור ויעלה עמוד השחר !

תרתי !?

אלא אימא עד שיעור ויעלה עמוד השחר .

משל למה הדבר דומה [לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו]:

איבעיא להו: מי שפך למי ?

תא שמע, דתניא: שפך לו רבו קיתון על פניו ואמר לו: "אי אפשי בשמושך"

תנו רבנן 'בזמן שהחמה לוקה - סימן רע לכל העולם כולו ; משל למה הדבר דומה? - למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם; כעס עליהם ואמר לעבדו "טול פנס מפניהם והושיבם בחושך" '.

תניא: 'רבי מאיר אומר: כל זמן שמאורות לוקין - סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שמלומדין במכותיהן ; משל לסופר שבא לבית הספר ורצועה בידו ; מי דואג ? - מי שרגיל ללקות בכל יום ויום הוא דואג'.

תנו רבנן: 'בזמן שהחמה לוקה - סימן רע לגוים;

לבנה לוקה - סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונין ללבנה וגוים לחמה;

לוקה במזרח - סימן רע ליושבי מזרח; במערב - סימן רע ליושבי מערב; באמצע הרקיע - סימן רע לכל העולם כולו;

פניו דומין לדם - חרב בא לעולם;

לשק - חיצי רעב באין לעולם ;

לזו ולזו - חרב וחיצי רעב באין לעולם;

לקה בכניסתו - פורענות שוהה לבא ; ביציאתו - ממהרת לבא ; ויש אומרים חילוף הדברים ;

ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה לוקה עמה, שנאמר (שמות יב יב) [וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה] וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים [אֲנִי ה’];

ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתיראין מכל אלו, שנאמר (ירמיהו י ב) כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה: עובדי כוכבים יחתו, ואין ישראל יחתו'.

תנו רבנן: 'בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד ;

ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקין: על כותבי פלסתר ; ועל מעידי עדות שקר, ועל מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל ; ועל קוצצי אילנות טובות ;

ובשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות: על משהי שטרות פרועים , ועל מלוי ברבית ,

עמוד ב

ועל שהיה ספק בידם למחות ולא מיחו, ועל שפוסקים צדקה ברבים ואינן נותנין'.

אמר רב: בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון : על כובשי שכר שכיר , ועל עושקי שכר שכיר , ועל שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן, ועל גסות הרוח ; וגסות הרוח כנגד כולן, אבל בענוים כתיב (תהלים לז יא) וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם.

הדרן עלך הישן

סוכה פרק שלישי לולב הגזול

משנה:

לולב הגזול והיבש – פסול ;

של אשירה ושל עיר הנדחת – פסול .

נקטם ראשו, נפרצו עליו – פסול ; נפרדו עליו – כשר;

רבי יהודה אומר: יאגדנו מלמעלה .

ציני הר הברזל כשירות ;

לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו - כשר.

גמרא:

קא פסיק ותני : לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני .

בשלמא יבש - הדר בעינן , וליכא; אלא גזול? בשלמא יום טוב ראשון - דכתיב (ויקרא כג מ: וּלְקַחְתֶּם) לָכֶם [בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים] - משלכם, אלא ביום טוב שני אמאי לא ?

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: