תוספות יום טוב על כלים יח

<< · תוספות יום טוב · על כלים · יח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

וביניהם. אותו אויר שבין הרגלים מתחת אינו נמדד דלא אמרינן רואים כאילו שולים יורדים עד סוף הרגלים. רש"י פ"ג דמנחות דף לא:

רבי שמעון שזורי אומר כו'. פסקו הר"ב והרמב"ם דלא כוותיה. והייתי תמה דבהדיא פסק כמותו רב פפא בגמ' דמנחות שם. ועוד אתמר התם דבכ"מ ששנה רש"ש הלכה כמותו. אך בסוגיא דחולין פ' בהמה המקשה דף עה. א"ר יונתן הלכה כרש"ש במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי אהך סמכו וכ"כ התוס' שם. ויש ט"ס במימרא דהתם בחולין דגרסי' כ"מ ששנה ר"ש שזורי במשנתינו. ואין לגרוס משנתינו דבהדיא קאמר במנחות מי קאמר במשנתינו. כ"מ ששנה קאמר. וגם בתוס' דהתם מוכח דל"ג במשנתינו דהא מייתי עלה פלוגתא דרש"ש דבפ' במה מדליקין ואינו אלא בברייתא:

טפת. מקום חשוב הוא. רש"י:

משנה ב

מוכני שלה. פי' הר"ב אופן כעין אופני העגלה וכו'. כ"כ הר"ש וכ"פ רש"י בפ"ג דשבת ד' מד דהתם מייתי לה למתני' בגמרא ומשמע דהשידה היא עגלה שרוכבין עליה. וכן פירש"י בהדיא התם. וכן מפרש הר"ב במ"ג פ"ט דב"ק וכן משמע ברפ"ג דערובין בפי' הר"ב. והקשו התוס' דא"כ חזיא למדרס ולא שייך בה מדידה. כדפירש הר"ב בפ' כד משנה ד'. וכתבו דשידה אינה עשויה אלא לכלים. אך בפ"ג דמנחות דף לא כתבו דעי"ל שאע"פ שהיא עשויה למרכב לא חשיב מדרס כיון דלא עבידה להיות נשען עליה אלא ללכת ממקום למקום מידי דהוה אנקטמין לפי' ר"י שכתבתי בספט"ו. ומיהו הר"ב כבר פי' ברפט"ו דשידה הוא ארון. וכ"כ עוד בפכ"ב מ"ח ובריש פ"ח דאהלות ובמ"ה פט"ז דשבת:

מוכני. פי' הר"ב אופן. וכן פי' הר"ש ורש"י. וכ"כ עוד הר"ב בספ"ד דאהלות. אבל התוס' דשבת כתבו בשם ר"ת דאין נראה לו לפרש כן דאין דרך להניח מעות על האופן. דקתני ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות. ומפ' דמוכני היינו כן של שידה. כמו את הכיור ואת כנו. וכמו מכונות במלכים. פי' בסיס שהשידה מונחת עליו. והראב"ד בפ"ג מה"כ מפרש שהוא גלגל כמו ששנינו [ביומא פ"ג מ"י] אף הוא עשה מוכני לכיור כו' אבל זה הגלגל אינו אלא למעלה או על שפתו שמעלין התבואה לשידה באותו גלגל לפי שיש טורח גדול במלואו או בהריקו ומשתמשים בהן דרך הגלגל. ואילו היה הגלגל להתגלגל עליו. שתי קושיות בדבר האחת שהרי אינם עשוים להטלטל כלל ומה צורך למוכני וא"כ עשוין הם להטלטל. ועוד מה בין מוכני לעובי הרגלים שאין נמדדין עמה ואע"פ שהרגלים אינם נשמטים אלא ודאי כמו שפירשתי ונמדד עמה מפני שכל תשמישה ע"י המוכני ע"כ:

ואינה מצלת עמה באהל המת. פי' הר"ב שאם השידה בבית הקברות כו'. וז"ל רש"י בפ"ג דשבת [דף מד] ואינה מצלת עמה באהל המת ולא שנכנסה לבית שהמת בו דא"כ אין כאן הצלה שהרי הגג מאהיל על הטהרות מלמעלה אלא כגון שנכנסה לבית הקברות וכו' [*וזה שהגהתי גובה במקום עובי שהיה כתוב בפי' הר"ב מפירש"י זה הגהתיו] והקשו התוס' דמי יביא טומאה על הכלים ומפרש ריב"א דמיירי שפיר דקיימא השידה באהל המת ומוקפת צמיד פתיל. ואע"ג דכלי עץ אינו מציל בצמיד פתיל [כדפי' הר"ב בפ"ט מ"ב] היכא דמקבלת מ' סאה מציל כדתנן לעיל רפ"י. ואין צ"ל דמוכני יש לה בית קבול אלא פשוטי כלי עץ הוא ויש נקב בשידה בצדה והכלים בתוך השידה והמוכני תופסת שם וממעטת אותו נקב עד שאין נשאר פותח טפח. וקאמר כיון דנשמטת אינו ממעט דדוקא כי מבטלו שם ממעט וכו' ומיירי שאינו סותם כל הנקב דאם סותם כל הנקב אפי' אינו מבטלו שם סותם. כדתנן בסוף פרק בתרא דשבת. בימי אבא שאול פקקו את המאור בטפיח והתם לא בטלוהו שאם בטלוהו בשבת היה חייב משום בונה דהא מוסיף על הבנין אלא ודאי בלא ביטול מיירי ואפ"ה סותם. ולר"ת דמפרש מוכני בסיס שהשידה מונחת עליו. מיירי דיש בשידה נקב מתחתיה כנגד המוכני והיא בבית הקברות והטומאה נכנסת דרך נקב בשידה ואין המוכני מצלת כיון שהיא נשמטת ואין מבטלים אותה שם ומיירי נמי שאין סותמת כל הנקב כו' וצ"ל דמיירי שאין הטומאה כנגד הנקב דכשהטומאה נגד הנקב אפי' אין בו פותח טפח בוקעת ועולה וכו' [*ועיין פ"י דאהלות מ"ב]:

הקמרון. פי' הר"ב כעין קובה כו'. ועיין במשנה ז פט"ז ומ"ש שם:

ראש תור. פי' הר"ב רואין כאילו חוט נתון באלכסון כו'. ועיין בפירושו מ"ג פ"ז:

משנה ג

ושאינן. וגירסת הר"ב כנוסחא אחריני שאינן. וכן בנוסחת מהר"ם נמחק הוי"ו:

ונקליטי המטה. עיין מ"ש במשנה ג' פ"ק דסוכה:

וחמור. נקרא כך לפי שהמלבן והמטה נישאין עליו. מהר"ם:

[*ומלבן. פי' הר"ב לוחות כו' ומיטלטלין עם המטה דמחוברת במסמרות או בסיכי. כדמוכח בפרק המוכר את הבית דף ס"ט ועיין בפי"ב דפרה משנה ח]:

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה ה

מטה שהיתה טמאה מדרס. פי' הר"ב ששכב עליה זב. וכן זבה נדה יולדת ומצורע. ואמנם לקחו הזב דרך משל. הרמב"ם. ומ"ש הר"ב או נתלה או נשען. ויש עוד שני פנים כדתנן לכולהו בספ"ב דזבים:

רבי נחמיה מטמא. כדאמרינן בפ"ק דסוכה [דף טז] ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים חזו למסמך אגודא ומסמך אשלי לקרבה אל הכותל [הרחב] כמלא רוחב המטה ונותן עצים מן הכרעים לכותל למראשותיה ומרגלותיה ונותן חבלים ומסרג וראויה לשכב שהכרעים נקובים משתי רוחות שארוכה נכנסת בו וקצרה נכנסת בו פעמים נשארים עם הארוכה ופעמים עם הקצרה ובנקב שנתרוקן מכניס עץ ממנו ולכותל. כ"כ הר"ש. וכך כתבו התוס' שם סוף דף טו. וכתבו עוד דלא מטמא רבי נחמיה אלא דוקא כשכל המטה קיימת וכולה של אדם אחד שסופו לחזור ולחברה. אבל אם נאבד מקצתו או [שהוא] של שני ב"א. הואיל ואין סופן לחזור ולחברה טפי אפי' איכא ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים טהורה כדתנן בס"פ מטה שנגנב חציה כו':

גדד ב' כרעים לוכסן. לשון הר"ב טפח על טפח לוכסן. ובתוספתא דמכילתין ב"מ פ"ח גרסינן לתרוייהו שגדד שתי כרעים לוכסן או שגדד בה טפח על טפח. וכן העתיקה הר"ש. אבל בנא"י מצאתי מוגה במשנה שתי כרעים טפח על טפח לוכסן. וכן העתיק הרמב"ם בפכ"ו מה"כ. וכן בפירושו בנא"י כתב או שנחתכו שתי הרגלים כו'. עד שיחזירם טפח על טפח ע"כ. ויצא לנו ג"כ מזו הנוסחא שבפירושו דלא תקשה סיפא או שמעטה פחות מטפח שמשמעה שכל רגליה נתמעטו בפחות מטפח. והכא הא לא בעינן אלא שתים לוכסן. אבל לפי הנוסחא שכתבתי אלו השנים שנגדדו לוכסן נשאר בהם טפח על טפח. [*ולפירוש הר"ב ל"ק ולא מידי]:

משנה ו

נשברה שנייה ותקנה. לאו דוקא ותקנה אלא אגב דנקט ברישא ותקנה. נקט נמי בסיפא. תוס' פט"ו דשבת דף קיב [*אמתני' ד' דבפכ"ו. וה"ה הכא]:

[*אבל טמאה מגע מדרס. פי' הר"ב משום דארוכה כו' שהרי נגע במטה הטמאה מדרס. וכן פי' הר"ש. ולא רצו לפרש שטמאה מגע מדרס שנגעה בעצמה וכדתנן בפכ"ז מ"ז ח' ט' י'. דהכא רוצים לפ' אפי' לרבי יוסי דפליג התם. וכ"כ התוס' פרק ט"ו דשבת דף קיב. וטעמייהו דקי"ל טומאת בית הסתרים אינו מטמא וכדמוכח מתני' ג פ"ד דחולין ועיין לקמן [פכ"ז] שם]:

[*לא הספיק כו' טהורה. כתב הר"ב ול"ד להיכא דנתפרקה כו'. כבסוף פרקין ובר"פ דלקמן ועוד שם משנה ו]:

משנה ז

היתה טמאה טומאת ז'. לשון הר"ב כגון שנגע במת. וכן לשון הר"ש והיא שטת ר"ת דלא אמרי' חרב הרי הוא כחלל אלא בכלי מתכות. וכתבה ג"כ הר"ב ברפי"ב דאהלות ולא דק לפ' הכא דלא כשטתו דבפ"ק דאהלות מ"ב שהיא שטת הרמב"ם דבכל כלים אמרי' הרי הוא כחלל והרמב"ם כתב בכאן וז"ל וכבר ביארנו בפתיחת דברינו שכלי שטף כאשר נטמא במת טומאת ז' הנה הוא יהיה אב הטומאה ויטמא אדם וכלים טומאת ערב וכו' נתכוין לומר כשנטמא במת בענין זה שהוא יהיה אב הטומאה. ויטמא אדם וכלים טומאת ערב וזה כשלא יגע במת עצמו. ובמת דקאמר היינו בטומאת מת:

כולה טמאה טומאת ז'. ואם הזה על המטה טהרה והכרע בכללה ואם פרשה קודם הזייה (היא) [הכרע] טמאה כו' הרמב"ם ספכ"א מה"כ:

משנה ח

[*תפלה. עיין מ"ש בריש פ"ד דמנחות. למה נקט כן]:

קציצה. לשון הר"ב וכל בית נקראת קציצה לפי שהיא קצוצה מחברתה הערוך [ערך קץ י"ב] [*עוד בערוך פירוש אחר קציצה היא הטבלא. ונ"ל שהוא ג"כ כמו הפי' הראשון במשמעות שם קציצה אבל איכא בינייהו דלפירוש הראשון על שם שקצוצה ונפרדת מחברתה נקראת כן ולפי' השני ע"ש שקצוצה ונפרדת מן התיתורא שהוא העור המכסה פי הבתים שהוא כעין דף של גשר ולכן נקרא תיתורא ונקרא ג"כ טבלא וב' השמות בהקומץ רבה דף ל"ה]:

ואין מגע עושה מגע. שאין הראשון מטמא כלים מפני שהוא ולד. הרמב"ם פ"ז מה"כ [הלכה יב]:

משנה ט

מקבלת טומאה מכאן ולהבא. הרי זה דומה למי שעשה כלי אחד משברי כלים שנטמאו שהוא טהור ומקבל טומאה להבא [כלומר בכלי עץ וכדתנן ברפ"ב] הרמב"ם ספכ"ו מה"כ:

[*ומיטהרת איברים. פירש הר"ב כשבא להטבילה מטביל הכרע בפני עצמה. עמ"ש בספכ"ד בס"ד]:

משנה כלים, פרק י"ח:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב