משנה כלים יח ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יח · משנה ב | >>

[עריכה]

מוכני שלה, בזמן שהיא נשמטת, אינה חיבור לה, ואינה נמדדת עמה, ואינה מצלת עמה באהל המת, ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות.

ואם אינה נשמטת, חיבור לה, ונמדדת עמה, ומצלת עמה באהל המת, וגוררין אותה בשבת אף על פי שיש בתוכה מעות.

הקמרון שלה, בזמן שהוא קבוע, חיבור לה, ונמדד עמה.

ואם אינו קבוע, אינו חיבור [לה], ואינו נמדד עמה.

כיצד מודדין אותו? ראש תור.

רבי יהודה אומר: אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה, טהורה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מֻכְנִי שֶׁלָּהּ,

בִּזְמַן שֶׁהִיא נִשְׁמֶטֶת,

אֵינָהּ חִבּוּר לָהּ,

וְאֵינָהּ נִמְדֶּדֶת עִמָּהּ,

וְאֵינָהּ מַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת,

וְאֵין גּוֹרְרִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת

בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת.

וְאִם אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת,

חִבּוּר לָהּ,

וְנִמְדֶּדֶת עִמָּהּ,

וּמַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת,

וְגוֹרְרִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת

אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת.

הַקִּמְרוֹן שֶׁלָּהּ,

בִּזְמַן שֶׁהוּא קָבוּעַ,

חִבּוּר לָהּ, וְנִמְדָּד עִמָּהּ;

וְאִם אֵינוֹ קָבוּעַ,

אֵינוֹ חִבּוּר (לָהּ),

וְאֵינוֹ נִמְדָּד עִמָּהּ.

כֵּיצַד מוֹדְדִין אוֹתוֹ?

רֹאשׁ תּוֹר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ,

טְהוֹרָה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

מוכני שלה -

בזמן שהיא נשמטת -

אינה חיבור לה,

ואינה נמדדת עימה,

ואינה מצלת עימה באוהל המת,

ואין גוררין אותה בשבת - בזמן שיש בתוכה מעות.

אם אינה נשמטת -

חיבור לה, ונמדדת עימה,

ומצלת עימה באוהל המת,

וגוררין אותה בשבת - אף על פי שיש בתוכה מעות.

הקמרון שלה -

בזמן שהוא קבוע לה - נמדד עימה.

ואם אינו קבוע - אינו חיבור לה, ואינו נמדד עימה.

כיצד מודדין אותו? - ראש תור.

רבי יהודה אומר:

אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה - טהורה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

מוכני - ירצה בו "האופן" אשר יהיה בו לפי שרוב מה שיעשו זה בתיבות הגדולים וברוב האוצרות כדי שיהיו מהלכים, מהן ממה שיצאו ויובדלו מהתיבות, ומהן מה שלא יובדלו מהן אבל יצאו לעת ידוע ויוצקו מהיציאה.

• ואם היה זה המעבר נבדל ויוצא מהתיבה, הנה לא יטמא בטומאת התיבות אם היתה מקבלת טומאה, וזהו עניין אמרו אינה חבור לה.
• וכן לא יטמאו התיבות בהטמאות "האופן" לפי שאינו חלק ממנה, ואמנם הוא כלי אחר.
• אמנם אם היתה זה "האופן" לא יובדל ממנו, הנה נמדוד אותה עם מדידת התיבה, ואם היה בין שניהן יחד אמה על אמה ברום שלש אמות הנה הן לא יטמאו, כי זה המוכני הוא חלק מהשידה.
• וכן תבדיל באוהל המת בין הטומאה והכלים, ותהיה בדמיון כותל ולא תטמא היא בעצמה ולא יטמא מה שהוא חוצה לה, והוא עניין אמרו מצלת כמו שיתבאר בשמיני מאהלות.
• אולם אם היה זה "האופן" יובדל ממנו, הנה לא יחשב מכללה בדבר מאלו הדינים.
• ומותר לגרר זה "האופן" בשבת אף על פי שבו מעות ואינם ראויין ליטלטל, להיות זה "האופן" בלתי מתנועע בעצמו, וכאשר טילטל "האופן" ובו המעות לא יכול להוציאו ויבדיל אותו מהשידה הנה הוא לא יטלטל המעות.
• אם לא שיסור ויגביה השידה בכללה או יעתיקה ממקום למקום, שהוא אז כבר טילטל המעות.

והקמרון - הוא המכסה הקבוע אשר יהיה על קצת התיבות כמו כיסוי הארגזים, וכבר בארתי לך ואמרנו שהן פירשו "שש עגלות צב"(במדבר ז, ג) "קמורות", ואמר התרגום בו "כד מחפין", רוצה לומר שעליהם מכסה יגן עליהם.

ואמר כי כאשר היה זה הכיסוי הקבוע תקוע עמו ולא תהיה מורכב ונבדל הנה הוא גם כן יחשב עמו, ואם היה במדידת (הקובה) [הכיסוי] עם חלל התיבה אמה על אמה ברום שלוש הנה היא לא תטמא.

ואמר איך נדע מידת זאת (הקובה) [הכיסוי], ואמר שאמנם נמדדנה כמו שנמדוד המשולשים.

וראש תור - יקרא הזוית המשולש, כמו שבארנו בכלאים.

ואמר שאנחנו נמדוד המשולש שווה השוקים מתחדש בזה (הקבוב) [הקמרון], לבד והוא אשר נתיחד תארהו אל מדידת השידה, וזה צורתו:

ואשר התבאר לי שהן אמנם נסמכו על מדידת המשולש לבד להיות הקמרון יתחלפו תמונותיו, פעם יהיה חתוכות מן קו העגלה, ופעם יהיה מהתמונות המתחדשות מהקוים המתחדשים. ומדידת אלו התמונות דקה מאד ודרכם רחוקה, ועם זה כולו לא יתחבר במדידתו באמת לעולם, רוצה לומר שהן לא יוציאו קוטרו כמו שהוא ידוע אצל בעלי הלימודים, ולזה נסמיכו על מדידת חלל המחודד אשר ראשו אמצע הקבוע ותושבתו תושבת הכיסוי, וזה מבואר ממה שציירנו אצל בעלי התשבורת בהכרח.

ואמר רבי יהודה, אם זאת השידה כאשר היה לה כיסוי קבוע יעתיקהו ויטה אותו לבד, עד שלא יוכל להישען בפני עצמו אם לא שתתפשנו הנה הוא טהור, ואף על פי שהיא קטנה.

ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

כולה מתני' מייתי לה פרק כירה (דף מד:):

ומוכני. הוא אופן והוא כעין אופני עגלות שלנו ולפי שהשידה נישאת עליהם נקראת מוכני מלשון (שמות ל) את הכיור ואת כנו:

בזמן שהיא נשמטת. כעין אופני עגלות שלנו שאדם יכול לסלקן מן העגלה אינו חיבור לה והיא חשובה כלי וטמאה היא ואם נגעה טומאה במוכני המוכני טמא דלא חשיבה מן השידה והיא מיטלטלת מלאה ויש לה בית קיבול:

ואינה נמדדת עמה. דלא חשיבה בעובי הרגלים ואפילו לר' יוסי נמי אין נמדדת עמה:

ואינה מצלת באהל המת. אית דגרסי ניצלת ואם היתה שידה ומוכני שלה באהל המת השידה טהורה שהיא מחזקת מ' סאה והמוכני טמא אבל ברוב המשניות גרסינן מצלת וכן פ' כירה (שם) דאם השידה בבית הקברות מצלת על הכלים שבתוכה כיון דמחזקת מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש ובולטין ממנה כלים כנגד המוכני של מעלה אין המוכני מציל עליהם שהמוכני מקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה א"נ במוקף צמיד פתיל איירי ומונחת באהל המת והכלי בתוך השידה והיא נקובה בצידה מקום שהמוכני חופפת וממעטת אותו הנקב:

בזמן שבתוכו מעות. דכלי בפני עצמו הוא ובסיס לדבר האסור אבל אם אינה נשמטת שרי דמיוחד דלא הוי בתוך השידה שהיא עיקר הכלי:

קמרון. כעין כיפה שעושין ע"ג השידה להגין מן החמה ומן הגשמים כמו שעושין למרכבת נשים וכענין זה פי' לעיל פט"ז [מ"ז]:

אין נמדד עמה. להשלים מ' סאה:

כיצד מודדין אותו. כשהוא קבוע:

ראש תור. דכל דוכתא היא כעין אלכסון בשבת פ' ר"ע (דף פה:) ובפ"ק דסוכה (דף ז.) ובפ' המוכר את הבית (דף סב.) לכך נראה לי דודאי האי קמרון אינו נגד כל השידה אלא כנגד חללה במקצתה וכשבא למדוד אוירה בפני עצמה השידה בלא הקמרון טהורה ואע"פ שאינה מחזקת מ' סאה:

תניא בתוספ' [ב"מ פ"ח] שידה שהמגורות שלה מבפנים נמדדין עמה ומבחוץ אין נמדדות עמה אבל מודד את החלל ר' יהודה אומר מודד מקומה מבפנים. מוכני שומט ומודד. ר"ש שזורי אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על עובי הרגלים ועל עובי הלבזבזין שאין נמדדין עמה על מה נחלקו על הבינוים שבש"א אין נמדדין ובה"א נמדדין. מעקה שבמגדל והקופות שבו בזמן שהן קבועין נמדדין עמה ושאין קבועין אין נמדדין עמה. פי' דנתמעט חללה של מגורה אלא כותליה ושוליה כיון דמבחוץ קיימא מקומה. שולי מגורה ר"ש שזורי סבר דכדין נמדדין דחשיב ליה טפי האויר שהבינויים מעובי הרגלים עצמן ועוד דלר' יוסי דמתני' איפכא ומילתא (דר"ש דמתני' איפכא ומילתא) דר"ש דמתני' נמי משמע דאין ביניהם נמדד הרגלים עצמן נמדדין ואע"ג דלפי שיטת הברייתא יש לפרש כל שכן רגלים עצמן דאין נמדדין בגובה טפחיים ונראה שיש טעות סופר ולא גרסינן שאין אלא גרסינן שהן נמדדין שוה גבי עובי רגלים ועובי לבזבזין. קופות שהן במגדל נמי עושין מגורות כעין קופות או קובעין קופות:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

המוכני - אופן ^ג כעין אופני העגלה. ולפי שהשידה נישאת עליה קרויה מוכני. לשון את הכיור ואת כנו (שמות ל):

בזמן שהיא נשמטת - שאדם יכול לסלקה מן העגלה:

אינה חבור לה - והיא חשובה כלי לעצמה. ואי שידה בת קבולי טומאה שאינה מחזקת ארבעים סאה ונטמאת השידה לא נטמאת המוכני, ואי לאו בת קיבולי טומאה היא ונגעה טומאה במוכני, המוכני טמאה, דלא חשיבא מן השידה והיא מיטלטלת מלאה ורקנית ויש לה בית קיבול:

ואינה נמדדת עמה - בחשבון אמה על אמה ברום שלש אמות. דלא חשיבא כעובי הרגלים, ואפילו לר' יוסי אינה נמדדת עמה:

ואינה מצלת עמה באוהל המת - שאם השידה בבית הקברות ^ד מצלת על כלים שבתוכה, כיון דמחזקת מ' סאה. ואם בולטים ממנה כלים כנגד [גובה] המוכני מלמעלה, אין המוכני מצלת עליה, דמוכני מקבלת טומאה ואינה חוצצת בפני הטומאה:

בזמן שבתוכה מעות - דכלי בפני עצמה היא, ובסיס לדבר האסור. אבל אם אינה נשמטת שרי, מאחר דלא הוו בתוך השידה שהיא עיקר הכלי:

קמרון - כעין קובא שעושין על גבי השידה:

נמדד עמה - להשלים ארבעים סאה:

כיצד מודדים אותו - כשהוא קבוע:

ראש תור - באלכסון. דהאי קמרון אינו כנגד כל השידה אלא כיפה כנגד מקצת חללה, וכשבא למדוד אוירה רואין כאילו חוט נתון באלכסון מכותל השידה עד ראש הכיפה, וחלל שתחתיו נמדד:

אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה - השידה בלא הקמרון הקבוע בה:

טהורה - אע"פ שאינה מחזקת ארבעים סאה. ואין הלכה כר' יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

מוכני שלה. פי' הר"ב אופן כעין אופני העגלה וכו'. כ"כ הר"ש וכ"פ רש"י בפ"ג דשבת ד' מד דהתם מייתי לה למתני' בגמרא ומשמע דהשידה היא עגלה שרוכבין עליה. וכן פירש"י בהדיא התם. וכן מפרש הר"ב במ"ג פ"ט דב"ק וכן משמע ברפ"ג דערובין בפי' הר"ב. והקשו התוס' דא"כ חזיא למדרס ולא שייך בה מדידה. כדפירש הר"ב בפ' כד משנה ד'. וכתבו דשידה אינה עשויה אלא לכלים. אך בפ"ג דמנחות דף לא כתבו דעי"ל שאע"פ שהיא עשויה למרכב לא חשיב מדרס כיון דלא עבידה להיות נשען עליה אלא ללכת ממקום למקום מידי דהוה אנקטמין לפי' ר"י שכתבתי בספט"ו. ומיהו הר"ב כבר פי' ברפט"ו דשידה הוא ארון. וכ"כ עוד בפכ"ב מ"ח ובריש פ"ח דאהלות ובמ"ה פט"ז דשבת:

מוכני. פי' הר"ב אופן. וכן פי' הר"ש ורש"י. וכ"כ עוד הר"ב בספ"ד דאהלות. אבל התוס' דשבת כתבו בשם ר"ת דאין נראה לו לפרש כן דאין דרך להניח מעות על האופן. דקתני ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות. ומפ' דמוכני היינו כן של שידה. כמו את הכיור ואת כנו. וכמו מכונות במלכים. פי' בסיס שהשידה מונחת עליו. והראב"ד בפ"ג מה"כ מפרש שהוא גלגל כמו ששנינו [ביומא פ"ג מ"י] אף הוא עשה מוכני לכיור כו' אבל זה הגלגל אינו אלא למעלה או על שפתו שמעלין התבואה לשידה באותו גלגל לפי שיש טורח גדול במלואו או בהריקו ומשתמשים בהן דרך הגלגל. ואילו היה הגלגל להתגלגל עליו. שתי קושיות בדבר האחת שהרי אינם עשוים להטלטל כלל ומה צורך למוכני וא"כ עשוין הם להטלטל. ועוד מה בין מוכני לעובי הרגלים שאין נמדדין עמה ואע"פ שהרגלים אינם נשמטים אלא ודאי כמו שפירשתי ונמדד עמה מפני שכל תשמישה ע"י המוכני ע"כ:

ואינה מצלת עמה באהל המת. פי' הר"ב שאם השידה בבית הקברות כו'. וז"ל רש"י בפ"ג דשבת [דף מד] ואינה מצלת עמה באהל המת ולא שנכנסה לבית שהמת בו דא"כ אין כאן הצלה שהרי הגג מאהיל על הטהרות מלמעלה אלא כגון שנכנסה לבית הקברות וכו' [*וזה שהגהתי גובה במקום עובי שהיה כתוב בפי' הר"ב מפירש"י זה הגהתיו] והקשו התוס' דמי יביא טומאה על הכלים ומפרש ריב"א דמיירי שפיר דקיימא השידה באהל המת ומוקפת צמיד פתיל. ואע"ג דכלי עץ אינו מציל בצמיד פתיל [כדפי' הר"ב בפ"ט מ"ב] היכא דמקבלת מ' סאה מציל כדתנן לעיל רפ"י. ואין צ"ל דמוכני יש לה בית קבול אלא פשוטי כלי עץ הוא ויש נקב בשידה בצדה והכלים בתוך השידה והמוכני תופסת שם וממעטת אותו נקב עד שאין נשאר פותח טפח. וקאמר כיון דנשמטת אינו ממעט דדוקא כי מבטלו שם ממעט וכו' ומיירי שאינו סותם כל הנקב דאם סותם כל הנקב אפי' אינו מבטלו שם סותם. כדתנן בסוף פרק בתרא דשבת. בימי אבא שאול פקקו את המאור בטפיח והתם לא בטלוהו שאם בטלוהו בשבת היה חייב משום בונה דהא מוסיף על הבנין אלא ודאי בלא ביטול מיירי ואפ"ה סותם. ולר"ת דמפרש מוכני בסיס שהשידה מונחת עליו. מיירי דיש בשידה נקב מתחתיה כנגד המוכני והיא בבית הקברות והטומאה נכנסת דרך נקב בשידה ואין המוכני מצלת כיון שהיא נשמטת ואין מבטלים אותה שם ומיירי נמי שאין סותמת כל הנקב כו' וצ"ל דמיירי שאין הטומאה כנגד הנקב דכשהטומאה נגד הנקב אפי' אין בו פותח טפח בוקעת ועולה וכו' [*ועיין פ"י דאהלות מ"ב]:

הקמרון. פי' הר"ב כעין קובה כו'. ועיין במשנה ז פט"ז ומ"ש שם:

ראש תור. פי' הר"ב רואין כאילו חוט נתון באלכסון כו'. ועיין בפירושו מ"ג פ"ז:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ג) (על הברטנורא) והתוספ' כתבו, דאין נראה לפרש כן, דאין [דרך] להניח מעות על האופן, דתני ואין גוררין כו' בזמן שיש עליה מעות. ומפרשים דמוכני היינו כן של שידה. כמו את הכיור ואת כנו. וכמו מכונות במלכים, פירוש, בסיס שהשידה מונחת עליו. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) ולא שנכנסה לבית שהמת בו, דא"כ אין כאן הצלה שהרי הגג מאהיל על הטהרות מלמעלה. אלא כגון שנכנסה לבית הקברות כו'. רש"י. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

מוכני שלה:    בשבת פרק כירה דייקינן הא אין עליה מעות שריא אף על גב דהוו עליה בין השמשות ומוקמינן לה כרבי שמעון דלית ליה מוקצה ובתר הכי בדף מ"ו דחיק לאוקמא כשלא היה עליה המעות כל בין השמשות:

ואינה מצלת באהל המת:    אית דגרסי ניצלת פי' אם היתה שידה ומוכני שלה באהל המת השידה טהורה שהיא מחזקת מ' סאה והמוכני טמא אבל ברוב המשניות גרסי' מצלת וכן בפ' כירה פי' דאם השידה בבית הקברות וכו' כדפי' ר"ע ז"ל א"נ במוקף צמיד פתיל מיירי ומונחת באהל המת והכלי בתוך השידה והיא נקובה בצדה מקום שהמוכני תופפת וממעטת אותו הנקב הר"ש ז"ל:

כיצד מודדין אותו ראש תור:    פי' הרא"ש ז"ל הקמרון עובר מכל צד מעבר לדופני השידה כי הוא רחב יותר מן השידה וכשבא למדוד חלל הקמרון שהוא כנגד השידה מותח חוט מראש הכותל של השידה עד אמצעיתה של ראש הכיפה וכן מצד האחר והחלל שבין החוטין הוא מודד והרמב"ם ז"ל פי' דאפי' אין הכיפה עוברת על דופני השידה מודדין כמו שציירתי קמרון זהו % לפי שעיגול הכפה אין עושין אותה בשוה יש שעושין אותה כחצי עגול ויש שעושץ אותו קרוב להיות חד מלמעלה לכך נתנו מדה אחת לכולה. אם אינה יכולה לעמוד השידה בלא הקמרון טהורה אע"פ שאינה מקבלת והרמב"ם ז"ל פי' שהקמרון מכביד עליה ומטה אותה לצד אחד ואינה יכולה לעמוד השידה בפ"ע אא"כ נסמכת טהורה עכ"ל הרא"ש ז"ל:

כיצד מודדין אותה:    פי' כיצד מודדין השידה הנז' לעיל דתנן ונמדדת עמה. ה"ר יהוסף ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

מוכני:    י"א דמוכני הוא מלשון כיור וכנו [וכן מוכח לפע"ד מאהלות ספ"ד] ור"ל כלי ב"ק שהוא מושב להשידה. שהשידה יושבת בתוכה. וי"א דמוכני הוא אופן שמחובר בהשידה למעלה. שעל ידה מעלין המשא מעל הארץ לתוך השידה [ולא הבנתי איזה ב"ק יש לאופן זה להציל מה שבתוכו באהל המת]:

שלה בזמן שהיא נשמטת:    שאין המוכני מהודקת להשידה. אלא שהושיבוה עליה:

אינה חבור לה:    לא לבד שאינן מצטרפין לשיעור הנ"ל. אלא גם אם כל א' מהן אינו מחזיק מ"ס ונטמא א' לא נטמא חבירו:

ואינה נמדדת עמה:    להחשב שניהן יחד בכלל אמה על אמה ברום ג' אמות:

ואינה מצלת עמה באהל המת:    דכל כלי שממ"ס ועומד באהל המת. והיא מכוסה. מצלת על מה שבתוכה. משא"כ שאר כלים. אע"ג שעשויים מדבר שאמק"ט מבחוץ. כגון כ"ח. או שאמק"ט כלל ככלי גללים ואבנים וכדומה. אינה מצלת על שבתוכה עד שתהיה סתומה בצמ"פ. וקאמר הכא שאם השידה מחזקת מ"ס. ויושבת על המוכני שאינה מחזקת מ"ס אע"ג שהמוכני עשוייה מדבר שאמק"ט. אפ"ה רק השידה מצלת על שבתוכה בכסוי לבד. אבל המוכני אמ"צ על תוכה רק בסתומה בצמ"פ [ועי' אהלות פ"ה משנה ו] כך היה נ"ל. ולתוס' [שבת מ"ד ב' ד"ה ואין] ה"פ. שאם השידה שמחזקת מ"ס יש בה נקב טע"ט. ומונחת באהל המת. והרי אע"ג שהשידה נחשבת כאהל. עכ"פ הרי הטומאה נכנסת לה דרך הנקב טע"ט שבה. וקאמר הכא שאם המוכני שהיא פשוטי כ"ע. ואינה מהודקת להשידה. סותמת קצת מהנקב. באופן שלא נשאר מהנקב פתוח רק פחות מטפח. והרי אין נכנסת מאהל לאהל בפחות מטפח [כאהלות פ"ג מ"ז]. עכ"פ כיון דלא מבטל התם להך סתימה. שתהיה סותמתה לזמן מרובה לא מהני סתימה. הא אם היה המוכני סותמת כל הנקב שבהשידה היתה מצלת [ועי' ב"ב ד"כ ע"א. ומ"ש בזה בס"ד [אהלות פ"ו מ"ב]. וק"ק לי לפי' זה דהרי התנא מסתם קסתם שאינה מצלת באהל המת משמע בשום אופן. והרי רבותינו בעצמן כתבו דבסותמת כל הנקב מצלת. ותו דמה לשון עמה דקאמר תנא. הכי הול"ל אינה מצלתה באהל המת. אבל לפרושא דידן שפיר קאמר עמה. דאע"ג דהשידה שמחזקת מ"ס מצלת. אפ"ה מוכני אינה מצלת. ותו מאי דמוקי לה רבותינו דמיירי שהמוכני הוא פשוטי כ"ע. ק' הרי סיפא קאמר שיש בתוכה מעות ש"מ דביש בהמוכני ב"ק מיירי. ועי' מ"ש בזה בבת בוקתי דמשנתינו [ספ"ד דאהלות] במוכני שתחת המגדל וע"ש. והנה לב' פירושים אלו איצטריכן לאוקמי בשהשידה סתומה למעלה. אולם לרש"י ור"ב מיירי בשאין כסוי להשידה ולהכי א"א דמיירי שעומדת באהל המת. שהרי הטומאה נכנסת לה למעלה דרך פתחה. אלא צריך לאוקמה בעומד בביה"ק. ולא רציתי להאריך בזה. מדכבר נתקשו רבעתוס' [שם] בזה וע"ש]:

ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות:    בתוך המוכני. דהמוכני מדאינה מחוברת להשידה כלי בפ"ע היא. והרי המוכני אז בסיס לאיסור. אבל בהיתה מהודקת בהשידה. הרי השידה מיוחדת לשום לתוכה בגדים וכלים. והם עיקר תשמיש השידה. והו"ל שניהן יחד ככלי אחד שבסיס להיתר ולאיסור דאז שרי לטלטלו [כא"ח ש"י ס"ח]:

ואם אינה נשמטת:    אף שאין מחוברין יחד במסמרים. וכדמוכח מקמרון לקמן:

ונמדדת עמה:    נ"ל דהיינו אפי' כשהמוכני גבוה טפח. ואפי' לר"ש לעיל [מ"א] התם רק ברגלים קאמר דבכה"ג אמ"צ מדהן מופרדין ובולטין במקום א' מהשידה. וגם אינן עשויין לשום תשמיש. מדאין להן ב"ק. משא"כ מוכני זו שמתפשטת תחת שולי השידה כולה ויש לה ג"כ ב"ק לא גריעה מוכני מאילו היה שוליים של השידה עבין מאד. דאפילו הכי לכ"ע לב"ה מצטרפת:

הקמרון שלה:    שיש כמין אהל על חצי השידה. כמו שיש למרכבת קוטשע בל"א כזה [ועי' פט"ז לעיל סי' ס"ה]:

בזמן שהוא קבוע:    שהקמרון קבוע בהשידה במסמרות. דמדמורגל להסיר הקמרון מהשידה. להכי לא סגי במחוברין יחד בלי מסמרים:

אינו חבור לה ואינו נמדד עמה:    ולא נקט נמי ואינה מצלת וכו' ואין גוררין וכו'. דכיון דחלול השידה פתוח להקמרון. גם מה שבתוך השידה אינו ניצול מדמעורבין אויר הטהור והטמא [ועי' ספ"ט דאהלות. ועי' ברתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו]. וגם שיש בתוכה מעות א"א דהרי משתמשת כפויה ואין לה ב"ק:

כיצד מודדין אותו:    כשהקמרון קבוע בהשידה שנמדדת עמה. היאך מודדין חללן. לענין השיעור של אמה על אמה וכו'. והרי חלול הקמרון גבוה הרבה מחלול השידה:

ראש תור:    מותח חוט מגג הקמרון עם השפה העליונה של השידה. כאשר תראה בצורה הנ"ל. וכל החלול שתחת החוט נמדד עם השידה לענין שיעור האמה על אמה וכו' [ועי' לעיל פ"ז מ"ג לענין השפוד. ושם מ"ו לענין הכנה]:

רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה:    כגון ששולי השידה עגולים ואין לה מושב רחב. ועי"ז היא מתנועע אנה ואנה אם לא יושיבו עליה הקמרון שיתן להשידה הכרעה לעמוד ביושר [כך משמע מפי' הר"ב. ומהרמב"ם בפירושו כאן נראה דר"ל. שע"י שהקמרון יושב בצד א' מהשידה תכריע השידה א"ע לצד ההוא. ואינה יכולה לעמוד עד שיסירו הקמרון מעליה. וכבדה אזני משמוע לפ"ז מה דקאמר תנא שאינה יכולה לעמוד בפ"ע. הרי אדרבה. בפ"ע יכולה לעמוד ורק כשיושיבו עליה הקמרון לא תוכל לעמוד. ותו מ"ט דר"י. הרי כיון דהשידה בעצמה יכולה לעמוד על מכונה. למה לא תקבל טומאה כשאין הקמרון עליה]:

טהורה:    לרמב"ם ור"ב מיירי ר"י בשידה שאינה מחזקת מ"ס. ואפ"ה כשאינה יכולה לעמוד בפ"ע. א"כ הו"ל כאין לה ב"ק ואמק"ט [ונ"ל דאע"ג דכל שידה שבמשניות דלעיל בפרקן. מיירי בשידה שמחזקת מ"ס. הכא ע"כ בשידה שאינה מחזקת מ"ס מיירי. דאי במחזקת מ"ס. מה אם אינה יכולה לעמוד וכו' דקאמר תנא. אפי' אינה יכולה לעמוד הול"ל. ור"ל אע"ג שאינה יכולה לעמוד. ונמצא שאינה מחזקת מ"ס רק ע"י תמיכה אפ"ה אמק"ט. אע"כ דבשידה שאינה ממ"ס מיירי. דביכולה לעמוד לכ"ע מק"ני. וקאמר ר"י שפיר שאם אינה יכולה לעמוד. דהיינו שאינה מקבלת רק ע"י תמיכה אמק"ט. והא דנקט הך דינא הכא בשידה. והרי לדידי' בכל כלי ב"ק כך הוא הדין. היינו משום דבשידה מצוי כך שע"י שיושיבו עליה הקמרון. או ע"י שיסירוה. יהיה לה הכרעה לכאן ולכאן. א"נ לרבותא נקט דין זה בשידה. דאע"ג דדרך קמרון להושיבה על השידה. והרי אז יושבת השידה יפה אפ"ה כיון שהשידה כלי בפ"ע היא. ואינה מקבלת בלי תמיכה. להכי לר"י אמק"ט. מיהו מדפסקו הרמב"ם והר"ב דלא כר"י. ע"כ משום דרבנן פליגי עליה במה דסבר ר"י דמדמקבלת רק ע"י תמיכה אמק"ט. ורבנן ס"ל דכיון דמתחלה עשאוה לשם כך שתקבל רק בתמיכה מק"ט. מדדמי ללפד לעיל [פ"ב מ"ח]. וכ"כ לשולי קיסום [פ"ד מ"ג] דבכולן אע"ג שאין מקבלין רק ע"י תמיכה אפ"ה מדמתחלה נעשת לקבל באופן זה מק"ט. ולר"י שאני התם דאין הלפד והדבר התומכו כלי א'. לפיכך מדעשוי לקבל באופן כך מק"ט. אבל הכא השידה והקמרון כלי א' הן. והו"ל ככלי של פרקים שאינה נחשבת כב"ק רק כשאבריה מחוברין. דודאי לא ס"ד שבשעה שאבריה מפורקין יקבל כל אבר טומאה. וכן מוכח מלעיל [פי"א מ"ז. ופי"ב מ"ב] וכן מוכח מלקמן [פכ"ו מ"א. ומ"ב] וכ"כ מוכח מלעיל [פי"ב מ"ה] דבכולן א' א' בפ"ע טהור. מדאין להם שם כלי בפ"ע. ואע"ג דלקמן סוף פרקן אמרינן דמטה מטמאת אברים ומטהרת אברים התם הרי ע"כ בשיש בכל אבר שיעור מדרס בכדי לישב עליו מיירי. נמצא שאעפ"י שמתפרק האבר אכתי חזיא למדרס. אבל כלי שמק"ע משום ב"ק. כיון שנתפרקה אין כאן ב"ק. ואמק"ט כלל. ואע"ג דהכא לא נתבטל הב"ק כשיסירו הקמרון ממנו. אפ"ה כיון שמתנענעת ונופלת כל שלא יושיבו הקמרון עליה. מחשבה כאין לה ב"ק כשמתפרקת. ולרבנן זהו דוקא שכשנתפרקה אין להאבר שנתפרק ב"ק כלל. אבל הכא שהשידה ב"ק גם כשהיא מפורקת מהקמרון. רק שצריכה תמיכה דמי טפי ללפד הנ"ל ומק"ט. מיהו פלוגתייהו רק בכלי שאינה מחזקת מ"ס. אבל במחזקת מ"ס ואינה יכולה לעמוד רק כשיתמכוה מחזקת מ"ס. אבל בלי תמיכה אינה מחזקת כלל. זה פלוגתא דר' יוסי ורבנן היא [במ"ג] דגם לרבנן דר"י טהורין ממ"נ בין שנדון אותה כקודם תמיכה או כלאחר תמיכה. הרי בין כך ובין כך הרי אינה בת קב"ט כלל. ואפי' אם כשלא יתמכוה תקבל מעט. גם בכה"ג כמו בלפד דיינינן לה כלאחר תמיכה ומק"ט. ה"נ דיינינן לה כלאחר תמיכה וטהורה ודו"ק]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת