שמות כ/הערות נוסח
<< · שמות · כ/הערות נוסח · >>
שער מקרא · שער תורה · שער נביאים · שער כתובים · מקראי מועד · ויבינו במקרא (אודיו) · מידע על גופנים · English
תקציר המבוא למהדורה · המבוא המלא למהדורה · הערות הנוסח · הבסיס הטכני לפרויקט בגליון נתונים · GitHub · תעתיק (מקרא פונטי) · ייבין · מדריך טכני · דיווח על טעות
♦ תורה: בראשית · שמות · ויקרא · במדבר · דברים ♦ נביאים: יהושע · שופטים · שמואל · מלכים · ישעיהו · ירמיהו · יחזקאל · תרי עשר ♦ כתובים: תהלים · משלי · איוב · שיר השירים · רות · איכה · קֹהלת · אסתר · דניאל · עזרא · דברי הימים
כ א וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כׇּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר׃
↓↑ ב אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִ֑͏ֽים אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִ֑͏ֽים
=גירסת כתבי־היד
ואילו בדפוסים (וכן בקורן וסימנים) כל הפרשה הזו היא פסוק אחד בלבד בטעם העליון (ו-9 פסוקים סה"כ בעשרת הדברות), כאשר הטעמים עד "מבית עבדים" הם: <אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵאתִ֩יךָ֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֗ים>. ואילו בטעם התחתון הפסוק הראשון מסתיים ב"מבית עבדים", כאשר הטעמים הם כך: <אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים>׃ ׃
=ל,ל1,ש,ש1,ק3
ב,ו=חסר סימן נקודותיים של סוף פסוק לטעם העליון לֹֽ֣א־יִהְיֶ֥͏ֽה־לְךָ֛֩ לֹֽ֣א־יִהְיֶ֥͏ֽה־לְךָ֛֩
=ש,ש1 ובדפוסים (מקף וקו של מרכא לטעם התחתון; קו של געיה [באות יו"ד השניה] ומקף לטעם העליון)
ל,ל1,ב,ק3,ו=לֹֽ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩ (קו אחד בלבד באות יו"ד השניה הנוטה כמרכא); לפי דותן וברויאר הקו באות יו"ד מתפקד בתור מרכא של הטעם התחתון וגעיה של הטעם העליון כאחד. בכתי"ל ובכתי"ו (וייתכן גם בכתי"ל1) חסר מקף אחרי "לא" לטעם התחתון. בכתי"ב ובכתי"ק3 ובכתי"ו יש געיה באות יו"ד הראשונה.
הערות דותן וברויאר אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗͏ַי׃ ׃
=ל1,ש,ק3,ו
ל,ב,ש1=חסר סימן נקודותיים של סוף פסוק לטעם התחתון
ג לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂ֨ה־לְךָ֥֣ לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂ֨ה־לְךָ֥֣
=ל1,ל-מ,ש,ש1,ק3 ובדפוסים (מקף לטעם התחתון ומקף לטעם העליון, וגעית הטעם העליון באות שי"ן); וכמו כן בכתבי־היד א,ל בדברים.
ל!=<לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣> (חסר מקף אחרי "לא" לטעם התחתון, וגעית הטעם העליון באות תי"ו); ברויאר תיקן את מקום הגעיה כאן ע"פ כתי"ל-מ, וכמו כן במכון ממרא. ואילו דותן השאיר את הגעיה באות תי"ו ע"פ כתי"ל (וכך בסימנים ובדפוסים וקורן).
ק3=<לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂ֨ה לְךָ֥֣> (חסר מקף אחרי "תעשה" לטעם העליון)
הערות דותן וברויאר פֶ֣֙סֶל֙ ׀ וְכׇל־תְּמוּנָ֔֡ה וְכׇל־תְּמוּנָ֔֡ה
=ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים (זקן קטן לטעם התחתון ופזר לטעם העליון)
ל!=וְכׇל־תְּמוּנָ֡֔ה (בסדר הפוך: פזר וזקף קטן)
הערות דותן וברויאר אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ ׀
=ל,ל1,ב?,ש,ש1,ק3,ו (יש קו של פסק); ברויאר העיר שאפשר שהושמט הפסק בכתי"ל בין "בשמים" ל"ממעל", אבל מעיון בכתי"ל בהגדלה רואים פסק קטן במרווח הקצר בין התיבותמִמַּ֔֡עַל מִמַּ֔֡עַל
=ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים (זקף קטן לטעם התחתון ופזר לטעם העליון)
ל!=מִמַּ֡֔עַל (בסדר הפוך: פזר וזקף קטן)
הערות דותן וברויאר וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ וַֽאֲשֶׁ֥ר֩
ל=וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בגעיה ימנית
הערת המקליד בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑֜͏ַחַת מִתָּ֑֜͏ַחַת
הקלדת קמץ ואתנח באות תי"ו קודם לטעם התחתון, ואח"כ הקלדת פתח ואזלא לטעם העליון וַאֲשֶׁ֥ר וַאֲשֶׁ֥ר
=ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומ"ש (קו אחד של מרכא לטעם התחתון והעליון כאחד) וכמו כן בתיגאן
ל!=וַאֲשֶׁ֥֣ר (מרכא ומונח); וכך היה במ"ג דפוס ונציה ובדפוסים לפני תיקון מ"ש, וכך נשאר בפנים במהדורת דותן בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ׃ ׃
=ל1,ש,ק3,ו
ל,ב,ש1=חסר סימן נקודותיים של סוף פסוק לטעם התחתון
ד לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה
=ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
ל!=לֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה (אות חי"ת שווּאה במקום חטף פתח)
הערות דותן וברויאר והמקליד לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תׇעׇבְדֵ֑ם֒ תׇעׇבְדֵ֑ם֒
לגבי הקמצים ראו ויינברג 3.5.5b (עמ' 162) ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 (עמ' 160). כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵ֠ד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃
ה וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃
ו לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהֹוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃
ז זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת הַשַּׁבָּ֖֜ת
=ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
ל!=הַשַׁבָּ֖֜ת (חסר דגש באות שי"ן)
דותן וברויאר, המקליד תיקן בלי להעיר לְקַדְּשֽׁ֗וֹ׃ ׃
=ל1,ש,ק3,ו
ל,ב,ש1=חסר סימן נקודותיים של סוף פסוק לטעם התחתון
ח שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃ ׃
=ל1,ש,ו
ל,ב,ש1,ק3=חסר סימן נקודותיים של סוף פסוק לטעם התחתון
ט וְי֨וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ אֱלֹהֶ֑֗יךָ
=ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו
בכתי"ל נכתב טעם האתנח פעמיים מתחת לאות ה"א, לפני הסגול ולאחריו (!).
הערת דותן (בספק, ולדעתו האתנח המיותר שייך לאות למ"ד), והמקליד תיקן בלי להעיר לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כׇל־מְלָאכָ֜֡ה כׇל־מְלָאכָ֜֡ה
=ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים (אזלא לטעם התחתון ופזר לטעם העליון)
ל!=כָל־מְלָאכָ֡֜ה (בסדר הפוך: פזר ואזלא)
הערות דותן וברויאר אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָ֣͏ֽ־וּ֠בִתֶּ֗ךָ וּבִנְךָ֣͏ֽ־וּ֠בִתֶּ֗ךָ
=ש,ש1,ק3 (מונח לטעם התחתון וגעיה [ומקף] לטעם העליון באות כ"ף סופית הראשונה)
ל!,ל1=וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ (בסדר הפוך: געיה ומונח)
ב,ו=וּבִנְךָ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ (נכתב מונח לטעם התחתון בלבד)
הערות דותן וברויאר עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ׃ ׃
=ל1,ש,ו
ל,ב,ש1,ק3=חסר סימן נקודותיים של סוף פסוק לטעם התחתון
י כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜ה אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת הַשַּׁבָּ֖ת
=ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
ל!=הַשַׁבָּ֖ת (חסר דגש באות שי"ן)
הערות דותן וברויאר וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃
יא כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃
יב לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח תִּֿרְצָ֖͏ֽח
=ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (באות צד"י נכתבו קמץ לטעם התחתון והעליון כאחד, טפחא לטעם התחתון וסילוק לטעם העליון)
מ"ש ובדפוסים=תִּֿרְצַ֖+צָֽח (תִּֿרְצַ֖͏ָֽח) (פתח וטפחא לטעם התחתון, קמץ וסילוק לטעם העליון) וכך בקורן.
את סימן הרפה השאירו כאן, ליתר בהירות (וכמו כן ב"תנאף" ו"תגנב"), אף במהדורות שנוהגות בדרך כלל להשמיט אותו, וביניהם BHS ומהדורת ברויאר׃
לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף תִּֿנְאָ֑͏ֽף
=ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו (אתנח לטעם התחתון וסילוק לטעם העליון). האתנח נכתב מתחת לסילוק בכתי"ל, אבל קצת לימינו. בכתי"ב הסילוק בדיוק למטה מהאתנח. בשאר כתבי־היד האתנח קודם לסילוק באופן ברור.׃
לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃
לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃
יג לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃
שביעייד וְכׇל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃
טו וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה
=א(ס),ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (צירה באות בי"ת) <סגול? אינו כן אלא צֵרי>
דפוסים וקורן=דַּבֶּר־אַתָּ֥ה (סגול באות בי"ת) עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת׃
טז וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָ֒אוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ׃
יז וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים׃
ל=פרשה פתוחה מפטיריח וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם׃
יט לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃
כ מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכׇל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃
כא וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ׃
כב וְלֹֽא־תַעֲלֶ֥ה בְמַעֲלֹ֖ת עַֽל־מִזְבְּחִ֑י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָתְךָ֖ עָלָֽיו׃
הפרק בלי מספרים
[עריכה]
וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כׇּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר׃
↓↑אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִ֑͏ֽים אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִ֑͏ֽים
=גירסת כתבי־היד
ואילו בדפוסים (וכן בקורן וסימנים) כל הפרשה הזו היא פסוק אחד בלבד בטעם העליון (ו-9 פסוקים סה"כ בעשרת הדברות), כאשר הטעמים עד "מבית עבדים" הם: <אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵאתִ֩יךָ֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֗ים>. ואילו בטעם התחתון הפסוק הראשון מסתיים ב"מבית עבדים", כאשר הטעמים הם כך: <אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים>׃ ׃
=ל,ל1,ש,ש1,ק3
ב,ו=חסר סימן נקודותיים של סוף פסוק לטעם העליון לֹֽ֣א־יִהְיֶ֥͏ֽה־לְךָ֛֩ לֹֽ֣א־יִהְיֶ֥͏ֽה־לְךָ֛֩
=ש,ש1 ובדפוסים (מקף וקו של מרכא לטעם התחתון; קו של געיה [באות יו"ד השניה] ומקף לטעם העליון)
ל,ל1,ב,ק3,ו=לֹֽ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩ (קו אחד בלבד באות יו"ד השניה הנוטה כמרכא); לפי דותן וברויאר הקו באות יו"ד מתפקד בתור מרכא של הטעם התחתון וגעיה של הטעם העליון כאחד. בכתי"ל ובכתי"ו (וייתכן גם בכתי"ל1) חסר מקף אחרי "לא" לטעם התחתון. בכתי"ב ובכתי"ק3 ובכתי"ו יש געיה באות יו"ד הראשונה.
הערות דותן וברויאר אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗͏ַי׃ ׃
=ל1,ש,ק3,ו
ל,ב,ש1=חסר סימן נקודותיים של סוף פסוק לטעם התחתון
לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂ֨ה־לְךָ֥֣ לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂ֨ה־לְךָ֥֣
=ל1,ל-מ,ש,ש1,ק3 ובדפוסים (מקף לטעם התחתון ומקף לטעם העליון, וגעית הטעם העליון באות שי"ן); וכמו כן בכתבי־היד א,ל בדברים.
ל!=<לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣> (חסר מקף אחרי "לא" לטעם התחתון, וגעית הטעם העליון באות תי"ו); ברויאר תיקן את מקום הגעיה כאן ע"פ כתי"ל-מ, וכמו כן במכון ממרא. ואילו דותן השאיר את הגעיה באות תי"ו ע"פ כתי"ל (וכך בסימנים ובדפוסים וקורן).
ק3=<לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂ֨ה לְךָ֥֣> (חסר מקף אחרי "תעשה" לטעם העליון)
הערות דותן וברויאר פֶ֣֙סֶל֙ ׀ וְכׇל־תְּמוּנָ֔֡ה וְכׇל־תְּמוּנָ֔֡ה
=ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים (זקן קטן לטעם התחתון ופזר לטעם העליון)
ל!=וְכׇל־תְּמוּנָ֡֔ה (בסדר הפוך: פזר וזקף קטן)
הערות דותן וברויאר אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ ׀
=ל,ל1,ב?,ש,ש1,ק3,ו (יש קו של פסק); ברויאר העיר שאפשר שהושמט הפסק בכתי"ל בין "בשמים" ל"ממעל", אבל מעיון בכתי"ל בהגדלה רואים פסק קטן במרווח הקצר בין התיבותמִמַּ֔֡עַל מִמַּ֔֡עַל
=ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים (זקף קטן לטעם התחתון ופזר לטעם העליון)
ל!=מִמַּ֡֔עַל (בסדר הפוך: פזר וזקף קטן)
הערות דותן וברויאר וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ וַֽאֲשֶׁ֥ר֩
ל=וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בגעיה ימנית
הערת המקליד בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑֜͏ַחַת מִתָּ֑֜͏ַחַת
הקלדת קמץ ואתנח באות תי"ו קודם לטעם התחתון, ואח"כ הקלדת פתח ואזלא לטעם העליון וַאֲשֶׁ֥ר וַאֲשֶׁ֥ר
=ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומ"ש (קו אחד של מרכא לטעם התחתון והעליון כאחד) וכמו כן בתיגאן
ל!=וַאֲשֶׁ֥֣ר (מרכא ומונח); וכך היה במ"ג דפוס ונציה ובדפוסים לפני תיקון מ"ש, וכך נשאר בפנים במהדורת דותן בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ׃ ׃
=ל1,ש,ק3,ו
ל,ב,ש1=חסר סימן נקודותיים של סוף פסוק לטעם התחתון
לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה
=ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
ל!=לֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה (אות חי"ת שווּאה במקום חטף פתח)
הערות דותן וברויאר והמקליד לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תׇעׇבְדֵ֑ם֒ תׇעׇבְדֵ֑ם֒
לגבי הקמצים ראו ויינברג 3.5.5b (עמ' 162) ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 (עמ' 160). כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵ֠ד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃
וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃
לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהֹוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃
זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת הַשַּׁבָּ֖֜ת
=ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
ל!=הַשַׁבָּ֖֜ת (חסר דגש באות שי"ן)
דותן וברויאר, המקליד תיקן בלי להעיר לְקַדְּשֽׁ֗וֹ׃ ׃
=ל1,ש,ק3,ו
ל,ב,ש1=חסר סימן נקודותיים של סוף פסוק לטעם התחתון
שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃ ׃
=ל1,ש,ו
ל,ב,ש1,ק3=חסר סימן נקודותיים של סוף פסוק לטעם התחתון
וְי֨וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ אֱלֹהֶ֑֗יךָ
=ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו
בכתי"ל נכתב טעם האתנח פעמיים מתחת לאות ה"א, לפני הסגול ולאחריו (!).
הערת דותן (בספק, ולדעתו האתנח המיותר שייך לאות למ"ד), והמקליד תיקן בלי להעיר לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כׇל־מְלָאכָ֜֡ה כׇל־מְלָאכָ֜֡ה
=ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים (אזלא לטעם התחתון ופזר לטעם העליון)
ל!=כָל־מְלָאכָ֡֜ה (בסדר הפוך: פזר ואזלא)
הערות דותן וברויאר אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָ֣͏ֽ־וּ֠בִתֶּ֗ךָ וּבִנְךָ֣͏ֽ־וּ֠בִתֶּ֗ךָ
=ש,ש1,ק3 (מונח לטעם התחתון וגעיה [ומקף] לטעם העליון באות כ"ף סופית הראשונה)
ל!,ל1=וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ (בסדר הפוך: געיה ומונח)
ב,ו=וּבִנְךָ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ (נכתב מונח לטעם התחתון בלבד)
הערות דותן וברויאר עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ׃ ׃
=ל1,ש,ו
ל,ב,ש1,ק3=חסר סימן נקודותיים של סוף פסוק לטעם התחתון
כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜ה אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת הַשַּׁבָּ֖ת
=ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
ל!=הַשַׁבָּ֖ת (חסר דגש באות שי"ן)
הערות דותן וברויאר וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃
כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃
לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח תִּֿרְצָ֖͏ֽח
=ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (באות צד"י נכתבו קמץ לטעם התחתון והעליון כאחד, טפחא לטעם התחתון וסילוק לטעם העליון)
מ"ש ובדפוסים=תִּֿרְצַ֖+צָֽח (תִּֿרְצַ֖͏ָֽח) (פתח וטפחא לטעם התחתון, קמץ וסילוק לטעם העליון) וכך בקורן.
את סימן הרפה השאירו כאן, ליתר בהירות (וכמו כן ב"תנאף" ו"תגנב"), אף במהדורות שנוהגות בדרך כלל להשמיט אותו, וביניהם BHS ומהדורת ברויאר׃
לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף תִּֿנְאָ֑͏ֽף
=ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו (אתנח לטעם התחתון וסילוק לטעם העליון). האתנח נכתב מתחת לסילוק בכתי"ל, אבל קצת לימינו. בכתי"ב הסילוק בדיוק למטה מהאתנח. בשאר כתבי־היד האתנח קודם לסילוק באופן ברור.׃
לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃
לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃
לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃
וְכׇל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃
וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה
=א(ס),ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (צירה באות בי"ת) <סגול? אינו כן אלא צֵרי>
דפוסים וקורן=דַּבֶּר־אַתָּ֥ה (סגול באות בי"ת) עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת׃
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָ֒אוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ׃
וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים׃
ל=פרשה פתוחהוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם׃
לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃
מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכׇל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃
וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ׃
וְלֹֽא־תַעֲלֶ֥ה בְמַעֲלֹ֖ת עַֽל־מִזְבְּחִ֑י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָתְךָ֖ עָלָֽיו׃