תענית י א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בברייתו של עולם ת"ר א"י נבראת תחילה וכל העולם כולו נברא לבסוף שנאמר (משלי ח, כו) עד לא עשה ארץ וחוצות א"י משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו ע"י שליח שנאמר (איוב ה, י) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות א"י שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית שנאמר הנותן מטר על פני ארץ וגו' א"י שותה תחילה וכל העולם כולו לבסוף שנאמר הנותן מטר על פני ארץ וגו' משל לאדם שמגבל את הגבינה נוטל את האוכל ומניח את הפסולת אמר מר ממתקין הן בעבים מנליה דא"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן כתיב (תהלים יח, יב) חשכת מים עבי שחקים וכתיב (שמואל ב כב, יב) חשרת מים עבי שחקים שקול כף ושדי אריש וקרי ביה חכשרת ור' יהושע בהני קראי מאי דריש בהו סבר לה כי הא דכי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא נהור ענני זעירין מוהי חשוך ענני סגיין מוהי כמאן אזלא הא דתניא מים העליונים במאמר הם תלוים ופירותיהן מי גשמים שנאמר (תהלים קד, יג) מפרי מעשיך תשבע הארץ כמאן כר' יהושע ור' אליעזר ההוא במעשה ידיו של הקב"ה הוא דכתיב אריב"ל כל העולם כולו מתמצית גן עדן הוא שותה שנאמר (בראשית ב, י) ונהר יוצא מעדן וגו' תנא מתמצית בית כור שותה תרקב:
ת"ר ארץ מצרים הויא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה והוא אחד מששים בכוש וכוש אחד מששים בעולם ועולם א' מששים בגן וגן אחד מששים לעדן ועדן אחד מס' לגיהנם נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדרה לגיהנם וי"א גיהנם אין לה שיעור וי"א עדן אין לה שיעור א"ר אושעיא מאי דכתיב (ירמיהו נא, יג) שוכנת על מים רבים רבת אוצרות מי גרם לבבל שיהו אוצרותיה מליאות בר הוי אומר מפני ששוכנת על מים רבים אמר רב עתירה בבל דחצדא בלא מיטרא אמר אביי נקיטינן טובעני ולא יובשני:
מתני' בג' במרחשון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר אבשבעה בו ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת:
גמ' א"ר אלעזר הלכה כרבן גמליאל תניא חנניה אומר בובגולה עד ששים בתקופה אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה איני והא בעו מיניה משמואל מאימת מדכרינן ותן טל ומטר אמר להו מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא דילמא אידי ואידי חד שיעורא הוא איבעיא להו יום ששים כלפני ששים או כלאחר ששים ת"ש רב אמר יום ששים כלאחר ששים ושמואל אמר יום ששים כלפני ששים א"ר נחמן בר יצחק וסימנך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא אמר רב פפא גהלכתא יום ששים כלאחר ששים:
מתני' דהגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין ג' תעניות אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ההגיע ר"ח כסליו ולא ירדו גשמים ב"ד גוזרין שלש תעניות על הצבור אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה:
גמ' מאן יחידים אמר רב הונא רבנן ואמר רב הונא יחידים מתענין שלשה תעניות שני וחמישי ושני מאי קמשמע לן תנינא ואין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע את השערים אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמישי ושני מהו דתימא הני מילי צבור אבל יחיד לא קמשמע לן תניא נמי הכי כשהתחילו היחידים להתענות מתענין שני וחמישי ושני זומפסיקין בראשי חדשים
רש"י
[עריכה]
בברייתו של עולם - כתיב שהיה כל העולם שטוף במים והקב"ה כונסן במקום אחד כמכניס מים בנאד שנתנם באוצרות דכתיב נותן באוצרות תהומות שם חול גבולו ואוצר לים:
משיורי תמצית - מה שנשאר בעבים אחר שתיית':
על פני ארץ - א"י:
בתחילה שותה - שם יורדין הגשמים תחילה כך שמעתי:
חשרת מים וחשכת מים - שני מקראות הן חד בתהלים וחד בשמואל בוידבר דוד:
ה"ג שקול כף ושדי אריש - כלומר קח כף שבמלת חשכת וצרפו עם מלת חשרת וקרי ביה חכשרת שממתקין ומכשירין בעבים:
חשוך ענני סגיאין מימוהי - והיינו דכתיב חשכת מים:
נהור ענני - כשהענן קליש זעירן מימוהי ומכלל חשוך סגיאין אתה למד אבל נהור זעירין וחשרת לשון השרה כמו אין שורין דיו (שבת דף יז:) כו' כדדריש ליה רבי יהושע לעיל אבל חשכת מיבעי ליה להכי ולהכי:
במאמר הן תלוין - אינן נחות על שום דבר אלא מכונסות ועומדות כמין בריכה ותלויות במאמרו של הקב"ה:
ופירותיהן מי גשמים - משום לישנא דקרא נקט הכי משום דכתיב מפרי מעשיך תשבע הארץ ופירותיהם כלומר מזיעת המים שאין נחסרין כלום כדכתיב (תהלים סה) פלג אלהים מלא מים כל שעה והקרן קיימת ופירותיהן מי גשמים וכן מפורש בבראשית רבה:
ונהר יוצא מעדן - סימן לדבר שגן עדן שותה מן הגשמים תחילה דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו':
תנא מתמצית בית כור - כלי שמשקין במימיו בית כור יכולין להשקות בתמציתו שיעור זריעת תרקב שהוא אחד מששים בבית כור והכי נמי עולם אחד מששים בגן עדן ודי לו בתמצית העננים המשקין את הגן גן לפני כל העולם כולו כעדן לגן:
נמצא כל העולם ככיסוי קדרה - הקטן כנגד הקדרה:
שוכנת על מים רבים - רבת אוצרות בא קצך אמת בצעך:
שרבו אוצרותיה - שקנו עושר:
מים רבים - שמשקין שדותיהן דבבל עמוקים מכל הארצות וגשמים מטפטפין ויורדין שם:
עתירה בבל - עשירה היא בבל שקוצרין בה תבואה בלא מטר שאינן צריכים לגשמים:
נקיטינן - דהכי חצדא בבל בלא מיטרא:
דטובעני - היא מקום מצולה ורקק:
ולא יובשני - שאינה יבשה: מתני' בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים וכו' רבן גמליאל אומר בשבעה בו בט"ו יום אחר החג. כלומר בשבעה במרחשון הוא ט"ו אחר החג:
כדי שיגיע האחרון - כלומר קודם ביאת מים לנהר פרת שהוא רחוק יותר:
גמ' ובגולה ששים - ובגולה אין שואלין עד ששים בתקופה לפי שהוא מקום נמוך ואין צריכים מטר כל כך:
מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא - משעה שמכניסין עצים לאוצר לצורך ימות הגשמים שכן היו נוהגין לפי שהיו יודעין שזמן גשמים הוא משם ואילך ולא היו יכולין לחטוב עצים ביער:
רישבא - צייד עופות כמו אין פורשין רשבים ליונים (ב"ק דף עט:) טבות שם אדם:
כלפני ס' - ולא מדכרינן:
כלאחר ס' - ומדכרינן:
עילאי בעו מים - העומדים בהרים צריכין יותר מים מפני שהגשמים מתגלגלים ויורדין למטה:
תתאי לא בעו מים - שמתכנסין כל מימי ההרים לבקעה ה"נ רב שהיה מארץ ישראל כדאמרינן בעלמא (גיטין דף ו.) מכי אתא רב לבבל וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות משום הכי אמר כלאחר ששים ובבבל בגולה מתוך שאינן צריכין לגשמים אין שואלין עד ס' לתקופת תשרי וכן אנו נוהגים שכל מנהגינו אחר בני בבל:
מתני' הגיע שבעה עשר וכו' - אוכלין ושותין משחשיכה שאין אוכלין מבעוד יום כיום הכפורים ותשעה באב:
גמ' מאי קמ"ל - האי דקאמר שני וחמישי ושני:
תנינא - בפירקין דלקמן (דף טו:) אין גוזרין תענית כו' שלא להפקיע את השערים שאם היו מתחילין להתענות בחמישי היו קונין למוצאי התענית שתי סעודות גדולות אחד לתענית ואחד לשבת וכסבור המוכר שרעב בא לעולם ואתי לאפקועי שערים:
אפקועי - מבטל שיעור מדה הראשונה וממעטה:
אבל יחידים לא - שלש תעניות שהיחידין עושין קודם לצבור אינן זקוקין להתחיל בשני דליכא אפקיעת שערים משום יחידים לחודייהו והללו ג' תעניות דיחידים אינן בכלל י"ג תעניות דצבור תדע דקא חשיב במתני' שלש ושלש ושבע:
ומפסיקין בראשי חדשים - שאם חל ר"ח בשני ובחמישי לאחר שהתחילו להתענות פוסקין תעניתם:
תוספות
[עריכה]
קרי ביה חכשרת. פי' הטל הכ"ף מן חשכת ושדי עם חשרת ויהיה חכשרת כלומר שהמים בעננים מתכשרים שהעננים שותים לבסוף הם ממתקים בעבים:
טובעני ולא יובשני. פי' מוטב להיות בארץ שהיא לחה מכשהיא יבשה:
הלכתא יום ס' כלאחר ס'. וכן עמא דבר ויום תקופה מתחיל:
אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע השערים. פי' שע"י שעשו הצבור תענית יקנו מזון של חמישי ושל שבת וכסבורים העם יוקר היא ויפקיעו השערים:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/תענית/פרק א (עריכה)
כו א ב ג מיי' פ"ב מהל' תפלה הלכה ט"ז, סמ"ג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' קי"ז סעיף א':
כז ד ה מיי' פ"ג מהל' תענית הלכה א' והלכה ב, טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ה סעיף א' וסעיף ב:
כח ו מיי' פ"א מהל' תענית הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ב סעיף א':
כט ז מיי' פ"א מהל' תענית הלכה ט', ומיי' פ"ג מהל' תענית הלכה י', וטור ושו"ע או"ח סי' תקע"ה סעיף ז':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/תענית/פרק א (עריכה)
ארץ ישראל נבראת תחלה שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות א"י הקב"ה משקה אותה [בעצמו] וכל העולם כולו ע"י שליח. שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות.
א"י שותה מי גשמים וכל העולם שותה תמצית שנאמר הנותן מטר וגו' משל לאדם מגבל גבינה. נוטל מאכל ומניח הפסולת:
ת"ר מצרים ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה. ואחד מס' בכוש. וכוש אחד מס' בעולם. והעולם אחד מס' בגן. וגן אחד מס' בעדן. ועדן אחד מס' בגיהנם. נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדירה לגיהנם. אריב"ל כל העולם מתמצית הגן הוא שותה שנאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. תנא מתמצית בית כור שותה. תרקב. פי' התרקב הוא חצי סאה. והכור יש בו ל' סאין. נמצא א' מס' בכור. וכיון ששנה בחיצונה והעולם א' מס' בגן. נמצא העולם כולו חלק א' מס' חלקים בגן ומתמציתו שותה כל העולם. דקדק התנא שמתמצית בית כור שותה תרקב שהרי זה התרקב א' מס' בכור כמו שהוא העולם א' מס' בגן ושותה תמציתו:
מתני' בג' מרחשון שואלין הגשמים ר"ג אומר (בשמונה) [בשבעה] בו.
א"ר אלעזר הלכה כר"ג. תנא חנניה אומר ובגולה עד ס' יום בתקופה. אמר שמואל הלכתא כחנניה. וזמן הכנסת עצים דבי טיבות רישבא מן השדה הוה ס' בתקופה. ואיבעיא לן יום ס' כלפני ס' ואינו שואל או כלאחר ס' ושואל.
רב אמר כלפני ס' ושמואל אמר כלאחר ס' וסימניך עילאי בעי מיא תתאי לא בעו מיא. פי' נהרדעא אתריה דשמואל והיא גבוהה והן מבקשים מים. וסורא אתריה דרב והיא לגבי נהרדעא תתאה. והן אינן מבקשין מים כלומר כיון שהן תחתיין נקוין המים בהן ומתקיימין אצלם. אמר רב פפא הלכתא יום ס' כלאחר ס':
מתני' הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענים. ואוקים רב הונא להני יחידים רבנן ומתענין ב' וה' וב'.
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/תענית/פרק א (עריכה)
כמאן כר' יהושע דאמר ממים העליונים הם. כמאן כר' אליעזר דאמר מן הארץ עולה מטר. מתמצית כור שותה תרקב. מתמצית גן עדן שותה כל העולם דכל העולם לגבי גן עדן כתרקב לפני כור תרקב תרי וקב דהיינו ג' קבין. כור ל' סאין ותרקב חצי סאה נמצא תרקב אחד מששים בכור וכל העולם אחד מששים בגן עדן:
רחצדא בלא מטרא כלומר שקוצרת בלא מטר כלומר שאינה צריכה מטר שיושבת בין ביצעי המים. ע"א אצדא:
טובעני ולא יובשני כלומר מיתרמי שטובעין הזרעים אבל לעולם אין מתייבשין:
ר"ג אומר בשבעה בו בחמשה עשר יום אחר החג כלומר דז' במרחשון הוא ט"ו אחר החג כדי שיגיע האחרון כו' קודם הגשמים:
ובגולה אין שואלין את הגשמים עד ששים בתקופה. לפי שהן במקום נמוך ואין צריכין למטר כל כך:
ציבי דטבות רישבא. דהוה עשיר והיו עצים שלו מונחים ליבש בשדה עד שיכנסם במרחשון:
כלפני ששים. ואין שואלין בו:
או כלאחר ששים. ושואלין בו:
עילאי בעו מיא רב דהוה מא"י בעי מים בששים. תתאי לא בעי מיא שמואל דהוה מבבל עד לבסוף לא בעי מיא עד ששים ואחד:
אוכלין ושותין משחשכה. שאין אוכלין מבעוד יום כיוה"כ וכתשעה באב:
שלא להפקיע את השערים. דבני כפרים הבאים ליום הכניסה מספקים מים ומזון לאחיהן שבכרכין וכשהן באין בחמישי לא ידעו שקבלו עליהם תענית ואין מביאין מזון אלא לצורך השבת ולוקחין הכל לצורך ליל חמישי לפי שהתענו בו ומתייקר המזון לצורך השבת אבל כשגוזרין בשני כשבאין בשני לעיר שומעין כשגוזרין תענית וכשבאין בחמישי מביאין מזון כדי למכור ללילי חמישי ולשבת:
מפסיקין בראשי חדשים אם אירעו בחמישי ושני הכתוב במגילת תענית דלא להתענאה בהון:
מתני' בג' במרחשון שואלין את הגשמים ר"ג אומר בז' בו שהם ט"ו יום כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת: פי' בין לת"ק בין לר"ג משנתינו בזמן שבית המקדש קיים היא שנויה ולכ"ע זמן גשמי' הוא לאחר החג אלא דבזמן שבית המקדש קיים חיישי' לעולי רגלים שלא יעצר' הגשם בחזרתו ונמצאת מכשילן לעתיד לבא ור"ג חיישי' לכלהו לעולי רגלים ואפי' לאחרון שבהם ויהבי להו ט"ו יום אחר החג ואע"ג דאמרי' התם שא"י היא מהלך מ' יום לפי שהוא מהלך ת' פרסה על ת' פרסה ומהלך אדם בינוני ביום י' פרסאות וירושלם באמצע ארץ יש' ויש ממנה לכל צד הגבולי' מהלך כ' יום אפי' הכי כדי שלא תתאחר זמן השאלה מז' בו שהוא זמן רביעה בינונית לרבי מאיר רמו עלייהו דלזלו האי טפי מאדם בינוני או שילכו בלילה קצת כדי שיגיעו לביתם בט"ו יום ות"ק חיישי' לעולי רגלים אלא דסבר דמיסתיין דניתן להו להליכה י"ב יום עד ג' במרחשון שיחזרו רוב ישר' לבתיהם ואידך מיעוטא ליזלו ביממא ובליליא כי היכי דלא תתמנע שאלת גשמים אמתולטיהו כולי האי ויתחילו לשאול ב"ג במרחשון שהגיע רביעה ראשונה אבל ר"ג סבר דמיסתיין שנקצ' להם המהלך שהוא כ' יום לט"ו יום ונמתין לשאול עד רביעה שניה וזהו שהוצרך לפ' בז' בו שהם ט"ו יום ולא לאשמועי' מנינא דהאי ידעי' דבז' בו ט"ו יום הם אלא לטעמ' דאמרן ונקט נהר פרת שאותו הגדול היה מפורס' יות' וגם הי' מיוש' יות' משאר הרוחו' בזמן ההוא מפני נהר פרת שמימיו מתברכי' ופרין ורבין ודוקא שאל' הוא דמאחרי הני תנאי כולי האי מהאי טעמא אבל בהזכר' מקמי הדין היא לדידהו כחד מהני תנאי דלעיל ואפשר דסברי לן כרבי יהודה דקיימא לן כותיה ולדידהו שאלה לחוד והזכרה לחוד ודוקא בזמן שבית המקדש קיים דאיכא עולי רגלים אבל לאחר החורבן דליכא עולי רגלי' מודו דמשעה שהתחיל להזכיר מתחיל לשאול ומתחיל להזכיר מי"ט האחרון כדברי רבי יהוד' דקיימ' לן כותיה ובערב למוצאי י"ט שהוא חול ויש בו שאלה מתחיל לשאול:
ש"ס גרס' רבי' אלפסי ז"ל א"ר אלעזר הלכה כר"ג וכן הוא בעיקר נסחאו' אבל יש נסחאו' דגרסי' אמר רב חסדא הלכה כר"ג ונסח' דהלכות דיק' טפי דהא בש"ס פרכי' מהאי פסקא לרבו יוחנן דפסק הלכה כר' יהודה בן בתירא ואי רב חסדא הוא מאי קושיא מדרב חסדא לרבי יוחנן. ואע"ג דתלמודא אהדר גברא אגברא קא רמית. מ"מ היכי ס"ד למימרינהו כלל אבל למאן דגריס רבי אליעזר אתיא שפיר דרבי אליעזר תלמידי של רבי יוחנן והיינו סבורי' דהא דרבי אליעזר מדרביה הוא ופרקי' גברא אגברא ר' אליעזר לחוד ור' יוחנן לחוד כלומר דרבי אליעזר דנפשיה היא ולא שמיע ליה מרביה ודכותה בב"ק פ' שור שנגח את הפרה כדכתב התם בס"ד ובודאי דלקמן בש"ס אי פליג ש"ס בהדי אמימ' דאמימר בשם רב חסד' אמר הלכה כר"ג ואלו ש"ס כלישנא קמא אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי ור"א הוא דאמר הלכה כר"ג וש"ס פריך הכא לפום שיטתיה דתלי לה להא בדר"א ולא כאמימר שגורס אותה בשם רב חסדא.
תניא חנניא אומר ובגולה עד ס' יום בתקופה: פי' הא ודאי אין דברי חנניא בכל הגולה אלא בבבל ממש שהיה עיקר הגולה שם ומשום דבבל טיבעני ולא יבשני והגשמים מזיקים להם עד ס' יום בתקופת תשרי. אבל שאר ארצות שהם צריכין לגשם קודם לכן למה להם לאחר שאלתם עד ס' יום בתקופה והלא בארץ יש' שהיא צריכה לגשמים לאחר החג בזמן דליכא עולי רגלי' שואלין מיד במוצאי החג וכדאיתא לעיל בש"ס על פרכא דפרכינן מדרבי אלעזר אדר' יוחנן דסבר דמשעה שמזכיר שואל דאמרי' לא קשיא הא לן והא להו כלומר הא דר' אלעזר לן והא דר' יוחנן לדידהו. דרבי יוחנן מערבאה הוא ואיירי בדידהו ואמרי' מאי שנא לדידהו לדידן דאית לן פירי בדברא אינהו נמי אית להו עולי רגלים ואמר כי קאמר רבי יוחנן בזמן דליכא עולי רגלים פירש ובדרבי אלעזר ורבי יוחנן תרוייהו בזמן דליכא עולי רגלים והא דרבי יוחנן דאמר דמשעה שמתחיל להזכיר מתחיל לשאול לדידהו בני ארץ ישראל דלית להו עולי רגלים השתא ולית להו פירי בדבר' דבזמן בית המקדש דאיכא עולי רגלים הוו מאחרי עד חמשה עשר כדברי ר"ג כי דברי ר"ג לזמן בית המקדש קיים נאמרו אבל השתא דליכא עולי רגלים שואלין לאלתר שיצא י"ט והא דפסק רבי אלעזר הלכה כר"ג לדידן בני חוצה לארץ דאית לן פירי בדברא שאף בזמן בית המקדש קיים היינו מתאחרין עד זמן זה משום פירי דדברא ואע"ג דזמנין דלא צריכין כולי האי משום פירי כיון דמאחרינן בתר החג משום פירי מאחרינן עד ט"ו כבני ארץ ישראל כדי לעשו' כלנו שאלה בזמן א' ואע"פ שחרב בית המקדש דינו במקומו עומד דאכתי אית לן פירי בדבר' אשתכח דלהני תרי לישנ' בני ארץ ישראל בזמן דליכא עולי רגלים כיון דצריכי למטרא לא מאחרים לשאלה לאידך לישנא כלל דאמרי' השתא דאתית להכי הא והא לדידהו ולא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן לאחר שבית המקדש קיים פירש דבזמן שבית המקדש קיים הלכה כר"ג משום עולי רגלים ובזמן שאין בה"מ קיים דליכא עולי רגלים הלכה כרבי יוחנן וכיון שכן בני חוצה לארץ דליכא לא עולי רגלים ולא פירי בדברא אלא עד ז' במרחשון והם צריכין צורך גדול למה יאמר חנניא שיאחרו שאלתם עד ס' בתקופה אלא ודאי אין דברי חנניא אלא בבבל כמו שאמרנו וא"כ יש לנו לשאול על מה שנהגו בספר דעל פי' הגאונים ז"ל שאין שואלין גשמים עד ס' בתקופה בבבל ומורי נר"ו היה אוסר שדעת הגאוני' ז"ל לפי סוגיית התלמוד לא קבעו חז"ל לשאל' אלא שני זמנים א' לבבל וא' לארץ ושאר כל הארצות עושין כבבל או כארץ ישראל. ומי שהגשמים טובים לאחר החג לאלתר ולית פירי בדברא עושין כארץ ישראל ושואלין מיד למוצאי י"ט ואותן שיש להן פירי בדברא זמן מועט אחר החג כגון הארצות האלו לשאול למוצאי י"ט א"א להם שאינם להם סימן ברכה כיון שיש להם פירות בשדה הילכך יאחרו שאלתם עד ס' בתקופה כבבל ואע"פ שצריכין לגשמי' קודם לכן לאחר אסיפת הפירות הרי יכולי' לשאול כיחידי' בשומע תפלה. ואם נפשך לומ' שנקבע להם זמן שלישי בט"ו במרחשון דתו ליכא פירי בדבר' כבר אמרנו שאין דעת החכמי' לקבוע לנו זמן ג' אלא או כבני בבל או כבני א"י דכיפינן להו לכל עניני התורה והש"ס תדע דכי פרכי' לעיל מדרבי יוחנן לדר' אלעזר פרקי' כחד לישנ' קמ' דהא. לן והא להו ואוקי' תרוייהו בזמן הזה ודרבי יוחנן כבני א"י ששואלי' מיד בזמן הזה ודרבי אלעזר בט"ו בו לבני בבל דאית להו פירי בדברא ובתר הכי אוקים להו לתרוייהו כבני א"י וכאן בזמן המקדש וכאן לאחר החרבן דכתב לעיל וכד מעיינת בה לא משכחא טעמא להאי פירוקא בתרא אמאי נדיני ליה דהא לא מרוחינן ביה מידי דהא מעיקרא נמי ידעי' הני דיני דא"י בפירוקא קמ' דאוקים דרבי יוחנן בא"י בזמן שאין בית המקדש משום דליכא עולי רגלים ור"ג בחוצה לארץ כדינם מתחלה קודם חרבן שהיו נגררים אחר בני א"י ומי שמעי' להדיא דבני א"י בזמן שבית המקדש קיים היינו עד ט"ו יום כר"ג שעיקר דברי ר"ג על בני א"י נאמרו כדקתני לה בהדיא אלא שבני בבל נגררו אחריה' משום דאית להו פירי בדברא וא"כ נמצינו גורעי' את התירוץ האחרון לענין בני בבל שלא קבעו להם זמן ולא הרוחנו כלו' לעניין בני א"י ואין זו שיטת הש"ס בשו' מקו' אלא על כרחי' יש לנו לומר דלהכי נדינן לאידך פירוקא משום דלא ניחא לן במאי דאוקי' לדידן בני בבל כר"ג בט"ו יום דסבירא לן דליתא להא בחנניא דאמר בבבל עד ס' יום בתקופה והשתא דאתית להכי דן מינ' ומינה דאם איתא דשאר חוצה לארץ חוץ מבבל יש להם זמן ג' עד ט"ו דמשום פירי בדברא אמאי סתרי' לגמרי פירוקא נימא דלעול' תרווייהו לאחר החרבן והא לן והא להו כלומר ההיא דר"ג לדידן בני חוצה לארץ דאית לן פירי בדברא חוץ מבבל שהיה כחנניא ודר' יוחנן לבני א"י דלי' להו פירי בדברא (חוץ מבבל שהיה כחנניא) ומדלא אמרי' הכי שמעי' שאין לנו זמן ג' בשום מקום ונמצא זמנו של ר"ג שהוא בט"ו נעקר מכל העול' לאחר החרבן שבני א"י שואלין לאלתר ובני בבל ממש בס' בתקופה כחנניא ושאר ארצות או כבני א"י או כבבל ואותן שאין להם פירות בשדה נדינן ודאי עבדי לאלתר כבני א"י אבל אותן שיש להן פירו' בשדה הם בספק ששני זמני' אלו אינן דומין להם זמן א"י מפני פירות השדה וזמן בבל מפני איחור השאלה הרבה בררו הגאונים ז"ל זמן דבכל מקום מפני ג' עניני' הא' מפני שאנו נגררים אחריהם בכל ענינו והב' שתהא דין אחד כל הגולה כפשטה דש"ס דמימרא והג' שהשאלה לאלתר מחזקת לפירות השדה ואין צבור שואלין דבר שאינו צריך להם ואיחור השאלה עד ס' בתקופה יש לו תשלומין לשאול גשמים בשומע תפלה מאסיפת הפירות ואילך זו היא שטתן של גאונים וי"ל זה דעת רבינו אלפסי ז"ל שלא הביא מכל הסוגיות כולם אלא שהביא ומשנתי' כפשטה לדין בני א"י והביא הא דחנניא לכל בני ח"ל ועליה סמכו בכל המקומות הללו אלא שלא נהגו לשאול כלל עד ס' בתקופ' ואפי' בשומע תפלה ויש מקומות שנהגו לשאול בט"ו במרחשון כר"ג כדאמ' מעיקר' לעיל הא לן והא להו וזה ודאי אינו מנהג יפה כלל לפי מה שבררנו למעלה שאין לנו זמן ג' ויש מקומו' שנהגו לשאול מיד למוצאי י"ט כבני א"י והיינו סברא דש"ס דאוקי תרתי מימרי בא"י משום דלאחר חרבן כל שאר ארצות לבר מבבל. גופא דינם כבני א"י ולפירי דדברא לא חיישינן כדס"ד מעיקרא דמיעוטא הוא ואפשר קודם שיתקלקלו וליכא למיחש אלא לעולי רגלים או לחג שאין הגשמים סימן ברכה בו לעולם לכל ישראל אבל חששא דפירי אינ' חשש' כ"כ כדי לאחר השאלה זמן ארוך שצריכין לגשמים להתעכב עד ס' בתקופה וגם זה בודאי מנהג יפה וששה נכונה אלא שאין לשנות זו מפני המנהג שהוא כדרך הגאונים ז"ל ומסקנא אמר רב פפא הלכתא יום ס' כלאחר ס':
מתני' הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היהודים מתענין: פירש וסתמא כרבי מאיר דאמר רביעה בכירה בשלשה בו בינונית בז' בו אפילה בי"ז בו ומקמי' ג' אין מתעני' כדקיימ' לן ג' להתענו' אבל לרבי יוסי אין רביעה ג' עד א' בכסליו כדאי' בש"ס ואין היחידי' מתעני' עד אותו זמן ובש"ס איתמ' חד לישנא משמא דש"ס אמר רב חסדא הלכה כר"י אלא דאמימר מתני משמא דרב חסדא הלכ' כר"ג. וללישנא דש"ס הא דר"ג כדר"א מתני לה כדכתב לעיל ובכל דוכתא דאיכ' כי האי גוונא דרך הגאוני' ז"ל לסמוך על לשון הש"ס כמו שכתב רבניו אלפסי ז"ל בהלכו' פסחי' גבי זמן הבדל' וא"כ סמכי' הכא אלשנא דגמרא דפסק משמא דרב חסדא הלכ' כר"י בזו ולית' לסתם מתני' דהכ' אבל רבינו אלפסי ז"ל שהבי' משנתי' כפשט' ולא הביא כלום מדברי ר"י ולא מה שפסקו כמות' נרא' שהוא סומך על לשונו של אמימר שלא פסק הלכ' אלא כר"ג ובשל ר"י לא פסק כלום וסתם מתני ומחלוק' דבריית' הלכ' כסת' מתני' וקשיא עליה דמרן ז"ל מאי דכתב בהלכו' פסחי' ועוד מאי דגריס לעיל א"ר אלעזר הלכ' כר"ג והיינו כלישנ' דש"ס ולא כלישנא דאמימ' ונקט חוטרא בתרי רישא ושמא דעת רבי' אלפסי ז"ל שהבי' משנתי' כפשט' דאע"ג דבעלמא תפסי' לישנ' דש"ס ושבקי' לישנא דאמוראי ואע"ג דהוי לישנא בתרא הכא נקיטינן לענין הפסק' כלישנא דאמימר משו' דלא לסתור כלל שבידינו מדר"י שהלכ' כסת' משנ' וסת' מתני' ומחלוק' דברי רבי הלכה כסתם משנ' ומאי דנקיט לעיל דר"א דאתיא כלישנא דש"ס משום דניחא טפי כסוגיא דלעיל דכתב התם דאפשר דלכולי עלמא דר"א פסק כרבן גמליאל ולא פסק כרבי יוסי דסבר תלמודא מעיקרא דבהא הלכתא כסתם מתני' כך נראה לתרץ דברי רבינו אלפסי ז"ל וכך פסק הלכתא כסתם משנה זו:
ש"ס מאן יחידים אמר רב הונא רבנן ומתעני' ב' וה': פי' שאין גוזרי' תענית בתחלת ה' כדי להפקיע את השערי' דאפי' בתעני' של שאר צרות כדבעי' לפרושי בדוכתא לקמן ואשמועי' רב הונא שאפי' בתעניות של יחידים חוששין להפקעת שערים שלא להתחי' אל' בב' תנ"ה יחידים מתעני' רוב כו' כת' רבי' אלפסי ז"ל והאידנא דבטלה מגלת תענית אין מפסיקין אלא בחנוכה ובפורים דלגבי דידהו לא בטלה המגל' תעני' וכת' עוד ז"ל ודוק' היחידי' אבל צבור אין מפסיקין ולכאור' נרא' מדברי רבי' אלפסי ז"ל שטרח לברר עניין זה בכאן שזה דבר נוהג אף בזמן הזה שאע"פ שאין תעני' צבו' בבבל חוץ מט' באב לענין זה דין תעני' צבור יש לו שלא להפסיק בר"ח ובי"ט של דבריה' שכך הסכימו חכמי' שיהא כח לכל צבור לחול גזרתם בשהתחילו מכבר אף בימים אלו מפני צרת צבור שהרי יש בתעניותינו ברכות והתרעות תענית צבור כדבעי' לברורי קמ' הנה שאין כן בתעני' יחיד כדאי' בתוספת' בהדיא ובודאי באנשי מעמד שהיו יחידים היה נראה שדינם כענין זה מפני מה מפסיקין לראשי חדשי' דהא משמע לן לקמן בפרק בתרא שיש נעילה לאנשי מעמד ביום שיש בו קרבן מוסף והוא יום ר"ח ולעול' אין נעיל' אלא בתעניות שמרבין בהם בתפלה ונמצא שמתענית בר"ח כיון שגזר' תעניותיהם הית' סתם אין מפסיקי' לר"ח אבל אין זה דומה דשני אנשי מעמד שהיא תקנה קדמונית ותעניותיהם בגזרת ב"ד כתענית צבור ולפי' אין מפסיקין לר"ת אבל בזמן הזה שכל תעניותינו כתענית יחיד ואין לנו פה להפסיק מבערב ולא לנהוג בחומרי תעניו' אע"פ שיש לנו כח להרבות בתפלות בצבור לענין כ"ד ברכות ותקיעות ונעילה אין בנו כח לדחות גזרות ב"ד שגזרו קדושה בר"ח בחנוכה ובפורי' ואינו חל בהם כשם שאינו חל בשבתות וי"ט כי חכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה ולא עדפי' מהא דרב הונא דאמר ביחידי' המתעני' והם חכמים ותלמידיהם. ומפסיקי' בר"ח בחנוכה ובפורים ואפשר שאף רבי ז"ל לא כתבה אלא מפני תענית צבור שבא"י שיש להם נשיא ואב ב"ד לגזור להם כנ"ל ודוקא בחנוכה ובפורים הוא שאין גוזרין תענית ואפי' בזמן הזה אבל בשאר י"ט של מגל' תעני' לא מבעיא שאין מפסיקי' בהם יחידי' אלא אפי' לכתחלה גוזרים בהם תעניות על הצבור דכי בטלה מגל' תעני' לגמרי בטל' שיהיו כשא' הימים להספיד ולהתענו' בהם וכדאמר בר"ה מעשה שגזרו תענית בחנוכה ואמר להם רבי אליעזר צאו והתענו על מה שהתעניתם ואמרי' דקסבר רבי אליעזר לא בטלה מגלת תענית וש"מ דלמ"ד בטלה לגמרי בטלה שיהיו כשאר הימים ואף לגזור בהם תענית.
ואי ק"ל הא דאמרי' במכלתי' רב נחמן גזר תענית' וא"ל יום תוריינוס הוא ואע"ג דקיימא לן דבטלה מגל' תענית מקשו ליה לפי שגז' תענית ביום תוריינוס יש לומר דאינהו מקשו ליה הכי משום דסברי לה דלא בטלה מגלת תעני' או להוציאו מלבו של רב נחמן כמאן סברי' ליה או אם חושש לדברי האומר לא' בטלה שלא לעשו' מעשה כנגדו והוא השיב להם דיום תוריינוס בטולי בטלוה ומותר הוא לדברי הכל ומעתה מה שמתעני' העולם ביום י"ג באדר לפני פורים אע"ג שהיא יום ניקנור הם עושי' לפי שיטתנו דהא בטלה מגלת תענית לכל הימים לגמרי חוץ מחנוכה ופורים וא"ת למה לא ניחוש מפני שהוא יום לפני פורי' שהרי דלגבי חנוכה ופורי' לא בטלה מגלת תענית וקיימ' לן דימי' הכתובים במגלת תענית לפניהם אסור שהרי פסקו רב ור' יוחנן הלכה כרבי יוסי בזו ואע"ג דשמואל פסוק כרשב"ג דלפניהם ולאחריה' מותרין הא קיימא לן בכל דוכתא דשמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ורב ושמואל הלכתא כרב באסורי ומשמע דכיון דלענין חנוכה ופורי' לא בטלה מגל' תענית שלא בטלה כלל ואף לענין לפניה' ולאחריה' בדינן עומדי' תדע דלכ"ע בין לרב בין לשמואל בטלה מגל' תעני' חוץ מחנוכה ופורי' והכי אמר ר' בהדיא במס' ר"ה ואשכחן להו דאיפליגו בימי' הכתובי' במגל' תענית אם לפניה' אסור ומה ענין למחלקות' מאחר שכבר בטלה מגל' תענית לכל העמי' ואף לחנוכה ולפורי' לענין לפניהם ולאחריהם אלא ודאי בחנוכה ופורים בענינם הראשון עומדים ולפיכך חולקים באין לפניהם ואפשר לומר שיום שלפני פורים עיקרו היה מפני יום ניקנור וכיון שכל קדושתו מפני יום ניקנור שוב אין לו קדושה מפני יום שלפני פורים שא"כ נמצא שלא בטלה מגלת תעני' ליום ניקנור ודמיא להו מאי דאמרי' ביום י"ב לאדר שהוא יום אורייטוס שבטלוהו דפרכי' ותיפוק לי דה"ל שלפני ניקנור ואמר רב אשי השתא איהו גופיה בטלוה משום יום שלפני פורים ניקום ונגזור כלומר על שבטלה קדושת עצמו שעיקר בו היה שהיה ניקנור מהפכינן יונים וטוריינוס היה לאחר החרבן אעפ"כ עיקרו של יום מפני הנס שנעשה בו והוא עיקר בו וכיון שבטלה קדושה בשלו כל הטפל לו. ואע"פ שקדמה לעיקרו ואף אנו נאמר כן ביום שלפני פורי' אבל המפרשי' פירשו ז"ל דשאני הת' שביטול יום טוריינוס מפני התקלה שאירע בו מהריגת שמעי' ואחיו ואינו בדין שיהא י"ט יום המר הזה ולפי' אמרו שכ"ש שאין לנהוג בו י"ט מפני יום שלפני ניקנור כדי לחוש לתקלה שאירע בו אבל בטול יום ניקנור מפני תקלה שאירע בו אלא שנתבטל בכלל מגלת תענית שלא להרבות בימים טובים בגולה אני אומ' שכיון שקיימו חנוכ' ופורי' קדושתן קיימא לפניה' שלא להתענות בו והלשון הראשון יותר נכון אף לפי הלשון הב' אין לנו טעם לתענית שלפני פורים אלא שנאמר שבזה קיימא לן כשמואל דאמר לענין ימים הכתובי' במגלת תענית שהלכה כרשב"ג דאמר לפניהם ולאחריה' מותרין ואע"ג דבעלמא היכא דפליגי שמואל ור' יוחנן הלכה כר"י ורב ושמואל הלכה כרב באסורי דשאני הכא לעניין מגל' תענית שדעת חכמים לבטלה דהא קי"ל דבטל' מגלת תענית וכיון שכן יש לנו לפסוק בהן כדברי המקל דלפניה' ולאחריה' מותרין כשמואל וכיון שכן אע"פ שלא בטלה מגלת תענית לענין חנוכה ופורים והם עומדין בדינם הראשון לפניה' ולאחריה' מותרין וכ"כ הרב אלברצלוני ז"ל אבל דעת הראב"ד ז"ל שאע"פ שבטל' מגלת תעני' היינו לענין שאין לנו לעשותן י"ט ולהמנע בהם מהספד אבל ודאי אין גוזרין בו תענית צבור וראייתו מההוא עובד' דרב נחמן דמייתי' לעיל ולדבריו קשה מאד יום י"ג שלפני פורי' שהוא יום ניקנו' האיך מתעני' בו והוא פי' כי יום שלפני פורים אינו כשאר תענית לדחותו כי זכר לנס שנעשה בו הוא ועוד שכבר קבלו עליהם בימי מרדכי ואסתר כדכתב ואשר קיימו על נפש' ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם שפי' כי כשקבלו עליהם ענין ימי הפורים כך קיימו עליהם ענין הצומות שבזמן ההוא שאין פי' דברי הצומות מפני ד' הצומות שתקנו חז"ל על החרבן כי מה ענין להזכיר זה בכאן ועוד מה ענין וזעקתם של ד' הצומו' משום אבליה' ולא היו לזעקה ומה שמנו יום ניקנור בכלל ימים טובים אינו אלא לענין הספד אבל בתענית ודאי מותר שכב' היה נגזר בו מקוד' ואין שיט' זו נכונ' דכיון דאמרי' שבטל' מגלת תענית לשאר הימים ודאי לכל קדושת' בטלה ואף למה שכתב בהם דלא להתענאה והיינו דכי אקשי' התם הלכתא אהלכתא דאמרינן הלכתא בטלה והלכתא לא בטלה ואוקי' דלא בטלה והיינו בחנוכה ופורי' ולא אוקים נמי דאפילו לשאר ימים לא בטל' לגזור בהם תענית צבור על הצבור ועוד היאך י"ל שיום שלפני פורים היה קבוע תענית עשאוהו מפני ניקנור על איסור הספד בלבד ועוד שאע"פ שהפסוק שאמר דברי הצומות וזעקת' יתפר' על הצומות שהיו בימי' ההם מ"מ אין להם קבוע בזמן ההוא ובמס' סופרי' אומר שהיו מתעני' אות' פרודות לאחר ניסן מפני יום ניקנור וחבירו וזה הטעם כשחל פורי' בא' בשבת שמתענין באותו יום ה' שלפניו שהוא י"א לאדר וכיון שדינו קבוע למה יתענו ביום ניקנור כיון שהוא י"ט אם איתא שאין לגזור תעני' בתחל' בימים הכתובי' במגל' תענית אלא ודאי שהנכון כמו שכתבנו למעלה יכול שאין מפסיקי' בר"ח וחנוכה ופורי' נראה שאין מפסיקי' כלל מסדר תעניותיה' ואף מברכות והתקיעות הראויות בהם אלא דמ"מ נראה שקורי' בפריש' היום שלא לבטל סדר היום שפרש' תענית לא קבעוה אלא במנחה כדמוכח לקמן ומדכתב במס' מגלה.
וכן לענין ההלל נראה שאין דוחין אותו בחנוכה שיש בו הלל גמור משום פרסומי ניסא ויפה אפשר לנו להודו' לשעבר ולצעוק לעתיד לבא שיושיענו כמו שהושיענו בעת ובעונה הזאת אבל של ר"ח כיון שאינו אלא במקו' שנהגו ובצבור בלבד כדאיתא לקמן במכלתי' מפסיקין אותו מפני התענית ועושי' עצמן כיחידי' שאין אומר בו נעילה כאנשי מעמד שמתענין בהם והוא הדין לדידן לברכות והתרעות ונעילה ונפילת אפים ג"כ שנופלין בו על פניה' כשם שאומ' סליחות ופזמוני' ותחנוני' וכן נראה בירושלמי שהרי אמרו שם שאין קורין בפרשת ר"ח אלא בפרש' תענית ואע"פ שאין לנו צורך לזה לפי התלמוד שלנו שקריאת פרש' תענית קבוע במנחה ויכולין אנו לצאת ידי שתיהן כמו שאמרנו מ"מ למדנו שדוחין פרש' היום מפני פרש' תענית וסדורו ולמדנו עוד שאם אירע תענית בע"ש כגון י' בטב' או תענית צבור בערב ר"ח שנופלי' על פניה' במנחה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה